לא רק ב"עידן הקרח": החיה שתחזור לתחייה אחרי 4,000 שנה - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לא רק ב"עידן הקרח": החיה שתחזור לתחייה אחרי 4,000 שנה

הממותה הצמרית נכחדה לפני אלפי שנים, אבל אם זה תלוי בקבוצת מדענים מהרווארד בקרוב היא תקום לתחייה בעזרת פיל אסייתי וחלקי דנ"א עתיקים

28תגובות
פסלים של ממותות
אי־פי

כשאני יוצאת ממשרדו של פרופ' ג'ורג' צ'רץ' בתום הראיון - חצי שעה בסך הכל ("פרופ' צ'רץ' נמצא הרבה בנסיעות, וכשהוא פה הוא חייב להתעדכן במה שקורה במעבדה", מסבירה העוזרת שלו) - כבר צובא על הדלת המון מנומס שמחכה להיכנס. אני מנצלת את השניות האחרונות כדי לברר מתי נוכל לראות את הממותה החדשה שמקווים ליצור צ'רץ' וצוות החוקרים שלו במעבדה לגנטיקה בבית הספר לרפואה בהרווארד.

לפי האתר של הניסוי, נסיונות השיבוט של הממותה אמורים להתחיל עד 2018, אני מציינת בפני הפרופסור. אם כך, האם בעוד שנתיים נוכל לראות גור ראשון של ממותה? "אל תשכחי שהריון של פילים נמשך שנתיים", משיב צ'רץ'. אז בעוד ארבע שנים? אני מנסה. הוא צוחק. "נראה. יש עוד זמן".

מהן ארבע, או אפילו שש שנים, לעומת 4,000 השנה שכבר חלפו מאז רעתה לאחרונה הממותה הצמרית בערבות המדושאות של סיביר, אירופה וצפון אמריקה? בני האדם העריצו אותה וציירו את דמותה, אבל גם חמדו את בשרה ועצמותיה, מהן בנו כלים ובקתות, והביאו להכחדתה בציד־יתר. מהממותה הצמרית לא נותר דבר לבד מכמה גופות, ציורי מערות ודמות סימפטית בסדרת הסרטים "עידן הקרח".

ואולם כעת, קבוצת מדענים שאפתנים בהרווארד ובסן פרנסיסקו עורכת ניסוי, ששמו The Woolly Mammoth Project ותכליתו היא להחזיר לחיים את הממותה. בראש הניסוי עומד צ'רץ', וכפי שאפשר להבין מתשובתו, זה רק עניין של זמן עד שהמין האנושי יחזה שוב בממותה בשר ודם. התוכנית של צ'רץ וצוותו היא להשתמש בכלים לעריכת דנ"א כדי לחתוך ולהדביק גנים מסוימים של ממותה לתוך תאים של פיל אסייתי, שהוא קרוב משפחה שלה.

החוקרים הצליחו עד כה להחדיר לתאי סיב (תאים ברקמת החיבור) מוטציות לכמה תכונות העוזרות לממותה לשרוד בתנאי קור קיצוניים: מוטציה לפרווה, לשכבת שומן תת־עורי המשמש לבידוד והישרדות בתנאי צום, ולהמוגלובין של ממותה — שמשחרר חמצן בקצב קבוע ובכך מונע מהדם לקפוא (המוגלובין של פילים, ושל בני אדם, זקוק לטמפרטורות גבוהות יותר כדי לשחרר חמצן). בשלב הבא יבחנו את השפעת המוטציות על תכונות תאים, כמו למשל יכולת נשיאת החמצן של תאי דם בטמפרטורות שונות. רצף הדנ"א של הממותה יושווה לזה של הפיל האסייתי, ואם יוכח כי תרביות תאים יכולות להסתגל לתכונות הרצויות, יתחילו מאמצי השיבוט, שבסופו של דבר יולידו פיל־ממותה מרחמה של פילה פונדקאית.

"שום דבר לא עוצר אותנו מלייצר ממותה 'טהורה', אבל את הרווחים שאנחנו מכוונים אליהם אפשר להשיג גם עם שינויים קטנים יותר בדנ"א. אם נהיה כפייתיים ונתעקש על שיבוט מלא, התוצאה לא תצדיק את ההשקעה. וכמו ברוב הפרויקטים, ככל שהניסוי זול יותר — הכל נהיה קל יותר", מסביר צ'רץ', פרופסור לגנטיקה, בראיון ל–TheMarker. הוא עובד בשיתוף פעולה עם עמותה בסן פרנסיסקו ששמה Revive and Restore, שעוסקת בהחייאת זנים נכחדים.

פרופ' ג'ורג' צ'רץ'
Seth Kroll / Wyss Institute at H

הרווחים שצ'רץ' מדבר עליהם הם, קודם כל, קידום המחקר הגנטי: הבנה כיצד גנים מתקשרים למוטציות. "אם בוחנים מידע גנטי מזנים קדומים ורואים את ההבדלים שיצרו השינויים הגנטיים, מגלים שברוב המקרים, ההבדלים בין הזן הקדום לזן העכשווי קטנים למדי — דב קדום די דומה לדב מודרני, וסוס קדום דומה לסוס מודרני", מסביר צ'רץ'. "אבל בין הממותה לפיל יש הבדלים דרמטיים — עם האוזניים הקטנות, הפרווה, והדם ששונה לגמרי. לכן, הממותה שימושית יותר לבחינת היפותזות".

עוד רווח יהיה הצלת הפיל האסייתי, זן שנמצא בסכנת הכחדה בגלל סכנות סביבתיות וציידי שנהב. אם אכן יתאפשר לייצר פיל משודרג, אולי אפשר יהיה לשנות את החטים שלו כך שלא יהיו בעלי ערך לציידים, ובכך להציל את הזן — וגם למצוא לו סביבת מחיה חדשה ומסוכנת פחות. בכך יתרום המחקר גם לשימור המגוון הגנטי, המצוי כיום בסכנת הידלדלות חמורה.

הממותה תילחם בהתחממות העולמית

אבל לפיל־ממותה שטרם נולד יש עוד תפקיד חשוב: להילחם בהתחממות הגלובלית. שכן בעודה רועה בערבה הארקטית, בחצי כדור הארץ הצפוני, הממותה מנעה מעצים לצמוח באזורים מסוימים. בנדודיה גם פיזרה דשן, ובכך סייעה לשמר את שכבת הדשא שצמחה על האדמה הכמעט־קפואה, שנקראת פרמה־פרוסט. הדשא בודד את האדמה ומנע ממנה להפשיר. כשנעלמו הממותות — ועמן גם הביזונים, הסוסים והאנטילופות שאירחו להן לחברה — נעלם גם הדשא, הערבה התחלפה בטונדרה, אזור קר המכוסה בעצים נמוכים, והפרמה־פרוסט החלה להפשיר. ההפשרה משחררת גזי חממה שהיו כלואים באדמה — והאפקט של התהליך הזה מקביל לשריפת כל היערות בעולם, אך בעוצמה חזקה פי 2.5.

את הפיל־ממותה החדש מתכננים החוקרים לשחרר חזרה בטונדרה, והם מקווים כי היא תעזור להצמיח מחדש את הדשא ולעצור את ההפשרה. זו לא סתם פנטזיה: בסיביר בנה חוקר בשם סרגיי זימוב פארק שלם על אדמת טונדרה, שאליו החזיר ביזונים, כבשי מושק וצבאים, במטרה להפוך אותה שוב לאדמת מרעה מדושאת. צ'רץ' שואב עידוד מתוצאות ניסוייו של זימוב, שהראו כי גידול מחדש של דשא על ידי החזרת אוכלי עשב אכן הצליח להוריד את הטמפרטורות באזור.

אלא שכפי שיודעת כל מי שצפתה ב"פארק היורה", מסוכן מאוד לשחק את אלוהים. צ'רץ' כבר חשב על הסכנות. "אם מייצרים ממותה אחת בלבד היא עלולה להיות בודדה, לכן הפתרון הוא לא לייצר רק אחת", הוא אומר בחיוך. "אם משכפלים את הגנום באופן עיוור, הוא עלול לכלול וירוסים קטלניים — אז התשובה היא פשוט לא להחזיר את הווירוסים. העלמנו את הווירוסים מדנ"א של חזירים שהיו אמורים לשמש תורמי איברים לבני אדם, שגם כך המערכת החיסונית שלהם פגיעה. אפשר לייצר גם פילים בלי וירוסים".

ואולם צ'רץ' מדגיש כי "כל טכנולוגיה חדשה חייבת להיות הפיכה במחיר זול יחסית, וחיות גדולות משובטות הפיכות הרבה יותר מאשר, נגיד, יתושים משובטים". הוא מזכיר את המקרה של העזים באיי גלפגוס, שהובאו לשם על ידי מלחים לפני מאות שנים וסיכנו זנים ילידיים של צבים וציפורים. הפתרון היה מסע הרג המוני של עשרות אלפי עזים בשנים האחרונות, שחלקו נעשה על ידי צלפים שירו על העזים מתוך הליקופטרים.

אם לניסוי יהיו תוצאות אקולוגיות בלתי צפויות, תבחר להשמיד את הדבר שיצרת?

"אני חושב שכן. כפי שראינו בגלפגוס, יש רצון ממשלתי לעשות זאת".

אז יירו בממותות?

"זה תלוי בממשלה. לא הייתי רוצה לעשות את זה, אני אעשה הכל במחקר כדי שזה לא יקרה, אבל צריכים לדעת שזה אפשרי".

הבא בתור: עוף ימי קדום דמוי פינגווין

ניסוי הממותה הוא חלק מענף מדעי חדש הנקרא De–Extinction, או דה־הכחדה: ניסיון להחזיר לחיים מינים נכחדים, באופן מלא או כהיברידים של שני זנים. כדי שזן יוכל להיות מועמד לדה־הכחדה, הוא צריך לעמוד בכמה קריטריונים. קודם כל, צריכה להיות יכולת טכנית להחזירו, הקשורה בשאלות כמו האם יש דנ"א זמין של הזן ממאובנים, למשל, והאם הדנ"א "טרי" מספיק — כלומר בן פחות מ–500 אלף שנה. הקריטריון הזה פוסל למשל את הדינוזאורים מתחייה, כי אין בידינו דנ"א שלהם.

קריטריון נוסף הוא מידת ההיתכנות של פיתוח אוכלוסייה של אותו זן — האם יש חיה שתוכל לשמש הורה פונדקאי לשיבוטים הראשונים? האם ניתן להרבות את המין בשבי? האם הבעיה שגרמה להיכחדותו מלכתחילה נפתרה? האם יש שטח מחיה שבו יוכל לחיות? ולא פחות חשוב — האם כדאי להחזיר את המין לעולם של ימינו? למשל, מה לגבי מין של עטלף שעלול לשאת מחלות, והאם באמת כדאי שיסתובב בינינו טיגריס שנחרבי (סוג טורף נכחד שחי ביבשת אמריקה)?

זנים שעדיין קיימים אך נמצאים בסכנת הכחדה עשויים ליהנות מ"הצלה גנטית", שתנסה להנדס בהם תכונות שיספקו להם עמידות, כמו במקרה של הפיל האסייתי. זה אפשרי בזכות טכנולוגיות שפותחו בשנים האחרונות, כגון קריספר (crispr cas9), המאפשרות לחתוך ולהדביק מקטעים גנטיים באופן מדויק יחסית לתוך רצף דנ"א. בין המועמדים להצלה גנטית — היונה הנודדת שנהגה להתגורר ביערות אמריקה, והאלקה הגדולה — עוף ימי קדום דמוי פינגווין.

הדיסציפלינה החלוצית הזו מעוררת ביקורת רבה. מאמר מערכת שפורסם לפני שלוש שנים בכתב העת המדעי "סיינטיפיק אמריקן" טען שדה־הכחדה היא פרויקט יקר וראוותני, שיסיט משאבים מפרויקטי שימור. "עם מאגרים אינטלקטואליים וכספיים כה מוגבלים, דה־הכחדה עלולה להסיט תשומת לב מהמשבר העכשווי במגוון ביולוגי", נכתב במאמר. לפי דו"ח מ–2012, כ–20 אלף מינים נמצאים כיום בסכנת הכחדה, משבר שמתואר כשווה ערך להיכחדות הדינוזאורים. המאמר טען כי דה־הכחדה מרמזת שאם זן נכחד, אפשר לכאורה להחזיר אותו לחיים, וזה מסר חסר אחריות ומסוכן לפוליטיקאים, לציבור ולמקבלי החלטות.

תומכי הדה־הכחדה טוענים בתגובה כי היא לא חייבת לבוא במקום שימור, אלא להפך — לסייע לו. לטענתם, אפשר בו זמנית גם להקים לחיים את הממותה, וגם להציל את הפיל האסייתי.

חוקרים במחקר המדובר, בעת עבודה במעבדה

"מדענים לא רוצים להתעסק עם אתיקה"

צ'רץ' עצמו הוא עוף מוזר באוויר הפסגות של המחקר הגנטי. הוא בן 62 הנראה כמו אינטלקטואל מהמאה ה–19, עם זקן לבן עבות ועיניים סבלניות. הוא לוקה בדיסלקציה ובנרקולפסיה, ולא חושש לדבר על זה. בפעם הראשונה שניסה להשלים דוקטורט, באוניברסיטת דיוק בשנות ה–70, העיפו אותו כי בילה כ–100 שעות בשבוע במעבדה והזניח את כל שאר המטלות של תוכנית הלימודים: אבל הרווארד הסכימה לקבל אותו והוא נהפך לאחד המדענים הבולטים בתחומו, לאחר שפירסם 330 מאמרים ו–60 פטנטים, ועזר לייסד עשרות חברות.

