"אנחנו חיים במאה ה-21, הדרישה של הציבור לקבל מידע היא לגיטימית"

ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, רבקי דב"ש, מאמינה שמשרדי הממשלה צריכים להפוך את ההתייחסות שלהם לחופש המידע מפסיבית לאקטיבית; עם זאת, לטענתה יש שיפור בהתנהלות של המשרדים - ו-70% מהבקשות נענות כיום באופן חלקי או מלא

צבי זרחיה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רבקי דב"ש, מנהלת היחידה הממשלתית היוצאת
רבקי דב"ש, מנהלת היחידה הממשלתית היוצאתצילום: אמיל סלמן

"האינטרס של משרדי הממשלה הוא להגביר את חופש המידע והשקיפות. המשרדים צריכים לנהל ולהוביל את נושא השקיפות, ולא לעמוד במצב שבו הם נאלצים להגיב ומנוהלים" - כך אומרת ראש היחידה הממשלתית לחופש המידע, עו"ד רבקי דב"ש.

תפקידה של היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים, שבראשה עומדת דב"ש, הוא לפעול ליישום הוראות חוק חופש המידע בממשלה ולהגברת השקיפות השלטונית. היחידה, שהוקמה לפני ארבע שנים וחצי, כוללת חמישה עובדים ושני סטודנטים.

בדו"ח הרבעוני על התקשרויות המדינה ומוסדותיה ברבעון הראשון של 2016, שפירסמה הממונה על חופש המידע, מתברר שבינואר־מארס ביצעה המדינה 33 התקשרויות בפטור ממכרז, אף שהיקף כל התקשרות כזו היה יותר מ–50 אלף שקל — שהוא הסכום שבגינו ניתן פטור ממכרז לגופי המדינה בביצוע התקשרות.

בין הגופים שביצעו את ההתקשרויות הללו נמנים משרד הכלכלה (רכישת שירותים במחוז הצפון בסכום של כ–113 אלף שקל), משרד החינוך (רכישת שירותים על ידי המטה למינהל בסכום של 113 אלף שקל), לשכת הפרסום הממשלתית (שירותי תחזוקה בעלות של 112 אלף שקל), ומשרד להגנת הסביבה (129 אלף שקל עבור שיפוץ חדר). אלמלא הדו"ח הזה, סביר להניח שלציבור לא היה מושג שבוצעו ההתקשרויות האלה ללא מכרז. במשרד המשפטים אומרים שאת התשובות צריכים לתת משרדי הממשלה או החשבת הכללית באוצר.

"איזון בין האינטרס הציבורי לפרטיות"

לגישתה של דב"ש, הממשלה צריכה להוביל בעצמה את סוגיית חופש המידע, כדי להגביר את אמון הציבור, במקום להסתפק במתן תשובות לפניות. "אנו רוצים להפוך את ההתייחסות לחופש המידע מפסיבית לאקטיבית. השאיפה היא שבמקום אחת לשנה — הרשויות והמשרדים יפרסמו מידע יזום, עדכני ותדיר באתר האינטרנט. התיקון לחוק יחייב את הרשויות לפרסם מידע באופן שוטף, ויוגש לכנסת במושב החורף".

את מרוצה מרמת חופש המידע שהמשרדים מספקים לציבור?  

"לא, אך יש שיפור בתחום בהתנהלותם של משרדי הממשלה. בעבר, בחצי ממשרדי הממשלה לא היו עובדים שממונים על חופש המידע, ואילו כיום יש יותר מודעות לכך".

התחושה היא שמרבית משרדי הממשלה לא ממש אוהבים לספק מידע, לפי החוק.

"משרדי הממשלה צריכים לספק את המידע. לפי הנתונים שלנו כ–70% מהבקשות נענות באופן חלקי או מלא, ועדיין יש מקרים שבהם המשרדים לא הפנימו שעליהם לתת את המידע המרבי בזמן המהיר ביותר, גם אם הוא מעורר בהם אי־נוחות.

