האם לשמור על המדינה-בתוך-מדינה של החרדים? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם לשמור על המדינה-בתוך-מדינה של החרדים?

מאות הגמ"חים - מוסדות גמילות החסדים - הם החמצן הפיננסי של החברה החרדית: מרביתם זעירים, אבל יש גם כאלה המספקים הלוואות במאות מיליוני שקלים בשנה - רובם ככולם בלי פיקוח ■ במשרדי הממשלה דורשים פיקוח - מה שעלול להביא לקריסתם

14תגובות

בסערת החקיקה הפיננסית שעוברת כיום על ישראל — חוק ריבית חוץ־בנקאית, חוק ספקי אשראי חוץ־בנקאיים (חוק נאוי), המלצות ועדת שטרום, חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (חוק בריס), ובקרוב גם הצעת החוק להקמת רשות פיקוח חדשה על שוק ההון — חמקה מהרדאר הציבורי הצעת החוק הרגישה מכולן.

הצעת החוק הזאת קיבלה את אישור ועדת השרים לענייני חקיקה בקיץ, אבל מאז נערך לה שימוע ציבורי, ובו היא נתקלה בהתנגדויות רבות. ההערכה היא שגם בכנסת הצעת החוק הזאת צפויה להיתקל בחזית התנגדות, כך שכלל לא ידוע אם יש לה היתכנות פוליטית. משרדי המשפטים והאוצר מתעקשים כי החוק חיוני, וכי ויתור עליו יהיה בבחינת "כניעה למדינה־בתוך־מדינה שהחרדים הקימו לעצמם".

הצעת החוק המדוברת דנה בהטלת פיקוח על המוסדות הפיננסיים העיקריים של החברה החרדית — מוסדות גמילות החסדים, גמ"חים. הגמ"חים קיימים מאות שנים, והם חלק בלתי־נפרד מחיי הקהילה של החברה החרדית. בישראל הגמ"חים הם המוסד הפיננסי המוביל בחברה החרדית כבר כ–50 שנה, וככל הידוע הם פועלים כבר עשרות שנים ללא תקלות.

"מוסד קהילתי יפהפה"

חלוקת מזון במאה שערים
אוליבייה פיטוסי

פרופ' יורם מרגליות מהחוג למשפטים באוניברסיטת תל אביב הוא ממליצי היושר הגדולים של הגמ"חים. "מדובר במוסד פילנתרופי־קהילתי יפהפה", הוא אומר. "אסור להרוס אותו עם רגולציה מוגזמת".

הרגולציה המוגזמת לכאורה היא הצעת חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים — המיישמת את חלקן השני של המלצות הצוות בראשותו של היועץ המשפטי לשעבר של משרד האוצר, יואל בריס, שנועד להסדיר את כל תחום האשראי החוץ־בנקאי בישראל. הצעת החוק הראשונה עסקה בספקי אשראי חוץ־בנקאיים, והיא כבר עברה את משוכת הכנסת.

הצעת החוק השנייה דנה בספקי אשראי חוץ־בנקאיים שגם נוטלים פיקדונות, ולכן הם מעין בנקים זעירים. כאן מנתה ועדת בריס שני סוגים של מוסדות: אגודות אשראי, שעדיין אינן קיימות בישראל — אבל בעקבות הצעת החוק ההערכה היא שנראה פריחה שלהן — וגמ"חים. להבדיל מאגודות האשראי, שאינן קיימות ולכן הרגולציה החדשה לגביהן אינה משפיעה באופן מיידי על המשק, הגמ"חים קיימים גם קיימים — ובחברה החרדית הם מוסד פיננסי מהותי.

כמה מהותי? איש אינו יודע בדיוק, וזאת בדיוק הבעיה: הגמ"חים מתנהלים להם כבר עשרות שנים מתחת לרדאר הפיקוחי, בלי לדווח לאף גוף רשמי במדינה — לא לרשויות הפיקוח הפיננסיות, לא לרשות המסים ובוודאי שלא לרשות לאיסור הלבנות הון. בהיעדר דיווחים איש אינו יודע בדיוק כמה גמ"חים יש, ומהו היקף פעילותם. מרגליות מעריך כי יש מאות רבות של גמ"חים, ושמרביתם זעירים, אבל יש גם כאלה המספקים הלוואות במאות מיליוני שקלים בשנה. להערכתו, הפעילות של תעשיית הגמ"חים מסתכמת בככמה מיליארדי שקלים בודדים בשנה.

פיקדון במסווה של תרומה

שליש ממקבלי הסיוע הכספי - חרדים

הגמ"חים הם מוסדות התנדבותיים, ללא כוונת רווח, שמקבלים תרומות ומעמידים אותן כהלוואות ללא ריבית. לעתים התרומות ניתנות בתמורה לזכות לקבל הלוואה בעתיד מהגמ"ח, ואז מדובר בעצם בפיקדון במסווה של תרומה. בחלק גדול מהמקרים התרומות הן פיקדונות ממש — התורמים מצפים לקבל את הפיקדון שלהם חזרה, ומרכיב התרומה מתבטא בוויתור על הריבית. ככל הנראה, מודל הגמ"ח שבו התרומה היא פיקדון הוא הנפוץ בחברה החרדית.

