האותיות קטנות, המספרים גדולים: ביטוח המנהלים עולה לכם פי 10 - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האותיות קטנות, המספרים גדולים: ביטוח המנהלים עולה לכם פי 10

העלויות השונות של חבילות הביטוח גורמות לכך שרק 70 אגורות מכל שקל שמופרש לביטוח מנהלים מצטברות בחיסכון הפנסיוני - לעומת 85 אגורות בקרן הפנסיה ■ עם פערים כאלה, המלצת האוצר לחסוך באמצעות קרנות פנסיה מובנת למדי

59תגובות
צעירים בקליפורניה מתרגלים מדיטציה
REUTERS

בדו"ח רשמי שיצא לפני כשנה קבע משרד האוצר כי קרן פנסיה היא מכשיר עדיף לחיסכון פנסיוני מביטוח מנהלים או מקופת גמל. דו"ח הצוות להגברת הוודאות בחיסכון הפנסיוני, שעסק בשאלת הקצאת איגרות חוב מיועדות נושאות תשואה גבוהה לקרנות הפנסיה בלבד — ולא לביטוחי המנהלים או לקופות הגמל — הצדיק את האפליה הזאת בכך שקרן הפנסיה היא מוצר צרכני עדיף.

"הביטוח בקרנות הפנסיה הוא ביטוח הדדי", נכתב בדו"ח, "וזאת בשונה ממצב שבו הכיסויים הביטוחיים השונים מכוסים על ידי מבטח. עיקרון זה מוביל גם לכך שעלות הכיסוי הביטוחי לסיכוני נכות ומוות במסגרת קרן פנסיה נמוך משמעותית מהביטוח שנעשה באמצעות חברת ביטוח. לכך יש השלכה כמובן על סכום החיסכון שנותר לעמית, שכן עלות הכיסוי מנוכה מההפרשות השוטפות של העמית".

ההמלצה החד־משמעית הזאת של האוצר עומדת עתה במוקד עתירה של חברות הביטוח וקופות הגמל (איגוד בתי ההשקעות), שעתרו נגד האפליה נגדן — כלומר אפליה נגד מי שחוסך דרכן ושאינו זוכה ליהנות מהסובסדיה המופלגת הגלומה באג"ח המיועדות, שמשלמות תשואה מדהימה של 4.86% ריאלי לשנה — פי ארבעה מהתשואה שניתן להשיג כיום באיגרות החוב של ממשלת ישראל בבורסה.

במסגרת העתירה, חושפות חברות הביטוח וקופות הגמל כמה נתונים מדהימים למדי. אחד מהם הוא הפער העצום בתנאים שמהם נהנה גמלאי החוסך בקרן פנסיה או בקופת גמל. הפער, שימו לב, הוא של כ–30% בקצבה החודשית: אותו פורש, שמגיע לגיל 67 עם חיסכון פנסיוני צבור של מיליון שקל, יקבל קצבה חודשית לכל ימי חייו של 3,775 שקל בקופת גמל, ושל 5,472 שקלים בקרן פנסיה — פער של 1,697 שקל בחודש, או של 31%, לטובת קרן הפנסיה.

כמתואר

תחרות בלתי אפשרית

הפער בקצבאות אינו נובע מפערים בדמי הניהול — בשני המוצרים הגמלאים משלמים דמי ניהול חודשיים זהים, של 0.5%. הסיבה העיקרית היא איגרות החוב המיועדות, שפשוט מעניקות לגמלאים בקרן הפנסיה מתנה של תשואה מסובסדת ומובטחת. זהו לב הטיעון של קופות הגמל, שטוענות שמול מתנה נדיבה כל כך, אין להם סיכוי להתחרות ולהציע קצבה טובה יותר — ואם כך, בשביל מה משרד האוצר מקיים בכלל את קופות הגמל, ומדוע הוא מתיימר לעודד אותן להתחרות בקרנות הפנסיה על שוק הקצבאות לקשישים. בפערי סבסוד כאלה, התחרות היא בלתי אפשרית.

אין ספק שלקופות הגמל יש טיעון חזק בהקשר הזה, אבל מה שמעניין יותר הוא הסיבה הנוספת שבעטיה קיים פער בגובה הקצבה המשולמת בין קופות הגמל לבין קרנות הפנסיה. זהו הפער במחיר הביטוח הגלום בקצבה, ובמקרה של גמלאים מדובר בביטוח לגבי עלייה בתוחלת החיים.

מדובר בביטוח שהוא מצומצם יחסית בהיקפו — בגיל 67 תוחלת החיים עד המוות נחשבת כבר ודאית באופן יחסי, ועדיין, גם עלות הביטוח הזה גבוהה מאוד. קופות הגמל מודות כי עלות הביטוח אצלן תגיע ל–15% מהיקף החיסכון, לעומת 8% בקרנות הפנסיה. במונחים של מיליון שקל חיסכון, קופת הגמל תעביר 150 אלף שקל לכיס חברת הביטוח שעמה התקשרה בחוזה, כדי להבטיח את תשלום הקצבה עד לתום החיים, לעומת 80 אלף שקל שתשלם על כך קרן הפנסיה.

הפער נגרם ממרכיבי הרווח והסיכון

הפער העצום בעלות הביטוח — הפרש של כמעט 100%, או של 70 אלף שקל — נובע מסיבה כפולה. האחת, ביטוח תוחלת החיים שמציעה קופת הגמל (ומציעות כל חברות הביטוח) הוא ביטוח מוחלט, שלא ניתן לשנותו. אם קרתה תקלה, ותוחלת החיים של האוכלוסייה עלתה — אירוע שההסתברות שלו לא מאוד גבוהה בקרב גמלאים, אך עדיין עשוי לקרות — הגמלאי לא יפגע מכך, והקצבה החודשית שלו לא תשתנה. לעומת זאת, בקרן הפנסיה ניתן להרע תנאים לגמלאי גם לאחר הפרישה, אם תוחלת החיים מפתיעה לרעה ומתארכת לה לפתע מעבר לצפוי.

הסיבה הנוספת, ואולי המהותית יותר, היא ההבדל בין ביטוח פרטי לביטוח הדדי. ביטוח פרטי נמכר על ידי חברת הביטוח, וכולל את מרווח הסיכון שחברת הביטוח דואגת לקחת, וגם את מרווח הרווח שלה. בקרן הפנסיה, לעומת זאת, הביטוח הוא הדדי (חברי הקבוצה מבטחים זה את זה), ולכן אין מרווח סיכון מעבר לתחזיות האקטואריות המקובלות, וגם אין מרווח רווח כלשהו.

הפער הזה, בין ביטוח פרטי לביטוח הדדי, הוא הסיבה שהצוות של משרד האוצר המליץ על קרן הפנסיה כמוצר עדיף על ביטוח מנהלים או קופת גמל. להבדיל מהגמלאים, שמרכיב הביטוח שלו הם זקוקים קטן יחסית — לחוסכים הפעילים בקרנות הפנסיה נדרשים שני ביטוחים כבדים וחשובים: ביטוח חיים (דאגה לפרנסת המשפחה, במקרה שבו המפרנס נפטר בגיל צעיר), וביטוח אובדן כושר עבודה (דאגה לפרנסתו של המבוטח, אם הוא נפצע ומאבד את יכולת ההשתכרות שלו).

שני הביטוחים, שנמכרים גם בקרנות הפנסיה וגם בביטוחי המנהלים, הם ביטוחים יקרים. על פי הערכה רווחת, עלות הביטוחים בקרן הפנסיה מגיעה לכ–10%–15% מהיקף הפרמיות, כלומר על כל שקל פרמיה שהמבוטח מפריש — 85 אגורות זורמות לחיסכון הפנסיוני שלו. היתרה זורמת להבטחת ביטוח החיים וביטוח אובדן כושר העבודה שלו. ואולם, בביטוח המנהלים עלות הביטוחים מגיעה לכפול לפחות מכך — 30%–25% מהיקף הפרמיות. זאת בעיקר בשל מרכיב הרווח ומרכיב הסיכון שחברות הביטוח לוקחות לעצמן.

