"זה נורא כיף": מי בכלל צריך בית ספר? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"זה נורא כיף": מי בכלל צריך בית ספר?

בלי מורים, בלי שיעורים, בלי הפסקות, בלי מבחנים ותעודות וגם בלי חופש גדול ■ החינוך הביתי סובל מסטיגמות קשות, אבל מחקרים דווקא מצאו כי ילדים שגדלו ככה מצליחים לא פחות - ולעתים אף יותר

68תגובות
אייל טואג

השעה 10:00 בבוקר, ובבית משפחת גלאור בכפר ויתקין המולה. שלושת ילדי המשפחה - מרקו, 7, סימון, 5.5, וצ'ארלי, 3 - מתיישבים ליד שולחן האוכל, ואמם מגישה להם ופל בלגי עם מייפל. השלושה מקשקשים זה עם זה, ואף אחד לא ממהר. זה אמנם אמצע ספטמבר, אבל הילדים לבית גלאור לא הולכים לבית הספר והוריהם לא צריכים להתייצב הבוקר בעבודה, כך שאין סיבה להזדרז.

שעה לאחר מכן, כשהמבוגרים משוחחים בסלון, שלושת הילדים עסוקים בענייניהם: מרקו בונה אוניות על השטיח, סימון צופה בסרטונים במחשב וצ'ארלי מתרוצצת בין ההורים לאחיה. לאחר מכן שלושתם מתיישבים ליד שולחן העבודה: מרקו ממלא הוראות בחוברת עבודה בעברית, סימון משייפת את כישורי הכתיבה שלה וצ'ארלי מציירת.

זה בית הספר של משפחת גלאור - שבו אין מורים ותלמידים, אין שיעורים והפסקות, אין מבחנים, תעודות בסוף השנה וחופש גדול. ההורים, הדר ושגיא, בחרו לא לשלוח את ילדיהם למערכת החינוך הפורמלית, והם מחנכים אותם בבית. עבורם, זה היה המשך טבעי של דרך החיים שבחרו בעצמם: לנטוש את מרוץ העכברים המודרני ולחיות לידו, לאט יותר.

"למה חינוך ביתי? כי זה נורא כיף", אומר בחיוך שגיא, איש היי־טק במשרה חלקית, שמנהל את עמותת גלאור העוסקת בחינוך לסובלנות. "גדלנו לתוך זה", מסבירה הדר, דוקטור לקרימינולוגיה וסוציולוגיה פמיניסטית. "תמיד עבדתי באופן עצמאי, וכשהילדים הגיעו היה כיף ומעשיר לראות אותם בכל פיפס.

"שואלים אותנו אם אנחנו המורים של הילדים, והתשובה היא לא. אנחנו הורים שגם אחראים למטלות החינוך, אבל מעולם לא ניסינו להפוך את הבית לגן או לבית ספר".

במשפחת גלאור לא מקדישים שעות קבועות ללימוד, מפני שההורים מאמינים שלימוד מתרחש כל הזמן, גם כשנוסעים לטיול או מכינים ארוחת ערב. "אנחנו מאמינים בגישת 'חנוך לנער לפי דרכו'", אומרת הדר. "אנחנו מחויבים להקשיב לילדים כל הזמן, לחשוף בפניהם ידע וכלים להשגתו. נכון, זה מאתגר, אבל כך אנחנו תופשים את חוויית ההורות".

לא מתנתקים מהקהילה

לפי משרד החינוך, בישראל יש כיום 550 ילדים שמתחנכים בבית, עלייה ניכרת לעומת 229 ילדים בשנת הלימודים תשס"ח (2008-2007) ו-283 ילדים בשנת הלימודים תש"ע (2010-2009). עם זאת, בקהילת החינוך הביתי טוענים שהמספר גדול יותר, מפני שמשפחות רבות אינן מדווחות למשרד על החינוך הביתי.

"יש משפחות שמצליחות לעבור מתחת לרדאר", אומרת ענבל כהן־מידן, דוקטורנטית בחוג לחינוך באוניברסיטת בן גוריון, שחוקרת את החינוך הביתי בישראל. "למשרד החינוך יש מחוזות פחות מאורגנים, והם עסוקים פחות בחינוך הביתי. בנוסף, זאת עדיין תופעה שולית ולא בכל מקום יודעים להתמודד אתה, כך שאין מערכת אכיפה קשוחה".

נוכח העובדה שבישראל יש חוק חינוך חובה, הורה שמעוניין כי ילדיו יישארו ללמוד בבית צריך לבקש פטור מלימוד חובה לשם חינוך ביתי, שאותו צריך לחדש כל שנה או שנתיים. מפקחת מטעם המשרד מגיעה לביקורי בית מדי תקופה, בעיקר כדי לוודא שהילדים אינם סובלים מהזנחה.

משפחת זיק חייט
דודו בכר

הדר ושגיא מדגישים כי הם לא יוצאים נגד מערכת החינוך, אלא מציעים לה אלטרנטיבה. "אנחנו לא מלמדים אותם שבית ספר הוא משהו רע שצריך להילחם בו", אומר שגיא. "הם יודעים שיש ילדים כאלה ויש ילדים כאלה. אנחנו חשים אכפתיות לא רק כלפי הילדים שלנו, אלא כלפי כל ילדי ישראל, ואכפת לנו שדברים ייראו אחרת, כי כאלה אנחנו. לכן אנחנו חיים בעמק חפר, שבו שנינו גדלנו, לכן אנחנו מקיימים דיאלוג ורוצים להיות חלק מהחברה".

העובדה שילדי משפחת גלאור מתחנכים בבית לא מנתקת אותם מהקהילה שבה הם חיים. הילדים משתתפים בחוגי אחר הצהריים ביישוב, מרקו הופיע בטקס שבועות שנערך בכפר ויתקין, והופיע על כרזת התמונות של ילדי כיתה א'. יש להם חברים רבים מהיישוב ומחוצה לו, כך שחברת ילדים בגילם לא חסרה להם. "כשאנחנו היינו ילדים, כולם הלכו לאותו בית ספר", אומרת הדר. "כעת יש כאלה שהולכים לדמוקרטי בחדרה, יש כאלה שלומדים כאן ויש כאלה שלומדים בבית. וכולם נפגשים אחר הצהריים".

כשמרקו ראה את חבריו עולים לכיתה ב', הוא הודיע להוריו שהוא מעוניין ללכת לבית ספר. הוריו רשמו אותו, אבל לבסוף הוא התחרט, וכעת מצהיר שיילך רק ליום האחרון של כיתה י"ב, כדי שיוכל ליהנות מהאירוע החגיגי אך לא יצטרך ללמוד לשם כך 12 שנה בבית ספר.

על השכלה גבוהה עוד מוקדם לדבר, אבל הדר ושגיא בטוחים שאם הילדים ירצו בכך, הם יוכלו לגשת לבגרויות ולעשות את הבחינה הפסיכומטרית בלי בעיה. "יש להם מיומנויות למידה והם יוכלו לעשות מה שירצו", אומרת הדר. "בעבר עסקנו בהוראה פרטית לבגרות, ולקח שלושה שבועות להכין תלמיד למבחן. לכן נראה לנו שאם הם יהיו מעוניינים בכך, הם יוכלו להשיג תעודת בגרות. והם יעשו את זה בשמחה, כי הם ירצו וזה לא יהיה כורח".

"זה התחיל במקרה ומאז אנו בוחרים בזה"

כהן־מידן מכירה את החינוך הביתי היטב, הן באופן אישי והן בגלל עבודתה האקדמית. בתה הגדולה למדה בבית עד גיל 5, אז ביקשה ללכת לגן. שני ילדיה הקטנים, בני שנתיים ו-5, עדיין בבית - ובית ספר לא נראה באופק. לאחר שהקדישה את התזה שלה בתואר השני להישגי ילדים בחינוך ביתי, היא משוכנעת שהם לא נופלים בהישגיהם מילדים שלומדים במערכת החינוך.

"בישראל נערכו מעט מאוד מחקרים בנושא חינוך ביתי, ולכן אנחנו שואבים מידע ממחקרים רבים שנערכו בחו"ל", אומרת כהן־מידן. "במחקרים האלה נמצא כי ילדי חינוך ביתי מצליחים כמו ילדי בית הספר תחומים רבים - מתמטיקה, ידע כללי, אוריינות - ולעתים אף עולים עליהם.

"מחקרים שבדקו אותם בגיל הקולג' מצאו כי ילדים שהגיעו מחינוך ביתי הראו כישורים גבוהים יותר באופן מובהק, גם מבחינה לימודית וגם מבחינת היכולת להתמודד עם לחצים. הם מגיעים ללימודים באקדמיה עם ביטחון עצמי יציב ויכולת גדולה יותר להכיל את הסביבה".

אבל מחקרים לחוד וסטריאוטיפים לחוד. החינוך הביתי בישראל עדיין סובל מסטיגמות רבות. "אומרים שהם רוחניקים, שהם יכולים להרשות את זה לעצמם מבחינה כלכלית, שהם חיים בשולי החברה, שהם נפגעו ממערכת החינוך, שהילדים חסרי גבולות, שההורים ויתרו על הגשמה עצמית, שזאת חזרה למי הביניים", מונה שרית זיק את הסטריאוטיפים הרווחים.

זיק ובן זוגה, רימון חייט, מחנכים בבית את בנותיהם אביב, 9, ורעות, 10.5, ולא מתרגשים ממה שחושבים על קהילת החינוך הביתי. "חינוך ביתי אינו פריווילגיה של אנשים מבוססים, אלא של אנשים שמחליטים על סדר עדיפויות כלכלי מסוים - לנסוע במכונית ישנה, לטוס לחו"ל לעתים רחוקות, לגור בשכונה פחות מוצלחת - כדי שיוכלו לחנך את הילדים בבית", אומר רימון. "פחות חשוב לנו בחיים להיות 'כמו', וזה משהו שמתאמנים עליו, לזהות מה טוב לך לעומת מה שמקובל, ולעשות את זה".

קייטנה בירושלים
תומר אפלבאום

רימון הוא יועץ משכנתאות, מייסד חברת משכנתא יעילה, שמשרדו נמצא בחצר הבית, וזוגתו שרית היתה עובדת סוציאלית עד שהבנות נולדו. "השגתי את מה שרציתי בקריירה שלי, ורציתי להיות עם הבנות. הרגשתי שזה מה שמתאים לנו, ראינו שזה עובד - אז המשכנו", היא מסבירה את ההחלטה. "זה התחיל במקרה, ומאז אנחנו בוחרים בזה כל שנה מחדש מתוך ידיעה שזה מה שמתאים לנו".

סדר היום של אביב ורעות מורכב מחוגים, מטיולים ובעיקר מהרבה זמן עם הוריהן - הן הולכות לבנק עם רימון, מתלוות אליו להרצאות ועוד. "יש אצלנו יותר דגש על ערכים מאשר על עמידה בסטנדרטים של מבחנים", אומר רימון. "האם הן יידעו מה זה סינוס וקוסינוס? אין לי מושג כרגע, אבל הן בוודאי יידעו מה זו ריבית. חלק מתעשיית המומחים שפופולרית כיום מבוססת על כך שלא לימדו אותנו בבית הספר איך לקחת הלוואה, איך להתנהל עם כסף. אם יידרש מהן בעתיד ידע ספציפי במתמטיקה, אין לי ספק שהן יוכלו להשלים אותו".

שרית אומרת כי "אחד היתרונות של חינוך ביתי הוא שהן יכולות להמשיך לשחק, להיות יצירתיות, דברים שמבוגרים הולכים לסדנאות כדי להיזכר איך עושים. אנחנו נותנים להן בסיס טוב להכיר את עצמן, לפעול לפי הרצונות שלהן, והן יודעות שהן יכולות להשיג כל מה שירצו".

אף ששרית עזבה את עבודתה כדי להישאר עם הבנות בבית, היא לא חשה שוויתרה על ההתפתחות האישית שלה - להפך. בזמנה החופשי היא לומדת ומנהלת עם מיכל מוטאי את אתר "תוצרת בית", שמתמקד בעולם התוכן של משפחות בחינוך ביתי.

"זה מאפשר לי חופש להתפתח בעצמי", היא אומרת. "זה שובר אצלי הרבה תבניות על איך דברים אמורים להיות. כשאני גדלתי היתה לי חברה כמה רחובות ממני, ולילדות יש חברות שגרות רחוק והן רואות לעתים רחוקות. לקח לי זמן להבין שאפשר לענות על צרכים חברתיים בכל מיני צורות".

גם הדר ושגיא ממליצים להורים להמשיך לחפש לעצמם עיסוקים חדשים. "לא משנה אם זה מקצוע או חוגים, ההורים בחינוך ביתי חייבים לממש את עצמם", אומרת הדר. "אני לא רוצה להיות כל הזמן במוד של ילד בן 5". שגיא מצטרף: "כשמרקו נולד הייתי באמצע הדוקטורט, והבנתי שלא אוכל להמשיך בו, גם לעבוד וגם לגדל אותו. החלטתי לא לסיים כרגע דוקטורט, אבל בשום שלב לא ויתרתי על לימודים - שנה אחת גישור, שנה אחרת ערבית. ההורים בחינוך ביתי לא מבטלים את עצמם, בין השאר כי זאת לא דוגמה טובה לילדים".

"כשהן למדו לקרוא - הקרובים נרגעו"

החינוך הביתי נמצא על סקאלה רחבה, שנעה בין סקולינג - תוכנית לימודים מובנית, כולל שיעורים, ספרים וחוברות; לבין אנסקולינג - למידה חופשית שמבוססת על תחומי העניין של הילד, בלי לכפות עליו ידע חיצוני. כהן־מידן אומרת כי רוב משפחות החינוך הביתי בישראל נוטות לאנסקולינג, כי מי שמעדיף תוכנית לימודים מסודרת היה משאיר את הילדים במערכת החינוך - גם אם בבית ספר פרטי.

כהן־מידן לא מתעלמת מהאתגרים שמציב החינוך הביתי, בעיקר בפני ההורים. "לבחירה בחינוך ביתי עבור הילדים יש השלכות אישיות, מקצועיות וכלכליות", היא אומרת.

"כשנמצאים כל הזמן סביב הילדים, יש תחושה גדולה של עומס, שאליה מצטרפת המחויבות להמציא את עצמך מחדש כל הזמן - לייצר פעילויות, להסיע לחוגים, למצוא חברים. מעבר לזה, את בוחרת עבור כל המשפחה שלך בחירה שאינה נורמטיבית. הילדים גדלים ומתחילים להבין את השוני, ואת נדרשת להסביר להם אותו. לא קל לגדל ילדים מחוץ למיינסטרים, כי יש המון שאלות ותהיות שמגיעות מהסביבה".

החינוך הביתי הכפיל עצמו בעשור

"בתחילת הדרך שמענו הרבה ביקורת, גם מהקרובים, אבל אז הבנו שהיא נובעת מרצון לקיים דיאלוג", אומרת הדר, ומוסיפה כי "מעולם לא היינו קיצוניים, רק שונים מהעדר, ולכן מהר מאוד כולם עברו להתמקד בילדים המאושרים שלנו".

"קרובי המשפחה היו קצת מודאגים בהתחלה", מצטרפת שרית, "אבל ברגע שהבנות למדו לקרוא והם ראו שהן אוהבות את זה, היתה ירידת לחץ. כיום, כשהם רואים אותן קוראות את ספרי הארי פוטר, הם הרבה פחות מוטרדים".

למרות הנטייה לחשוב שאנשי החינוך הביתי משתייכים לזרם מסוים באוכלוסייה, נראה שהם כוללים את כל גווני החברה הישראלית: חילונים ודתיים, ימנים ושמאלנים, אנשי מרכז ואנשי פריפריה. "מישהי שאלה אותי על המטורללים שנפגשים כל קיץ בפארק הירדן", מספר רימון כשהוא מתכוון למפגש השנתי שמקיימת הקהילה בסוף אוגוסט, "אמרתי לה שאם היא רוצה להתקדם בהיי־טק כדאי לה לבוא פעם, כי היא תפגוש שם הרבה מאוד אנשים מהתחום, לצד מנכ"לים, רופאים ואנשי חינוך".

"החינוך הביתי לא עושה אותך מוזר"

ורדית ואבישי נובופלנסקי ממושב בית זית שליד ירושלים מכירים את שני צדי המטבע: ילדיהם הגדולים, יואב ואורי, למדו בבית עד שהחליטו להצטרף לחטיבה, וכיום שניהם לומדים בתיכון בירושלים; ואילו שלוש בנותיהם הצעירות עדיין לומדות בבית. מבחינת ההורים, שתי האפשרויות לגיטימיות - ולכל ילד מתאימה מסגרת אחרת.

"כשיואב היה בן 13 הוא הודיע לנו שהוא רוצה ללכת לבית ספר", נזכרת ורדית. "לא היינו בעד אבל גם לא התנגדנו. חיפשנו בית ספר שימצא חן בעינינו, ומצאנו את בית בספר האנתרופוסופי בירושלים. עד חנוכה הוא השלים את הפערים הטכניים - איך עושים שיעורי בית ולומדים למבחן, ומרגע זה לא היה הבדל בינו לבין שאר התלמידים.