בהיותו מוסד התנדבותי, הגמ"ח אינו מאוגד ואינו רשום בשום מקום. חלקם הגדול הם פשוט אדם המנהל את הגמ"ח בהתנדבות או בתמורה לשכר מינימלי. האמון הקהילתי באותו אדם, שפועל בדרך כלל בברכת הרבנים, הוא שמאפשר לגמ"ח לפעול — חברי הקהילה תורמים לגמ"ח מאחר שזאת מצווה, ומאחר שהם מאמינים ביכולתו וביושרו של מנהל הגמ"ח. אחד הגמ"חים הגדולים, שעל פי הערכה המחזור שלו גבוה מ–100 מיליון שקל, הוא גמ"ח קופרמן — הרב הלל קופרמן מנהל אותו באופן אישי.

הגמ"ח הוא חלק בלתי־נפרד מחיי הקהילה החרדית — זאת מצווה לתרום להם (או להפקיד בהם כסף), ולכן חרדים רבים תורמים לגמ"חים. הם גם נדבך חשוב מאוד בחייהן של המשפחות החרדיות העניות, שיכולות לקבל בגמ"ח הלוואות בלי ביטחונות ובלי ריבית, גם כשיש להן הכנסה זעירה.

איתן רגב ממכון טאוב חקר באחרונה את מוסד הגמ"חים, והגיע למסקנה כי הם מקור המימון העיקרי של החברה החרדית כיום, וכי ההסתמכות של החרדים עליהם גוברת והולכת בד בבד עם התגברות המצוקה הפיננסית בחברה החרדית, בעיקר בגלל העלייה במחירי הדיור. רגב טוען כי חלק מפעילות הגמ"חים אינה חוקית וכוללת הלבנת הון מחו"ל, וכי היקף החובות הגדל בחברה החרדית הופך אותם למוסדות מסוכנים שעלולים לקרוס.

גם בחברה החרדית יש המודים כי הגמ"חים אכן צומחים בקצב מהיר, וכי העלייה המתמשכת באשראי שהם נותנים מתחילה לעורר חששות לגבי אפשרות קריסה של גמ"ח. זה גם מה שהנחה את חברי ועדת בריס כשקבעו כי הגמ"חים שמקבלים פיקדונות, גם אם אין ריבית על הפיקדון, הם בגדר בנק זעיר — ולכן מחייבים פיקוח.

קופות צדקה ברחובות בני ברק
אלון רון

הצעת החוק שגיבשה ועדת בריס מטילה על גמ"ח שהיקף פעילותו גבוה ממיליון שקל בשנה דרישות פיקוח רבות: חובת דיווח לרשות לאיסור הלבנות הון, חובת הון עצמי מינימלי של 200 אלף עד 2.5 מיליון שקל, תנאי כשירות לעובדים ולמנהלים, חובת התאגדות לגמ"חים גדולים, חובות צרכניות, עיצומים כספיים ועוד.

האמריקאים לוחצים

המטרה של ועדת בריס היתה להטיל על הגמ"חים פיקוח יציבותי וצרכני, וגם להכפיף אותם לדרישות דיווח מינימליות. "הגמ"חים פשוט פועלים מחוץ לחוק", מסבירים בוועדת בריס. "הם אינם מפוקחים — לא בהיבט הצרכני, לא בהיבט היציבותי וגם לא בהיבטים של הלבנת הון ומסים. הם כאילו לא קיימים מבחינת החוק".

למעשה, הטלת חובות דיווח על הגמ"חים היא כורח המציאות. לא רק שחוק איסור הלבנות הון מחייב זאת, אלא שהאמריקאים נושפים בעורפנו עם דרישות הדיווח על תרומות או הפקדות של חרדים אמריקאים באמצעות כלליFATCA, שנועדו לאכוף את דיני המס של ארה"ב בחשבונות של אזרחי ארה"ב מחוץ למדינה.

בוועדת בריס היו גם מוטרדים מההיבטים היציבותיים. כך, אחד הגמ"חים הגדולים פועל בשיטה חריגה של קבלת תרומות־פיקדונות, כשבתמורה מקבל המפקיד זכות להלוואה בסכום הגבוה פי עשרה מזה של התרומות שנתן. מדובר בפעילות חריגה: מרבית הגמ"חים מעמידים הלוואות בסכום הפיקדונות שגייסו, אבל הגמ"ח הזה, שהיקף פעילותו מאות מיליוני שקלים, פועל למעשה עם מכפיל פיקדונות — כל פיקדון מייצר הלוואות בסכום גבוה פי עשרה.

בוועדת בריס סברו כי הגמ"חים מהווים סכנה יציבותית, ולכן חובה על המדינה להטיל עליהם פיקוח — גם משיקולי מס או הלבנות הון, אבל בעיקר כדי להגן על החברה החרדית מפני הסתבכות של גמ"חים. מרגליות, לעומת הוועיעדה, סבור כי הגמ"חים ברובם בטוחים כמעט לחלוטין, וכי זוהי דווקא הרגולציה של ועדת בריס שעלולה לדחוף אותם לקריסה.

מחר: האם הגמ"חים הם המוסד הפיננסי המסוכן או הבטוח ביותר בישראל?



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#