מה קורה כשחברה ממשלתית רוצה להקים רכבת קלה בדיוק היכן שעובר ביוב עירוני?

חוק ההסדרים קובע כי ועדה בראשות האוצר תוסמך לפסוק בסכסוכים המתגלעים בין חברות ממשלתיות לרשויות מקומיות; אם ברשויות התרגלו לקבל בעצמן החלטות בכל הקשור, למשל, להעברת תשתיות לאומיות בתחומן מעתה מנכ"ל האוצר עשוי להיות זה שיכריע היכן יעבור הצינור

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הרכבת הקלה בתל אביב
הרכבת הקלה בתל אביב צילום: עופר וקנין

54 מיליארד שקל - זהו היקף ההשקעה בתשתיות תחבורה ציבורית שנכלל בחוק ההסדרים ל–2017–2018. מדובר בהיקף השקעה חסר תקדים גם בסכום שלו, וגם במהות שלו: כל הערים הגדולות בישראל צפויות לעבור מהפכה בתחבורה הציבורית שלהן, ובכולן יהיו בתוך כמה עשורים קווי רכבת עירונית ורכבת קלה, מעל ומתחת לקרקע.

תל אביב אפילו אמורה לקבוע תקדים חדש, כאשר לראשונה יוקם בה קו מטרו, כלומר קו שהוא כולו רכבת תחתית, כך שהמהירות והקיבולת שלו הם עצומים. כל מי שאי פעם חלם על עבודה כמהנדס רכבות, מנהרות או כבישים יכול להתחיל לממש את החלום שלו - מדינת ישראל נכנסת לתנופת השקעות אדירה בתשתיות תחבורה, במיוחד תשתיות של רכבות קלות ורכבות תחתיות, והעבודה למהנדסים מובטחת ל–30 השנים הבאות.

רק שבישראל, כמו בישראל, הדרך אל חלום "הרכבת התחתית של תל אביב" רצופה מהמורות. כלומר, רצופה סכסוכים. נסו להעביר קו תשתית כלשהו בישראל בלי למצוא עצמכם בדרך עסוקים ביישוב מחלוקות עם לפחות שלוש רשויות מקומיות ולפחות חמש חברות תשתית מקבילות.

סיפורי הפולקלור של קו הרכבת הקלה, הנבנה בימים אלה בין פתח תקוה לבת ים, כוללים שתי דוגמאות משעשעות לכאורה כאלה. האחת היא סכסוך שפרץ בין החברה הממשלתית הבונה את הקו, נת"ע, לבין החברה הממשלתית מקורות, על הצורך להסיט קו ראשי של מקורות שתוואי הרכבת הקלה אמור לעבור תחתיו. מקורות דרשה 180 מיליון שקל ותקופה של שנתיים כדי להסיט את הצינור שלה, ובנת"ע טענו כי ניתן לבצע את העבודות בעלות נמוכה בהרבה ובמקביל לבניית קו הרכבת, כלומר בלי עיכוב כלל. המחלוקת בין שתי החברות לא פתורה, ואם היא לא תיפתר, הצינור של מקורות לבדו יביא לעיכוב של שנתיים במועד הסיום של עבודות הרכבת הקלה.

הדוגמה האחרת נוגעת לוויכוח בין נת"ע לבין רשות מקומית בנוגע לצורך להסיט קו ביוב מקומי המתנגש עם תוואי הרכבת הקלה. מכיוון שמדובר בקו מקומי, ההסטה שלו אינה מסובכת הנדסית, אבל הרשות המקומית החליטה כבר לנצל את ההזדמנות שנפלה לידיה - והיא מתנה את הסטת הקו בכך שנת"ע תממן לה קו ביוב חדש לשכונה סמוכה, שכלל אינו קשור לבניית הרכבת הקלה.

שר התחבורה, ישראל כ"ץ
שר התחבורה, ישראל כ"ץ צילום: אלכס קולומויסקי

בשקט בשקט צומצמו הסמכויות

על שני הסכסוכים האלה אפשר לשמוע בהרחבה מראש המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון, שנחרד לגלות עד כמה מסובך לבנות פרויקט תשתית גדול בישראל. זה מסובך בכלל לבנות בישראל, כי הביורוקרטיה כאן מוציאה את הקישקע לכל יזם, אבל במקרה של פרויקטי תשתית גדולים זה מסובך עוד יותר, בגלל ההתנגשות עם מספר גדול של בעלי תשתיות אחרים - ממשלתיים, פרטיים או של השלטון המקומי.

"באופן עקרוני, אף חברת תשתית לא משתפת פעולה עם חברה אחרת", מלינים בממשלה, "וכאשר רוצים לבנות קו רכבת חדש וצריך לקבל מידע על כל קווי התשתית האחרים שהרכבת יכולה להתנגש בהם בתוואי - מים, ביוב, חשמל, תקשורת, גז - אז מערימים קשיים, ואף חברה לא מתנדבת להעביר את המידע מרצונה. שלא לדבר על חוסר שיתוף פעולה כאשר שני קווי תשתית מתנגשים, וצריך לפתור את ההתנגשות ביניהם".

היעדר שיתוף הפעולה של הממשלה עם עצמה או עם השלטון המקומי נחשף במלוא עוצמתו בחוק משק הגז הטבעי. במשך שלוש שנים וחצי הגז לא זרם בגלל מחלוקת מול פקיד אחד במשרד האנרגיה, האחראי על בטיחות החיבור של מפעלים לגז, שסירב לקבל אחריות ולאשר חיבורים. במקביל, פרצו אינספור מחלוקות עם רשויות מקומיות, שכל אחת מהן הערימה קשיים על העברת צינורות הגז דווקא בשטחה. בסופו של דבר נאלצה המדינה לחוקק את חוק משק הגז לפני כשנה, שבו היא ביצעה שני מהלכים חשובים של הפחתת סמכות ואחריות.

ראשית, בוטלה האחריות של פקידי הממשלה לבטיחות חיבור המפעלים לגז — והאחריות לכך הופרטה לחברות בדיקה פרטיות, כאשר המדינה מסתפקת בקביעת התקנים הבטיחותיים ובפיקוח על חברות הבדיקה הפרטיות.

שנית, צומצמה הסמכות של חברות ממשלתיות ורשויות מקומיות כאשר נקבעה בפעם הראשונה ועדה ליישוב סכסוכים, בראשות מנכ"ל האוצר, שהיא הפוסקת העליונה בכל פעם שיש מחלוקת בנוגע להעברת תשתית הגז הטבעי.

הניסיון מעיד כי בשנה שחלפה מאז החקיקה הובאה רק מחלוקת אחת להכרעת ועדת יישוב הסכסוכים. המחלוקת הזאת עדיין לא הוכרעה, משום שעצם קיומה של ועדת יישוב סכסוכים כזו, שיכולה לאכוף פתרונות על הרשויות המקומיות או על החברות הממשלתיות, הביאה לכך שכל הצדדים מתאמצים יותר להגיע לפשרה בעצמם. מהבחינה הזאת, ועדת יישוב הסכסוכים בגז ככל הנראה הוכיחה את עצמה.

עם ההצלחה בא התיאבון, והמודל הועתק עתה לחוק ההסדרים במסגרת הטיפול בפרויקטים לאומיים ביוזמת המועצה הלאומית לכלכלה. בשקט בשקט, במסגרת סעיף 24 בפרק הנוגע ל"תוכנית השקעה רב־שנתית לפיתוח התחבורה הציבורית במטרופולינים", נקבע כי הוועדה לתיאום תשתיות מחוק הגז תוסמך לפסוק גם בסכסוכים בין מקים פרויקט תשתית לאומית לבין "בעל תשתית".

בהמשך מצוין כי ההגדרה של בעל תשתית מועתקת מחוק הגז. מי שיטרח לפתוח את חוק הגז יגלה כי בעל תשתית הוא כל חברות התשתיות הממשלתיות, כל חברות המים והביוב של הרשויות המקומיות, וגם כל הרשויות המקומיות.

בקיצור, בשקט ובלי שאיש הרגיש, נקבעו סייגים על הסמכויות של חברות התשתית הממשלתיות, וגם על אלה של הרשויות המקומיות. אם עד כה התרגלה מקורות לשלוח את נת"ע לסיבוב בגלל מחלוקת על העתקת צינור שלה, הרי שמעתה ניתן יהיה לכפות על מקורות להסכים להעתקת צינור המים שלה תוך כדי שתוואי הרכבת נחפר תחתיו. ואם עד כה התרגלו הרשויות המקומיות לקבל החלטות בעצמן בכל הקשור להעברת תשתיות לאומיות בתחומן, מעתה הן עלולות למצוא עצמן כפופות להחלטה שאומרת אחרת של מנכ"ל משרד האוצר.

גם HOT ובזק בפנים

הנקודה האחרונה היא רגישה. לא רק שהשלטון המקומי בישראל נהנה מעוצמה פוליטית ויכול בקלות לטרפד כל יוזמה ממשלתית הנוגסת בסמכויותיו, הרי שהפעם יש לשלטון המקומי גם טיעון חוקתי חזק. במידה רבה, ועדת יישוב הסכסוכים היא אמצעי של השלטון המרכזי, המדינה, לאכוף החלטות על השלטון המקומי. מדובר בפלישה של השלטון המרכזי אל תוך הריבונות של השלטון המקומי.

מהסיבה הזאת הסעיף הזה, שהוחבא היטב בתוך חוק ההסדרים, התעכב זמן רב על שולחן משרד המשפטים עד שאושר. מאותה הסיבה, ההתערבות של השלטון המרכזי בסמכויות השלטון המקומי הוגבלה רק לפרויקטים של תשתיות לאומיות - פרויקטים בהיקף של 2 מיליארד שקל לפחות, ולא יותר משבעה פרויקטים בו־זמנית יזכו להכרה כזו.

כלומר, המדינה סברה כי החשיבות העצומה של הפרויקטים האלה, שאמורים לשנות את פניה של ישראל בתוך מספר עשורים (ההערכה היא שאם לא ייבנו קווי הרכבת המטרופולינים, פקקי התנועה בישראל יביאו לאובדן תוצר של 40 מיליארד שקל בשנה החל ב–2030) - מצדיקה את ההתערבות בסמכות השלטונית של השלטון המקומי בישראל. מעניין יהיה לראות אם גם כנסת ישראל תראה זאת כך.

אגב, באופן תקדימי הסעיף הזה הוחל גם על חברות פרטיות - HOT ובזק, בהיותן חברות תשתית תקשורת מובילות. במקרה שלהן, עם זאת, לא ניתן לכפות בוררות חובה, והן יכולות לסרב להוראות של הוועדה ליישוב סכסוכים בתשתיות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker