482 שנים אחרי הנרי השמיני: אף מדינה לא הצליחה באמת להפריד דת ממדינה - כללי - TheMarker
תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

482 שנים אחרי הנרי השמיני: אף מדינה לא הצליחה באמת להפריד דת ממדינה

בניגוד למה שישראלים נוטים לחשוב, סוגיית דת ומדינה היא ממש לא סיפור מקומי ואינה קשורה רק ליהדות ■ אפילו במדינות הדמוקרטיות והליברליות ביותר לא תוכלו למצוא את "החומה הבלתי ניתנת לשבירה" בין המדינה לדת

47תגובות
הנרי השמיני מלך אנגליה

לפני זמן רב למדי התאהב אדם אחד, בעל עוצמה וממון, באשה צעירה. אשתו באותה עת לא ילדה לו יורשים, והוא מאס בה. ואולם אותו איש, למרות הכתר על ראשו והשרביט שבידו, נדרש לבקש את רשותו של איש אחר, עם כובע משונה ושרביט גדול יותר, להתגרש. כשנענתה בקשתו ריקם, הוא פתח במלחמה.

האיש הראשון היה הנרי השמיני, מלך אנגליה. המלחמה שבה פתח החלה בצעדים חקיקתיים בפרלמנט, נמשכה במלחמת אזרחים, והסתיימה בשחרורה של ארצו מעריצות הכנסייה הקתולית. הנרי ביקש להיות לא רק מלך אנגליה, ממלכה הכפופה למרותו של מוסד דתי בארץ מרוחקת, כי אם ראש הכנסייה המקומית. כשהצליח, נוצקה תבנית חדשה ליחסים בין דת למדינה באנגליה - ודומות לה יש עד היום ברחבי אירופה והעולם.

רבי עקיבא פינת רוטשילד: כך מצטרפים החרדים לאחד המקצועות הנחשקים במשק | ברוך השם, תודה לאל: למה חזרנו להיות דתיים? | לגאול את הסטטוס קוו: על חילונים ודתיים - ומה שביניהם | מונופול מתחת לחופה: היום המאושר בחיינו יכול להיראות אחרת | גאדג'ט של שבת: כשהמאה העשרים ואחת מחלחלת למאה שערים | מי שלא טרח לקדם תחבורה ציבורית בשבת - יעמוד בפקק כל השבוע | מאבק נשות הכותל: הקטר שיוביל לשוויון | עוצמים עין: באיזו מידה נאכף איסור פתיחת העסקים בשבת? | קרב לא לו: צה"ל נקלע לקו האש בין השקפות העולם השונות בציבור  | "במקום שיעורי החברה מגיע נציג של עמותה דתית ומסביר לתלמידים על חשיבות האמונה באל"

480 שנה אחרי הכרזתו של הנרי כמנהיג הכנסייה האנגליקנית, ב-2014, הציע ניק קלג, שהיה אז המנהיג של המפלגה הליברלית־דמוקרטית בבריטניה וסגן ראש ממשלת בריטניה, להפריד דת ממדינה. קלג, אתאיסט מוצהר, אמר כי בטווח הארוך, ייטב למדינה ולכנסייה האנגליקנית לעמוד על רגליהן בנפרד זו מזו. קלג היה האיש שהביא את מפלגתו לאחת ההצלחות הגדולות בתולדותיה, ולאחר מכן לכישלון מהדהד. ואולם הצעתו התקבלה בפיהוק. ראש הממשלה שלו, דיוויד קמרון ממפלגת השמרנים, דחה את הרעיון מכל וכל, ואמר כי בריטניה היא מדינה נוצרית. דבריו של קמרון ספגו ביקורת רבה וצפויה מצד ליברלים וחובבי רב־תרבותיות, אך למרבה הפליאה, דווקא קלג הזדרז והגן על האמירה של הבוס שלו.

המדינות העשירות פחות דתיות

שנתיים קודם לכן ביצעה מדינה צפונית יותר באירופה, נורווגיה, מהלך לצמצום ההשפעה ההדדית של הכנסייה הלותרנית של נורווגיה והמדינה. כותרות העיתונים זעקו כי נורווגיה הפרידה את הדת מהמדינה, אך בפועל, היה זה רק צעד אחד מרבים להפרדה. במקום לציין כי "דת הכנסייה האוונגלית הלותרנית תישאר דת המדינה", הפסקה השנייה בחוקה שונתה לאמור: "הערכים יהיו מורשתנו הנוצרית וההומניסטית. החוקה תבטיח את הדמוקרטיה, שלטון החוק וזכויות אנוש".

79% מאזרחי נורווגיה הם חברי הכנסייה הלותרנית לאחר שהוטבלו בילדותם, והם חברים רשומים בה. עם זאת, רק 20% מהנורווגים אומרים כי דת היא חלק גדול מחייהם, ורק 2% מבקרים בטקסים בכנסייה באופן קבוע, לפי נתונים מ-2010.

השינוי ב-2012 קבע כי נורווגיה תהיה מדינה ללא דת רשמית; הממשלה לא תשתתף במינוי דיקנים ובישופים של הכנסייה; ולא תהיה דרישה שלפחות חצי משרי הממשלה יהיו חברי הכנסייה הלותרנית. למרות זאת, יש עדיין קשרים הדוקים בין הכנסייה למדינה. המונרך (מלך או מלכת נורווגיה) שהוא ראש המדינה, חייב להיות חבר הכנסייה; הכנסייה תהיה כפופה לחוק מיוחד בנפרד מדתות אחרות; היא תקבל תמיכה ממס מיוחד המיועד לה, אך שאר הדתות, כולל האגודה ההומניסטית של נורווגיה - המאגדת אתאיסטים ואגנוסטים, יקבלו מימון דומה לפי מספר חבריהן; יש משרד ממשלתי לדת הכנסייה הלותרנית ושר ממונה עליו; המדינה ממשיכה להיות המעסיקה של כמרים ועובדים אחרים של הכנסייה - אם כי הדרישה כי עובדים אלה יהיו חברי הכנסייה הוסרה; ולכנסייה אסור ליהפך ליישות משפטית עצמאית, בניגוד לרצונה.

הפרדת דת ממדינה היא נושא סבוך מבחינה משפטית ומבחינות אחרות. המקומות שבהם היא פחות מסובכת הם למשל במדינות מוסלמיות. בחלק גדול מהן השריעה - ההלכה המוסלמית - מיושמת כחוק במלואה או בחלקה, במקביל למערכות משפט אזרחיות או באופן בלעדי, וככאלה, הקשר בין המדינה לדת הוא הדוק, ולעתים ללא הפרדה. במצרים החוקה קובעת את השריעה כמקור העיקרי לחקיקה. בסומליה, מאוריטניה וסודן יש יישום נרחב של השריעה, ובסעודיה השריעה היא חוק המדינה. במדינות רבות באפריקה ובמזרח התיכון השריעה משמשת בעיקר בדיני משפחה.

הטבלת ילד לנצרות בנהר יניסיי בסיביר
ILYA NAYMUSHIN/רויטרס

באירופה חלו שינויים רבים ביחסי הגומלין בין דת למדינה במאה האחרונה, בעיקר בגוש הקומוניסטי ובמדינות שהיו תחת שלטון טוטאליטרי. במדינות רבות במערב אירופה המדינה והכנסייה שלובות זו בזו מסיבות היסטוריות. בבריטניה, המלכה היא ראש הכנסייה האנגליקנית. מעמד זה של מלכי אנגליה ניתן להם, כאמור, בתקופת המלך הנרי השמיני, שנאבק לדחוק את רגליה של הכנסייה הקתולית-רומית מארצו בשנות ה-30 של המאה ה-16. הרפורמציה - שחלק ממנה היה מרידתו של הנרי בכנסייה הרומית קתולית - היא אחד המהלכים החשובים בהיסטוריה של הקשר בין דת למדינה.

כשהמלך הנרי ביקש להתגרש

הנרי, אחד השליטים בעלי העוצמה בעולם באותו זמן, ביקש ב-1524 מהאפיפיור ברומא לבטל את נישואיו לקתרין מארגון כדי שיוכל להינשא לאן בוליין. בעקבות דחיית בקשתו החל הנרי במהלכים לנתק את ממלכתו משלטונה של הכנסייה הקתולית. היתה זו החלטה בעלת השלכות גיאו־פוליטיות ורעיוניות שטילטלה את העולם. באותה עת, האפיפיור ומועצות הכנסייה שלו היו השליטים והפוסקים העליונים על מדינות שהיו כפופות לדת הקתולית. הדוקטרינה הקתולית היתה חוק המדינה באנגליה ובמדינות הקתוליות האחרות. רומא גבתה מסים מהמדינות הכפופות לה, והאפיפיור מינה את הבישופים בהן. כל אזרחי אנגליה היו חברי הכנסייה הרומית־קתולית, והעונש על כפירה היה מוות.

