האם בנק ישראל מתכוון ברצינות לקדם תחרות בסליקת כרטיסי האשראי? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האם בנק ישראל מתכוון ברצינות לקדם תחרות בסליקת כרטיסי האשראי?

אף שחלפו כמעט עשרה חודשים מאז שהודיעה המפקחת על הבנקים על שינוי המדיניות בתחום הסליקה, בתי העסק ממשיכים לשלם עמלות מרקיעות שחקים לחברות כרטיסי האשראי וסולקים חדשים עדיין אין

12תגובות
תשלום בכרטיס אשראי
BLOOMBERG NEWS

מייל אחד שהופץ ברשת הצליח להקפיץ גם את הכנסת מרבצה. יו"ר ועדת הכלכלה, איתן כבל (המחנה הציוני), הודיע על כינוס של דיון דחוף של הוועדה, בהשתתפות המפקחת על הבנקים בבנק ישראל, חדוה בר, בנושא העמלות שמשלמים בתי העסק לחברות כרטיסי האשראי. זאת, לאחר שראה חשבונית שהופצה באינטרנט, ושממנה עלה כי עסק קטן משלם לחברות כרטיסי האשראי עמלת בית עסק של 2.5%–2.7% בעבור כל עסקה. מקוממת במיוחד היתה העובדה שאפילו עבור עסקת תשלום מיידי בכרטיס אשראי, עסקת דביט, נדרש אותו בית עסק לשלם עמלה של 2.5%.

זה כבר עבר כל גבול. מהפכת הדביט נועדה לפשט את עולם כרטיסי האשראי, ולהפוך אותו מעולם שבו כל עסקה בכרטיס אשראי כוללת בתוכה אשראי של עד 30 יום (חיוב פעם אחת בחודש), לעולם שבו ניתן לשלם בכרטיס האשראי באופן מיידי ללא כל אשראי.

מכיוון שכרטיס החיוב המיידי, דביט, אינו כולל כל מרכיב של אשראי מצד הלקוח, גם העלויות של השימוש בכרטיס אמורות להיות נמוכות בהרבה — הרי חסכנו את סיכון האשראי. המפקחת על הבנקים קבעה, לכן, כי עמלת המינימום בעולם הדביט תהיה 0.3%, לעומת 0.7% בכרטיס אשראי רגיל. פירוש הדבר הוא שכל העמלות בכרטיס הדביט אמורות להתחיל מ–0.3%, ובכל מקרה הן אמורות להיות נמוכות בממוצע ב–0.4% מהעמלות המשולמות בכרטיס אשראי רגיל.

החשבונית שהופצה באינטרנט לימדה כי זה לא המצב: אין כל הנחה בעמלת הדביט הנגבית מבתי עסק קטנים, וחברות כרטיסי האשראי אף מרשות לעצמן לגבות מעסקים קטנים מרווח של 2.2% מעל עמלת המינימום של 0.3%. למה?

זאת שאלה מצוינת. בתי העסק בישראל משלמים לחברות כרטיסי האשראי עמלת בית עסק — ובשמה האחר עמלת סליקה — בעבור שירותי הסליקה שהם מקבלים מהן. הסליקה היא שירות תפעולי בלבד — התחייבות של חברת הסליקה להעביר לבית העסק את הכסף שמגיע לו, ובזמן.

במלים אחרות: בית העסק מגהץ את כרטיס האשראי של הלקוח, תוך שהוא סומך על חברת הסליקה שהגיהוץ יביא לכך שהתשלום עבור העסקה ינחת בחשבון הבנק שלו. אם מדובר בכרטיס דביט, התשלום ינחת שם בתוך יום. אם מדובר בכרטיס אשראי רגיל, התשלום יגיע בסוף החודש.

בכל מקרה, חברת הסליקה אחראית על הצנרת בעולם כרטיסי האשראי. היא מקשרת בין בית העסק לבין חברת כרטיסי האשראי של הלקוח וחשבון הבנק שלו, ומוודאת שהכסף יזרום כסדרו. ליתר ביטחון, כל הכספים שעוברים דרך חברות הסליקה נמצאים בחשבונות נאמנות. כך, אפילו אפשרות של מעילה של חברת הסליקה בכספים — 250 מיליארד שקל בשנה של כל הקניות בכרטיסי אשראי, שמניבים עמלות של 3 מיליארד שקל לחברות הסליקה — לא ממש קיימת.

זה מחדד את השאלה איזו עמלה ראוי לשלם לחברות הסליקה עבור השירות התפעולי־טכני שלהן, ואיך לכל הרוחות זה מגיע למרווח של 2.2% ויותר מעל עמלת המינימום?

