הישראלי שזיעזע את וול סטריט - ומסרב לקבל פרס של מיליוני דולרים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
ראיון מיוחד

הישראלי שזיעזע את וול סטריט - ומסרב לקבל פרס של מיליוני דולרים

המתמטיקאי ד"ר אחיקם (אריק) בן ארצי - האחיין של שרה נתניהו וחושף השחיתות בדויטשה בנק - מסרב לקבל פרס: "לא אהיה שותף לבזיזת אותם האנשים שעליהם הייתי אמור להגן"

152תגובות
ד"ר אחיקם (אריק) בן ארצי
מוטי מילרוד

ד"ר אחיקם (אריק) בן ארצי, עובד לשעבר במחלקת ניהול הסיכונים של ענק הבנקאות דויטשה בנק, זיעזע את וול סטריט כשחשף כיצד הבנק הסתיר הפסדים פוטנציאליים של מיליארדים בשוק הנגזרים. בסוף השבוע, הוא זיעזע את עולם הפיננסים שוב, כשסירב לקבל פרס של מיליוני דולרים שרצתה להעניק לו רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC).

בן ארצי נהפך בימים האחרונים לאחד האנשים הכי מדוברים בעולם הפיננסים. הסיבה לכך היא שהוא דיווח ל–SEC ב–2011 שבעיצומו של המשבר הפיננסי דויטשה בנק הסתיר הפסדים פוטנציאליים בשוק הנגזרים מבעלי המניות שלו. על חלקו בחשיפת הפרשה, ה–SEC רצתה להעניק לבן ארצי פרס בסך 8.25 מיליון דולר. בן ארצי בחר לסרב לפרס באמצעות מכתב פומבי ומעורר הדים שפירסם בסוף השבוע בעיתון "פייננשל טיימס״".

"אף שאני צריך את הכסף יותר מאי פעם, לא אהיה שותף לבזיזת אותם האנשים שעליהם הייתי אמור להגן במסגרת עבודתי", כתב בן ארצי, שנהפך במשפט לחושף שחיתויות בפעם השנייה. הפעם, השחיתות שאליה כיוון היא מערכת המשפט "המקולקלת" של ארה״ב, זו שבה בכירים עוברים לעתים תכופות בין משרות רגולטוריות למשרות במגזר הפרטי, וכמעט בלתי־אפשרי להעמיד לדין מנהלים שסרחו. לפני ואחרי שבוצעו העבירות שחשף, הוא ציין כי תופעה קיצונית של "דלת מסתובבת" התחוללה בקרב עורכי הדין הבכירים של דויטשה בנק וה–SEC, שעברו מהבנק לרשות הרגולטורית ולהפך, בזמן שהחקירה נגד הבנק היתה בעיצומה.

לפי בן ארצי, הקרבה הקיצונית בין דויטשה בנק לבין הרגולטור שהיה אמון על הפיקוח עליו, מספקת הסבר לכך שהבנק לא נענש גם לאחר שהפרשה נחשפה. ב–2015 דויטשה בנק הגיע להסדר שבמסגרתו נאלץ לשלם 55 מיליון דולר בלבד, בלי להודות שעבר על החוק. אף אחד מהבכירים בבנק לא נענש, ובתשלום נאלצו לשאת בעלי המניות של הבנק, ולא ההנהלה. הפרס שהוצע לבן ארצי מהווה כ–15% מאותו הסדר. ״דויטשה לא ביצע את העבירה. דויטשה היה הקורבן. ליתר דיוק, בעלי המניות והעובדים שכעת מפוטרים בהמוניהם היו הקורבנות העיקריים. במקביל, בכירים בחברה פרשו עם בונוסים בסך מיליוני דולרים שהתבססו על מצג שווא של מאזני הבנק״, כתב בן ארצי, שסירב לקבל את הפרס בנימוק שמדובר בפועל בעונש כפול לבעלי המניות. הוא גם חתם בבקשה שהפרס שהוצע לו יוענק לבעלי המניות, ושהכסף יילקח מבכירי דויטשה בנק, במיוחד עורכי הדין שעבדו גם ב–SEC.

יחסי הקירבה בין מפקחים ומפוקחים רחוקה מלהיות בעיה ייחודית לדויטשה בנק. לפי דו״ח שפירסם הארגון Project on Government Oversight, בין 2006 ו-2010 לפחות 219 עובדים לשעבר של ה-SEC הגישו דיווחים כי הם מתכוונים לעזוב את הסוכנות כדי לייצג גופים שונים מולה. בשנה שעברה הואשם ג׳ייסון גרוס, עובד לשעבר בבנק הפדרלי של ניו יורק, בהדלפת מסמכים סודיים לבוס שלו לשעבר שבינתיים עבר לעבוד בגולדמן סאקס. גרוס הואשם בגניבת רכוש ממשלתי והודה כי הדליף את המסמכים, אך הצליח להיחלץ מעונש מאסר - בית המשפט הסתפק בעונש של 2,000 דולר ושנה על תנאי.

כל זה תורם להרגשה הרווחת בקרב אמריקאים רבים כיום, לפיה - כפי שאמרה הסנאטורית הדמוקרטית אליזבת׳ וורן - ישנן שתי מערכות משפט בארה"ב: אחת לעשירים ולבכירים של העולם התאגידי, ומערכת נפרדת ומחמירה בהרבה עבור כל השאר. מוקדם יותר השנה, ערך "וול סטריט ג'ורנל" תחקיר בו נבדקו 156 מקרים בהם הביאו הרגולטורים בארה״ב אישומים נגד עשרת הבנקים הגדולים בוול סטריט מאז 2009. ב-81% מהמקרים, אך בכיר לא זוהה או הואשם. מתוך 47 עובדים שכן הואשמו, רק אחד היה בכיר ברמה של חבר דירקטוריון.

החשיפה, הפיטורים והחקירה של רשות ניירות ערך האמריקאית

עד 2011 עבד בן ארצי, מתמטיקאי בהכשרתו (ואחיינה של שרה נתניהו) בחטיבת ניהול הסיכונים של דויטשה בנק. לפני כן עבד בסיטי ((העבודה הראשונה שלו בוול סטריט, אליה הגיע ב-2006 אחרי שסיים את הדוקטורט שלו במתמטיקה באוניברסיטת NYU) ובגולדמן סאקס. כשהגיע לדויטשה ב–2010, הוא שם לב שמשהו אינו כשורה: בשיאו של המשבר הפיננסי, הבנק סיפק לרגולטורים הערכות שווי מוגזמות על פוזיציות בשוק הנגזרים, באופן שאיפשר לו להסוות הפסדים פוטנציאליים של מיליארדי דולרים ולהימנע מחילוץ ממשלתי. בן ארצי העלה את הנושא בפני עמיתיו, אך הם המליצו לו לעזוב את הנושא, בנימוק שמתנהלת חקירה פנימית בעניין. כמה חודשים לאחר מכן, הוא פנה שוב לאחד מעורכי הדין הבכירים של החברה. בנובמבר 2011 הוא פוטר (הסיבה הרשמית: המשרה שלו הועברה לברלין).

ב–2011 פנה בן ארצי ל–SEC וחשף את הידוע לו על האופן שבו ניפח דויטשה בנק את שווי השקעותיו בנגזרים. הוא היה אחד משלושה חושפי שחיתויות שפנו ל–SEC בנוגע לפרשה. כתוצאה מכך, הקריירה שלו בוול סטריט חוסלה. כל מערכת באשר היא אינה מסבירה פנים לחושפי שחיתויות, אבל בוול סטריט ובמגזר הפיננסים מצבם רע במיוחד: הם מקוטלגים כ״עושי צרות״, מבודדים מהמעגל החברתי והמקצועי שלהם, ולא יכולים לקוות למצוא עבודה בתחום.

ב-2014 חזר בן ארצי לישראל והתחיל לשקם את חייו. כיום הוא עובד בחברת הסטארט־אפ ההרצליינית בונדאיט (BondIT), שנוסדה ב–2012 ופיתחה טכנולוגיית ביג דאטה לניהול תיקי אג״ח.

בראיון ל–TheMarker, הבהיר בן ארצי שהסכום שעליו ויתר לא היה 8 מיליון דולר, הסכום שמצוטט בכותרות ברחבי העולם. עורך הדין שלו, אשתו לשעבר ומומחים חיצוניים שסייעו בהכנת התיק נגד דויטשה היו זכאים לחלק מהסכום, ותבעו אותו באופן עצמאי. הסכום האמיתי, הוא אומר, היה קרוב יותר ל–3 מיליון דולר.

״אני חושב שעשיתי את חובתי מצד אחד. מצד שני אני יכול להרגיש שאני לא גנב, ושאני מרוויח את לחמי ביושר. וגם מחיסול הקריירה התאוששתי. יש לי עבודה עכשיו״, הוא אומר. ״זה אמנם קורבן, אבל לא גדול יותר ממה שאנשים אחרים עושים באופן שגרתי״.

ובכל זאת, מעט מאוד אנשים היו עושים את מה שעשית, ואז גם מסרבים לפרס של 8 מיליון דולר, במיוחד בהינתן המחיר האישי היקר, רק כדי למחות נגד זה שלא הענישו את המנהלים.

"8 מיליון הדולרים הם ה'כותרת'. בסופו של דבר יש אחרים שמקבלים חלקים מהפרס, אז הסכום שאני מוותר עליו הוא פחות מזה. החלק שלי קרוב יותר ל–3 מיליון. זה עדיין כמובן מספר משמעותי מאוד בשבילי. חלק מהתגובות אמרו שאני מוותר בתור מחאה על כך שלא טיפלו במנהלים, וזה קצת לא מדויק לדעתי. הבעיה האמיתית היא ששדדו את בעלי המניות, ואת הציבור — את משלמי המסים בגרמניה ובארה"ב וברחבי העולם. מדובר בבנק שמקבל סובסידיות עקיפות וישירות מכולם. בקנס שניתן, לא רק שלא הענישו את הבכירים, אלא באו לקורבנות ונתנו להם עוד פעם קנס. זה קנס כפול על בעלי המניות. זה פחות עניין של מחאה, ויותר עניין שאני לא רוצה להיות חלק מזה. אני לא רוצה לקבל כסף שהוא גנוב. שודדים את בעלי המניות, והופכים אותי לשותף.

"אנשים שאלו אותי אחרי זה: 'אתה דתי?'. זה משונה בעיני — רק אנשים דתיים לא גונבים? אבל זאת התגובה המיידית של כולנו, וזה אומר משהו על הנקודה שאליה הגענו. אתן לך דוגמה: לפני כמה שבועות איבדתי את הארנק שלי, ובתוך שעה קיבלתי SMS ממישהי שמצאה אותו. היא החזירה לי את הארנק ואפילו לא רצתה לקבל פרס. אני לא מבין למה אנשים מתפלאים כשזה קורה בפיננסים".

מנכ"ל דויטשה בנק, ג'ון קריאן
בלומברג

אולי מפני שברמה כלשהי אנחנו מצפים למערך מסוים של חוקים בחיי היומיום שלנו, ביחסים בין אדם לאדם, ומסכימים למערך אחר לגמרי של ערכים וציפיות כשזה נוגע לחברות ענק כמו דויטשה בנק.

"נכון. כשיש הרבה מאוד אנשים באמצע בינך לבין הקורבן והרבה מאוד קורבנות, אתה מרגיש שאתה יכול לעשות את זה. וזה חמור מאוד, כי התוצאה יותר גרועה. במקרה הזה לא רק שגנבו מבעלי המניות פעמיים, אלא מדובר בהשחתה של מערכת המשפט. לא רק שעורכי הדין, האנשים שמופקדים על מערכת הצדק, בגדו בבעלי המניות כשעבדו בעבור דויטשה — הם בגדו בדמוקרטיה. במקום לרדוף אחרי צדק הם רדפו אחרי כסף.

"זה דבר אחד שאני חייב לומר שמהתרשמותי מבחוץ לא קיים בישראל, לפחות לא באופן שיטתי, ולראיה אתה רואה אנשים בכירים וחזקים מאוד הולכים לכלא. מערכת המשפט כנראה בכל זאת מונעת על ידי צדק, לפחות כפי שהשופטים והתובעים מבינים אותו, ולא על ידי כסף".

