האימפריאליזם של הרגולטורים בישראל - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האימפריאליזם של הרגולטורים בישראל

מצד אחד יפעל מפקח מקל הממוקד בעידוד השוק החוץ־בנקאי, ומהצד השני יפעל מפקח נוקשה - שיחיל דרישות מחמירות בתחום הגילוי

2תגובות
המפקחת על הבנקים, חדוה בר
אמיל סלמן

למפקחים הפיננסיים בישראל יש נטייה ברורה לאימפריאליזם. השנה החולפת עמדה בסימן מאבק אימפריאליסטי עז בין ועדת שטרום, ולאחריה ועדת הרפורמות בכנסת בראשות ח"כ אלי כהן (כולנו), לבין הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל, בניסיון להוציא מתחומי הפיקוח הנוקשה של בנק ישראל את שחקני האשראי החוץ־בנקאי - חברות כרטיסי האשראי, אגודות אשראי, סולקים ועוד.

ההערכה הרווחת היתה שאם הפיקוח יישאר בידי בנק ישראל, המתאפיין בפיקוח נוקשה ובהעדפת יציבות על פני תחרות, מתחרים חדשים לבנקים לא יצליחו לצמוח. המאבק הסתיים בכך שחברות כרטיסי האשראי נותרו בתחום הסמכות של בנק ישראל, אבל כל השאר הוצאו ממנו והועברו למפקח החדש המוקם בימים אלה - המפקח על האשראי החוץ־בנקאי.

רק שבעוד מאבק הטריטוריות מול בנק ישראל זוכה לכותרות, בהיחבא התנהל לו מאבק טריטוריות בעייתי לא פחות, שהסתיים הפעם בניצחונו המוחלט של המפקח האימפריאליסט. זהו מאבק שהתנהל בוועדת בריס, בראשות יואל בריס - הוועדה שהקימה את המפקח החוץ־בנקאי החדש - מול רשות ניירות ערך, בשאלה מי יפקח על עולם מימון ההמונים החדש, ובעיקר עולם מימון ההמונים שנעשה דרך פלטפורמות של P2P (הלוואות חברתיות בין אנשים).

בישראל פועלות כיום ארבע פלטפורמות P2P מובילות: E–LOAN, בלנדר, טריא ו-BTB. כולן עושות פחות או יותר את אותו הדבר: מציעות לציבור הרחב להיהפך למלווה ישיר, בכך שישקיע את כספו בפלטפורמה והיא תפזר את הכסף שלו בסל של לווים. כל תהליך בחירת הלווים ופיזור ההלוואות נעשה באופן ממוחשב, ולכן ה"מוח" של פלטפורמות ה-P2P הוא האלגוריתם שלהן שבאמצעותו הן בוחרות את המלווים - אלגוריתם שעושה דירוג אשראי ממוחשב של הלווים, וכל פלטפורמה מתהדרת באלגוריתם סודי משלה.

תחום הלוואות ההמונים הישיר דרך פלטפורמות P2P קיים בעולם כבר כמה שנים, וצמח שם כמעט ללא רגולציה. המדינות התעוררו באיחור לגלות שמתחת לאפן צמחו ענקי אשראי חדשים, והדבר עורר שאלות של פיקוח.

במרבית המדינות עדיין מתחבטים בשאלות הללו, ואם בחרו להטיל רגולציה הרי שהיא רגולציה מקלה מאוד - מדובר בתחום חדש וצעיר שרוצים לתת לו להתפתח. זאת, בשל פוטנציאל התחרות לבנקים ומכיוון שזוהי חלופה תחרותית חשובה במיוחד ללווים קטנים (אנשים פרטיים ועסקים קטנים), ומכיוון שהסיכון הכרוך בפעילות נחשב מוגבל מאוד: פלטפורמות ה-P2P לא מגייסות פקדונות וגם לא מעמידות את האשראי בעצמן. הן בסך הכל מתווכות בין המלווים (מהציבור הרחב) ובין הלווים (גם הם מהציבור הרחב), באמצעות העמדת שירותי דירוג אשראי ממוחשבים (להלן: האלגוריתם), ובאמצעות שירותי תפעול של פיזור הכסף והגבייה שלו.

גם בישראל ההערכה היא שהענף הצומח של P2P, שכרגע קיימים בו רק ארבעה שחקנים, מחייב רגולציה קלה בלבד. למעשה, ועדת בריס כבר הספיקה להכניס תחת כנפיה את השוק האפור, חלפני הכספים, ספקי אשראי חוץ־בנקאי, גמ"חים ואגודות אשראי. רק עכשיו, אחרי שכל אלה כבר טופלו, התפנו לעסוק בשאלת הרגולציה על ה-P2P, בהנחה שמדובר בגוף המסוכן פחות והבעייתי פחות מכולם.

הממונה על שוק ההון, דורית סלינגר
עופר וקנין

הפלטפורמות מתחרות בבנקים, אבל מחויבות לציית להם

ובכל זאת, צריך קצת רגולציה. הרגולציה המסתמנת שוועדת בריס תטיל תתמקד כנראה בארבעה תחומים עיקריים. האחד, רגולציה צרכנית - לוודא שהפלטפורמות לא מנצלות את חולשת הלווים כדי להטיל עליהם ריבית נשך או סעיף מקפח כלשהו בחוזה ההלוואה שלהם. בנוסף, תהיה הגנה גם על המלווים, שהם ציבור בעצמם, באמצעות חובה לפזר את ההשקעות בין מספר רב של לווים כדי להקטין את סיכון ההשקעה שלהם.

תחום הרגולציה הצפוי השני נוגע לכך שאין כל צורך לשמור על יציבות הפלטפורמות, כי כאמור הן אינן מגייסות פקדונות, אבל בכל זאת צריך לדאוג למקרה שפלטפורמה קורסת - ומי ידאג במקרה כזה להמשיך את תהליכי הגבייה מהלווים. לשם כך יחייבו כנראה את הפלטפורמות להשאיר קרן הון קטנה כלשהי לשם מימון הליכי גבייה. בנוסף, הפלטפורמות יחויבו בחובות גילוי מינימליות בנוגע לפעילותן.

הרגולציה השלישית נוגעת לשאלת הלבנות ההון: איך מזהים את המלווים המשקיעים את כספם דרך הפלטפורמה. בנקודה הזאת ועדת בריס כנראה שוקלת דווקא להקל בדרישות מהפלטפורמות, בגלל שגונבו לאוזניה הערכות שלפיהן קציני הציות בבנקים משתמשים בחובת הזיהוי של לקוחות במסגרת חוק הלבנות הון כדי להערים עליהן קשיים. הפלטפורמות הללו מתחרות בבנקים, אבל מרביתן גם מנהלות את חשבונות הנאמנות שלהן בבנקים, ולכן כפופות לדרישות הציות.

תחום הרגולציה הרביעי נוגע לאלגוריתמים עצמם. בוועדת בריס מוטרדים מהשאלה אם יכול להיות שיש באלגוריתמים הללו נתונים מפלים (למשל, כולם זיהו נשים נשואות בנות 35–45 כלוות בטוחות. האם המשמעות היא שהאלגוריתם יפלה לרעה אשה לא נשואה בגילים הללו?). בכל מקרה, ועדת בריס לא מתכוונת לדרוש חובות גילוי לגבי האלגוריתם, בהבינה כי מדובר בסוד המסחרי של כל פלטפורמה.

יואל בריס
תומר אפלבאום

ברשות ניירות ערך לא מוותרים אפילו על חנות הנעליים שבפינה

עקרונות הפיקוח על ה-P2P תחת המפקח החוץ־בנקאי החדש הם ברורים למדי, וככל הנראה יפורסמו כבר בימים הקרובים. עם זאת, כל הכללים המקלים הללו יחולו רק על הלוואות לאנשים פרטיים. חברות, ואפילו עסקים קטנים, לא יזכו לאותן הקלות. מדוע? בגלל חוק ניירות ערך, והאימפריאליזם של רשות ניירות ערך שלא הסכימה להחריג מתחום סמכותה גם חברות זעירות, כמו חנות הנעליים שבפינה הסמוכה.

מבחינת רשות ניירות ערך, כל חברה שמגייסת הלוואה מהציבור הרחב כמוה כמי שהנפיקה אג"ח, ולכן היא מחויבת לעמוד בכללי חוק ניירות ערך ומחויבת להישאר תחת הפיקוח של רשות ניירות ערך.

הדבר יוצר מצב אבסורדי שמורגש בעולם ה-P2P הישראלי כבר היום, ושהחוק החדש לא יצליח לתקן. מבין ארבע פלטפורמות ה-P2P שפועלות בארץ, BTB מתייחדת בכך שהיא מעמידה הלוואות לעסקים קטנים ולא ליחידים. בכך, BTB היא פתח לתחרות על האשראי לעסקים קטנים.

עו"ד שלומי תורגמ'ן, מנכ"ל BTB, מדווח כי בשלוש שנות פעילותה הצליחה הפלטפורמה להעמיד הלוואות בסך 60 מיליון שקל ל-230 עסקים שונים - הלוואות של עד מיליון שקל, לתקופה של 3–6 שנים. ההלוואות גויסו מכ-1,000 משקיעים, שהשקיעו כ-60–80 אלף שקל כל אחד ונהנו מריבית ממוצעת של 7.1%.

הפלטפורמה גאה בכך שעד כה רק שמונה הלוואות נכנסו למצב של פיגור. כולן שולמו באמצעות קרן סיכונים ש–BTB מנהלת: כל משקיע מפריש 1% מכספו לקרן שנועדה לממן פיגור בהחזרי הלוואות. בקרן יש כבר 250 אלף שקל, שמנוהלים בנאמנות.

אלא שהפעילות העסקית של BTB היא פעילות שנעשית תחת הגבלות קשות. אף ש–BTB מלווה לעסקים קטנים, היא בפועל לא מלווה להם כלל - המגבלה של חוק ניירות ערך מנעה מ–BTB להלוות לעסקים עצמם, ותחת זאת היא מלווה לבעלים של החברה. לכן, גם BTB מלווה רק לאנשים פרטיים, אף שההלוואות נועדו כולן להשקעה בפעילות עסקית בחברות, ודירוג האשראי של הפלטפורמה מסתמך על ניתוח האיתנות העסקית של החברות.

שמואל האוזר
אייל טואג

ההתפתלות הזאת תישאר גם בתזכיר חוק הפיקוח החדש על ה-P2P. מאחר שרשות ניירות ערך לא הסכימה לוותר על סמכותה לפקח על כל חברה שמגייסת חוב מהציבור, גם אם מדובר בחנות נעליים שמגייסת הלוואה של 300 אלף שקל, החוק החדש יוצר פיצול של עולם ה-P2P בישראל לשניים. כל הלוואות ה-P2P ללווים פרטיים יפוקחו תחת המפקח שתמנה ועדת בריס. ואילו ההלוואות לעסקים קטנים יהיו תחת פיקוח של רשות ניירות ערך.

מן הצד האחד יפעל מפקח מקל, הממוקד בהלוואות צרכניות ובעידוד השוק החוץ־בנקאי, ומן הצד האחר יפעל מפקח נוקשה, שהתרבות הארגונית שלו היא זו של פיקוח הדוק על חברות ודרישות מחמירות במיוחד בתחום הגילוי. האם אנחנו מריחים שהאימפריאליזם של רשות ניירות ערך, שלא הסכימה להחריג מסמכותה את העסקים הקטנים, תגרום לכך שהעסקים הקטנים לא ייהנו מהתחרות על האשראי של עולם ה-P2P?

ברשות ניירות ערך ממהרים לסתור את החששות, ומבטיחים כי הפיקוח שלהם על עולם ה–P2P יהיה מקל. לראיה, הם טוענים כי הם כבר הקלו בפיקוח שלהם במסגרת חוק מימון המונים (חוק שונה מזה של פלטפורמות ה-P2P, כי מדובר במתן הלוואות ישירות לחברה בודדת ולא השקעה דרך פלטפורמה בסל של חברות).

כאשר רשות ניירות ערך מדברת על הקלות, היא מתכוונת לכך שהיא מגבילה את ההשקעה של האדם הבודד בתחום מימון ההמונים כולו ל-20 אלף שקל בשנה (100 אלף שקל לאנשים עשירים במיוחד), ולדרישתה מכל חברה שמגייסת דרך מימון המונים לחשוף את כל המסמכים המוגשים לרשות החברות, תוכנית עסקית, דו"ח דירקטוריון, נושאי משרה, מטרות הגיוס ועוד.

בקיצור, זאת לא הקלה בפיקוח. אם רף הדרישות הזה לא יופחת משמעותית הרי שהתוצאה תהיה שרשות ניירות ערך תחסל את ענף ה-P2P לעסקים קטנים. העיקר שהטריטוריה של רשות ניירות ערך נשארה שלמה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#