לא רק אלאור אזריה: כמה דברים ששמאלנים לא מצליחים להבין בקשר למזרחים מהפריפריה - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא רק אלאור אזריה: כמה דברים ששמאלנים לא מצליחים להבין בקשר למזרחים מהפריפריה

פרופ׳ ניסים מזרחי מפרק באזמל חד כמה מהעמדות של השמאל הליברלי ושוחר זכויות האדם, וחושף הנחות בעייתיות שמסתתרות מאחוריהן

220תגובות
אלאור אזריה עם משפחתו בבית המשפט, רויטרס
POOL/רויטרס

פרופ׳ ניסים מזרחי מפרק באזמל חד כמה מהעמדות של השמאל הליברלי ושוחר זכויות האדם, וחושף הנחות בעייתיות שמסתתרות מאחוריהן. הביקורת שלו נהפכה לרלוונטית מתמיד גם בעולם, אחרי ההלם שהיכה במחנה הדמוקרטי בארה"ב בעקבות ניצחונו של דונלד טראמפ.

מזרחי, שהיה עד לאחרונה ראש החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב, מציע גם מסלול שיוכל אולי לגשר על המחלוקות הקשות והאלימות שמאפיינות את החברה הישראלית. לפני כן, הוא תוקף כמה תפישות אבסורדיות שהוא מזהה בשיח הציבורי. למשל, הוא מסביר שהתהייה כיצד ייתכן שמזרחים מהפריפריה מצביעים לימין, כלומר נגד האינטרס הכלכלי שלהם לכאורה, מעידה על פספוס דווקא מצד אנשי השמאל.

"השמאל הליברלי מצפה שיתחולל לטובתו סחף בפריפריה, אם רק תהיה שם הכרה באי־שוויון החברתי־כלכלי. זו ציפייה שמבוססת על הנחות מופרכות", אומר מזרחי בראיון מאוניברסיטת ברקלי בקליפורניה, שבה הוא שוהה בחודשים האחרונים כפרופסור אורח.

״שאלה בנוסח ׳מדוע מזרחים מהפריפריה מצביעים בניגוד לאינטרסים הכלכליים שלהם׳ אינה נשאלת אף פעם לגבי המתנחלים, שמעלים על נס אידיאל חלוצי של הקרבה אישית והסתפקות במועט, או ביחס לשמאל הליברלי שפועל לקידום צדק חלוקתי — כלומר מוכן לוותר על הפריווילגיות שלו. לעומת זאת, תחושת הנאמנות של מזרחים מהפריפריה לעם ישראל ולזהותה היהודית של המדינה או תפילותיהם למען חיילי צה"ל — נתפשים על ידי השמאל כ'רעש' ולא כעמדה תקפה, כהתנהגות שנובעת מ׳תודעה כוזבת׳. כלומר, בעיני השמאל, למי שמשתייך למעמד הפועלים יש לכאורה רק מניעים כלכליים.

״גם הטענה לפיה מזרחים בפריפריה סולדים מהאליטה האשכנזית בגלל הדחייה שחוו ממפא״י חסרת בסיס לדעתי. עובדה שאשכנזים שמזוהים כמי ששומרים על ארץ ישראל ופועלים למען הטוב היהודי זוכים להערצה. זה לא רק מנחם בגין — בראש הליכוד תמיד עמד גבר אשכנזי. גם נפתלי בנט זוכה לתמיכה עצומה בקרב מזרחים מהפריפריה. מרצ, חד"ש וכל תנועת שמאל מזרחית לא יכולים לחלום לקבל בפריפריה עשירית מהקולות שהוא קיבל".

מזרחי מזהה קווי שבר עמוקים נוספים בחברה הישראלית, שבגללם הדמוקרטיה המקומית מאותגרת באופן משמעותי לעומת מדינות אחרות במערב: ״ישראל היא מדינה יהודית לא רק בהגדרתה הפורמלית, אלא גם בתפישה של מרבית היהודים שחיים בה. יהדות היא משאב יקר ערך בישראל — היא הופכת אדם לאזרח ממדרגה ראשונה. לערבים יש אזרחות, אבל ההשתתפות שלהם במרחב המדינתי מצומצמת מאוד — היישובים נבדלים, מערכת החינוך נפרדת, השפה שונה. הפלסטינים אזרחי ישראל הם מיעוט בלתי נטמע. זהותם הלאומית נבדלת ומזוהה על ידי יהודים רבים עם האויב החיצוני. בנוסף, הגבולות החברתיים בין יהודים לערבים הם בלתי עבירים. נישואי תערובת הם טאבו באופן שאין לו אח ורע במערב".

פרופסור ניסים מזרחי
דודו בכר

נשמע כאילו אתה מציג פערים שאי אפשר לגשר עליהם.

"בזירה היהודית־ערבית אין כרגע מענה פוליטי הולם. עד היום, אף ממשלה לא התמודדה ברצינות עם השאלה כיצד מייצרים מרחב ציבורי משותף בתנאים האלה. כמובן שהסוגיה של הפלסטינים אזרחי ישראל אינה מנותקת ממצבם של הפלסטינים בשטחים, אבל לא היה שום ניסיון רציני להתמודד עם האתגר.

"בחזית היהודית המצב דינמי מאוד. מעמד הביניים המזרחי התחזק מאוד ב–20 השנים האחרונות. על פי נתוני מכון אדווה, זו הקבוצה המובילית ביותר בישראל. הם מצביעים לקשת רחבה של מפלגות, ממרצ עד לבית היהודי, ומגלים נטיות פחות מגזריות לעומת אשכנזים במעמד מקביל. ליברלים חילוניים מודאגים מאוד מתהליכים של הדתה — ההתפשטות של דתיות לספירות שונות במדינה ובצבא. מצד שני, אני שומע מצד רבנים על דאגה דווקא מכך שהדת נחלשת.

״עם זאת, השמאל צריך להבין שמודל של דמוקרטיה ליברלית לא יכול לזכות לתמיכה ציבורית רחבה בישראל. תפיסה אינדיבידואליסטית, שרואה בגבולות דתיים או לאומיים מכשול, מתגלה כעיוורת לחלוטין לצרכים של קבוצות דתיות — יהודיות וערביות.

״במפגשים בין חרדים־מזרחים מש"ס לאנשי התנועה האיסלאמית שבהם השתתפתי, התברר ששני הצדדים מדמיינים מרחב מכבד ומשותף — כל עוד הגבולות בין מוסלמים ליהודים נשמרים בספירה המשפחתית, הדתית והפוליטית. בדיוק ההפך מהציפייה של ליברלים, שמפגש מהסוג הזה יסיר את הגבולות ביניהם.

״התופעה הזו מתקשרת לשאלה שמתגלה כיום יותר מתמיד כאתגר גלובלי — איך ניתן לנהל חיים משותפים במציאות של ׳מגוון עמוק׳. הכוונה היא למציאות שבה קבוצות שמחזיקות בתפישות שונות, ואפילו מנוגדות, ביחס למקורות ההצדקה לסדר הפוליטי, חולקות מרחב משותף. לכן אני טוען שהשבר בין מה שמכונה, בישראל, ׳שמאל׳ ו׳ימין׳ — אינו מדיני ולא מתמצה בוויכוח על ויתורים טריטוריאליים״.

בעצם יש כאן התנגשות בין הערכים של יהדות ודמוקרטיה.

"זו דרך אחת לנסח את זה. בקבוצת הקיצון של המתנחלים והציונות הדתית, מקורות הסמכות היהודיים קודמים לעקרונות דמוקרטיים, שמוגבלים לתבונה האנושית ומזוהים עם חוכמת הגויים. אבל גם במרכז הישראלי יש תפיסות שונות ומתח בין היהודיות והדמוקרטיות של המדינה. זו שאלה שאנחנו מתכננים לבדוק במחקר רחב היקף שנערוך בקרוב. בכל מקרה, נראה שההתנגדות שמעורר השמאל בציונות הדתית או בקרב מזרחים מהפריפריה החברתית, אינה נובעת רק מדאגה לגבי עמדתו המדינית, אלא מחשדנות עמוקה לגבי מניעיו ולגבי נאמנותו למדינה״.

אלה קולות שמזכירים אמירות של מצביעי טראמפ.

"בהחלט. הבחירה בטראמפ גרמה לאנשי שמאל בארה"ב להבין שיש בעיה בתפישה הליברלית. הרבה אמריקאים ליברלים לא הבינו שפתיחת הגבולות והפוליטיקה האוניברסלית מאיימים על מי שחיים בלב ארה"ב והזהות הלאומית יקרה להם.

״החשד של תומכי טראמפ במניעים של הדמוקרטים, הרמיזות על בוגדנותם והטענות כלפי התקשורת המגויסת, מהדהדים בעוצמה את השיח הפוליטי המוכר לנו בישראל. אם מסתכלים על מפות ההצבעה בשתי הארצות מזדקר לעין שבאזורים עניים יש נטייה להצביע לימין, ולהפך.

״השאלה היא איך מפרשים את הנתונים האלה בלי ליפול למובן מאליו הליברלי. ליברלים רבים מאמינים שבתנאים דמוקרטיים נאותים כולם יבחרו באותו 'טוב כללי'. אבל צריך להפנים את הרעיון שדמוקרטיה אינה פותרת כל בעיה, ובוודאי שאינה מובילה קבוצות שונות לזהות את אותם יעדים. מה נחשב טוב, בניית מקווה או בניית תיאטרון? הרי הבחירה בכל אחת משתי האפשרויות יכולה להיעשות באופן דמוקרטי למהדרין".

אז איך מגשרים על הפערים העצומים האלה?

"מהניסיון שלי, שמבוסס על השתתפות בקבוצת דיאלוג שהפגישה בין אנשי חינוך מש"ס לפעילים מהאגודה לזכויות האזרח, למדתי שיש לפחות שלושה תנאים מקדימים לדיאלוג פורה בין הצדדים: הראשון הוא המוכנות של כל אחד מהצדדים להכיר בכך שהוא לא אוחז באמת כולה; השני הוא שאף צד לא תוקף את ההצדקות העמוקות לסדר של הצד השני; והשלישי הוא שהדיון סולידרי. כלומר, שכל צד מתייחס לדאגות של הצד השני כדאגות שלו — מה שנקרא ערבות הדדית. דיון סולידרי ותרגום של הרעיונות האלה לפעולה הוא הגרעין הרעיוני מאחורי פוליטיקה של טוב משותף״.

מתוך פרויקט הדמוקרטיה בישראל ובעולם



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#