החסינות לבכירים במגזר הפרטי נהפכה לנושא מדובר בארה"ב בשנים האחרונות, במיוחד אחרי המשבר הפיננסי. בניגוד לרבים אחרים, אתה זכית לראות במו עיניך איך המערכת עובדת.

"אני מרגיש שראיתי מקרוב איך זה עובד ואיך זה קורה. בארה"ב יש מערכת שמצד אחד יש בתוכה ניגודי אינטרסים שיטתיים, ובזכות בית המשפט העליון הם גם חוקיים, ומצד שני אין ממש בקרה כשעורכי דין מתנהגים לא בסדר, כי הם מפקחים על עצמם".

במאמר שלך ב"פייננשל טיימס" אתה כותב על עורכי הדין הבכירים של דויטשה בנק, אלה שהיו אמונים על החקירות הפנימיות, והדלת המסתובבת בינם לבין רשות ניירות ערך האמריקאית (SEC). מדוע עורכי הדין הם הבעיה פה, ולא — למשל — המנכ"לים?

"כל עוד יש כסף במערכת הפיננסית ובחברות הגדולות, יגיעו לשם אנשים לא ישרים. הפרצה קוראת לגנב, כמו שאומרים. מה שלא ברור מאליו הוא שהמשטרה תיקח שוחד מהגנב הזה. וזאת הבעיה. הבעיה היא לא בזה שיש אנשים כמו ברני מיידוף, כי אנשים כאלה תמיד יהיו, אלא בכך שיש מערכת משפט שבאופן בסיסי אינה מתפקדת. עורך דין זה כמו רופא — יש לו שליחות. עורכי דין ושופטים מופקדים על חיי הדמוקרטיה. ולכן יש להם מחויבות יותר גבוהה, לדעתי, מאשר למנכ"ל".

הדלת המסתובבת

ג'וזף אקרמן, לשעבר מנכ"ל דויטשה בנק
בלומברג

עד כמה היתה הדלת המסתובבת ב-SEC, שבמסגרתה עורכי דין בכירים בדויטשה בנק עברו מהבנק ל-SEC ולהפך, משמעותית בהכשרת ההתנהלות הבעייתית בדויטשה, ובטיפול העדין שלו זכה הבנק לאחר שהפרשה נחשפה?

"אני חושב שהיא הייתה משמעותית מאוד. הקייס היה נסגר אלמלא הפרסום המקורי ב'פייננשל טיימס', והעובדה שכל המנהלים הבכירים שהיו מעורבים בניפוח הדו"חות פרשו בלי עונש, ולו הסמלי ביותר. קשה לצפות לתוצאה אחרת כשראשי ה–SEC הם בעצמם המנהלים שביצעו את הניפוח והטיוח. השועל שמר על התרנגולים".

אמריקאים רבים מדברים בשנים האחרונות על כך שבארה"ב התפתחו שתי מערכות משפט נפרדות: אחת לעשירים ואחת לכל שאר האוכלוסייה.

"ובמקרה של דויטשה אתה רואה למה: כי עורכי הדין התחלקו בשלל. הבונוסים של עורכי הדין האלה באו כתוצאה מהניפוח השקרי של ערך הנכסים, ובעצם נלקחו מבעלי המניות".

הפרס שהוענק לך חריג מאוד. לרוב חושפי השחיתויות לא מוצעים פרסים של מיליוני דולרים. אמרת קודם שהפרס הזה היה הופך אותך לשותף בשוד הזה של בעלי המניות. האם היה לדעתך מדובר בסוג של מסר, בסגנון "בוא לא נריב, הנה החלק שלך בעוגה"?

"ממש ככה. זה כמעט דמי שתיקה. אם הייתי לוקח את הכסף, לא הייתי יכול לבוא בטענות ל–SEC. ביחס לחושפי שחיתויות, דוד־פרנק (רפורמת הפיננסים שהעביר ממשל אובמה בראשית כהונתו; א"ש) אמורה להגן עליהם, אבל בפועל זה נופל לידיים של עורכי הדין — והם קורעים לחושפי שחיתויות את הצורה. הסיפור שלי נגמר בקנס כי נלחמתי בחירוף נפש והפכתי את זה למסע צלב. ברוב הגדול של המקרים, חושפי השחיתויות משלמים מחיר כבד. יש חוקים שאמורים להגן עליהם בארה"ב, אבל בפועל זה נדיר מאוד שהם באמת מיושמים".