"עם זאת, יש בקשות לקבלת מידע שמתן תשובה עליהן גובל בהקצאת משאבים בלתי־סבירה. למשל, מישהו הגיש בקשה לקבלת כל הסדרי ניגוד העניינים שנקבעו בחמש השנים האחרונות במשרד הבריאות. תשובת הרשות היתה כי הם לא יוכלו למסור את כל המידע, אלא רק לגבי השנה האחרונה.

"יש לזכור כי ליישום החוק יש עלות. אגרת בקשת חופש המידע היתה בעבר 101 שקל, והיא הופחתה ל–20 שקל, ונוספו פטורים רבים. עם זאת, במתן תשובה החל מהשעה הרביעית — על הפונה לשלם 30 שקל לשעה".

בעתירתה של התנועה לחופש המידע, ראש הממשלה בנימין נתניהו מסרב לחשוף 175 חשבוניות של הוצאות במעון ראש הממשלה בנימוק של פרטיות.

"מכיוון שהנושא נדון בבית המשפט המחוזי בירושלים לא אוכל להיכנס אליו. בסוגיה הזאת הבענו את עמדתנו העצמאית בהתדיינות פנימית בתוך הממשלה".

איפה עובר הגבול בין זכות הציבור לדעת לבין חוסר הרצון של הרשויות למסור מידע?

"החוק קובע סייגים ברורים שבהם ניתן שלא למסור מידע, למשל בתחומי ביטחון, פרטיות וניהול העניינים הפנימיים של הרשות. הדבר לא נובע מרצון לפעול במחשכים, אלא נועד לאפשר שוק חופשי ושוק של דעות בתוך המשרדים. למשל, הוגשו שתי פניות לקבלת מסרונים והודעות ווטסאפ בין פוליטיקאים ועובדי ציבור. אנו בודקים את הנושא מול מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, ובודקים גם מה קורה בחו"ל. יש למצוא את האיזון בין האינטרס הציבורי לחשוף מידע לבין הפרטיות".

רק בודדים מהשרים והפקידים הבכירים חושפים את יומני הפגישות שלהם. לגבי אחרים, צריך לפנות בהליך לקבלת המידע.

"פנינו לכל השרים והצענו להם לפרסם מיוזמתם את היומנים. שרת המשפטים, איילת שקד; שר החקלאות, אורי אריאל; והשר להגנת הסביבה לשעבר, אבי גבאי, חושפים את היומנים שלהם. העמדה שלנו ושל היועץ המשפטי לממשלה היא שיש לפרסם את היומנים כאשר יש בקשת חופש מידע. אני שמחה שהיועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, החליט לפרסם את היומן שלו אחת לחודשיים.

"רמת החשיפה של היומנים בישראל גבוהה יותר מבמקומות אחרים — נשיא ארה"ב, ברק אובמה, למשל, חשף את יומן הפגישות שלו, אך ניתן לראות בו רק כמה פגישות ביום שחשופות לציבור".

"במקביל אנו מפרסמים את ההתקשרויות של משרדי הממשלה. בנוהל שגובש יחד עם אגף החשב הכללי במשרד האוצר, נקבע כי מ–2016 כל רשות ציבורית שמחוברת למערכת מרכב"ה תפרסם אחת לרבעון דו"ח על ההתקשרויות שלה".

יש שיתוף פעולה מצד משרדי הממשלה?

"קבענו סטנדרט אחיד כיצד לדווח, כדי שנוכל למדוד ולדעת היכן אנו עומדים ביחס ליישום החוק. יש רשויות כמו צה"ל, משטרת ישראל ומשרדי המשפטים, הבריאות והאוצר, שעמן יש לנו שיתוף פעולה פורה במיוחד. בכל מקרה אנו לא נתקלים בערעור של משרדים על פעילות היחידה.

"צריך לזכור שהממונים במשרדי הממשלה על העמדת המידע לציבור עושים זאת בנוסף לתפקידם במשרד. יש להסדיר את סוגיית הכפיפות של הממונים, ולתת להם הטבה כספית — שכיום אינה ניתנת. משרדי ראש הממשלה והבריאות הקצו תקן מלא לממונה על העמדת חופש המידע, כי הם הבינו שהם צריכים לנהל את חופש המידע בצורה טובה יותר, ולא 'על הדרך'".

 מה צריך לשפר כדי להעמיק את חופש המידע?

"צריך לשים יותר דגש על אספקת מידע יזום ולא רק להיגרר למתן תשובות. הממונים על העמדת המידע במשרדי הממשלה צריכים להנגיש את המידע לציבור. כמו כן, יש להרחיב את סמכויות היחידה לחופש המידע ולהחילן גם על הרשויות המקומיות.

"בנוסף, אנו בונים מערכת רוחבית אחת בשיתוף רשות התקשוב למשרדי הממשלה, שבאמצעותה יטפלו בבקשת חופש מידע. למערכת הזאת תהיה פלטפורמה חיצונית באינטרנט, והפונה יוכל לעקוב אחר הטיפול בפנייה שלו.

"יש לשנות את החשיבה והתרבות הארגונית. אנו חיים במאה ה–21, ויש דרישה לגיטימית של הציבור לקבלת מידע. משרדי הממשלה צריכים להיות פחות מתגוננים ויותר יוזמים, ולקבוע סדרי עדיפויות. יש צורך בהנגשה פתוחה שמאפשרת לציבור שימוש במידע".

גידול במספר פניות הציבור לקבל מידע - וגם במספר התלונות

חוק חופש המידע, שנחקק לפני 18 שנה, העניק את הזכות לכל אזרח להגיש בקשה לקבלת מידע המצוי בידי הרשויות הציבוריות. התפישה העומדת ביסוד החוק היא שהמידע המצוי בידי הרשויות הציבוריות הוא של הציבור, והרשויות מחזיקות בו בנאמנות בלבד.

החוק חל על כ–1,100 גופים, בהם משרדי הממשלה ויחידות הסמך, מבקר המדינה, הכנסת, בית הנשיא, רשויות מקומיות, חברות  ממשלתיות, קופות חולים, התאחדויות ספורט, מוסדות להשכלה גבוהה ומפעל הפיס. סמכויות היחידה לחופש המידע חלות רק על משרדי הממשלה ויחידות הסמך.

בשנים האחרונות נרשם גידול במספר הבקשות לפי חוק חופש מידע שהוגשו לממשלה, ל–6,477 ב–2015 (ראו תרשים), וגם במספר הבקשות שהוגשו באמצעות טופס מקוון. במקביל, נרשם גידול במספר התלונות על גופים ממשלתיים שלא מיישמים את החוק. ב–2015 הוגשו ליחידה 130 תלונות (גידול של 50% לעומת השנה שקדמה לה), כאשר 80% מהן נמצאו מוצדקות. מתחילת 2016 הוגשו ליחידה 114 תלונות, ועילת התלונה המרכזית היא עדיין אי־מתן מענה במועד.

מהדו"ח השנתי של היחידה לחופש המידע ל–2015 עולה כי המשרד להגנת הסביבה הוא הרשות הציבורית שהעבירה הכי פחות מידע לציבור. בין ארבע הרשויות שמסרו הכי פחות מידע, מופיעות גם הנהלת בתי המשפט, המשרד לביטחון פנים ומשרד הביטחון. במענה לבקשות בלטו לטובה משרד הבינוי והשיכון, שמסר את המידע ב–98.5% מהבקשות, ומשרד התיירות — עם 94.1% מהבקשות. למשרד הבריאות הוגשו הכי הרבה בקשות חופש מידע — כ–850 בקשות, שהן כ–13% מכלל הבקשות. ב–2015 ניתנו 60 פסקי דין בעתירות חופש מידע נגד הממשלה. מהם, בית המשפט קיבל את טענת העותרים ב–46 מקרים.

 על פי  הדו"ח, ב–81% מהבקשות שהטיפול בהן הסתיים, נמסר מידע באופן מלא או חלקי וב–94.5% מהמקרים, התשובות ניתנו במסגרת סדר הזמנים שקבע החוק (עד 120 יום). במשרד הביטחון — 70% מהבקשות לא נענו במסגרת הזמן שמתיר החוק.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker