"יצאתי לעולם לבד, בלי בית, בלי כסף - 
ועם השכלה של עובד במקדונלד'ס" - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"יצאתי לעולם לבד, בלי בית, בלי כסף - 
ועם השכלה של עובד במקדונלד'ס"

בקרוב בתי הספר החרדיים יוכלו להמשיך לא ללמד ליבה, כפי שעשו מאז ומעולם ■ את המחיר לא ישלם ראש הממשלה וגם לא שר החינוך - את המחיר משלמים, שילמו וישלמו עשרות אלפי ילדים חרדים, שזכות היסוד לרכוש השכלה, ולקבל הזדמנות שווה בחיים, נשללת מהם

97תגובות
חיים רובינשטיין, מראשי עמותת יוצאים לשינוי
אייל טואג

ההסכם הקואליציוני שעליו חתם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עם המפלגות הדתיות, כולל סעיף המבטל בפועל את חובת לימודי הליבה. האיום כי בתי הספר החרדיים יאבדו את התקצוב שלהם אם לא ילמדו ליבה בשיעור של 55% לפחות - מבוטל.

רק השבוע עמדה הממשלה לאשרר סעיף זה בהסכם, וברגע האחרון הוא נדחה. אבל אין צורך לדאוג, בקרוב הסעיף יבוטל, ובתי הספר החרדיים יוכלו להמשיך לא ללמד ליבה, כפי שעשו מאז ומעולם. את המחיר של אי־לימוד לימודי ליבה לא ישלם ראש הממשלה, וגם לא שר החינוך, נפתלי בנט, שנכנע לתכתיבי ההסכם הקואליציוני ולא סבור ששווה לפרק את הממשלה בגין הסעיף הזה. את המחיר משלמים, שילמו וישלמו עשרות אלפי ילדים חרדים, שזכות היסוד לרכוש השכלה, ולקבל הזדמנות שווה בחיים, נשללת מהם.

שני ילדים כאלה, שכיום הם כבר מבוגרים, עומדים מאחורי תביעה שהוגשה נגד המדינה בגין הנזק שנגרם לילדים האלה בבואם להשתלב כמבוגרים בשוק העבודה. התביעה הוגשה על ידי עמותת יוצאים לשינוי, עמותה של חרדים שנטשו את הדת ומבקשים שהמדינה תסייע ליוצאים בשאלה, באמצעות עו"ד שלמה לקר.

משה שנפלד, בן 31, וחיים רובינשטיין, בן 28, עזבו את הדת בסביבות גיל 20 והתגייסו לצבא. רובינשטיין פשוט התפקר ועזב. שנפלד הגיע לספקנות לאחר שצלל לשאלות בפילוסופיה של הדת וביקורת המקרא. הוא מקרה יוצא הדופן — הוא גדל בבית חרדי מתון, עם אם אמריקאית, ודיבר אנגלית כשפת אם. היתרון של האנגלית היה קריטי כאשר הגיע להשלים את לימודי הבגרות. אין ספק גם ששנפלד מוכשר במיוחד, ולראיה, הוא הצליח להתקבל ללימודי פיזיקה, מתמטיקה ומחשב, ולממן את לימודי התואר עם מלגות הצטיינות. היום הוא מהנדס בחברת מובילאיי, וכמובן מתפרנס היטב.

משה שנפלד, יו"ר עמותת יוצאים לשינוי
אוליבייה פיטוסי

אלא שהיכולות החריגות של שנפלד, לצד היתרון שהיה לו באנגלית והעובדה שמשפחתו לא נידתה אותו עם יציאתו בשאלה, הפכו אותו למקרה חריג. רובינשטיין הוא המקרה המייצג יותר, בתור בן למשפחה חרדית אדוקה מבני ברק, אחד מתוך שמונה אחים, שיציאתו בשאלה היתה טראומטית ולוותה בנידוי מחוג המשפחה. כשרובינשטיין יצא מהבית, לא היה לו אף אחד בעולם לפנות אליו, לא היה לו כסף, וגם לא היתה לו השכלה. "סיימתי בפועל את לימודי החול שלי בכיתה ד'", הוא מספר. "לא למדתי מלה אנגלית, ובמתמטיקה הגעתי לרמה של ארבע הפעולות הבסיסיות: חיבור, חיסור, כפל, חילוק. אבל גיאוגרפיה, אזרחות, ספרות או מדעים לא למדנו מעולם".

יש שוני בין בתי הספר החרדיים היסודיים לבנים, המכונים תלמודי תורה. חלקם מלמדים לימודי חול עד כיתה ד', חלק ממשיכים בכך עד כיתה ו'. חלק מלמדים מעט אנגלית, ורובם לא מלמדים כלל. בכל מקרה, מכיתה ז' או ח' אין יותר לימודי חול כלל, אלא רק לימודי קודש. מכיתה ט' זה נעשה באופן רשמי, וחוסה תחת חוק "מוסדות חינוך תרבותיים ייחודיים" משנת 2009, שפטר את התיכונים החרדיים — הישיבות הקטנות — מחובת לימודי ליבה. למרות זאת הם מקבלים מימון מהמדינה.

באופן לא רשמי, כל בתי הספר היסודיים החרדיים, תלמודי התורה, אמורים ללמד ליבה בתמורה לתקצוב מטעם המדינה. בפועל, הם מלמדים ליבה עד רמה של כיתה ד'. המדינה, אגב, מודעת לכך היטב. "יצוין כי תוכנית הלימודים בבתי הספר החרדיים (בעיקר לבנים) כוללת רמה גבוהה מאד של לימודי קודש שנלמדים באופן רחב ומעמיק, ומנגד רמה נמוכה של לימודי יסוד. מבנה לימודים זה הוא תוצאה ישירה של דרישה והעדפה של החברה החרדית", מודה המדינה בכתב ההגנה שהגישה בתביעה של עמותת יוצאים לשינוי; הודאה שעולה ממנה כי המדינה יודעת שהדרישה בדבר לימודי ליבה אינה מקוימת בבתי הספר החרדיים, גם לא ביסודיים. עובדה זו לא מונעת מהמדינה לעצום עין ולהמשיך לממן את אותם בתי הספר.

המחסום: השלמת פערי ההשכלה

את מחיר עצימת העין הזאת שילם רובינשטיין, עם עשרות מחבריו החתומים על כתב התביעה. "התגייסתי לנחל החרדי, והצבא הכיר בי כחייל בודד", הוא מפרט את סיפורו העצוב. "גרתי שמונה חודשים בבית החייל, עם כל הנוער הנושר של מדינת ישראל — חגיגה של סקס, סמים ואלכוהול. בעבורי, ילד טוב מהישיבה, זה היה הלם. העובדה שיוצאים בשאלה משובצים באותן מסגרות כמו נוער עבריין, בגלל ההשכלה הירודה שלהם, היא אחת המכשלות הגדולות ביותר בפני מי שרוצה לעזוב את הדת, זה הלם תרבות, שהרבה פעמים מחזיר אנשים לחיק הדת".

בכל מקרה, דווקא הפרק של הצבא היה קל יחסית. לאחר השחרור מהצבא חדלה המדינה לחלוטין לסייע לו. רובינשטיין מצא עצמו לבד, בלי כסף, בלי משפחה ועם יכולת מוגבלת לפרנס את עצמו בשל היעדר השכלה מתאימה."אתה יוצא לעולם בגיל 18", מספר רובינשטיין, "בלי משפחה תומכת, בלי בית לגור בו, ועם רמת השכלה שמכשירה אותך לעבוד לכל היותר במקדונלד'ס. גם עם הרבה מוטיווציה והרבה סקרנות — אני למשל לימדתי את עצמי אנגלית באמצעות סדרות וסרטים שצפיתי בהם — קשה מאוד לשרוד, כשאתה צריך לפרנס את עצמך, לדאוג לעצמך לדיור, ובמקביל לנסות להשלים את ההשכלה שחסרה לך".

השלמת ההשכלה היא המחסום הגדול שבו נתקלים היוצאים בשאלה, והיא המניע לתביעה שהם הגישו נגד המדינה. "המכינות הקדם אקדמיות מיועדות להשלמת בגרות", הוא מפרט, "רק שאני לא הייתי צריך להשלים בגרות — אני הייתי צריך להשלים השכלה מכיתה ד'. השכלה של מי שלא מכיר את אותיות ABC, והמתמטיקה שלו נעצרה ברמת הכפל והחילוק. אני לא ידעתי להגיד Yes ו–No, ולא הבנתי מה זה ה–Start שמופיע על כפתורים של מכשירים חשמליים".

הפגנה ילדים חרדים ב-2012
אוליבייה פיטוסי

המדינה דווקא מפעילה מסגרות השלמת השכלה, לקראת לימודים אקדמיים, ליוצאי מערכת החינוך החרדית — אבל באופן פרדוקסלי, המסגרות הללו מיועדות רק לחרדים. "במכללת קריית אונו יש מסגרות של השלמת השכלה לחרדים", מספר רובינשטיין, "אבל כדי להתקבל לשם חייבים ללבוש כיפה וציצית, וסירבתי. מבחינתי זה להתחפש, לשקר, ולא הסכמתי".

דובר המועצה להשכלה גבוהה אישר 
ל–TheMarker כי מסגרות ההכנה ללימודים אקדמיים, ליוצאי מערכת ההשכלה החרדית שאינם חרדים הן מצומצמות מאוד. מכינה אחת כזאת פועלת בארץ, במסגרת האוניברסיטה העברית, וגם היא נפתחה בעקבות העלאת המודעות של ות"ת לכך על ידי עמותת יוצאים לשינוי. בנוסף, בכתב ההגנה שלה, המדינה מפרטת כי משרד הכלכלה מקצה 45 שוברים בשנה להשלמת השכלה של יוצאים בשאלה, בסכום של 400 אלף שקל לשובר. סכום נאה לכל הדעות, אבל העובדה היא שהשוברים הוקצו לראשונה ב–2015 ולא נעשה בהם כל שימוש — האם ייתכן שהמדינה דאגה להחביא את היוזמה הזאת כך שיוצאים בשאלה לא יידעו עליה?

המדינה מאשימה את ההורים

השאלה מדוע המדינה דואגת למסגרות השלמת השכלה והכשרות מקצועיות רבות לחרדים, אבל מתעלמת מהיוצאים בשאלה, אינה מקבלת תשובה ראויה מצד המדינה. ההערכה היא שהמדינה חוששת כי קבלת יוצאים בשאלה למסגרות כאלה תרתיע את החרדים מלהגיע לאותן מסגרות, וברור שהאינטרס העליון של המדינה הוא קודם כל להביא לשיפור ההשכלה של האוכלוסייה החרדית. בכל מקרה, המסגרות הללו אינן מתאימות ליוצאים בשאלה שמבקשים להתערות בחברה החילונית, ולכן רוצים ללמוד במסגרת הקמפוסים הרגילים ולא בקמפוסים נפרדים עם הפרדה מגדרית.

כלומר, יש להקים מסגרות ייעודיות ליוצאים בשאלה במימון של המדינה כמו במקרה של המסגרות לחרדים. אלא שמסגרות כאלה אינן קמות, ספק בשל חוסר תשומת לב ציבורי, ספק בשל רגישות פוליטית וחוסר רצון של מפלגות השלטון להצטייר בפני החרדים כמי שתומכות ביציאה בשאלה. כך, מוצאים עצמם היוצאים בשאלה נופלים בין הכיסאות, ובפועל ננטשים בידי המדינה.

"מכינות אקדמיות עולות עשרות אלפי שקלים, ויש בהן עומס לימודי עצום שלא מאפשר לעבוד במשרה מלאה במהלכן", מסביר רובינשטיין. "בפועל, יוצאים בשאלה צריכים גם לשלם למורים פרטיים כדי להשלים את הפער בין השכלתם ובין הרמה שבה מתחילה המכינה. כמעט בלתי אפשרי לעמוד בזה". רובינשטיין לא הצליח לעמוד בעומס, וויתר על השלמת השכלה. כיום הוא עוסק בשיווק, ומצר על הזדמנויות התעסוקה שהחמיץ בגלל היעדר השכלה אקדמית.

הוא אינו היחיד. "חלק גדול מהאנשים מתקשה להסתדר. או שמוותרים על לימודים, או שהם קורעים את עצמם בארבע עבודות במקביל כדי להצליח לממן את עצמם. זאת אחת הסיבות לתופעת האנוסים — חרדים שאינם מאמינים, אבל כשהם רואים את הקושי העצום הכרוך ביציאה בשאלה הם מעדיפים להישאר בתחפושת של חרדי ולא לצאת בשאלה, משום שהם מפחדים לעשות את הצעד הקשה ולעזוב", אומר רובינשטיין.

בכתב ההגנה שלה, ניסתה המדינה לצייר את התובעים כתאבי בצע, ואף שלחה מכתבים להוריהם שבהם היא תובעת מהם לשלם את הפיצוי הנדרש בתביעה. "אנחנו לא מנסים לסחוט את המדינה, והמטרה אינה כסף", מסבירים שנפלד ורובינשטיין, "כל מה שאנחנו מבקשים זה שיוקם מסלול שיתמוך ביוצאים בשאלה. המדינה צריכה לסייע לכל מי שיוצא ממערכת החינוך החרדית בלי השכלה להשלים את ההשכלה שלו כדי שיוכל להשתלב בשוק העבודה — וזה בלי קשר אם יש לו עדיין כיפה על הראש, או לא".

השניים מדגישים כי הם אינם דורשים את אכיפת לימודי הליבה בבתי הספר החרדיים, אלא מבקשים את הזכות להשלים את ההשכלה שנחסכה מהם (בגלל היעדר לימודי הליבה) בשלב מאוחר יותר, לאחר ששירתו בצבא והם מבקשים להתערות בחברה הכללית. "התקציב שהמדינה מקצה לחינוך החרדי נמוך מזה של המערכת הממלכתית, בגלל היעדר הליבה. כלומר, המדינה חוסכת כסף בכך שהיא מאפשרת לבתי הספר החרדיים להתנהל ללא פיקוח. כל מה שאנחנו מבקשים הוא שתחזירו את מה שחסכתם על חשבוננו, בכך שתאפשרו לנו להשלים את פערי ההשכלה. זה לא יכול להיות שילדים של חוזרים בתשובה יכולים להתקבל למסגרות של השלמת השכלה, ואילו מי שיצא בשאלה נשאר מחוץ להן".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#