מה חשוב יותר למנהיג: 
שכל או ערכים? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה חשוב יותר למנהיג: 
שכל או ערכים?

בגיל 95, מורט מנדל, האיש שמאחורי מכון מנדל למנהיגות והבעלים של פניציה וביקורופא, משוכנע שישראל היא הצלחה אדירה - אבל שחייבים לעזור לפריפריה

20תגובות
מורט מנדל
אייל טואג

"לפני שלוש שנים, כשכתבתי את הספר שלי על מנהיגות, הייתי משוכנע שהערך החשוב ביותר למנהיג עסקי או ציבורי הוא שכל", אומר מורט מנדל (95), האיש מאחורי מכון מנדל למנהיגות והבעלים של מפעל הזכוכית פניציה וחברת השירותים הרפואיים ביקורופא. אך כיום דעתו שונה. במקום מה שהוא מכנה "כוח אש אינטלקטואלי", צריך להימצא במקום הראשון ברשימת התכונות המנהיגותיות משהו אחר: ערכים.

"כוח המוח הוא אמנם תנאי הכרחי למנהיג, אבל לא די בו, ואין ספק שהעולם יהיה מקום טוב יותר אם לאנשים יהיו ערכים", אומר מנדל בראיון ל-TheMarker. אבל למה בדיוק הוא מתכוון? הרי ערכים של אחד לא תמיד זהים לאלה של אחר.

מנדל מפרט: "במלה 'ערכים' אני מתכוון לרוחב לב, לכבוד כלפי אחרים וליושרה, ואם אני נתקל במנהל או במנהיג שאין לו אותם - אחפש מישהו אחר. ברור לי שלא כולם חולקים את הערכים האלה, אבל אם מחפשים בעולם מוצאים שאין מחסור באנשים חכמים ומהירי מחשבה. מה שחסר הוא אנשים בעלי ערכים. לא אקבל מנהיג שאינו איש הגון - גם אם הוא מבריק".

זה לא קצת מוזר? הטענה שלך לא שונה מזו של רבים אחרים, ולכן נצפה שאנשים מבריקים יבינו שמחובתם לאמץ ערכים. איך זה שיש אנשים חכמים ללא ערכים?

"מאחר שערכים לא תמיד נדרשים על ידי כל העסקים והחברות. אגב, בהחלט אפשר ללמוד את זה. כשרכשתי את מפעל פניציה בירוחם, על 300 עובדיו, הוא היה לקראת סגירה. החלפנו את ההנהגה, ועכשיו המפעל הוא ווינר - והעובדים גאים בו ובעצמם. הם סיפרו לי שעד שבאתי הם היו מושפלים. היו מגיעים לבנק לקחת משכנתא, וחשים לא רצויים. כיום, כשהם מגיעים לאותו בנק ומספרים שהם עובדים בפניציה, מקבלים אותם בחום ונותנים להם כבוד. זה הדבר שהכי משמח אותי".

ייסדת מכון למנהיגות - האם באמת אפשר ללמוד את הדברים האלה? האם הערכים האלה אינם דברים שנולדים אתם או מקבלים אותם בבית מגיל צעיר?

"מניסיוני, מרגע שאדם מגיע לגיל 30, נניח, הוא כבר מי שהוא יהיה. אפשר ללמוד יכולות, אבל אי-אפשר לשנות אנשים אחרי הגיל הזה. לכן אני מחפש אנשים שלמזלם נולדו בבתים שהעניקו להם את הערכים המתאימים. לי היה המזל לגדול בבית כזה - בית עשיר, אבל בלי כסף, מוזר ככל שזה נשמע. לאנשים שגדלו בבתים ללא אב, במשפחות שבורות, ללא ערכים, יש סיכוי נמוך יותר לגדול להיות מנהיגים.

"עבדתי הרבה עם המנהיגות של צבא ארה"ב. יש להם שלוש מלים שמאפיינות מנהיג: Be, Know, Do ("היה, דע, עשה"). כל הקצינים הבכירים שפגשתי אומרים שמנהיגים מאופיינים על ידי מה שהם ומי שהם - ולא, למשל, על ידי מה שהם אומרים. עשינו עבודה דומה עם צה"ל, וגם שם מבינים את זה".

היכן אתה נמצא במפה 
הפוליטית?

"אני מעדיף לא לומר".

באמת? אני לא מבין את זה. אתה לא ילד, מיליארדר - למי אתה עושה חשבון?

"אתה יודע מה, בסדר. אני דמוקרט. העניין הוא שיש לי הרבה חברים רפובליקאים".

מצוין. אז עכשיו תסביר לי: מדוע דונלד טראמפ כל כך מצליח בארה"ב, לפחות בקרב המצביעים הרפובליקאים?

"אני חושב על זה הרבה. לפי מה שאני מרגיש וגם לפי מה שאני קורא, אמריקה הממוצעת לא נהנית בשנים האחרונות מהצמיחה הכלכלית. מעמד הפועלים, שבעבר חבריו הצליחו לקנות בתים והרגישו שהם מתקדמים, מרגיש עכשיו תקוע. ב-10–20 השנים האחרונות הפער בין העשירים לבין כל השאר גדל מאוד. יש הרבה מיליארדרים עם בית ומטוסים, ומולם בני מעמד הביניים רואים כיצד הרבה מקומות עבודה נעלמים בעולם הלואו־טק. אין להם תואר אקדמי ואפילו לא תואר ראשון, ובכלל לא מראיינים אותם למשרות ועבודות.

"קבוצת האוכלוסייה הזאת ראתה כיצד המצב הכלכלי שלה מידרדר, ואז בא מוכר מקסמי שווא ומבטיח להחזיר את מקומות העבודה ואת אמריקה לגדולתה. ברור שהוא לא יעשה את זה. אבל אנשים מאמינים לו, אפילו אם הצביעו באופן מסורתי לדמוקרטים. אז אני חושב שיש סיכוי טוב שהוא ינצח. אני רוצה להבהיר: אני לא מהמר שהוא ינצח, ואני אעשה את כל מה שאני יכול כדי שזה לא יקרה. אבל אני אומר, ובחשש, שזו בהחלט אפשרות".

אתה מבהיר שאין סיכוי שטראמפ יקיים את ההבטחה להחזיר מקומות עבודה שנעלמו. אז למה אנשים קונים את הסיפור הזה?

"אני לא בטוח שיש לי תשובה. יש הרבה אנשים בני 40–60 שאין להם מה שהיה להוריהם בגיל 30. הם מאוכזבים מאוד. הם איבדו בתים. החיים לא הסתדרו עבורם. הם מקבלים 18 דולר לשעת עבודה ולא 30. הם לא יודעים למי להפנות את המצוקה שלהם. אז מצד אחד יש להם את הילרי קלינטון, שמדברת על תיאוריות ועל מאקרו-כלכלה, בעוד שהם רק רוצים קצת להתקדם. אם טראמפ מדבר על החזרת העבודות - ואין דרך להחזיר את המפעלים עם המכונות הידניות - הם נמשכים לזה. הם יודעים שאין סיכוי, אבל הם בוחרים בכל זאת להאמין כי זה מה שיש. ההצבעה שלהם לטראמפ היא כמו רכישת כרטיס הגרלה בפיס - אנשים מהמרים אף על פי שהמוח אומר להם שכנראה לא יזכו. הם אומרים לעצמם: אולי. אף אחד לא מבטיח להם משהו יותר טוב".

האם פעילותך העסקית בישראל תתרחב?

"המשפחה שלי ארזה את זרוע ההשקעות שלה באמצעות בנק להשקעות מפוקח שרשום בדלאוור, בעיקר מטעמי מס, ורוב ההשקעות שלנו עד היום היו בארה"ב, ברזיל ובריטניה. עכשיו, לראשונה, אנחנו שולחים צוות לבדוק השקעות בהזדמנויות עסקיות בישראל, אולי בסטארט־אפים - והחלק הזה הוא לא בגלל הציונות. אנחנו רוצים להרוויח בישראל הרבה כסף - שנוכל להחזיר בפעילות פילנתרופית.

"מאז 1998, כשהתחלתי לתרום, כבר נתתי לישראל יותר מ-400 מיליון דולר. יש לנו את מכון מנדל, שמכשיר מנהיגים ואת הדור הבא, ושבו אנחנו מעסיקים 130 עובדים, שרובם במשרה חלקית. אנחנו גם בונים בניין עבור המכון, בגן הבוטני בירושלים. הכשרנו עד כה 376 בוגרים שהיו אצלנו במשרה מלאה, כולל מלגת מחיה. יש לנו כ-300 מועמדים מדי שנה, ואנחנו מקבלים רק 20. אנשים התחילו לכתוב בקורות החיים שלהם שהם הגיעו לשלבים המתקדמים במיונים של המכון. יש לנו מרכז למנהיגות בנגב וגם את מוזיאון לונדע בבאר שבע.

"אני כאן משתי סיבות: האחת, הגעתי לישראל אחרי מלחמת ששת הימים, כמי שאיבד רבים מבני משפחתו בפולין, והעיקרון של 'לעולם לא עוד' היה חזק עבורי. באוגוסט 1967 נהפכתי לציוני, ומאז יש לי שני תחומי עניין בחיים: ארה"ב, ופיסת האדמה הקטנה הזו שנקראת ישראל. הסיבה השנייה היא עסקים בישראל, שאליהם נכנסתי רק בשנת 2000".

נראה שאתה מאמין בהנהגה הישראלית.

"אני חושב שישראל היא הצלחה אדירה. משום מקום, כמה מאות אלפים בודדים בנו כאן מדינה מצליחה בצורה יוצאת דופן. היא מובילה בסטארט־אפים, והיא עשתה את זה בתוך זמן קצר מאוד. יש לה צבא חזק. ישראל היא נס. יש לה הרבה לאן להתקדם - ואני חושב שאני יותר אובייקטיבי מהישראלים, כי אני רואה את הדברים מבחוץ. נכון שגם לארה"ב, לצרפת ולעוד מדינות יש עתיד, אבל גם לישראל - ואני רוצה להרגיש שלקחתי חלק בזה. אל תטעה: אני לא עושה את כל זה עבורכם. אני עושה את זה עבור עצמי. ההצלחה של אנשים שעברו דרכנו, כמו קארן טל (לשעבר מנהלת בית הספר ביאליק־רוגוזין בדרום תל אביב; א"א), שסרט על הפעילות שלה זכה באוסקר, יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין או ראש המועצה המקומית ירוחם, מיכאל ביטון - זה התגמול שלי".

חשבת פעם להקים עיתון בישראל, כפי שעשה שלדון אדלסון, אשר ללא ספק משפיע על הציבור הישראלי?

"יש גבול למה שאני יכול לעשות - אז אני מתמקד. אני משקיע בשיפור החיים של אנשים בפריפריה, ובדרך שלי, של הכשרת אנשים. אני רוצה לשנות את העולם, ואני מחפש ונותן כלים לאנשים שרוצים לשנות את העולם".

יש בעולם יהודים רבים עם הון של מיליארדים ומאות מיליונים - אבל רק בודדים תורמים או עושים את מה שאתה עושה. אתה הרי מכיר את חלקם. מדוע זה כך?

"הם לא עושים מה שאני עושה מפני שהם לא יודעים מה הם מחמיצים. הם פשוט לא מבינים את ההנאה והסיפוק שניתן לקבל מנתינה".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#