כחלון מפריח סיסמאות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

כחלון מפריח סיסמאות

הבאת 20 אלף עובדים סינים לבנייה רק תייקר את מחירי הדירות ■ אבל למה לבלבל את שר האוצר עם עובדות?

78תגובות
פועלי בניין סינים
תומר אפלבאום

שר האוצר, משה כחלון, היה איש בשורה אתמול. בחגיגיות רבה, תוך שהוא מגייס גם את בורא עולם לעזרתו, הבטיח כחלון כי הוא בדרך להביא את הישועה לשוק הדיור הרותח בישראל: יבוא של 20 אלף עובדים סינים לענף הבניין. ממש ברגעים אלה נמצאים בכירי האוצר בסין, לקראת חתימה על הסכם עם הממשלה המקומית על יבוא העובדים.

"אנחנו דואגים לכם לאמצעי הייצור", אמר כחלון בפגישה עם נציגי הקבלנים. "אני מקווה שבורא עולם יהיה אתנו, וב–5 בחודש ייחתם ההסכם. אנחנו מעדיפים לתת לכם (לקבלנים) פועלים, ולא חברות בנייה זרות. עד היום הסינים לא רצו לחתום — ועכשיו ייתכן שיהיה שינוי".

אין ספק, מדובר ברגע היסטורי, שבו ממשלת סין מסכימה לחתום על הסכם ליבוא עובדים, אחרי ששנים ארוכות היא סירבה לכך. ואולם בנוגע לחגיגיות של הרגע הזה יש ספק גדול, משום שלא רק הסינים שינו מדיניות — גם ממשלת ישראל, בגלל כחלון, שינתה מדיניות, והתחילה לחזר אחרי הסינים שייאותו לשלוח אלינו עובדים. זאת, בניגוד גמור לכל המסקנות המקצועיות של כל דרגי הממשלה הרלוונטיים בעשר השנים האחרונות.

להבדיל מכחלון, שלא מזמן מונה לשר האוצר על בסיס הבטחתו להפחית את מחירי הדיור, ואולי לא טרח להתעניין בידע שנצבר לפני תקופתו, אנחנו מסקרים את תחום הגירת העבודה לישראל כבר יותר מעשור. להבדיל מכחלון, אנחנו יודעים וזוכרים מה אמרו כל משרדי הממשלה הרלוונטיים — משרד הפנים (רשות האוכלוסין וההגירה), משרד החוץ, משרד הכלכלה, בנק ישראל וכמובן משרד האוצר — ב–12 השנים האחרונות. כל אלה אומרים כבר שנים אמירה ברורה: אסור לאפשר יבוא עובדים זרים לישראל לכל התחומים, ובעיקר לא לענף הבנייה.

מחירי הדירות ומחירי התשומות לבנייה בישראל
במונחים ריאליים

במהלך השנים ציטטנו בהרחבה את שלושת הדו"חות המכוננים של פרופ' צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל (היו שלושה דו"חות מרכזיים כאלה — ב–2007, ב–2010 וב–2011), בנוגע למדיניות התעסוקה של ישראל — ולקשר בין יבוא עובדים זרים לבין העוני בישראל. העמדה המקצועית של כל הדו"חות, כל הוועדות וכל המומחים, במשך 12 שנים בעקביות, היתה אחידה: יבוא עובדים סינים לענף הבנייה בישראל הוא שטות מוחלטת, משלוש סיבות שונות.