במיוחד בתעשיות כמו פיננסים, חושפי שחיתויות בדרך כלל משלמים לא רק מחיר אישי, אלא גם מחיר מקצועי כבד: הקריירה שלהם נגמרת ברגע שהם עושים זאת. ב'פייננשל טיימס' הגדרת את המעשה שלך כ"מחסל קריירה". כיצד זה השפיע על המסלול המקצועי שלך?

"פניתי להרבה מאוד בנקים אחרי שפוטרתי, גם כאלה שאינם מהדרג של דויטשה מבחינת היוקרה והשכר. הייתי מוכן מאוד להתפשר, וגם חיפשתי עבודה במקומות מחוץ לניו יורק, אבל ברגע ששומעים את הסיפור הזה אתה לא מקבל טלפון בחזרה.

יו"ר דויטשה בנק, פול אשלייטנר
בלומברג

"חשוב לי להדגיש שאני ממש לא רואה את עצמי בתור צדיק. אני מבין שלפעמים בחיים האמיתיים אנשים מעגלים פינות. הנקודה היא שהמקרה הזה לדעתי היה קיצוני, ואי־אפשר היה לעבור עליו על סדר היום".

אמרת שהסיפור שלך הסתיים בקנס כי הפכת אותו למסע צלב. במה זה התבטא?

"היו לי טענות לגבי תמחור נכון של הפורטפוליו של הנגזרים של דויטשה בנק, אז הייתי צריך לעזור ל–SEC לבנות את התיק. חיפשתי ומצאתי מומחים מבחוץ, שכמובן עבדו בלי כסף, כי לא היה לי כסף, אז הם היו צריכים לעבוד או על סמך אחוזים מהתיק או מטוב לבם. הלכתי לאקדמאים, פרופסורים באוניברסיטאות שונות, בין אם בחשבונאות ובין אם במימון, כדי שיעזרו לבנות את התיק. זאת נהפכה להיות חצי משרה.

"אני יכול להגיד לך שהתיק הזה היה בדרך למות. ביליתי חודשים בלעבוד עם ה'פייננשל טיימס'. עשיתי את זה בשלב שבו נודע לי שכנראה ה–SEC עומדת לסגור את התיק. פה אני צריך להסיר את הכובע בפני ה'פייננשל טיימס' והכתבים, שהשקיעו חודשים בללמוד את החומר. נעזרתי בעיתונאים שלקחו סיכון גדול מאוד להוציא את האמת לאור".

אחד מהנימוקים שלך לסרב לפרס היה שדויטשה בנק, כלומר בעלי המניות של הבנק, לא ביצעו את העבירה. האם תוכל להרחיב?

"במקרים שבהם בנקים מכרו דברים כמו שמכרו CDO מקולקלים, אני יכול להבין למה ממסים את בעלי המניות, כי הם נהנו מהרווחים. גם אם הם לא ידעו שזה קורה, הם נהנו מהדיווידנדים.

"במקרה הזה הקורבנות הם בעלי המניות. דויטשה בנק בשנים האלה גייס כספים, היו להם כמה הנפקות של מיליארדים, אז אין ספק בכלל מי הקורבנות פה. בעלי המניות לא הרוויחו פה שום דבר, הם שילמו יותר מדי כסף בעבור המניה.

"אני לא אומר שבאופן גורף אסור אף פעם לקנוס את בעלי המניות כשיש מעשה מרמה, השאלה האם זה מעשה מרמה שבוצע נגד צד ג׳ ובעלי המניות נהנו ממנו, או שמדובר על מעשה מרמה שבעלי המניות הם קורבנות שלו, כמו פה".

אדם עם מטריה צועד ליד סניף של דויטשה בנק בלונדון, בריטניה, ב-2013
רויטרס

ראית בעצמך אדם שאמור להגן על בעלי המניות של החברה. זה שונה מאוד מהאופן שבו רבים בתעשייה רואים את עצמם.

