"בחברה הערבית חייבים לשבור את החסם והפחד ולחפש את הכסף בתל אביב" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"בחברה הערבית חייבים לשבור את החסם והפחד ולחפש את הכסף בתל אביב"

דיון בוועידת TheMarker עסק בחסמים המימוניים, שמקשים על צמיחתם של עסקים בחברה הערבית ■ מוחמד עווד מלאומי: "לפעמים התזרים העסקי והמשפחתי מתערבבים" ■ שאולי כצנלסון ממכון היצוא: "המספרים מזעזעים - 20% מהאוכלוסייה הם 8% מהפעילות הכלכלית"

תגובות
משתתפי הפאנל בנושא עסקים ואשראי: מחסמים לצמיחה
רמי שלוש

"לפני 23 שנים, לא ידענו שיש כסף בחוץ. אף פעם לא חשבנו שאנחנו סטארט אפ, ולכן לא גייסנו כסף. הצמיחה שלנו תמיד היתה על בסיס אורגאני. זה נבע מבורות. חשבנו שאנחנו צריכים לעשות הכל בכוחות עצמנו", כך תיארה היום (ב') רים יונס, מייסדת ובעלי חברת הטכנולוגיה אלפא אומגה, את אחד החסמים העומדים בפני יזמים מהחברה הערבית בישראל, בגיוס אשראי לפיתוח עסקיהם.

דבריה נאמרו במסגרת דיון בוועידת TheMarker בנצרת, שעסק במחסומים המימוניים, שמקשים על צמיחתם של עסקים בחברה הערבית. רים הסבירה שהחסם המימוני של אלפה אומגה הביא לאי-מיצוי פוטנציאל הצמיחה שלה. "זה נבע מתוך נאיביות. רצינו להצליח לבד – ולא הסתכלנו שמאלה וימינה. התוצאה היא, שגם היום, 25 שנים מאז ההקמה, אנחנו עדיין חברה קטנה שמעסיקה רק 75 עובדים", סיפרה.

אלפה אומגה מייצרת ציוד רפואי מתקדם בתחום הנוירוכירורגיה וציוד מעבדתי לחקר המוח. החברה, שנמצאת בבעלות פרטית, נוסדה בשנת 1993 בנצרת. רים ציינה כי היעדר הקשרים עם תעשיית ההיי-טק הישראלית, הממוקמת בדרך כלל במרכז הארץ – ומאוכלסת בעיקר ביוצאי יחידות הטכנולוגיה של צה"ל – מקשה על סטארט אפים מהחברה הערבית לגייס מימון פרטי, למשל מקרנות הון סיכון.

"הנט-וורקינג הוא משהו מאוד בסיסי", אמרה רים. "יזמים ערבים החלו להבין שיש קרנות שיכולות לסייע בימון רק לפני 5-10 שנים. זה דורש להכיר אנשים חדשים, לצאת מנצרת ולהגיע לתל אביב. כולם חושבים שהנט-וורקינג הכי טוב הוא קשרים ל-8200 (יחידת המודיעין של צה"ל – ע"א), אבל אנחנו מנסים להכיר אנשים ממקומות אחרים. זה לוקח יותר זמן, אבל אנחנו בכיוון הנכון. חייבים לשבור את החסם והפחד ולחפש את הכסף".

"חוסר אמון מהגופים המממנים"

עפיף עפיפי, מנכ"ל קבוצת הנסיעות והתיירות עפיפי, שהוקמה כחברה משפחתית והיום היא מוגדרת כעסק בינוני, ציין שאחד החסמים שעומדים בפני עסקים מהחברה הערבית הוא חוסר האמון מנותני האשראי. "הבנקים מתקשים לתת אמון ביזמים ערבים. כדור צעיר, יש לנו כלים להשיג את המידע והיכולת, אבל אנחנו צריכים את האמון של המערכת", אמר.

חסם שני לפי עפיפי לצמיחה הוא קושי לקבל תמיכה עסקית וייעוץ מהגופים המממנים. לדבריו, "אנחנו צריכים לקבל הכוונה. אנחנו צריכים להבין מה חסר בתוכנית העסקית, ומה מונע מאיתנו לקבל את האשראי. לשם כך, העסקים צריכים גם להיעזר באנשי מקצוע כמו יועצים, עו"ד ואנשי פיננסים – ולא לעשות הכל בעצמם. הבנקים צריכים לעודד ולדחוף לקשר הזה".

עדינה שפירא, שותפה במשרד עורכי הדין הרצוג פוקס נאמן (HFN), צייינה כי העסקים בחברה הערבית סובלים ממחסור משמעותי בייעוץ מקצועי בתחומים מגוונים, מה שמקשה בהליכי קבלת האשראי. "כדי לקבל מימון מהבנקים, עסקים נדרשים לעמוד בכללי רגולציה קבועים. לכן, כל עסק קטן, בינוני או גדול צריך התאמה והכוונה מקצועית, בין אם בתחומי הסביבה והבריאות, ובין אם בדיני עבודה ומיסוי. גם בתחום היצוא יש חובות רגולטוריות מפורטות שכל יצואן במשק חייב לעמוד בהן. בוודאי שבחברה הערבית - שאינה בקיאה בהתאמות הספיציות – הבעיה מתעצמת".

"התזרים של העסק והמשפחה מתערבב"

מוחמד עווד, סגן ראש החטיבה הבנקאית בבנק לאומי, הדגיש שהיכולת של הבנקים לתת אשראי לעסקים בחברה הערבית גבוהה מאי פעם. לדבריו, "כל המערכת הבנקאית מנסה לחדור למגזר הערבי". עם זאת, עווד מנה מספר חסמים שמקשים על הקצאת האשראי: "אחת הבעיות היא נושא הנדל"ן: במגזר הערבי הבעלות על נדל"ן מוגבלת, ולכן היכולת שלנו לדון בבטחונות ובתזרים מזומנים לטווח ארוך בעייתי".

בעיה שנייה לפי עפיפי היא השקיפות: "בעלי עסקים נדרשים למאזן נקי וניירות איכותיים. במגזר הערבי פחות משתמשים ביועצים. לפעמים, העסק גם משרת את הצרכים המשפחתיים, ואז התזרים העסקי והמשפחתי מתערבבים. נוצר בלבול ובלגאן. הדרך להתמודד עם הבעיות היא לשים בנקאים מקצועיים, ללא פשרות, שכן מכירים את התהליכים בחברה הערבית - וייעצו בהתאם".

עפיפי ציין שהמשפחתיות של עסקים בחברה הערבית אינה בהכרח חיסרון. "לא נכון למחוק כל אלמנט תרבותי - יש יתרונות בחברות משפחתיות", הדגיש. "צריך לנצל את המשפחתיות ולנהל אותה נכון. ניהול עסק לא חייב להיות מנותק מכך שמדובר בעסק משפחתי. גם חברה משפחתית יכולה להבין שקהל היעד שלה הוא לא רק הקהל המקומי. הדור המשפחתי הצעיר יודע להתאים עצמו לעולם החדש: היום יש כלים, ערוצי שיווק ואפליקציות חדשות".

לשאלה האם יש תחרות בין הבנקים על העסקים בחברה הערבית, השיב עפיפי: "ככל שהעסק גדול יותר, אתה נהפך ללקוח פוטנציאלי טוב יותר, כי יש לך יותר בטחונות ואמינות. כשאתה לקוח קטן – יש לך בעיה. קשה לך לקבל אשראי וכל מה שאתה מוצא, אתה נאחז בו, ואז גם (האשראי) עולה לך יותר". לדברי עפיפי, בנק מרכנתיל מתמקד יותר מכל בנק אחד בעסקים במגזר הערבי, ובחר להתמקד בעסקים בינוניים.

שאולי כצנלסון, סמנכ"ל לכלכלה ושירותים מקצועיים במכון היצוא, התייחס למעורבות של החברה הערבית במשק: "המספרים הם כמעט מזעזעים. כ-20% מהאוכלוסייה מהווים 8% בלבד מהפעילות הכלכלית. עד לפני מספר שנים, רק 0.1% מהיצוא הישראלי נעשה על ידי חברות בבעלות יזמים ערביים. כשבדקנו את הנתונים, אמרתי שחייבים לעשות משהו. אמנם יש מספר קטן של חברות מהחברה הערבית שנמצאות בחזית של היצוא, אך מספר החברות שמתווסף - נמוך ביחס למה שרצינו לראות".

"הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק"

עווד ציין שעל מנת שהעסקים בחברה הערבית יעשו קפיצת מדרגשה נדרש בין היתר, שינוי בתמהיל הענפי. לדבריו, מרבית העסקים במגזר העסקי מתמקדים בשלושה תחומים – מסחר, עבודות קבלנות וביצוע ורשויות מקומיות. "כדי שיותר עסקים יוכלו לייצא, צריך תעשייה בסיסת. קשה לי לראות איך האוכלוסייה תעשה הקפיצה ליצוא, מבלי לעבור דרך התעשייה הרגילה", אמר.

כצנלסון ציין שקיים ביקוש נמוך לסיוע שמכון היצוא יכול להעניק ליזמים מהחברה הערבית. "לצערי, הפרה רוצה להניק יותר משהעגל רוצה לינוק. קשה לנו מאוד עדיין למצוא חברות שבאות ואומרות 'אנחנו רוצים לייצא' וש'אנחנו רואים בשוק הבינלאומי כהזדמנות העיקרית'. לצערי, רוב החברות בחברה הערבית הן עדיין חברות משפחתיות, קטנות, שפועלות בשוק המקומי בעיקר בסביבה הבטוחה להן, וחשוששות מהתהליך שדורש הרבה נחישות ואומץ – אך גם חזון. אני מקווה שהתמונה נמצאת בהליך שינוי, אני מאמין שאנחנו בתחילתו".

כצנלסון ציין כי במכון היצוא אף נוקטים במדיניות של אפליה מתקנת, על מנת לעודד את הצמיחה של העסקים מהחבהר הערבית ."אנחנו נותנים ליזם ערבי יותר משאנחנו נותנים ליזם במגזר היהודי. אנחנו מלווים את היזם הערבי מהצעדים הראשונים, והולכים איתו יד ביד. אנחנו מודעים לכך שהעסקים במגזר הם משפחתיים וקטנים מאוד. אנחנו יודעים שאחוז מסוים ינשור במהלך התהליך. למרות זאת, אנחנו לא מסננים חברות - נותנים הזדמנות כמעט לכל אחד, ומשקיעים משאבים, גם כשאנחנו יודעים שחלק מהם ירדו לטימיון. עושים צעד אחר צעד".

רים (אפלה אומגה) העריכה שדור היזמים הצעיר בחברה הערבית יהיה מוצלח יותר בהקמה ובייזום של חברות טכנולוגיה חדישות. לדבריה, "מה שיעודד את התנופה של חברות ההיי-טק בחברה הערבית הוא שהבנים והבנות יראו 'רול מודלס' (דמויות לחיקוי). אני חושבת שהיום מתחילים להיות 'רול מודלס'. השינוי יגיע – הילדים שלנו יותר אמיצים. יש לילדים שלנו גם יותר גב כלכלי. הילדים שלנו יכולים לקחת יותר סיכונים ולהתפרע. הם מבינים שהשוק הוא לא נצרת ולא ישראל – אלא כל העולם".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#