"חבורת הבכיינים" - וניסיון החיסול בשירות נתניהו

האיום האיראני שייך לקדנציה הקודמת וירד מסדר היום ■ אויב הציבור החדש: התקשורת. וזה לא רק התאגיד הציבורי

סמי פרץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רגב עם נתניהו מוקפים מאבטחים בשוק מחנה יהודה
רגב עם נתניהו, בשוק מחנה יהודה ערב הבחירות האחרונותצילום: אוליבייה פיטוסי

יום מוצלח למדי היה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשרת התרבות מירי רגב בעבודה. עוד יום שבו הם המשיכו לטגן ולצלות את תאגיד השידור הציבורי החדש, וגם לשלוח מסר מאיים לתקשורת הפרטית. 

זה החל בהחלטת הממשלה להעביר לאחריותה של רגב את לשכת הפרסום הממשלתית שמחזיקה בתקציב שנתי של כ-300 מיליון שקל, מהם 170 מיליון לשוק המקומי. וזה המשיך בדיון על התאגיד הציבורי בו חשפה השרה רגב את תפישתה לגבי שידור ציבורי כשדרשה להעניק לשר התקשורת את הסמכות למנות מנכ"ל ויו"ר לתאגיד.

"מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו? השר צריך לשלוט. מה, נעמיד כסף ואז הם ישדרו מה שהם רוצים?", אמרה רגב, ובכך אותתה איך היא מתכוונת לנהל את תקציב הפרסום הממשלתי, ולא רק אותו. אם זה תלוי ברגב או בשר אופיר אקוניס, שהתלונן גם הוא שאין "ליכודניקים, פריפריה ומזרחים" בתאגיד, המתקפה הזו תימשך וביתר שאת.

הפארנויה של שרי הליכוד כה עזה, שאפילו את הבית היהודי הם האשימו שהצליחו להכניס לתאגיד הציבורי כמה עיתונאים חובשי כיפות משלהם. שרת המשפטים וח"כ מטעם הבית היהודי איילת שקד ענתה: "תפסיקו כבר עם השקרים שלכם. תלמדו לשלוט ותפסיקו לקטר. חבורת בכיינים. יש לכם עיתון משלכם, מה אתם מקטרים?".

מירי רגב ובנימין נתניהו בכנסת
מירי רגב ובנימין נתניהו בכנסתצילום: אמיל סלמן

במערכה הזאת, אין נהלי פתיחה באש

אין דרך לפרש את המתקפה של השרים רגב ואקוניס על תאגיד השידור הציבורי אלא כנסיון חיסול בשירותו של נתניהו. אילו ראש הממשלה היה רוצה בתאגיד ציבורי עצמאי ומנותק יחסית מהפוליטיקאים – כפי שניסה במקור יוזם המהלך השר גלעד ארדן לקדם – הוא לא היה מנסה לעכב את השקתו של התאגיד החדש. הוא כנראה גם לא היה משאיר בידיו את תיק התקשורת - ולכל הפחות היה משתיק את שריו הסוררים שנכנסו לתחום סמכותו.

אבל הוא לא עושה זאת. הוא לארג' הפעם, כי הקדנציה הנוכחית שלו ממוקדת בטיפוח עוצמתו והשפעתו על התקשורת, וכל חייל במערכה הזו מקבל ממנו גיבוי ללא הוראות נוקשות של פתיחה באש.

האיום האיראני שייך לקדנציה הקודמת וירד מסדר היום. עכשיו יש את התקשורת. וזה לא רק התאגיד הציבורי: זה גם המינוי של מקורבו לשעבר של נתניהו, רמי סדן, ליו"ר חדשות ערוץ 10; זו גם היוזמה לאחד את הרשויות המפקחות על הערוצים המסחריים וחברות הטלוויזיה הרב ערוציות לרשות אחת שתוכפף לשר התקשורת (נתניהו); ובקנה יש כנראה עוד כמה רעיונות כיצד להחליש את התקשורת.

שי חי באח הגדול
גיבור תרבות נוסף שדוגל ב"כל האמת לפרצוף". שי חי בבית האח הגדולצילום: צילום מסך ערוץ 2

נתניהו ושריו - רגב ואקוניס - רואים בשליטה בתקשורת אמצעי לשמר את כוחם הפוליטי, אמצעי של ממש להשפיע על דעת הקהל שתכליתה לוודא שהמציאות נראית פחות או יותר כפי שהם רואים אותה, ולא כפי שעיתונאים עצמאיים או גורמי אופוזיציה רואים אותה.

רגב אומרת את האמת בפרצוף. היא רוצה שליטה בתקשורת ובתרבות - והדרך שלה לשלוט זה תקציבים. היא תחליט למי לתת ולמי לא. ומי שלא יתיישר - לא יקבל. משום מה היא חושבת שהכסף הזה הוא שלה. היא התבלבלה. ולמרבה הצער אין מי שיעמיד אותה על טעותה, כי בליכוד מפחדים ממנה. אפילו שר האוצר משה כחלון לא טורח להעמיד אותה במקומה.

לפי תפישת עולמה של רגב, שלטון מרכזי אחד קובע את גבולות הגזרה של שיח ציבורי, של צריכת תרבות ותכנים. גישתה מסוכנת ומהווה איום ישיר וקטלני על הדמוקרטיה  הישראלית. הנזק כבר נעשה. יתכן שהתאגיד הציבורי יצליח איכשהו לקום ולפעול בצורה סבירה, אבל שכרון הכוח ותאוות השליטה של נתניהו, רגב ואקוניס לא ייפסקו - וירחפו מעל עתידו של התאגיד הזה. יוציאו לו את הנשמה עד שיתחיל לפעול, אם יפעל.

אקוניס נואם בוועדת הכלכלהצילום: דוברות הכנסת

רק היום הודיע יו"ר הקואליציה דוד ביטן שבכוונתו ליזום חוק לביטול התאגיד הציבורי החדש. הוא לא עושה זאת על דעת עצמו. הוא עושה זאת כי נתניהו יצר סביבת עבודה שרואה בתקשורת חופשית איום על שלטון הליכוד. הם לא רוצים לראות גוף ציבורי חדש שמרים ראש ותופס תאוצה. הם מעדיפים שידור ציבורי חלש וכנוע שמתחנף לשרי הליכוד, ותלוי בחסדיהם.

יתכן שרגב, אקוניס, ביטן ושות' לא באמת מאמינים שיצליחו להשתלט על התאגיד הציבורי, אבל מבחינתם זה לא חשוב. כל עוד הם מפזרים איומים לבטל את התאגיד או לעצור תקציבים, או להתערב במינויים, משימתם העיקרית לסמן את התאגיד כטריטוריה פוליטית שלהם מתקדמת יפה.

ובינתיים בתאגיד החדש, אולי כדי למנוע פרשנויות שגויות לגבי נחישות מנהליו להוציאו לדרך, חשפו היום את שמו החדש: "כאן". אפשר לראות זאת כמסר לנתניהו ושות' שמעדיפים שהתאגיד לא יהיה כאן. החודשים הקרובים יכריעו אם דברים שרואים משם, לא רואים מכאן.