"זה נכון, ורואים את זה במיוחד במחלקות ניהול הסיכונים. הכסף של מחלקות ניהול הסיכונים בא מהפרונט אופיס, אז הם רוצים לעזור לסוחרים ולאנשי מכירות. אם אתה מסתכל רק על הכיס שלך — תיתן להם לעשות מה שרוצים כדי שיתנו לך בונוס יותר גבוה. אבל בעצם, התפקיד של מנהלי סיכונים הוא להגן על בעלי מניות מאנשי מכירות וסוחרים, שלא יקחו יותר מדי סיכון.

"במידה מסוימת לי היתה פחות אחריות מאשר נניח לעורכי הדין. עורכי דין צריכים לעשות את אותו תפקיד עם הרבה יותר אחריות. יש להם אחריות חוקית יותר גדולה. בתור איש ניהול סיכונים אתה לא נשבע, אתה רק מקבל שולחן עבודה ומחשב. בגלל זה אני כל כך מאוכזב מעורכי הדין: האנשים שהכי אמורים להגן — עושים את זה הכי פחות".

מה היו התגובות בתעשייה כשיצאת בפעם הראשונה עם החשיפות בנוגע לדויטשה?

"יש אלמנט חזק מאוד של פחד. רוב האנשים פחדו להתקרב אלי, ולא רציתי שיתקרבו אלי כי ידעתי שזה יכול לחסל אותם מבחינת קריירה. יש אנשים שנהפכו להיות צינים, ששואלים 'מה אתה נהיה צדיק? קח את הכסף'. למרבה הצער יש הרבה ציניות, אבל יש הרבה מאוד אנשים שמחזקים אותי. חלק מהפרופסורים הכי בכירים בתחום שלי נתנו לי גיבוי מלא כשלמדו את הפרטים והבינו כמה חמור מה שדויטשה בנק עשה.

"אחת הסיבות שאנשים פוחדים מאוד — ושמעתי את זה מאנשים בדויטשה לפני שעשיתי את זה — היא שיש להם חובות. חלק סוחבים חובות מהלימודים ל–MBA, לאחרים יש משכנתאות. אתה יודע שאתה מאבד את העבודה בבת אחת, וזה לא שאתה יורד ברמת החיים — החיים שלך נהרסים. אתה יכול ללכת לכלא. אחת הסיבות שיש מעמד ביניים גדול בחברות האלה, שמציית אף שזה בניגוד לצו המצפון ואפילו לאינטרס שלו, היא פשוט פחד מהרס החיים שלו".

מפיננסים לסטארט־אפ

בשנתיים האחרונות אתה עובד בסטארט־אפ בשם בונדאיט (BondIt). מה אתם עושים?

"יש לנו מוצר שעושה מודרניזציה באחד התחומים הכי מיושנים בעולם ניהול ההשקעות, השקעות באג"ח. זה גם אחד התחומים הכי חשובים — רוב הכסף בעולם נמצא באג"ח והן מרכיב מרכזי בכל חיסכון ארוך טווח — זה הפנסיות שלנו. הפתרון שלנו מסייע למנהל ההשקעות לבנות תיק אישי לפי הצרכים והאילוצים שלו, ומתוך מאות אלפי איגרות חוב מהשווקים הבינלאומיים. זאת בעיה קשה מאוד מבחינה טכנולוגית ומבחינה מתמטית: יש מיליוני אג"ח בעולם, ובעיות הדאטה שלהן הרבה יותר קשות מאשר מניות, כי איגרות חוב באופן בסיסי הן דבר יותר מורכב.

"החדשנות שלנו היא שאנחנו מביאים לעולם הזה, הליבה של העולם הפיננסי, טכנולוגיות מתקדמות כמו למידה חישובית (Machine learning) וביג דאטה, ובכך מאפשרים למנהלי ההשקעות לקבל החלטות חכמות יותר, ולנהל את ההשקעות שלנו בצורה מיטבית. בהתחלה התמקדנו רק בישראל, ועכשיו אנחנו מכסים אג"ח גם באסיה, אירופה וארה"ב. אנחנו היחידים שמיישמים את הטכנולוגיה הזאת בתחום ההשקעות הפרטיות".

מי קהל היעד שלכם? משקיעים? מנהלי השקעות?

"מנהלי השקעות, יועצי השקעות, מחלקות ניהול כספים פרטיים של בנקים — כל מי שמנהל השקעות באיגרות חוב. קהל היעד הוא לא דסק המסחר עצמו, אלא השכבה שפונה יותר ללקוחות.

"אנחנו לא פונים ישירות למשקיע הסופי, אלא מעצימים את מנהלי ההשקעות בכלים חכמים מבוססי מידע. אנחנו לא מנסים להחליף את המקצוענות של מערכת הבנקאות או מנהלי ההשקעות, רק לספק להם כלים וטכנולוגיות חכמות יותר. כיום, כשאתה פונה ליועץ השקעות עם סכום שאתה רוצה להשקיע ורשימת דרישות, הוא חוזר אליך אחרי זמן ארוך עם רשימת המלצות, שלא בהכרח נבנתה להתאים לתיק שלך. אנחנו מסוגלים לספק רשימת המלצות שיענו על הדרישות האלה, ובעיקר יעשו אופטימיזציה למבט ההיקפי של התיק כולו ולא רק המבט הפרטני של אג"ח בודדת, וכל זאת בתוך דקות".

איך זה עובד?

"על ידי יישום של אלגוריתמים מתקדמים, הן פיננסיים והן מתחומי הלמידה החישובית והאלגוריתמיקה הגנטית. המערכת נבנתה עם פידבק צמוד של יועצי השקעות כדי להתאים בדיוק לדרך שבה עולם ההשקעות באג"ח עובד".

מרכיב מהותי הוא המידע — שבתחום האג"ח הוא ידוע כבעייתי וחסר. השקענו עשרות שנים ביצירת שפה משותפת בין ספקי מידע גלובליים שונים, ובפיתוח אלגוריתימים שמאתרים בעיות ומנקים את המידע. בתחום האלגוריתמים, חלק מהחידוש הוא ההסתכלות על היעדים ברמת התיק (למשל דירוג ממוצע A, מח"מ ממוצע בין 4 ל–7, לפחות 20% אג"ח קונצריוניות ולא יותר מ–30% חשיפה לפאונד) — בכלים של היום אופטימיזציה על יעדים אלה היא קשה עד בלתי־אפשרית.

סוג של מנוע חיפוש?

"הרבה יותר ממנוע חיפוש. סינון אג"ח זה קל. החלק הקשה הוא האילוצים ברמת התיק, וההגעה לתוצר אופטימלי. יש מיליוני תיקים שיכולים לענות על האילוצים — אנחנו מוצאים את זה עם הסיכון הנמוך ביותר לרמת תשואה, ובתוך דקה בלבד.

"יתרה מכך, איגרת חוב זה דבר יותר מורכב ממניה שיש לה רק מחיר. פה צריך להביא בחשבון את התשואה, את האפשרות של חדלות פירעון וכן הלאה — יותר מ–100 פרמטרים. נזילות היא גם בעיה קשה הרבה יותר בשוק האג"ח. אג"ח דורשת התמקצעות — זו גם הסיבה שאנחנו מעצימים את מנהלי ההשקעות ולא מנסים להחליף אותם".

יש אי־שוויון מובנה בעולם הפיננסי: תוכנות מתוחכמות כמו שאתה מתאר זמינות כיום רק למשקיעים ולמוסדות עם הרבה מאוד כסף. למשקיעים קטנים ובינוניים אין גישה למידע הזה.

"זו בדיוק הסיבה שבגללה בונדאיט הוקמה. החזון שלנו הוא להנגיש טכנולוגיות מתקדמות וחדשניות באופן שכל משקיע יוכל ליהנות מהן. כרגע אנחנו גם ממוקדים יותר באג"ח שמתאימות יותר למשקיעים קטנים ובינוניים, ולא במכשירים אקזוטיים כמו אג"ח מגובות משכנתאות".

עבדת בפיננסים ועכשיו אתה עובד בסטארט־אפ. מה ההבדל בתרבויות השונות?

"האווירה הרבה יותר נחמדה. זה מאתגר אבל כיף לעבוד על משהו שאני מאמין שיכול לעשות מהפכה בעולם ההשקעות. מצפים ממך ליזום, ואתה מפתח ביטחון שאתה לא בורג במערכת שאין לו שימוש כשהמכונה מתקלקלת".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#