הנדר של פואד: אולי זו הסיבה למסע הנקם המצמרר ׁשל יוסי ביילין - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הנדר של פואד: אולי זו הסיבה למסע הנקם המצמרר ׁשל יוסי ביילין

ביילין חזר ודקר, חזר וקצר, חזק ודרס, כמי שאחוז סוג של אמוק בייליני צונן, עד שאפילו בנו הבכור מצא לנכון להסתייג ממנו בפוסט שפירסם בפייסבוק

135תגובות
בנימין בן אליעזר ב-2014. עורכי דינו ממתינים להכרעת היועמ"ש בבקשתם לעכב הליכים בשל מצבו הבריאותי
אוליבייה פיטוסי

בכל שנותיו בחיים הציבוריים, והן היו רבות, יוסי ביילין נחשב אחד הפוליטיקאים המבריקים, המקוריים והנועזים ביותר שאומת הסטרט־אפ ניפקה. עודף רגשנות או יצריות לא נמנו מעולם עם סימני ההיכר שלו. המונח דג קר כאילו הומצא במיוחד בשבילו. השכלתנות הלכה לפניו, הקרירות והסרקזם הדק היו סמליו. הסכם אוסלו, שהוא היה בין יוזמיו, הפך חלק מההיסטוריה המדינית והפוליטית של ישראל, לטוב ולרע.

הוא נחל הישגים וניצחונות וספג הפסדים וכישלונות. מי לא. כמוהו כחבריו לפורום ה"שמינייה" ההיסטורי (הידוע לשמצה או הזכור לטוב, תלוי בעיני המתבונן) הוא נאלץ לפרוש מהפוליטיקה מריר משהו, בלי שעלה בידו לכבוש את הפסגה המקווה: ראשות הממשלה, ואפילו מבלי שכיהן בתפקיד שאין מתאים ממנו למלא: שר החוץ. תיק המשפטים, בממשלתו של אהוד ברק, היה הבכיר בתפקידים המיניסטריאליים שמילא.

היריבות שלו עם פואד בן אליעזר היתה מן המפורסמות. שורשיה אינם ברורים דיים. שניהם היו במחנות יריבים, ביילין עם פרס, בן אליעזר עם רבין. לפי גרסה שסופרה לח"מ לפני כעשור, מפיו של מקור יודע דבר, בעת שבן אליעזר כיהן כשר הביטחון בממשלת שרון הראשונה, הוא נחשף לחומרים מסווגים מהסוג שרק הוא וראש הממשלה פוגשים, ובהם נשמע ביילין מדבר סרה בו באוזניהם של פוליטיקאים פלסטינים.

>> צפו ב"הספד" של ביילין לפואד:

ייתכן שזה קרה, ייתכן שלא. מה שבטוח זה שחודשים ספורים לאחר שעזב את משרד הביטחון, לקראת הבחירות לכנסת ב–2003, פואד נדר להעיף את ביילין מהרשימה. הוא ראה בכך פרויקט חיים, לא פחות. הוא קרא את כל חייליו לדגל, תפר דילים, גייס והפעיל את כל קבלני הקולות, פקד חזור ופקוד חמולות וכפרים ויישובים. חיסולו של ביילין היה המטרה. אין אמצעי שלא היה כשר. יותר משהוא עמל על בחירתו שלו לצמרת הרשימה, הוא יצא מגדרו על מנת לדחוק את ביילין למקום לא ריאלי — מה שקרה.

ביילין נזרק בבושת פנים ממפלגת העבודה, שהיתה ביתו הפוליטי מאז עמד על דעתו ושהוא נמנה עם מנהיגיה הפוליטיים והרוחניים. לימים מצא את מקומו במרצ שאותה אף הנהיג לפרק זמן מסוים. לאחר הפריימריז ההם התהלך בן אליעזר כטווס גאוותני במיוחד, מתגאה ומתפאר באוזני עיתונאים בסיכול הממוקד לתפארת שיצא תחת ידיו.

בניגוד ליריבים אחרים שלו, שאף הם זכו להוותם לטעום מאכזריותו ורשעותו, שהיו שניות רק לחביבותו ואנושיותו (כן, הוא היה איש רב סתירות), הוא וביילין מעולם לא קברו את הגרזן. אברום בורג, שבן אליעזר ניצח בבחירות לראשות העבודה ב–2001 בדרך מפוקפקת משהו, התפייס עמו. עמרם מצנע, שבן אליעזר מירר את חייו לאחר שהדיחו מתפקיד היו"ר, השלים אתו. כנ"ל עמיר פרץ שניצח את בן אליעזר ואת שמעון פרס בפריימריז ב–2005, מונה לשר הביטחון בממשלת אולמרט וחווה מסכת ארוכה של חתירה נגדו ותחתיו — מעשה ידיו של בן אליעזר שאף טבע לגביו (במדור זה) את המונח הפנתיאוני "הנ"ל ז"ל", אחרי מלחמת לבנון השנייה.

מסע הנקם אליו יצא ביילין באולפני הרדיו, האינטרנט והטלוויזיה, שעות ספורות לאחר היוודע דבר מותו של פואד, היה מהמחזות הביזאריים ומעוררי הרתיעה שנראו על מרקענו. התחושה אצל הצופים היתה שעוד מעט ביילין ישלוף מכיסו חצוצרה צבעונית של ליצן ויתקע בה תוך השלכת חופן קונפטי לעבר המצלמה. עד כדי כך הוא תיעב אותו? עד כדי כך היצר, שמי ידע שיש לו, שיבש את שיקול דעתו?

עובדתית, הוא צדק בכמה מהאבחנות שלו: פואד היה פוליטיקאי כוחני ודורסני, איש הפוליטיקה הישנה, של קבלנות קולות וקולות בקבלנות, נגוע בשחיתות, אך מת בחזקת חף מפשע. הוא לא הלך לעולמו מלב העשייה הפוליטית. בשנתיים האחרונות הוא היה מחוץ לזירה הציבורית, קשיש מכמיר לב, ידוע חולי ולמוד סבל, שכילה את ימיו במחלקת הדיאליזה או בביתו.

מה שהיה מצמרר בסדרת הראיונות התקשורתיים של ביילין, שהחלו ביום מותו של בן אליעזר ונמשכו במלוא התנופה והחדווה גם למחרת, היו הנינוחות והאנליטיות הפסאודו־אקדמית שבהן הוא ביצע את נקמתו בגופה. הוא חזר ודקר, חזר וקצר, חזק ודרס, כמי שאחוז סוג של אמוק בייליני צונן, עד שאפילו בנו הבכור מצא לנכון להסתייג ממנו בפוסט שפרסם בפייסבוק.

בימיו בפוליטיקה ביילין נחשב אשף תקשורת. הוא היה מרואיין מבוקש, תמיד יצירתי ומעניין וחף מקלישאות, ומקור מעולה לכתבים מדיניים ופוליטיים. במיזם האחרון שלו הוא ביקש לשנות את הנראטיב, להסיט את השיח מ"אחרי מות קדושים אמור", לעיסוק בתכונות האופי הפחות מלבבות של המנוח.

הוא כשל, פעמיים; החיצים והטינה הופנו אליו, ל"מספיד" מהתופת, וההתייחסות החיובית והאוהדת לבן אליעזר, בתקשורת ובהלוויה הסמי־ממלכתית שנערכה לו, רק התעצמה.

>> לטור המלא של יוסי ורטר ב"הארץ"



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#