צ'רץ' היה אחד המייסדים של פרויקט הגנום האנושי, שבו רוצף לראשונה הגנום האנושי בשלמותו, ותרם גם לריצוף המלא הראשון של גנום חיידקי. לפני כמה שנים, בעקבות מאמר מדעי שקרא, הוא החליט לכתוב תוכנת מחשב שתקודד מידע לתוך קוד גנטי — סדרות של האותיות A, T, G ו–C. הוא השתמש בתוכנה כדי לקודד ספר שלם שכתב. מהקוד הוא ייצר רצף דנ"א סינתטי במעבדה שלו, שיכפל אותו פעמים רבות ומרח טיפה מהדנ"א על פיסת נייר: ספר שלם, בגודל של טיפה. הוא הגיע עם פיסת הנייר הזו עד לתוכנית הלייט נייט "קולבר ריפורט", של הקומיקאי והסאטיריקן האמריקאי סטיבן קולבר.

כיום, הטכנולוגיה שפיתח צ'רץ' מסייעת לפתח דרכים חדשות לקידוד סרטים, ספרים ומוסיקה. לפני כעשר שנים הוא ייסד את פרויקט הגנום האישי — מאגר פתוח של מידע גנטי שאנשים תורמים לו את המידע שלהם לצורך קידום המדע. הרציונל, מסביר צ'רץ', הוא שמאגרים של מידע גנטי ומידע רפואי ממילא פגיעים מאוד לפריצות, ושניסויים גנטיים בבני אדם מחתימים נסיינים על הסכמים ארוכים שאיש לא קורא עד הסוף ולא מבין מה באמת עושים עם המידע שלו. בפרויקט שלו, מי שתורם את המידע יודע שהוא נגיש לכל. כדוגמה אישית, הוא העביר את כל המידע הרפואי והגנטי שלו לאתר פרויקט הגנום האישי (Personal Genome Project).

בניגוד למדענים רבים שפרצו דרכים חדשות, צ'רץ' לא חושב רק על פתרונות מדעיים, אלא גם על הבעיות האתיות שהם מייצרים — או כפי שהוא קורא לזה, "הבעיה, הפתרון והבעיה שנוצרת מהפתרון". הוא כתב מאמרים רבים על הבעייתיות של טכנולוגיות גנטיות, כמו אלה שהוא עוזר לפתח — כפי שציין באחד מראיונותיו, טכנולוגיות שהפיתוח שלהן אמור היה לדרוש 60 שנה לפי חוק מור (שקבע ב–1965 כי כמות המידע שניתן לדחוס על שבב מחשב תוכפל כל שנה וחצי־שנתיים, נ"ד), מפותחות כיום תוך שש שנים בלבד.

בהתחשב בהתקדמות המהירה של הטכנולוגיה ובהיותנו יצורים אנלוגיים בסך הכל - איך אנחנו יכולים להתכונן לשינויים המואצים האלה?

"חשוב להביא אנשים מכל תחומי הידע, שיחשבו בכיוונים שונים. אני לא רוצה שרק מדענים יקבלו את ההחלטות האלה — אף שפוליטיקאים ואנשי עסקים רבים לא למדו מדעים, והם מעדיפים להשאיר את המדע למדענים. אני רוצה דיון שיכלול מנהיגי דת, אקטיביסטים ואקולוגים. ככל שמגיעים קרוב יותר למימוש, גם הבדיקה של הטכנולוגיה צריכה להיות מאומצת יותר, עם מבחנים קליניים ואישורים של ה–FDA (מינהל התרופות האמריקאי), USDA (מחלקת החקלאות האמריקאית) ועוד. וכמובן, בכל פעם שמדען רואה משהו לא בסדר — הוא אמור להגיד משהו. אבל מדענים לא רוצים להתעסק עם אתיקה. הם לא רוצים לבזבז על זה זמן וגם לא רוצים שיחשבו שהם רגישים מדי".

למרות הלו"ז הצפוף שלו, צ'רץ' מקפיד לפנות זמן לתקשורת. "אני חושב שאחת המשימות החשובות ביותר של מדענים היא לתקשר עם הציבור", אומר צ'רץ', "הרבה מדענים, כמו שהם לא רוצים להתעסק עם אתיקה, גם לא רוצים להתראיין".

אולי הם פוחדים שלא יבינו אותם.

"הדרך הכי טובה לוודא שלא יבינו אותך היא לא לתקשר בכלל".

מחיים ממותה
איור: ליאו אטלמן


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#