הנרי הוציא לדרך סדרה של הצעות חוק שהועברו בפרלמנט האנגלי בין 1532 ל-1534, ובסופן הוכרז "המנהיג העילאי עלי אדמות של הכנסייה האנגליקנית". כך הפכה אנגליה מקתולית לפרוטסטנטית. מלחמת אזרחים ממושכת פרצה, והסכסוך הדתי גבה קורבנות רבים בנפש עד 1688. עד המאה ה-19 היתה עדיין הכנסייה הקתולית מחוץ לחוק באנגליה. כך, למרות שבריטניה היא אחת המדינות הליברליות והחופשיות בעולם, המלכה אליזבת ה–2 היא עדיין ראש הכנסייה האנגליקנית.

המדינות הכי לא דתיות בעולם

במשך מאות רבות שלט באירופה הרעיון של "זכות אלוהית" שמעניקה למלכים את השלטון - המשקף תפיסות יהודיות־נוצריות, כפי שמוכר לנו היטב מהתנ"ך, שבו האל שולח את נביאו למשוח מלך.

הופעתו של עיקרון הפרדת הדת מהמדינה מיוחסת לג'ון לוק, הפילוסוף הבריטי בן המאה ה-17. לוק טען שלמדינה אין סמכות על מצפונו של היחיד, ולפיכך היחיד צריך להיות מוגן מהתערבות ממשלתית בנושא. הפילוסוף הצרפתי פייר בייל קידם במקביל את רעיון ההפרדה באותה התקופה, ושני הוגי הדעות השפיעו על הפילוסופים של עידן ההארה.

השיטה האמריקאית

אחת המדינות שמובילות עד ימינו את עיקרון הפרדת דת ממדינה היא ארה"ב. בתיקון הראשון לחוקה בארה"ב מ-1791 מופיע סעיף שאוסר על הקונגרס לקבוע דת כלשהי כדת מדינה או להעדיף דת מסוימת ככזו - לצד הגנה על חופש דת, חופש העיתונות, הדיבור, ההתארגנות והזכות לבקר את השלטון. את התיקון אפשר לפרש כהגנה על חופש הדת יותר מאשר הפרדה של דת ממדינה, אך אזכורו המפורש של עיקרון ההפרדה נעשה בראשונה כנראה על ידי תומס ג'פרסון, מאבות האומה והנשיא השלישי של ארה"ב.

תהלוכה דתית בפיליפינים. החוקה מבטיחה הפרדה "בלתי ניתנת להפרה" בין המדינה לכנסייה
רויטרס

בניגוד למדינות ריבוניות ותיקות ממנה, ארה"ב לא הוקמה על בסיס הדת הנוצרית, והיא אחת הבולטות בעולם כיום שמפרידה באופן חוקי בין דת למדינה, אף ששיעור גבוה באורח חריג למדינה מערבית מאזרחיה מכריז על עצמו כמאמין. עם זאת, ההפרדה נתונה לפרשנות משפטית. בית המשפט העליון התייחס להפרדת דת ומדינה 25 פעם בפסיקות שונות, אך לא אימץ במלואו את רעיון "חומת ההפרדה".

הפרשנות המקובלת להפרדה בין דת למדינה בארה"ב גורסת כי כל תפקודי הממשל צריכים להיות חילוניים: אסור לממשלה לעודד אמונה דתית כלשהי, לתמוך במוסדות דת בצורה כספית או אחרת, או להשתמש באמצעים דתיים כדי ליישם מדיניות ציבורית. מעשית, נאסר על בתי ספר ציבוריים להרשות ביטויים דתיים בין כותליהם; בתי ספר וארגוני צדקה דתיים לא זוכים למימון ממשלתי; ואסור השימוש הממשלתי בסמלים דתיים. בין שנות ה-40 לשנות ה-80 נקט ביהמ"ש העליון בעמדה קשוחה בנושא ואסר להתפלל ולקרוא בתנ"ך ובברית החדשה בבתי ספר ציבוריים, וכן אסר להציג את לוחות הברית וסמלים דתיים אחרים במוסדות השלטון. מאז שנות ה-80, כאמור, הפרשנות נהפכה לרחבה יותר, בין היתר בשל התחזקות הפלג השמרני בפוליטיקה האמריקאית.

צרפת היא דוגמה בולטת באירופה למדינה שבה הפרדת המדינה מהדת היא עיקרון שמיושם בחיי היומיום ומהווה נושא למחלוקת אידיאולוגית. על פי חוק מ-1905, מוגנים מוסדות הדת מהתערבות המדינה, ולציבור ניתנת הגנה מהשפעות דתיות באמצעות ביטויי אמונה (כפי שמוכר היטב מהאיסור על כיסוי ראש מוסלמי). עם זאת, אנשי דת השייכים לכנסיות או האמונות הבאות: קתולים, קלוויניסטים, לותרנים ויהודים - ממומנים על ידי המדינה, ולבתי הספר יש לימודי דת בתוכנית הלימודים. כמו כן ממנה הנשיא בישופים בהמלצת הוותיקן. צרפת היא גם הבעלים של כנסיות קתוליות ברומא ולורטו שאותן היא מממנת.

בגרמניה אין הפרדה של דת ממדינה, ויש מימון ציבורי וגביית מסים, ויש מסגרת חוקית של שיתוף פעולה עם הוותיקן.

באיטליה, שבלב בירתה נמצאת מדינת הוותיקן, יש הפרדה בין מדינה לדת על פי החוקה. "המדינה והכנסייה הקתולית הן עצמאיות וריבוניות, כל אחת בגבולותיה היא. בספרד קובעת החוקה מאז 1978 כי לאף דת לא תהיה חסות של המדינה. עם זאת, הרשויות יכבדו את אמונותיו של הציבור הספרדי ובהתאם לכך יקיימו שיתוף פעולה הולם עם הכנסייה הקתולית ודתות אחרות".

יפן אימצה את תכתיבי הכיבוש האמריקאי, והחוקה שלה אוסרת על הממשלה לכפות דת כלשהי או להשתמש בכספי ציבור כדי להיטיב עם מוסדות דתיים.

באוסטרליה נאסר על המדינה לקבוע דת רשמית, לאכוף חוקים דתיים או לדרוש עמידה בחוקי הדת כתנאי לתפקיד או מימון ציבורי. למרות שהמונרך הרשמי הוא אליזבת ה-2, מלכת אנגליה, לתוארה הדתי של אליזבת אין רלוונטיות באוסטרליה. בפועל, אוסטרליה מעניקה מימון למוסדות דת ולאנשי דת, אם כי אינם מועסקים על ידיה.

כמושבה לשעבר של פורטוגל, ברזיל היא ברובה קתולית, אך לפי החוקה, מאז 1988, מובטח חופש הדת, נאסר על קיומה של דת מדינה, או יחסים של תלות או ברית של אנשי ממשל עם מנהיגים דתיים, למעט שיתוף פעולה לטובת הציבור, על פי חוק.

בפיליפינים מבטיחה החוקה הפרדה "בלתי ניתנת להפרה" בין המדינה לכנסייה, אף ש-86% מהתושבים שייכים לכנסייה הרומית־קתולית.

המתח בין דת למדינה, בין חוק לאמונה, ממשיך להתקיים במדינות רבות. בישופים באנגליה יושבים בפרלמנט, ומצביעים בנושאים שאמונתם הדתית מנחה אותם בהם, כמו נישואין חד־מיניים. החלטת הכנסייה האנגליקנית לא להתיר מינוי נשים לתפקידי כמורה עומדת בסתירה, לכאורה, למדינה שחוקיה מחייבים שוויון הזדמנויות ותעסוקה. בארה"ב, חופש הדת נהפך לקרדום לחפור בו עבור שמרנים, כמו פקידת העירייה שסירבה לאשר רישום נישואים של זוג גברים, ונדרשה להגנה בשם חופש הדת. טיעון דומה הציגו ספקי ביטוחי בריאות כנגד רפורמת הבריאות שחייבה אותם לממן אמצעי מניעה. אלפי שנים לאחר יצירתן של הדתות הגדולות והקטנות בעולם, הפרדה מוחלטת של דת ממדינה נראית כאידיאל שקשה להגשימו - מסיבות פוליטיות, כלכליות, תרבותיות ואידיאולוגיות.

נערה מתוודה בפולין
JOE KLAMAR/אי־אף־פי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם