בן בסט: מבין המדינות המפותחות, רק בישראל ובניו זילנד אין ביטוח פיקדונות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

בן בסט: מבין המדינות המפותחות, רק בישראל ובניו זילנד אין ביטוח פיקדונות

פרופ' אבי בן בסט, חבר ועדת שטרום להגברת התחרות בבנקים, מותח ביקורת גם על דרישת בנק ישראל לפקח על פעילות האשראי הצרכני של הגופים המוסדיים: "זה יגרום לכך שיד שמאל לא תדע מה יד ימין עושה. זאת בדיוק הטעות שהובילה למשבר של 2008"

5תגובות
אבי בן בסט
אמיל סלמן

"מבין מדינות OECD, רק בישראל ובניו זילנד אין ביטוח פיקדונות. הגיע הזמן שנצטרף למשפחת העמים בנושא הזה", אמר בסוף השבוע פרופ' אבי בן בסט, שהיה אחראי בוועדת שטרום להגברת התחרות בבנקים על ההמלצה להחיל ביטוח פיקדונות רשמי בישראל.

בניגוד גמור למדיניות העמימות ארוכת השנים של האוצר ובנק ישראל, בן בסט תומך בהצהרה על ביטוח פיקדונות רשמי. זו גם ההמלצה שניסח בשם ועדת שטרום: ביטוח פיקדונות שיהיה חובה על כל הבנקים, והפרמיה שלו תשולם על פי הסיכון של כל בנק.

הוויכוח על ביטוח פיקדונות מתנהל בישראל כבר עשרות שנים. האוצר ובנק ישראל העדיפו את המדיניות העמומה הקיימת: בכל הבנקים שקרסו עד כה, המדינה פיצתה את המפקידים - אבל נמנעה מלהצהיר על ביטוח רשמי מחייב. בממשלה ובבנק ישראל סברו במהלך השנים כי אם המדינה מבטחת בפועל את המפקידים בבנקים, אין צורך להכריז על ביטוח רשמי בשל החשש שהדבר יתפרש כהרעה במצב הבנקים בישראל, מה שעלול גם לפגוע בדירוג האשראי של המדינה.

לטענת בן בסט, בהגדרת הסיכון של כל בנק — שתשפיע על הפרמיה שישלמו המפקידים לטובת ביטוח הפיקדונות שלהם — נכלל סיכון כפול: הסיכון הספציפי של הבנק, שמושפע מאיכות הניהול שלו; והסיכון שהבנק עלול לגרום למערכת הבנקאות כולה (הסיכון הסיסטמי) — סיכון שמושפע בעיקר מגודל הבנק.

בבחירה בסיכון כפול ביקשה ועדת שטרום לאזן בין שני הסיכונים — הסיכון שטמון בבנקים הקטנים והפחות יציבים, והסיכון שטמון בבנקים גדולים שההשפעה שלהם על המערכת עצומה. כך ביטוח הפיקדונות לא יצור אפליה בין בנקים גדולים לקטנים.

ההמלצה היא כי את פרמיית הביטוח ישלמו הבנקים עצמם, והמפקידים יהיו מובטחים עד סכום פקדון מסוים. פיקדונות גדולים מאוד לא יובטחו, אבל מנגד ניתן יהיה לפצל את הפיקדונות בין כמה בנקים שונים. צוות משותף של בנק ישראל והאוצר שוקד בימים אלה על קביעת העקרונות של ביטוח פיקדונות בישראל.

דרור שטרום
עופר וקנין

כלי להגברת התחרות

לדברי בן בסט, ביטוח פיקדונות הוא כלי מרכזי כדי להבטיח את יציבות הבנקים, ולמנוע מצב של בהלה מצד מפקידים שממהרים למשוך את כספם מבנק שנקלע לקשיים — ובכך דנים את אותו בנק לקריסה ודאית.

מאז המשבר של 2008, וכלקח ממנו, מספר המדינות המקיימות ביטוח פיקדונות גדל משמעותית. בן בסט מפרט כי "ב–112 מדינות יש ביטוח פיקדונות שמטרתו הגנה על מפקידים במקרה של קריסת בנק. מאז המשבר של 2008, 28 מדינות נוספות, מתוכן שש מדינות עשירות, אימצו את ביטוח הפיקדונות".

בן בסט מציין בנוסף את החשיבות של ביטוח פיקדונות ככלי להגברת התחרות בענף הבנקאות, משום שהוא מסיר את החשש של לקוחות מפני הפקדת כספים בבנקים חדשים וקטנים, ובכך סולל את הדרך לכניסת בנקים חדשים לענף.

לדבריו, העמימות שהיתה נהוגה עד כה בישראל, הוא הרע בכל העולמות. ראשית, משום שהעמימות מהווה חסם תחרותי: היא פוגעת בוודאות של קיום הביטוח, ולכן מפקידים חוששים לפעול באמצעות בנקים קטנים. שנית, משום שמדובר בסבסוד חינם שהבנקים קיבלו מהמדינה. אם יוחל ביטוח פיקדונות רשמי הוא אמנם מבטיח את כספי המפקידים (הציבור) בבנק, אבל מי שישלם את פרמיית הביטוח הם הבנקים עצמם, בהתאם לרמת הסיכון שלהם. המצב הנוכחי, שבו המדינה מעניקה ביטוח דה־פקטו בלי לגבות דבר עבורו מהבנקים, היה מתנת חינם לבנקים.

עם זאת, בן בסט מזהיר מפני נוסחת ביטוח הפיקדונות. אם פרמיית הביטוח תשקף את רמת סיכון של הבנק, אזי משום שבנקים קטנים הם בדרך כלל מסוכנים יותר — הפרמיה שתיגבה מהמפקידים בבנק קטן תהיה גבוהה הרבה יותר מהפרמיה שתיגבה מהמפקידים בבנק גדול. שיטה זאת עלולה לגרום לכך שבמקום לקדם את התחרות מצד הבנקים הקטנים — ביטוח הפיקדונות ייהפך לכלי החוסם תחרות.

מסיבה זאת, בן בסט ממליץ להכניס לחישוב גם את הסיכון השיטתי, שפועל בדיוק בכיוון ההפוך — ככל שהבנק גדול יותר, כך הסיכון השיטתי שלו גבוה יותר בגין הסיכון שהוא מציב למערכת הפיננסית כולה. עם זאת, בן בסט לא ידע להשיב לשאלה מי ישלם בסופו של דבר פרמיה גבוהה יותר, בנק ירושלים הקטן או בנק הפועלים הגדול — ואמר כי הדבר צריך להיבדק לגופו.

נגידת בנק ישראל, ד"ר קרנית פלוג
אמיל סלמן

אין צורך בפיקוח בנק ישראל על אג"ח

בן בסט תוקף גם את בנק ישראל על ההסתייגות שלו מדו"ח שטרום. בנק ישראל דרש להחיל פיקוח על פעילות האשראי הצרכני של הגופים המוסדיים, אם פעילות זאת תחצה רף מסוים של 2.5–5 מיליארד שקל. הרף נקבע לפני כשנה במסגרת החוק שעסק באשראי חוץ־בנקאי (חוק נאווי שלו התנגד בנק ישראל).

בן בסט מתנגד בתוקף לדרישה של בנק ישראל משום שהמשמעות שלה היא פיצול הפיקוח על הגופים המוסדיים — המפקחת על הביטוח תפקח על פעילות האשראי שלהם בנוגע לאשראי עסקי, ואילו המפקחת על הבנקים תפקח על פעילות האשראי שלהם בנוגע לאשראי צרכני.

"התוצאה תהיה ששתי הזרועות של המוסדיים יפוקחו בידי רשויות פיקוח נפרדות. יד ימין לא תדע מה יד שמאל עושה, ואף מפקח לא יראה את התמונה הכוללת של רמת החשיפה של המוסדיים לאשראי. זאת בדיוק הטעות שהובילה למשבר הפיננסי של 2008", אומר בן בסט.

למעשה, הביקורת של בן בסט כנגד עמדת בנק ישראל היא עמוקה יותר. הוא תוקף את העיקרון שנקבע בחוק נאווי, שלפיו גוף המעמיד אשראי חוץ־בנקאי בסכום של יותר מ–2.5–5 מיליארד שקל, יועבר מהפיקוח של המפקח החדש על אשראי חוץ־בנקאי לפיקוח של המפקחת על הבנקים (הגבלה שהציב בנק ישראל כתנאי לתמיכתו בחוק). זאת על רקע התפישה של הבנק המרכזי כי גופים שמעמידים אשראי בהיקף גדול, ומממנים זאת באמצעות גיוס אג"ח, הם גופים מסוכנים שעלולים לא להחזיר את חובות האג"ח שלהם — ובכך לפגוע בשוק האג"ח ובשוק האשראי. למעשה, עמדת בנק ישראל היא כי דין אג"ח כדין פקדון בנקאי, שמחייב הגנה.

בן בסט שולל את העמדה הזאת מכל וכל, ומזכיר כי בפיקדונות בנקאיים יש מכפיל פיקדונות של 3%–6% - כל שקל בפקדון מייצר 30 שקל של אשראי. לכן, פיקדונות הם מכשיר מסוכן מאוד שעלול ליצור בועות אשראי, ושסיכון הקריסה שמתלווה לו הוא גבוה — ולפיכך נכון לפקח עליהם. באג"ח, לעומת זאת, אין מכפיל וכל שקל של אג"ח מייצר שקל מקביל של אשראי ותו לא. לכן, אג"ח הוא מכשיר מימון הרבה פחות מסוכן, ואין צורך בפיקוח של בנק ישראל עליו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#