גם אורי אריאל לא נשאר אדיש: "אנו בפיגור של 70 שנה עם הבדואים" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

גם אורי אריאל לא נשאר אדיש: "אנו בפיגור של 70 שנה עם הבדואים"

אריאל, איש הימין הקיצוני, נחשף למצב הבדואים כשהנושא הועבר למשרד החקלאות בראשותו ■ "לא מתאים לנו כמדינה להתנהג כך", הוא אומר - ויוצא בתוכנית חומש לרשויות שתכלול פיתוח שכונות, תוספת מבני ציבור והקמת אזורי תעסוקה ■ גם בעניין הבעלות על הקרקעות דוגל אריאל ביד נדיבה

7תגובות
אריאל רוכן על שולחן של תלמיד
אליהו הרשקוביץ

"לא מתאים לנו כמדינה להתנהג כך. זה חוסר משילות וחוסר אכפתיות". את המשפט הטעון הזה אמר באחרונה ל–TheMarker שר בממשלת ישראל, ועוד אחד השרים היותר פטריוטים בה - שר החקלאות, אורי אריאל.

אריאל, חבר מפלגת הבית היהודי, נחשב לאיש ימין קיצוני, ובממשלה הוא משמש מגינה של החטיבה להתיישבות - הזרוע הסודית של ממשלת ישראל למימון מפעל ההתנחלויות בגדה. על אף העמדות האידיאולוגיות הברורות שלו, את התרשמותו השלילית מתפקודה של ממשלת ישראל הוא לא מייחס לעוולה כלשהי שהמתנחלים מתלוננים עליה. להפך, המשפט הביקורתי הזה של אריאל צף ועלה לאחר שנחשף למציאות החיים העגומה בחצר האחורית של ישראל - הפזורה הבדואית בדרום.

גם אנשי ימין קיצוניים, אם הם טיפה הגונים ובעלי מינימום של יושרה אינטלקטואלית, לא יכולים להישאר אדישים לנוכח ההזנחה הנוראה של החברה הבדואית בדרום. "אנחנו בפיגור של 70 שנה עם הבדואים", אומר אריאל בכנות. "יש 22 יישובים בדואיים בדרום, 220 אלף איש, ואפילו לא בריכת שחייה אחת. כשמסתכלים בתצלומי האוויר, אי־אפשר לראות ולו כתם דשא אחד בכל האזור. אני רוצה שבכל יישוב בדואי יהיה מגרש כדורגל, שבתצ"א (תצלום אוויר) יהיה לפחות כתם דשא אחד בכל יישוב. אנחנו לא עושים לבדואים טובות בכך, זה מגיע להם בזכות".

לא רק בריכות שחייה ומגרשי כדורגל אין בפזורה הבדואית, גם מערכת חינוך ראויה לשמה לא קיימת שם. "הפיגור בתחום החינוך הוא בלתי נתפש", אומר אריאל. "כמעט אין מעונות יום, וגם למעט שיש ילדים מתקשים להגיע. חלק גדול מהמורים עברו הכשרה בירדן או ברשות הפלסטינית, מכיוון שעלות הלימודים שם וגם תנאי הקבלה נמוכים יותר. 1,600 סטודנטים בדואים לומדים כיום בחברון, וזה אומר שהם לא יתערו יותר בחברה הישראלית.

"אז אמנם אנחנו עושים עכשיו תוכנית עם המל"ג להכשרת מורים בדואים, וגם פותחים תוכניות למכינה אקדמית ולמכינה לצוערים לשלטון המקומי. אבל זה הכל בקטן, כמה עשרות סטודנטים שמקבלים סבסוד כל שנה. ככה לא נשנה את התמונה. לא מתאים לנו כמדינה להתנהג כך. זה חוסר משילות וחוסר אכפתיות".

חורה
אייל טואג

החצר האחורית 
של מדינת ישראל

אריאל נחשף למצוקה הבדואית לאחר שהרשות לקידום הבדואים הועברה ממשרד ראש הממשלה למשרד החקלאות. הרבה גבות הורמו כאשר התקבלה ההחלטה המוזרה להרחיק את הטיפול בבדואים - ללא ספק האוכלוסייה המודרת והנחשלת ביותר בישראל - ממרכז קבלת ההחלטות של משרד ראש הממשלה אל הגלות של משרד החקלאות.

ההערכה היתה שבכך נתניהו ויתר על התוכניות לקידום הבדואים, לאחר שההצעה שלו לפתרון סכסוך הקרקעות במגזר הבדואי - תוכנית פראוור שנהפכה לתוכנית בני בגין - כשלה בכנסת. גם העובדה שהטיפול בבדואים הועבר לידיו של איש ימין קיצוני, מעמודי התווך של מפעל ההתנחלויות הישראלי, לא בישרה טובות. אלא שלפעמים המציאות חזקה מכל תכנון מוקדם. בתפקידו החדש נחשף אריאל לבעיה הבדואית במלוא חומרתה. נחשף, ונדהם ממראה עיניו. גם הוא לא יכול היה להישאר אדיש.

בכל קנה מידה, החברה הבדואית בדרום היא החצר האחורית של מדינת ישראל. הרשות לקידום הבדואים, תחת משרד החקלאות, שכרה את שירותיה של חברת עדליא כדי שתנתח את מצבן של הרשויות הבדואיות.

אורי אריאל בבית הספר התיכון רבין בחורה
אליהו הרשקוביץ

עדליא ערכה את ההשוואה לשלוש קבוצות של רשויות מקומיות: רשויות מקומיות ערביות שאינן בדואיות עניות (אשכול חברתי כלכלי 1–2); רשויות מקומיות ערביות שאינן בדואיות ושהן קצת פחות עניות (אשכול 3-4); ורשויות יהודיות ממוצעות בדרום (כלומר, בלי המועצות האזוריות, שהן הרשויות העשירות של הדרום). ההשוואה העלתה עד כמה הרשויות הבדואיות הן חלשות, בכל פרמטר שנבדק, ובהשוואה לכל קבוצת רשויות אחרת.

למשל, ההוצאה ברשויות הבדואיות על תלמיד היא פחות מ–5,000 שקל בשנה, לעומת 6,200–8,800 שקל שמוציאות הרשויות הערביות האחרות, וכמעט 10,000 שקל שמוציאות הרשויות היהודיות הממוצעות בדרום. ההוצאה של רשות בדואית על תושב היא כ–3,300 שקל בשנה, לעומת 4300–4500 שקל שמוציאות רשויות ערביות, וכמעט 6,000 שקל שמוציאות הרשויות היהודיות בדרום.

לדוגמה, הכנסות הארנונה לתושב ביישובים הבדואיים הן פחות מ–500 שקל לשנה, לעומת 1,000–1,300 שקל ברשויות הערביות, ו–2,500 שקל ברשויות היהודיות בדרום. אז אמנם שיעורי הגבייה של הארנונה הרשויות הבדואיות הם עדיין נמוכים - גבייה ממוצעת של 50% לעומת 78% ברשויות הערביות ו–93% ברשויות היהודיות בדרום, אבל מדובר בשיפור ניכר שהושג בתוך כמה שנים (שיעורי הגבייה בעבר היו 17%).

בכל מקרה זה לא משנה. גם אם הבדואים יכפילו את שיעורי הגבייה שלהם, אין להם סיכוי להתקרב להכנסות הגבוהות פי חמישה־שישה אצל שכניהם היהודים (פי שניים־שלושה אצל הרשויות הערביות).

"לפתח תעסוקה בצמוד ליישובים"

התוצאה של הפיגור העצום בהכנסות ברשויות הבדואיות היא כמובן פערים חברתיים בלתי נסבלים. אחד הנתונים המעיקים ביותר שעדליא מצאה הוא בנוגע לשיעור הזכאות לבגרות: 52% אצל הבדואים, לעומת 62%–68% ברשויות הערביות, ו–64% ברשויות היהודיות בדרום.

מה שמציק במיוחד בהקשר של הזכאות לבגרות הוא המגמה. בחמש השנים האחרונות הרשויות הערביות הגדילו את שיעור הזכאות לבגרות מ–42% ל–62%, גידול כמעט של 50%. באותו זמן הרשויות הבדואיות עלו רק מ–46% ל–52%, שיפור של 13% בלבד.

מספר גרפים המבטאים את הפערים בין הקצאת המשאבים לאוכלוסיה הבדואית לבין רשויות ערביות שאינן בדויאיות והאוכלוסיה היהודית. ניכר כי בכל הקטגוריות - הוצאה על תלמיד בשנה, הוצאה על תושב והכנסות מארנונה - הרשויות הדואיות מדורגות הכי נמוך.

"אני רוצה לשכנע את האוצר לשים דגש על הרשויות המקומיות הבדואיות", אומר אריאל. "הרשויות הן מאוזנות, אבל זה רק מכיוון שהן לא מוציאות. אין שירותים, אז גם אין חובות".

אריאל מתכנן לצאת עם תוכנית חומש לפיתוח הרשויות הבדואיות בדרום, שבמרכזה פיתוח שכונות חדשות ביישובים הבדואיים עם פיתוח של לפחות 5,000 מגרשים למגורים, פרישת תשתיות וכמובן תוספת של מבני ציבור שכיום כלל אינם קיימים. בנוסף, הוא שואף להקים אזורי תעסוקה, אבל דווקא אזורי תעסוקה קטנים בתוך היישובים הבדואיים, "כי האשה הבדואית לא תצא לעבוד מחוץ ליישוב. כמו אצל החרדים, אין ברירה אלא לפתח פתרונות תעסוקה צמודים לדופן היישוב".

בנוסף שואף אריאל לקדם תוכנית לחיזוק השלטון המקומי הבדואי, לרבות הצבת מדדי טיפוח. "העניין הבדואי הוא בעל דחיפות עליונה", אומר אריאל, ומסביר שלא ניתן עוד לפעול בקטן ולהסתמך על תקציבים תוספתיים. החברה הבדואית דורשת קפיצת מדרגה, ולשם כך אריאל מוכן ללכת לקראת הבדואים כברת דרך ארוכה.

תוכנית בגין, שניסתה לפתור את תביעות הבעלות של הבדואים באמצעות מתן קרקעות מדינה לבדואים וכן פיצוי כספי, נפלה בכנסת בשל התנגדות של ח"כים מהימין. אריאל דוגל כיום בתוכנית שהיא עוד יותר רחבה ונדיבה מזו שבגין הציע — "בגין, פלוס תיקונים". בכל מקרה, הוא מציע שלא לחכות עד שהיהודים והבדואים יסכימו ביניהם על פשרה קרקעית. בשלב הזה אריאל פועל כדי להעביר ליישובים הבדואיים קרקעות מדינה, על חשבון המועצות האזוריות השכנות, כדי להתחיל להרחיב את הרשויות הבדואיות עם קרקעות שאינן שנויות במחלוקת.

האם זה יעבור בכנסת?

"אם הבית היהודי יתמוך, אז זה כנראה יעבור", מסתכן אריאל בתחזית פוליטית. "כרגע הזמן עובד לרעת כולם".

הח"כים אורי אריאל ובצלאל סמוטריץ'
אוליבייה פיטוסי


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#