המחלוקת באוצר: האם להעדיף את הבנקים או את שוק ההון?

באוצר שוררת מחלוקת בשאלה היכן יש להפקיד את כספי החיסכון לכל ילד - ועתה הוחלט כי ברירת המחדל תהיה קופות הגמל. 
הפקדות המדינה השנתיות בתוכנית צפויות לגדול בהדרגה - עד 20–40 מיליארד שקל בעוד 18 שנה

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

תוכנית החיסכון לכל ילד פורסמה אתמול (ג'), תוך שהיא מלווה בחילוקי דעות מקצועיים בתוך האוצר. חילוקי הדעות מתמקדים בשאלה מי ינהל את כספי החיסכון של הציבור - האם קופות הגמל, באמצעות השקעה בשוק ההון, או הבנקים, באמצעות מתן פיקדונות לציבור.

בעקבות המחלוקת שונו ההמלצות בתוכנית, כך שזאת קובעת שברירת המחדל היא השקעה באמצעות קופות הגמל בשוק ההון - אבל הורה שיבחר בכך יוכל להפקיד את כספי החיסכון של ילדו בבנקים.

אמיר לוי, הממונה על התקציבים
אמיר לוי, לשעבר הממונה על התקציבים באוצר. "הרשויות בפריפריה הבינו שיש חיסרון לקוטן, ושלבד אין להן סיכוי להצליח"צילום: מיכל פתאל

ההשקעה הראשונית בתוכנית תהיה של 2.7 מיליארד שקל, לכל הילדים שנולדו ממאי 2015. לאחר מכן התוכנית תדרוש השקעה של כ-1.6 מיליארד שקל בשנה, שתלך ותגדל ככל שיותר ילדים שיוולדו בעתיד ייכנסו לתוכנית. בעוד 18 שנה תגיע התוכנית להתייצבות עם הפקדה שנתית מוערכת של 20–40 מיליארד שקל בידי המדינה. מכיוון שהתוכנית תצבור סכומי כסף משמעותיים, יש חשיבות לשאלה איזה גוף יהיה מופקד על ניהול הכסף.

באגף התקציבים, כנראה בתיאום עם לשכת שר האוצר, משה כחלון, העדיפו מלכתחילה השקעה דרך קופות הגמל, בשוק ההון - בשל הרצון להקטין את ריכוזיות הבנקים, והחשש כי הבנקים ינצלו את הכסף שמופקד אצלם כדי להעביר אליהם את הפעילות הבנקאית של החוסכים, וכדי להיכנס בחזרה לפעילות ניהול כספים בשוק ההון לאחר שוועדת בכר אסרה זאת עליהם ב-2005.

החשש האחרון נובע מכך שכיום הריבית המוצעת על פיקדונות בבנקים נמוכה מאוד, וההערכה היא שהבנקים יבקשו לפתוח בפניהם את האפשרות להשקיע את הכספים בשוק ההון כדי לשפר תשואה. בלי האפשרות הזאת, הרווח של הציבור מהפיקדונות בבנקים יהיה נמוך: אגף התקציבים מעריך כי מדובר יהיה בריבית של 1.2% בשנה בלבד — לעומת התשואה האפשרית להשגה בשוק ההון, שנאמדת ב–4.3%. לפי חישובי אגף התקציבים, הפער הזה יביא לכך שהיקף החיסכון בגיל 21 יהיה 14 אלף שקל אם הכספים יופקדו בבנקים, לעומת 22.9 אלף שקל לכספים שיושקעו בשוק ההון.

על אף ההמלצה המקצועית של אגף התקציבים, באגף החשבת הכללית התעקשו כי תינתן האפשרות להפקיד את הכספים גם אצל הבנקים. הטענה העיקרית של החשבת הכללית היא שיש אוכלוסיות גדולות שמעדיפות השקעה בבנקים - אמנם מדובר בהשקעה נחותה מבחינת תוחלת התשואה, אבל גם הסיכון הוא נמוך יותר. משמע, בבנקים לא ניתן להפסיד את כספי הפיקדון, בעוד שהשקעה הכסף בשוק ההון עלולה במקרים קיצוניים להביא להפסד כספי גם של סכום החיסכון המקורי.

לאור המחלוקת המקצועית נקבע כי ההפקדה המומלצת בתוכנית תהיה בקופות גמל - אבל הורים שיבחרו בכך יוכלו להעדיף להפקיד את הכסף בבנקים. מאחר שההחלטה התקבלה ברגע האחרון לא נקבע עדיין כיצד תיקבע הריבית שיצטרכו הבנקים לשלם לחוסכים. לעומת זאת, נקבעו המנגנונים לבחירת קופות הגמל שיוכלו לנהל את כספי החיסכון לכל ילד: ייערך מכרז על גובה דמי הניהול, ודמי הניהול יושלמו על ידי המדינה.

מסלולים לא ברורים

העבודה המקצועית בתוך האוצר עוד לא הסתיימה, ולכן נותרו כמה סוגיות לא ברורות. כך ההמלצה היא שבהשקעה בשוק ההון יוכלו המשקיעים לבחור כל מסלול השקעה שיחפצו - ממסלול של 100% אג"ח ועד 100% מניות - עם זאת יהיה מסלול ברירת מחדל אוטומטי בעל גוון השקעה סולידי. מה יהיה המסלול הזה? אפשרות אחת היא מסלול שבו יש רכיב של 20% מניות, אפשרות אחרת היא שמדובר יהיה במסלול המותאם לגיל החוסכים. מאחר שהחוסכים הם ילדים, הרי שהמסלול המותאם לגילם הוא מסלול מוטה מניות, ולא מסלול סולידי.

סוגיה מקצועית נוספת היא הבחירה להפקיד לכל ילד, על ידי הביטוח הלאומי, 500 שקל בגיל 18 ו-500 שקל נוספים בגיל 21. מה הטעם להפקיד את הכסף הזה בסוף חיי החיסכון, כשהוא כבר כמעט לא יספיק לצבור ריבית? אפקט הריבית דריבית הוא אחד המנופים הגדולים ביותר להגדלת חסכונות המושקעים לזמן ארוך, ולכן מתבקש היה שאלף השקלים יופקדו בחיסכון דווקא עם הלידה, ויצברו 18–21 שנות ריבית דריבית.

ולבסוף, נותרה פתוחה הסוגיה המקצועית של השימוש בכספי החיסכון לכל ילד. בשל התנגדות של החרדים, לא נקבע שימוש לכסף, וניתן להוציא אותו לכל מטרה - וזאת בניגוד לכוונה המקורית של התוכנית להגביל את השימוש בכסף רק למטרות מעצימות של מימון לימודים, דירה או הקמת עסק.

בחלק ממדינות העולם שבהן הופעלה תוכנית דומה, הוגבל השימוש בכסף, והתוצאות העידו כי מדובר במכשיר חשוב לצמצום פערים - אוכלוסיות חזקות חוסכות בכל מקרה, ודווקא אוכלוסיות חלשות הן אלו שזקוקות למתן הזדמנות שווה לילדים שלהן באמצעות חיסכון למטרות מעצימות בלבד. מהבחינה הזאת, התוכנית של חיסכון לכל ילד היא החמצה, כל עוד אין בה הגבלה על מטרות השימוש בכסף.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker