מפחדים? זה יעבור לכם - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מפחדים? זה יעבור לכם

מדענים במכון ויצמן איתרו תאי עצב באמיגדלה המורחבת ש"הפעלתם" מצמצמת במידה ניכרת הפרעות חרדה ■ תרופות מדויקות יותר שיסייעו לשישית מאוכלוסיית העולם המערבי להתמודד עם הפחדים, הן רק שאלה של זמן

תגובות

אחד מכל שישה אנשים בעולם המערבי צפוי לסבול במהלך חייו מהפרעת חרדה: קצב החיים של העולם המערבי משתנה, דרישות המעסיקים גדלות, והרצון של כל אדם למקסם את הפוטנציאל שלו בשלל תחומים מביאים ללחץ רב - שלא כולם יודעים להתמודד אתו.

כשאנשים נחשפים לגורמי לחץ, הם נתקפים חרדה וגופם מגיב בהתאם. בעוד שאצל רוב בני האדם החרדה - שהינה תגובה בסיסית ואינסטינקטיבית של הגוף מול איום כלשהו - דועכת בהדרגה מהרגע שאותו איום נעלם, אצל חלק מהאנשים התגובה החרדתית אינה שוככת, ולעתים אף נעשית כרונית. כאשר התגובה למצבי הלחץ אינה מבוקרת, הדבר עשוי לגרום באופן ישיר למגוון מחלות - בהן חרדה, דיכאון, והפרעות אכילה. מעבר לעובדה כי הדבר מביא להתפתחות מחלות שאינן בהכרח פסיכיאטריות, כמו סוכרת ובעיות לב, הדבר פוגע, לעתים באופן אנוש, באיכות חייו של האדם, גם אם אינו חולה במחלה זו או אחרת.

לא פעם, הטיפול התרופתי המוצע לאנשים הסובלים מהפרעות חרדה אינו יעיל, ומלוּוה בתופעות לוואי רבות. אחת הסיבות לכך היא הבנה חלקית בלבד של המנגנונים המוחיים המבקרים את תגובת החרדה.

ואולם במחקר חדש של מדעני המחלקה לנוירו-ביולוגיה במכון ויצמן למדע - פרופ' אלון חן, ד"ר עופר יזהר, תלמיד המחקר יואב פרינץ והפוסט-דוקטורנטית מרלוס הנקנס - זוהו לראשונה תאי עצב האחראים על ויסות התגובה החרדתית באמיגדלה המורחבת - האזור במוח האחראי על רגשות כמו פחד וחרדה.

תקוות החוקרים היא כי גילוי זה יסייע בפיתוח תרופה המטפלת באופן ממוקד באזורים אלה, שלא כמו התרופות הקיימות כיום.

"ידענו שהאזור של האמיגדלה המורחבת מבקר תגובות ללחץ", מסביר פרופ' חן. "לכן שיערנו שאם נוכל לשלוט על פעילות תאי העצב האלה - להפעיל ולכבות אותם - נוכל ללמוד אם וכיצד הם משפיעים על תגובת החרדה", אומר חן.

אלון חן
מוטי מילרוד

כדי לבחון זאת, השתמשו המדענים בשיטה הקרויה אופטוגנטיקה - כלומר, היכולת "להפעיל" או "לכבות" פעילות של תאי עצב באמצעות אור. המדענים הינדסו גנטית עכברים, כך שיוכלו לבטא חלבון הרגיש לאור (אופסין) בתאי העצב באמיגדלה המורחבת. אור המוקרן על התאים גורם לשינוי במתח של קרום תא העצב, ובעקבות זאת, מופסקת או מופעלת פעילות התא - אור כחול גורם להפעלה של התאים, ואילו אור צהוב גורם לכיבוים.

במהלך אחד הניסויים שערכו החוקרים הם "הדליקו" את תאי העצב בקבוצה מסוימת של עכברים, ו"כיבו" את התאים בקבוצה אחרת. הם גילו כי בעת "כיבוי" התאים, נהגו העכברים בחרדתיות־יתר. למשל כאשר הושמו בתוך מגרש, נטו העכברים להיצמד לקירות ולא להסתובב במרכזו; ולהפך - כאשר התאים "הודלקו", החרדתיות פחתה. "על ידי ה'הדלקה' גרמנו לעכברים להיות פחות חרדים", מתאר חן.

הפתרון לבעיות חרדה קרוב מתמיד?

בהמשך בחנו המדענים אם תאי העצב מסוגלים לווסת גם את רמות החרדה הקשורות בתסמונת פוסט־טראומטית בעכברים, במטרה להגיע לבסוף לטיפול בתסמונת PTSD (Post Traumatic Stress Disorder - הפרעת דחק פוסט־טראומתית). החוקרים חשפו את העכברים לאירועים שעוררו בהם טראומה, ולאחר מכן העבירו אותם לסביבה שונה, שבה קיבלו תזכורת לאירועים אלה. מיד לאחר אזכור הטראומה הופעלו בחלק מהעכברים תאי העצב באמצעים אופטוגנטיים, בעוד שאצל אחרים (קבוצת הביקורת), התאים לא הופעלו.

העכברים נבדקו כשבוע לאחר מכן במטרה לבחון אם הם עדיין סובלים מתסמונת פוסט־טראומטית, ומהי עוצמתה. התברר שבקרב קבוצת הביקורת - העכברים שבהם תאי העצב לא הופעלו - 42% פיתחו תסמונת פוסט־טראומטית. לעומת זאת, רק אצל 8% מהעכברים שתאיהם "הודלקו" זוהתה התסמונת. "'הדלקת' התאים שיפרה את יכולת ההתאוששות מהחרדה, מה שאיפשר לעכברים להתמודד טוב יותר עם הסימפטומים הפוסט־טראומטיים", מסביר חן. "כעת אנו מבינים טוב יותר את המנגנון המוחי שמבקר את התגובה למצבי לחץ".

האם הטכנולוגיה הזאת יכולה לעבוד גם אצל בני אדם? האם הפתרון לבעיות חרדה קרוב מתמיד? לא בטוח. לדברי חן השיטה שבה השתמשו בניסוי משמשת להבנה של מנגנונים, אך הדרך לפתרון עוד ארוכה.

"כעת אנחנו יודעים איזה עצב שולט ברמות החרדה ואילו אזורים במוח קשורים להתנהגות חרדתית", הוא אומר. "כמובן שלא נכניס סיבים אופטיים לראשם של בני אדם, ולא נהנדס גנטית אף אחד - טיפול באנשים צריך להיות פרמקולוגי".

מטרת התרופה העתידית, לדברי חן, תהיה לזהות או לפתח מולקולה שתתכוונן באופן מדויק יותר לתאים האלה במוח - אותם תאים שהתגלו בניסוי - כך שתהיה יעילה יותר מהתרופות הקיימות כיום.

בהערכה זהירה, חן מאמין כי בטווח של 15-10 שנה יושג פתרון פרמקולוגי לבעיות חרדה באמצעות שיטה זו. עד אז, כדאי להירגע: יש מי שמחפש עבורנו פתרון.

חרדה  - פחד
איור: ליאו אטלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#