כמתואר

רוכשים ביטוחי מנהלים על סמך אינטואיציה

הפער בעלות הביטוחים משפיע, כמובן, על היקף החיסכון הנצבר לפנסיה — אם רק 70 אגורות מכל שקל שמופרש לביטוח מנהלים מצטברות בחיסכון הפנסיוני, לאורך שנים היקף החיסכון נפגע משמעותית, לעומת קרן הפנסיה שבה 85 אגורות זורמות לחיסכון. בתגובתה לבג"ץ העריכה המדינה כי מדובר בתשלום עודף של 200 אלף שקל לאורך חיי החיסכון, לחוסך בעל שכר ממוצע, וכי התשלום העודף הזה יביא לכך שהקצבה שתשולם דרך ביטוח המנהלים תהיה נמוכה ב-17% מזאת של קרן הפנסיה. בנוסף, יש הבדל משמעותי בטיב חבילת הביטוחים בין שני המוצרים.

בקרן הפנסיה החבילה היא אוטומטית, ואינה נתונה לבחירת המבוטח — רווק, למשל, שאינו זקוק לביטוח חיים מכיוון שאין לו אשה וילדים שצריכים להתפרנס לאחר מותו, יצטרך לפנות באופן אקטיבי לקרן הפנסיה שלו כדי לבטל ביטוח זה, מכיוון שהקרן מצרפת כל מבוטח אליו באופן אוטומטי. גם גודלם של ביטוח החיים ושל ביטוח אובדן כושר העבודה מוכתבים מראש, ונגזרים כקצבה מהיקף השכר האחרון.

לעומת זאת, בביטוח מנהלים גודלו של הביטוח נתון להחלטת המבוטח (ביטוח חיים) או להחלטת המעסיק שלו (ביטוח אובדן כושר עבודה). התוצאה היא רכישה של תת־ביטוח, בוודאי בתחום ביטוחי החיים. להערכת שמעון גונן, מבעלי פירמת הייעוץ הפנסיוני גונן את גלזנר, מדובר על תת־ביטוח של 70%: "סכומי ביטוח החיים המוצעים בקרן פנסיה, כקצבה למשפחה סטנדרטית, הם יפים מאוד. לעומת זאת, בביטוח מנהלים המבוטח רוכש את הביטוח לבד, כסכום חד־פעמי ולא כקצבה, ובדרך כלל הוא לא יידע לשקלל נכון את שאלת תוחלת החיים של אלמנתו וילדיו. כאשר הוא מתבקש לקבוע את הסכום החד־פעמי, הוא לרוב יסתמך על אינטואיציה — ויבחר בסכום שנשמע לו גדול מספיק. האינטואיציה מובילה כמעט תמיד לרכישת שליש מהיקף הביטוח שמציעה קרן הפנסיה".

למעשה, הפער של תשלום כפול בעבור עלות הביטוח בביטוח מנהלים, לעומת קרן הפנסיה, אינו משקלל נכונה את הפערים בטיב הביטוח. לפי החישובים של גונן את גלזנר, פער המחיר בעבור אותה חבילת ביטוח — אותו סכום של ביטוח חיים — מגיע אצל גברים לפי ארבעה (פי חמישה אם מדובר בגבר מעשן), ואצל נשים לפי עשרה. כן, אותו סכום ביטוח לאשה יעלה בביטוח מנהלים פי עשרה יותר מאשר בקרן פנסיה. המדינה, בתגובתה לבג"ץ, מסרה הערכה דומה: היא טענה כי הביטוח לחוסך גבר, שעולה 12% מהחיסכון בקרן הפנסיה, יעלה 39%–49% (פי שלושה עד פי ארבעה) בביטוח מנהלים.

אז נכון שחברות הביטוח מציעות ביטוח מחייב — חוזה מחייב שנחתם עם המבוטח — ושלא ניתן להרע את תנאיו, בעוד קרן הפנסיה כפופה לעקרונות של איזון אקטוארי, ואם נוצר גירעון היא עלולה להרע תנאים. ונכון גם שחברות הביטוח מציעות אובדן כושר עבודה ספציפי, לעומת אובדן כושר עבודה כללי שמציעות קרנות הפנסיה (זה, כמובן, מייקר את עלות הביטוח עוד יותר). אבל בפערי מחיר של פי ארבעה עד פי עשרה, ההמלצה של משרד האוצר לחסוך באמצעות קרנות פנסיה ולא באמצעות ביטוחי מנהלים נראית מובנת למדי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#