האחת היא העוני בישראל. ענף הבנייה הוא הענף שמספק הכי הרבה תעסוקה לעובדים לא מיומנים, קרי עובדים חלשים. מהרבה בחינות, הוא גם הענף הכי משתלם לעובדים לא מיומנים, כי עבודה בבניין היא בכל זאת עבודה פיזית קשה, שמחייבת ניסיון, ולכן ענף הבנייה משלם שכר גבוה יחסית. ברגע שחושפים את הענף הזה לתחרות בלתי־הוגנת מול עובדים זרים — פלסטינים בעבר, פלסטינים וסינים כיום — העובדים הישראלים החלשים נפגעים קשות. אין שום סיכוי לעובד ישראלי חלש להתחרות בהספקים מול עובד סיני, שנמצא בישראל לתקופה קצובה, ללא משפחה, ולכן הוא יכול לעבוד כל היום וכל הלילה ללא הפסקה. זה גם לא הוגן לחשוף דווקא את העובדים החלשים ביותר במשק לתחרות כזו. התוצאה היא שיבוא העובדים הסינים בא על חשבון העובדים העניים ביותר בישראל (ואם נקרא לילד בשמו, בעיקר על חשבון ערביי ישראל), ובכך הוא מעמיק את העוני.

כך, מחקר עדכני של שרית כהן גולדנר מאוניברסיטת בר־אילן מצא כי כל תוספת של 1% במספר העובדים הזרים בישראל — גורעת 0.9% משכרם של יהודים שלא סיימו לימודי תיכון, ו–0.75% משכרם של ערבים ישראלים שלא סיימו תיכון. זאת, בנוסף לממצא שלפיו העסקת עובדים זרים פוגעת בתעסוקה של נושרי תיכון. אם שר האוצר מתכוון להילחם בעוני בישראל, החלטתו לייבא 20 אלף סינים פועלת בניגוד גמור לכך.

ישראל הופכת את עצמה למעצמת עבדות

הבעיה השנייה ביבוא עובדים סינים לענף הבנייה בישראל, היא שמדובר בסחר בבני אדם. נתונים שנאספו במשך השנים לימדו כי העובדים הזרים נאלצים לשלם עמלות לא חוקיות כדי להגיע לישראל, ולכן הם נהפכים בישראל לעבדים בשירות העמלות הלא חוקיות. לכאורה, הסכם בין מדינות אמור להתגבר על הבעיה הזאת, אלא שבסין גם המדינה אינה נקייה, ולכן גם היא גובה עמלות — שקופות או בלתי־שקופות — מהעובדים הנשלחים לישראל.

לכן, בפתיחת השערים לעובדים זרים, ישראל הופכת את עצמה למעצמת עבדות מודרנית, ובכך חוטאת פעמיים: הן לעובדים הסינים שמשועבדים לחובות, הן לעובדים הישראלים החלשים שנאלצים להתחרות מול מי שמשועבדים לחובות. תחרות מול עבד מודרני היא תחרות שגם עובד מיומן יתקשה לעמוד בה, ופועל חלש בוודאי לא יוכל לה.

כמה זמן לוקח לבנות דירה, משך ממוצע, בחודשים

כדאי להזכיר שלפחות בעשור הקודם, ההערכות בממשלה היו שביבוא העובדים הזרים לישראל, במיוחד הסינים, מעורב כסף שחור — סיני וישראלי — בסכום של חצי מיליארד דולר ויותר. עיסוק בעבדות מודרנית, מתברר, הוא משתלם, וזאת היתה אחת הסיבות לכך שהדרגים המקצועיים המליצו להפסיק את העיסוק המבחיל הזה של סחר בבני אדם, במיוחד מסין.

הסיבה השלישית היא שהוכח כי העסקת עובדים זרים לא רק שאינה מקדמת את ענף הבנייה, ומפחיתה את מחירי הדירות — אלא עושה את ההפך המוחלט. אחד הניתוחים המעניינים של אקשטיין עסק בפריון של עובדי הבניין בישראל ב–1960–2010, והראה כיצד הפריון לעובד בענף הבנייה נעצר בחריקת בלמים ב–1967 ונשאר קפוא מאז — בניגוד גמור לגידול בפריון שנרשם בשאר המגזר העסקי.

הגרף הזה מרתק בגלל נקודת החיתוך של 1967 — נכון, השנה שבה כבשה ישראל את יהודה ושומרון, וענף הבנייה בישראל נהפך מענף מוטה עבודה עברית לענף מוטה עבודה פלסטינית. בהמשך, הוחלפו הפלסטינים בסינים, אבל התוצאה נשארה זהה: הענף נשאר עתיר בעבודה זרה זולה, ובעקבות זאת נותר ענף מפגר טכנולוגית ובעל פריון מזעזע.

עד כמה מזעזע, ניתן ללמוד מעוד גרף שפירסם בנק ישראל: משך הזמן לבניית דירה בישראל לא השתנה בין 1980 ל–2010, אף שבזמן הזה חלו תמורות אדירות בטכנולוגיית הבנייה בעולם, ומשך בניית הדירות במדינות אחרות התקצר משמעותית.

יבוא עובדים סינים רק יחמיר את משבר הדיור

בינתיים, בעקבות המאמצים הבלתי־נלאים של כל גורמי הממשלה, כבר כמעט עשור שמספר העובדים הזרים בבניין בישראל נשאר קפוא — ובמיוחד לא נרשם גידול במספר העובדים הסינים. לדברי אקשטיין, לקיפאון הזה היתה השפעה חיובית ברורה על ענף הבנייה בישראל, שעבר בשנים האחרונות מהפכה של מעבר לבנייה לגובה בטכנולוגיות מתועשות, וכתוצאה מכך הפריון בו התחיל סוף־סוף לעלות.

את התוצאות של השיפור בפריון בענף הבנייה קל לראות בזינוק המשמעותי במספר התחלות וסיומי הבנייה בישראל. 2015 היתה השנה הראשונה זה שני עשורים שבה מספר התחלות הבנייה עבר את רף ה–50 אלף. הנתון הזה שומט את הקרקע תחת הטיעון העיקרי של הקבלנים, שהאשם במשבר הדיור הוא מחסור בידיים עובדות — שהרי העלייה במספר התחלות הבנייה (ובמקביל גם בסיומי הבניי0ה) התחוללה בתקופה שבה שרר קיפאון במספר העובדים הזרים בבנייה בישראל.

התחלות הבנייה בשיא של 15 שנה
התחלות הבנייה בישראל

זאת ועוד, ניתוח עדכני של בנק ישראל שפורסם השבוע, בדק את הסיבות לעליית מחירי הדירות בישראל ב–2000–2013. והנה, הפלא ופלא, הניתוח הזה — של ויצמן נגר מבנק ישראל ודורון סייג מהלשכה המרכזית לססטיסטיקה — גילה שני ממצאים מובהקים. האחד, אין כל קשר בין מחירי הדירות לבין עלות הבנייה שלהן — מחירי תשומות הבנייה בקושי עלו בעשור האחרון, בעוד מחירי הדירות זינקו לשמים. כלומר, התלונה של הקבלנים, שהיעדר ידיים עובדות הוא־הוא הסיבה לעלייה במחירי הדיור, היא עורבא פרח. המחקר ממשיך ומוצא את הסיבה העיקרית לעלייה במחירי הדירות: הזינוק במחירי הקרקע, שכל קשר בינו לבין עובדים סינים הוא מקרי בהחלט.

כל הנתונים ב–12 השנים האחרונות, אם כך, עקביים וחד־משמעיים: אין כל קשר בין היעדרם של עובדי בניין סינים למשבר הדיור. להפך: דווקא ההגבלה על יבוא עובדים סינים הכריחה את ענף הדיור להשתכלל, ולעבור לבנייה מתועשת — דבר שהגדיל את הפריון בענף וגם את היקף הפעילות בו. יבוא של 20 אלף עובדים סינים מעתה לא יאיץ את הבנייה בישראל ולא יתרום דבר להורדת מחירי הדירות. לעומת זאת, היבוא הזה כן ידרדר קשות את מצבם של העובדים החלשים בישראל, המתפרנסים מענף הבנייה, ובכך יסכל את מדיניות הממשלה לצמצום העוני. אבל הי, למי אכפת מהעניים, העיקר ששר האוצר יוכל להתהדר בעוד כותרת שווא של מי שפועל לפתרון משבר הדיור בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#