הילדים של קרית שמונה וטובא זנגריה מתחילים להיפגש - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הילדים של קרית שמונה וטובא זנגריה מתחילים להיפגש

האשכולות האזוריים הוקמו כך שיכללו יישובים יהודיים וערביים גם יחד - בתקווה שהיהודים החזקים ימשכו את הערבים החלשים כלפי מעלה ■ הילדים כבר נפגשים בחוגים משותפים, 
אך המרחק שיש לעבור עד לצמצום הפערים בפריפריה הוא עדיין רב

6תגובות

כשאלי מלכה, ראש המועצה האזורית גולן, אומר ש"אין סיבה שילד ממרום גולן וילד מקרית שמונה לא ייפגשו עד השירות הצבאי שלהם", הוא יודע שהוא נוגע בעצב רגיש.

מאז שמנחם בגין שיסה את הקיבוצים וערי הפיתוח אלה באלה בנאום הבחירות המפורסם שלו ב-1981, שנישא בקרית שמונה, ובו כינה את הקיבוצניקים "מיליונרים עם בריכות שחייה", נותרה הפריפריה הישראלית משוסעת, מפולגת ומסוכסכת. את מקום הסכסוכים על בריכות השחייה - כיום גם בערי הפיתוח יש כבר בריכות - תפסו בעשורים האחרונים הסכסוכים על חלוקת גבולות והכנסות סביב אזורי התעסוקה הגדולים והמצליחים של המועצות האזוריות (שנשלטות בידי הקיבוצים), שערי הפיתוח העניות מתקנאות בהם.

נערה יהודייה ונערה ערבייה לומדות יחד במכללת תל חי
אייל טואג

הפערים בתוך הפריפריה היו למוקד מאבק מתמשך, וזאת אף שהפריפריה כולה ענייה יחסית, וסובלת מבעיות קשות. במידה רבה, מדינת ישראל, מימי בגין ועד היום, הצליחה לסכסך את הפריפריה מבפנים, במקום לתמוך בחזית אחידה של הפריפריה מול מרכז הארץ העשיר והמצליח.

אך לא עוד. מלכה עומד כיום בראש אשכול הגליל המזרחי, שמאגד תחתיו 18 רשויות ברמת הגולן, הגליל העליון, אצבע הגליל ועמק החולה. בתוך אלה יש ארבע מועצות אזוריות חקלאיות (הקיבוצים), שתי ערי פיתוח נחשלות (צפת וקרית שמונה), שבעה יישובי מיעוטים (בדואים, דרוזים ונוצרים גם יחד), מושבים חקלאיים, וגם מושבות מבוססות ועשירות כמו מטולה, יסוד המעלה או ראש פינה.

אשכול הגליל המזרחי הוא אחד מחמישה אשכולות אזוריים שהוקמו בשלוש השנים האחרונות בפריפריה, ומאגדים תחתם יותר מ-50 יישובים ויותר מ-800 אלף תושבים, מתוך מטרה לקדם יחדיו את האינטרסים האזוריים. יוזמת האשכולות, שהתחילה מיוזמה פרטית של ראש עיריית מעלות־תרשיחא, שלמה בוחבוט, וארגון הג'וינט, אומצה על ידי משרדי הפנים והאוצר, ובשלוש בשנים האחרונות היא אחת התקוות הגדולות לתפנית ניהולית בפריפריה.

המטרה היא לאחד את הפריפריה, ולקדם יחדיו פרויקטים משותפים שבהם יש יתרון יחסי של איגום משאבים וחיסכון בהוצאות. היישובים בפריפריה לומדים לעבוד יחדיו כדי לקדם את האינטרס האזורי - במקום תחרות על משאבים וסכסוכים, הפריפריה עוברת לדבר בשפת שיתוף הפעולה והגדלת משאבים משותפת עבור כולם.

אינפו - פערים כדולים בין ישובים סמוכים, לפי אשכולות סוציו-אקונומיים: 1 - הנמוך ביותר
שער הנגב - 6
רהט - 1

ערבה תיכונה - 6
חורה - 2

כפר ורדים - 9
בית ג'ן - 2
מטולה - 8
טובה זנגריה - 2

משגב - 7
נחף - 2

1. 
האתגר

האם זה מצליח? מבחינות רבות כן. ריבוי היישובים החלשים והקטנים בפריפריה הפך אותה למוקד של חולשה מוניציפלית קשה. יישובים קטנים מתקשים לאגם את המשאבים, הכספיים או הניהוליים, שנדרשים כדי להרים פרויקטים חשובים של תשתית. על החיסרון הזה ניתן להתגבר בקלות באמצעות איחוד כוחות אזורי. בגליל המזרחי, למשל, גאים על כך שההתאגדות שלהם תחת אשכול אחד איפשרה להם להציג את כל אצבע הגליל כאזור מטרופוליני, וכך לשכנע את משרד התחבורה להעניק לאזור הנחות של תחבורה ציבורית מטרופולינית.

"ניגשנו ביחד, 220 אלף תושבים למכרז של משרד התחבורה", מספר אילן אור, ראש המועצה המקומית יסוד המעלה. "ובזכות זה מחיר כרטיס אוטובוס באזור ירד מ-50 שקל ל-13 שקל". עוד חיסכון מוצלח היה בתחום פינוי הפסולת - כמעט כל האשכולות פירסמו בשנים האחרונות מכרזים אזוריים לפינוי פסולת, וכך הרוויחו תעריפים נמוכים יותר לפינוי, ולעתים קרובות גם איכות שירות גבוהה יותר.

איגום משאבים מוצלח נוסף נעשה בחינוך המיוחד. כשבכל יישוב יש ילדים בודדים שזקוקים לחינוך מיוחד, היישוב יתקשה לספק להם אותו. כשעשרה יישובים מתאגדים יחדיו כדי להעמיד בית ספר משותף לחינוך מיוחד, או כפי שזה נעשה באשכול הגליל המזרחי - להקים מרכזי תעסוקה לבעלי צרכים מיוחדים - זה כבר נהפך אפשרי.

מיצוי היתרונות לגודל בהתקבצות יחדיו הוא הדבק שמניע את חמשת האשכולות האזוריים כיום, אבל זאת רק ההתחלה. כדי שהאשכולות האזוריים ימנפו את הפריפריה, הם צריכים לעבור מטיפול בצד ההוצאות לצד ההכנסות. כלומר, האתגר הגדול של האשכולות אינו לחסוך, כי אם להגדיל את ההכנסות האזוריות - ולעשות זאת במשותף. במקום סכסוכי גבולות ומלחמה על חלוקת הכנסות מאזורי תעסוקה קיימים, האתגר הוא הקמת אזורי תעסוקה חדשים, וחלוקת הכנסות שוויונית מהן כדי לצמצם את הפערים בתוך הפריפריה.

2. 
החלום

צריך להודות על האמת: המתח שקיים בין ילדי מרום גולן ובין ילדי קרית שמונה - מתח שמביא לכך שלמרות הסמיכות הגיאוגרפית הילדים לא נפגשים כלל - הוא כאין וכאפס לעומת המתח שקיים בין ילדי מרום גולן וקרית שמונה גם יחד לבין הילדים הערבים של טובא זנגריה או מג'דל שמס. הפערים בין יהודים לערבים בפריפריה עצומים - חברתית, תרבותית וכלכלית גם יחד. האם ניתן לגשר על הפערים האלה?

בכוונת מכוון, האשכולות האזוריים הוקמו כשהם כוללים בתוכם יישובים יהודיים וערביים גם יחד. משרד הפנים כיוון לשיתוף פעולה אזורי מלא, בתקווה שהיהודים החזקים ימשכו אחריהם את הערבים החלשים כלפי מעלה. חלקית זה כבר קורה. המכרזים המשותפים לפינוי פסולת, למשל, סייעו קודם כל ליישובים הערבים שסובלים מהזנחה סביבתית, וטובעים בהררי פסולת. גם איגום המשאבים לצורך טיפול בבעלי צרכים מיוחדים מסייע מאוד לחברה הערבית, שבה יש ריבוי בעלי צרכים כאלה בגלל הנטייה לנישואי קרובים. היישובים הערביים, כלומר, מרוויחים כבר עתה את שיפור השירותים שהם מקבלים בגין שיתוף הפעולה עם השכנים היהודים.

הפרויקטים המשותפים שהוליד האשכול החלו ליצור גם חיבורים חברתיים קריטים. כיום הילדים של מרום גולן וקרית שמונה נפגשים כבר לפני הצבא, ושניהם גם יחד נפגשים עם הילדים מהיישובים הערביים. הילדים של יסוד המעלה, למשל, משתתפים כיום בחוגי כדורגל במגרש של טובא זנגרייה, ומכל רחבי הגליל העליון מגיעים ילדים ערבים ויהודים ללמוד יחדיו בחוגי מדע משותפים.

פרויקט גליליום, של חוגי מדע ושל הרחבת לימודים לבגרות מדעית ברמה של 4 ו–5 יח"ל, מיושם במכללת תל חי, כשמערך האוטובוסים של המועצות האזוריות מסיע את הילדים של כל יישובי האזור חינם לתל חי. כך יכולה גם רנין, ילדה מחוננת בת 14 מפסוטה, לשבת בשולחן ליד חברתה היהודייה מספסופה, ולחלום להיות מדענית או מהנדסת היי־טק. ספק אם לפני הקמת פרויקט גליליום, שכבר גייס תקציבי תרומות של 10 מיליון שקל, יכולה היתה ילדה ערבייה לחלום חלומות כאלה, ועוד במשותף עם חברים יהודים.

3. 
החלוקה

זאת ועוד, משרדי הממשלה החלו לזהות את הפוטנציאל של האשכולות, והתחילו להוציא קולות קוראים שמכוונים לאשכולות. קול קורא ענק כזה, בסכום של 100 מיליון שקל של הקרן לשטחים פתוחים, הוצא באחרונה על ידי המשרד להגנת הסביבה. שלושה אשכולות זכו בו. אין ספק שאף יישוב ערבי לא היה מצליח לזכות במכרז כזה לבדו, בשל היעדר ניסיון ניהולי מתאים.

ועדיין, לב הפערים בין יהודים לערבים בפריפריה אינו נמצא בטיפול בבעית הפסולת, אלא בפערים בהשכלה, בחינוך, בתעסוקה, ובהכנסות המועטות שיש ליישובים הערביים העניים. את פערי ההכנסות מתקשים האשכולות לצמצם. התקציב של האשכולות, למשל, נסמך על דמי חבר שמשלמות הרשויות שמשתתפות בו לפי מפתח קבוע לכל תושב - ראש פינה העשירה וטובא זנגריה הענייה ישלמו בדיוק את אותו תעריף לאשכול.

"האשכול אינו פרוגרסיבי בגבייה שלו", מבהיר מלכה, "אנחנו עוזרים ליישובים החלשים בכך שאנחנו משלבים אותם בפרויקטים משותפים, שאחרת הם לא היו זוכים ליהנות מהם - חוגי מדעים לנוער מצטיין, חוגי מוזיקה, אירועי ספורט משותפים - כל הצעדים מסייעים בצמצום פערים. אבל אנחנו לא הולכים להחליף את הממשלה בכך שאיילת השחר תתחיל לסבסד את טובא".

יתרה מכך, הנקודה הרגישה ביותר בניהול האשכולות נוגעת לחלוקת הכנסות משותפת - נושא שהוא מוקד הסכסוכים העיקרי בתוך הפריפריה כבר עשורים. אשכול גליל מזרחי הוא כנראה המתקדם ביותר בנכונות שלו לשיתוף פעולה אזורי בהכנסות - המועצה האזורית גליל עליון היתה הראשונה שהתנדבה לחלק הכנסות ממתחם ביג שבבעלותה עם קרית שמונה. באחרונה היה זה גם מלכה שהסכים להעביר 1,000 דונם ממועצה אזורית גולן לצורכי בנייה במג'דל שמאס.

בגליל המזרחי יוזמים עתה הקמה של כמה אזורי תעסוקה חדשים, שיהיו משותפים לכל חברי האשכול. ועדיין, חלוקת הכנסות מאזורי תעסוקה קיימים היא נדירה מאוד וטעונה מאוד, ובמרבית האשכולות נזהרים אפילו מלדון בכך. בלי הגדלת ההכנסות של היישובים החלשים בפריפריה, הפערים כמובן לעולם לא יצטמצמו.

למעשה, יש מי שחושדים כי מיזם האשכולות הוא מעין מזימה ממשלתית, שנועדה להסיר את האחריות על צמצום הפערים מכתפי הממשלה לכתפי היישובים בפריפריה. "זאת התנערות של הממשלה מחובותיה", אומרת תמר אריאלי, חוקרת במכון ון ליר ובמכללת תל חי. "ועד בית שעובד יפה יכול לדאוג לגינה ולחדר המדרגות, אבל הוא לא יכול להחליף את העירייה בתפקידה לספק מים וביוב".

אריאלי גם מדברת על לא מעט חריקות פנימיות באשכולות - יישובים שלא משלמים את מסיהם לאשכול, או יישובים ערביים שרצו לפרוש מאשכול בית הכרם לאחר שהמכרז לפינוי האשפה האזורי היה יקר יותר מפינוי האשפה העצמאי שלהם - בין השאר כי עד כה הם הסתפקו בשירותי פינוי אשפה מינימליים בלבד. "בסוף, משרד האוצר הסכים לסייע ולממן עבור הרשויות הערביות את הפער במחיר. אבל מצבן של הרשויות הערביות כל כך דחוק, שכל השירותים המשותפים שהאשכול יכול להציע להם הוא בגדר קוסמטיקה בלבד".

ובכל זאת, גם לקוסמטיקה יש משמעות. "יש תחרות ויש מאבק על משאבים בין רשויות סמוכות בפריפריה", אומרת קרן כץ מהג'וינט. "אבל בשורה התחתונה, אם יישוב מסוים מזרים את הביוב שלו לנחל, גם היישוב הסמוך יסבול מכך".

"אנחנו מבינים שעיקר הבעיות שלנו הן משותפות, ובראש ובראשונה הצורך לספק תעסוקה איכותית לאזור כולו", אומר גיורא זלץ, ראש המועצה האזורית גליל עליון. "לכן החיבור של השלם עולה על סך חלקיו. נכון שיש בעיות, אבל כשיש אנשים ממורמרים שגרים לידך זה עושה גם לך נזק. לכן זאת דרך לפרק את המוקשים באזור, ולעשות את זה ביחד".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#