המרווחים של חברות הסליקה מזנקים

אם תשאלו את הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל או את חברות כרטיסי האשראי, התשובה תהיה שניהול כרטיס אשראי דביט, אף שאינו כרוך בסיכוני אשראי, יש בו סיכונים נוספים. למשל, סיכון תפעולי שמערכת המחשב חלילה תקרוס; סיכון של כרטיס גנוב; סיכון שהלקוח יתכחש לעסקה, ויהיה צורך להחזיר לו את הכסף. בקיצור, יש סיכונים ויש עלויות, ולכן ראוי לגבות עמלות גבוהות יותר מבתי עסק קטנים.

לעומת זאת, אם תשאלו מתחרים פוטנציאליים של חברות כרטיסי האשראי תשמעו מהם תשובה אחרת לגמרי: היעדר תחרות. "מה סולק עושה?" שואלים בענף. "מעביר כסף, דרך המחשבים של חברת מתג כרטיסי האשראי שב"א, מחשבון אחד לחשבון אחר. אין שום סיבה שעבור שירות כזה יקחו יותר מכמה פרומילים מעל עמלת המינימום. יש סיבה אחת לכך שהחיוב מגיע עד ל–2% ויותר מעל עמלת המינימום: אין תחרות, וחברות הסליקה יכולות לגבות את זה".

מי שממונה על הכנסת התחרות בעולם הסליקה הוא הפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. ב–2011 הכריז בנק ישראל על צעד מהפכני: פתיחת שערי עולם הסליקה בישראל למתחרים חדשים. אלה יתחרו בשלוש חברות הסליקה הקיימות, שהן גם שלוש חברות כרטיסי האשראי הקיימות, כלומר ישראכרט, לאומי קארד וכאל.

הפלא ופלא — אף מתחרה חדש לא קם. הפלא ופלא, התברר כי במקביל גם מרווחי הרווח של חברות הסליקה מרקיעים שחקים. כך, חברת כאל דיווחה ב–2015 על תשואה להון של כ–50% מפעילות הסליקה שלה, הגבוהה פי חמישה מזו של פעילות הנפקת כרטיסי האשראי.

מעבר לכך, המהלך שנקטה רשות ההגבלים העסקיים להפחתת עמלת המינימום בשוק כרטיסי האשראי לא בא לידי ביטוי בירידה של עמלת בתי העסק — כלומר ההוצאות של חברות הסליקה קטנו, אבל במקום שהחיסכון יגולגל לבתי העסק הוא נשאר אצל חברות הסליקה והגדיל את המרווחים שלהן.

בתי עסק קטנים משלמים עמלת סליקה גבוהה
עמלות הסליקה שמשלמים בתי העסק לחברות כרטיסי האשראי כפי שמתוארים בכתבה*

ירידה מינורית בעמלות

החשיפה כי הסליקה היא בור השומן של חברות כרטיסי האשראי הביאה למיקוד תשומת הלב של ועדת שטרום בענף הזה, שהוא טכני לכאורה. תשומת הלב גם הופנתה לשאלה מה בדיוק עושה בנק ישראל כדי לקדם את התחרות בסליקה — בין היתר מדוע המהלכים שעליהם הכריז בנק ישראל ב–2011 לא הובילו לתחרות. התשובה: בנק ישראל הכריז על פתיחת הענף לתחרות, אבל השית דרישות כניסה דרקוניות על סולקים חדשים — בעיקר דרישות הון מרקיעות שחקים.

בעקבות הפניית תשומת הלב הציבורית נאלץ בנק ישראל לשנות מדיניות. בשנה החולפת הכריז הפיקוח על הבנקים על הקלות ניכרות לכניסת סולקים חדשים — דרישות ההון הופחתו, למשל, למיליוני שקלים בודדים, וגם ניתן היתר לסולקים חדשים להתחיל להתקשר עם חברות כרטיסי האשראי הבינלאומיות (ויזה העולמית למשל) עוד לפני השלמת תהליך קבלת הרשיון מבנק ישראל. במקביל, בנק ישראל הכריז כי יאפשר לסולקים חדשים לרכוב על התשתיות של סולקים קיימים, כדי לחסוך את עלויות הקמת מערכת המחשוב לסולק חדש.

רק שעוד מעט חולפים עשרה חודשים מאז שינוי המדיניות של בנק ישראל — סולקים חדשים אין, ועמלות בתי העסק רק ממשיכות להרקיע שחקים. בבנק ישראל טוענים שזה רק עניין של זמן, שיש להם בקנה כמה פניות מסולקים פוטנציאליים רציניים, ושכבר עתה רואים ניצני תחרות בין שלוש חברות הסליקה הקיימות — הראיה שהעמלות לבתי העסק יורדות.

אבל הירידה בעמלות בתי העסק היא מינורית בלבד, ורובה בבתי עסק גדולים — ברשתות קמעוניות ענקיות, למשל, שלהן מעניקות חברות הסליקה שירות במרווח מינימלי. שוק הסליקה מצטייר יותר ויותר כשוק של אפליה גוברת, עם פערים ממוצעים של 0.7%–0.8% בעמלות שמשלמים בתי עסק קטנים לעומת גדולים. על פי נייר עמדה שהוציאה להב — לשכת ארגוני העצמאים והעסקים, ההבדל מייצג את כוח המיקוח החלש יותר של עסקים קטנים ואת הניצול לרעה של החולשה הזאת בידי חברות כרטיסי האשראי.

דרישות סף מופרכות

בניגוד לעמדה המרגיעה של הפיקוח על הבנקים, העמדה של להב ושל גורמים עסקיים בענף היא שגם ההקלות שעליהן הכריז בנק ישראל אינן מספיקות, וכי כמו ב–2011 גם ב–2015 ההכרזות היפות שלו לא יביאו לכניסת מתחרים חדשים.

ארבע טענות עיקריות מועלות נגד בנק ישראל. האחת היא שגם אחרי ההקלות, בנק ישראל עדיין דורש מסולקים דרישות סף מופרכות — סולק נדרש לעמוד בנוהל בנקאי תקין, לרבות ישיבות דירקטוריון מרובות, ניהול סיכונים, קצין ציות וקביעת מדיניות תגמול. זאת אף שסולק, נזכיר, לא לוקח פיקדונות ולא מעמיד אשראי, והוא בסך הכל צינור שמעביר כסף מחשבון אחד לחשבון אחר.

הטענה השנייה היא שבנק ישראל הבטיח שסולקים חדשים יוכלו לרכוב על תשתיות של חברות הסליקה הקיימות, אבל ההבטחה הזאת ריקה מתוכן — לא פורסמו הנחיות שמאפשרות זאת. הטענה השלישית היא שסולקים חדשים חסומים מלפעול בישראל, מכיוון שבנק ישראל התיר להם להתקשר רק עם בתי עסק שעוברים לטכנולוגיית תשלומים חדישה, EMV. מאחר שרק מעטים מבתי העסק מחוברים ל–EMV, ועל פי ההערכות עלולות לחלוף שנים לפני שמרבית בתי העסק בישראל יעברו למסופים החדישים, אין לסולק חדש למי למכור את שירותיו.

הטענה האחרונה היא כי חברות הסליקה מתקשרות עם בתי העסק באמצעות חבילות של עמלות, וכי כמו במקרה של חברות הסלולר החבילות משמשות אותן כדי לעמעם את המחיר האמיתי שמשלם בית העסק — וכך לטרפד את המודעות הצרכנית של מחיר האי־תחרות.

"אם לא מספיק שסולק צריך לעמוד בדרישות של בנק ולהקים מערכת מחשב מסועפת, הרי שאת כל זה הוא נדרש לעשות בלי שהוא יודע בכלל שיש לו למי לשווק, מכיוון שיקח 10 שנים עד שחדירת ה–EMV תהיה מספיק רחבה", אומרים מקורות בענף, וטוענים כי בכך בנק ישראל מכריז על פתיחה לתחרות אבל בפועל מונע אותה.

התשובות של בנק ישראל לטענות הללו הן מגומגמות: בנק ישראל מבטיח שיאפשר לרכוב על התשתיות של הסולקים הקיימים, אבל בינתיים מסרב לחשוף את ההנחיות בנושא; בנק ישראל מבטיח כי לחברות כרטיסי האשראי יש אינטרס לעבור לטכנולוגית EMV — הטכנולוגיה שמאפשרת קנייה ישירות מהסלולר ולכן מגדילה מאוד את השימוש בכרטיסי אשראי — ולכן הוא סמוך ובטוח כי המעבר יקרה מעצמו בקצב מהיר; בנק ישראל מתכוון להקל את הדרישות של נוהל בנקאי תקין מסולקים, אבל ההקלות יפורסמו בתאריך כלשהו בעתיד; ובנוגע לחבילות — בנק ישראל סבור כי זה נוח לבתי העסק, ולכן אין צורך להתערב כדי להפוך את התמחור של עולם הסליקה לאחיד, פשוט וקל להשוואה.

בקיצור, בנק ישראל מלא הבטחות שיהיה בסדר, אבל בינתיים ממעט להציג קבלות מוחשיות לכך. האם זאת גישה רצינית לפתיחת שוק הסליקה לתחרות, ולהפחתת העמלות הגבוהות שבתי העסק בישראל משלמים? חובת ההוכחה מונחת לפתחו של הפיקוח על הבנקים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#