"אורי עבר תהליך דומה כמה שנים מאוחר יותר. לא היתה להם שום בעיה חברתית. החינוך הביתי לא עושה אותך יוצא דופן או מוזר, אלא דווקא נותן לך כלים, כמו סובלנות ויכולת להתחבר בקלות עם ילדים אחרים".

גם במקרה של משפחת נובופלנסקי, ההחלטה לבחור בחינוך ביתי לא נבעה ממשנה סדורה או מאנטי למערכת. ורדית, בעבר מטפלת ברפואה סינית וכיום דולה ורודת דבש, ואבישי, אחד המייסדים של חברת גלילאו גלגל, שלחו את יואב הבכור למשפחתון כשהיה בן שנה ושבעה חודשים, ומהר מאוד הבינו שזה לא מתאים להם והשאירו אותו בבית. במקרה של הילדים הבאים, כבר לא היתה שאלה.

"הכלל היחיד שהנחה אותנו היה שכל עוד נעים לנו - אנחנו בבית", אומרת ורדית. "כשהחברים שלהם נכנסו לכיתה א' היינו במתח - הילד שלנו ילמד לקרוא? האם הילדים שלנו יהיו מוזרים? זה עורר בנו חששות, אבל עם הזמן ראינו שכשאנחנו משחררים מהלב, הילדים לומדים לבד. זה כמו קסם. את רואה שהידע הכללי שלהם נאסף, וכל מה שהם לומדים נכנס להארד דיסק. הם גדלים לעצמאות, הם מאמינים בעצמם ויודעים שיסתדרו, ושאם לא - אנחנו נהיה שם בשבילם".

"אנחנו אלטרנטיבה חינוכית, אין סיבה שילדינו לא יקבלו ביטוח"

משרד החינוך אמנם מאשר להורים שמעוניינים בכך ללמד את ילדיהם בבית, אבל רבים מהורי החינוך הביתי חושבים שלא די באישור הזה ויש צורך במיסוד עמוק יותר של היחסים בין הצדדים.

אחת הסוגיות שמטרידות את ההורים היא הביטוח עבור הילדים: תלמידי מערכת החינוך מבוטחים אוטומטית, מרגע שהם נכנסים לגן חובה ועד שהם מסיימים כיתה י"ב, 24 שעות ביממה. ילדים בחינוך הביתי לא מקבלים מהמדינה את הביטוח הזה, מה שמאלץ את הוריהם לממן עבורם ביטוח פרטי.

מה שמגדיל את הבעיה הוא שהרשויות המקומיות החליטו שהחל בשנה הנוכחית, ילדים המשתתפים בחוגי אחר הצהריים לא יהיו מבוטחים בהם, כדי למנוע כפל ביטוחים עם מערכת החינוך. כך, ילדי החינוך הביתי, שלפחות היו מבוטחים אחר הצהריים — אינם מבוטחים כלל, אלא אם יש להם ביטוח פרטי.

"אנחנו עדיין אזרחים משלמי מסים ואין סיבה שילדינו לא יקבלו את אותו ביטוח כמו ילדי בית הספר", אומרת הדר פרנקו. "אנחנו אלטרנטיבה חינוכית בדיוק כמו בתי הספר הפרטיים, אבל הילדים שם זכאים לביטוח ממערכת החינוך והילדים שלנו לא".

פרנקו ובן זוגה שגיא גלאור פועלים בזירה נוספת: הם מבקשים שילדי החינוך הביתי יוכלו לקבל חיסונים במסגרת הרשות המקומית. "אחרי גיל 5 כבר אי־אפשר לקבל חיסונים בטיפת חלב, והילדים מקבלים אותם בבתי הספר", הם מסבירים. "זה מחייב את הורי החינוך הביתי לקחת את ילדיהם לקבל חיסון בלשכת הבריאות המחוזית, ולפעמים היא רחוקה מהבית. אנחנו מבקשים שייתנו הוראה לרשויות המקומיות, שמוסדות החינוך בתוכן ייתנו חיסונים גם לילדי החינוך הביתי".

ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "הורה שבחר לחנך את ילדיו בחינוך ביתי צריך להכיר בכך שמוטלת עליו אחריות לבטח את הילדים ולדאוג לכל השירותים הנוספים שניתנים במסגרת בית הספר. פטור מלימודי חובה אמנם פוטר מחובות, אך גם פוטר מזכויות".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#