בנק הפועלים סוגר פרשות מביכות על חשבון הלקוחות ובעלי המניות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בנק הפועלים סוגר פרשות מביכות על חשבון הלקוחות ובעלי המניות

בכירים בבנק או בארגון כלשהו שנטענו כלפיהם טענות חמורות לא יכולים להמשיך להתהלך בצורה מוגנת לחלוטין בחסות הכוח הכלכלי האדיר שמופקד בידיהם. זאת תרבות של שקר והסתרה, שהרסנית לחברה בכלל ולארגון הספציפי בפרט

47תגובות
ציון קינן
דניאל בר און

הטרדות ותקיפות מיניות בארגונים הן עניין שמי שצריך לעסוק בו הן רשויות החוק והאכיפה. אבל בנק הפועלים, הבנק הגדול בישראל, פיתח שיטה ייחודית ומדאיגה במיוחד לטיפול בנושא.

לפחות בשני מקרים של תלונות על הטרדות או תקיפות מיניות, שבהם מעורבים שני המנהלים הבכירים ביותר בבנק, הפתרון היה מינוי שופט לבורר חיצוני שבפניו הובאה מסכת העובדות — ומשם גם נולדו הפתרונות.

הפרקטיקה הזאת מדאיגה מכמה כיוונים. ראשית, הטרדות ותקיפות מיניות הן עניין למשטרה ולבתי המשפט. התייחסות אליהן בדלתיים סגורות ומבלי שהדברים יתבררו פומבית משאירה את התקיפות האלה כעניין שהשתיקה הארגונית יפה לו. זה כשלעצמו יכול לעודד הטרדות מהסוג הזה מצד בכירים, כי אם זה משהו שסוגרים בתוך הבית — אז אולי להטריד זה לא נורא.

שנית, סוג הפתרון הוא בעייתי. עובדות בבנק טוענות שהותקפו מינית נאלצות להסתפק בתשלום פיצוי, שהבנק נושא בו.

במקרה של העובדת שהתלוננה נגד המנכ"ל לשעבר, ציון קינן, מדובר בפיצויי פרישה מוגדלים, שנמצאו להם סיבות לכאורה ענייניות ובלתי־קשורות להטרדה הנטענת. במקרה של שמעון גל — המשנה למנכ"ל לשעבר, שניהל רומן עם בכירה בבנק שהיתה כפופה לו ואף קודמה על ידו — הפשרה שהושגה בפועל היתה קידום של העובדת לתפקיד בכיר.

בשני המקרים האלה, ואולי במקרים נוספים, הבנק הוא זה שמשלם את המחיר. העובדה שהבנק נושא בעלויות של התנהגות פסולה של מנהליו מהווה פגיעה חמורה באמון של בעלי המניות בבנק, של לקוחותיו ושל עובדיו.

הבעיה השלישית היא הדיווח, או היעדרו. בנק ישראל, ובעצם גם הציבור, חייב לקבל דיווח על התנהלות פסולה של מנהלים בכירים או על הסדרים שעשה הבנק אגב טענות על התנהגות פסולה.

בכירים בבנק או בארגון כלשהו, שנטענו כלפיהם טענות חמורות, לא יכולים להמשיך להתהלך בצורה מוגנת לחלוטין בחסות הכוח הכלכלי האדיר המופקד בידיהם ויכולתם לשלם מכספי הבנק פיצויים מוגדלים (או להעניק פיצוי בדמות ג'וב יוקרתי ומתגמל).

השיטה שמבקשת לסגור עניינים בבית מוציאה את הבנק ואת המואשמים רע, ולמעשה גם פוגעת בנשים שהותקפו או הוטרדו לכאורה, ובכלל ברעיון של ענישה אמיתית למטרידים.

קשה לבוא בטענות לנפגעות תקיפה מינית, ולצפות מהן שיתקנו את העולם ויסבלו בנוסף לפגיעה המינית גם מפגיעה כלכלית שיכולה להיגרם מהליך שונה מבוררות. ואולם כל עסקת השתקה כזאת פוגעת ביכולת להתמודד עם תרבות של פגיעה מינית, ויש בהן כדי למסד נורמה שבה ניתן לפתור פגיעה מינית באמצעות כסף. וכשמדובר בעובדות בכירות ומנהלים בכירים, המסר הארגוני של תרבות ההשתקה הזאת מזיק הרבה יותר. הרי הנוסחה שהתבססה — תקיפה שמובילה לתלונה, שמובילה לבוררות פנימית וסודית, שמובילה לתשלום פיצוי מכספי הבנק — יכולה לעודד יותר תקיפות ויותר תלונות, ללא כל שקיפות בבירור האמת.

זאת תרבות של שקר והסתרה, שהרסנית לחברה בכלל ולארגון הספציפי בפרט. שני המקרים בבנק הפועלים מחייבים את בנק ישראל לחדד את נהליו ולאסור על תהליכי בוררות כאלה, שבהם מי שנושא בעלויות הם לקוחות הבנק ובעלי המניות שלו — ולא האנשים שנטען כי סרחו.

הפועלים ידע בעשור האחרון שערוריות רבות, וניסה ליצור מצג שלפיו מדובר בכשלים שנעשו בעבר ושכיום הבנק נקי. אולם אירוע כזה, אף שהתרחש לפני עשור והושתק עד כה, מלמד שנותרה לו עוד עבודה רבה בניקוי האורוות ובקביעת נורמות חדשות לטיפול באירועי הטרדה או תקיפה מינית. הנהלת הבנק והדירקטוריון שלו לא הוכיחו שהם סמכות ראויה בבחירת הפרקטיקה הנכונה לטיפול באירועים מסוג זה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#