רוצים רמת חיים גבוהה? זה מה שצריך לעשות - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

רוצים רמת חיים גבוהה? זה מה שצריך לעשות

מדוע ישראל, מעצמת ההיי־טק, אינה מצליחה להגדיל את הפריון שלה ולייצר יותר לשעת עבודה? ■ ואיך דווקא ענפי ההלבשה וההנעלה הם השיאנים?

42תגובות

ב–1995 היתה רמת הפריון של ישראל, הנמדדת במה שהמדינה מייצרת בשעת עבודה, נמוכה בכ–7.5 דולרים לשעת עבודה מזו של מדינות OECD. מדובר היה בפיגור של 22% בפריון של ישראל ביחס למדינות המפותחות.

התיאוריה הכלכלית גורסת כי למדינות שהפריון שלהן נמוך קל יותר להגדיל את הפריון ממדינות שהפריון שלהן כבר גבוה, ולכן במשך שנים פערי הפריון אמורים להתכנס. ואולם, ב–2014 פער הפריון של ישראל לעומת המדינות המפותחות התרחב ליותר מ–12 דולר לשעת עבודה, פיגור של 25%. במקום להתכנס לפריון העולמי, ישראל רק הגדילה את הפיגור שלה.

גרף המראה כי הפער בפריון בין ישראל למדינות ה-OECD 
רק הולך ומתרחב
כך ב-1995 עמד על כמעט 10 דולר בתוצר לשעת עבודה, ואילו ב-2015 עומד הפער על יותר מ-10 דולר

הממצא הזה הוא אחד המדאיגים ביותר בכלכלה הישראלית. הוא מלמד שלא זו בלבד שההכנסה לנפש בישראל נמוכה ביחס לעולם, אלא שאנחנו גם לא מצליחים להדביק את הפער, ולאורך שנים רמת החיים שלנו יורדת באופן יחסי לשאר העולם המפותח. במלים פשוטות יותר, לא רק שתל אביב נחותה ביחס לברלין, אלא שבמשך שנים הפער בינה לבין ברלין רק מתרחב.

מדוע ישראל, מעצמת ההיי־טק, אינה מצליחה להגדיל את הפריון שלה ולייצר יותר לשעת עבודה? על השאלה הזאת שוברים את ראשם בכירי הכלכלנים בישראל כבר שנים ארוכות. התשובה המקובלת לפריון המפגר היא שישראל היא אי של בינוניות — מדינה קטנה, שרובה הגדול סגור בפני סחר בינלאומי, והמצב הזה מוביל לריכוזיות גבוהה, תחרות נמוכה ויעילות ירודה. תוסיפו לזה מגזר ממשלתי ביורוקרטי באופן מזעזע, יחסי עבודה מזעזעים לא פחות, וכמובן את בעיות ההון האנושי הקשות שלנו (חרדים וערבים, מערכת חינוך דלת ביצועים), ותגיעו לבינוניות החונקת שמאפיינת את ישראל כבר שנים ארוכות.

למעשה, מחקרי הפריון מגלים שישראל מתפצלת במידה רבה לשתי מדינות: 90% של ייצור מקומי בינוני ועלוב, ו–10% של תעשיות היצוא וההיי־טק, החשופות לתחרות העולמית, ועומדות ברמת הפריון הגבוהה ביותר בעולם.

נסיגה מדאיגה בפריון

לשלל המחקרים בנוגע לבעיית הפריון הכאובה שלנו הצטרף באחרונה מחקר נוסף. זהו מחקרם של איתן רגב וגלעד ברנד, שני חוקרים צעירים ממרכז טאוב, שבחרו לבחון את בעיית הפיגור בפריון שלנו ברמה הענפית. החוקרים השוו את הפריון של הענפים המרכזיים בישראל לענפים המקבילים להם ב–12 מדינות OECD מובילות, כדי לנסות להבין באילו ענפים בדיוק מצויה בעיית הפריון הישראלית. הניתוח שלהם העלה ממצאים מפתיעים.

מכולה מועמסת על ספינה בנמל אשדוד
אילן אסייג

קודם כל, הניתוח העלה כצפוי כי קיים פער עצום בפריון בין הענפים השונים בישראל. הפריון של ההיי־טק גבוה וגם צומח — ב–1995–2009 ההיי־טק צימצם את פער הפריון מול מדינות OECD, ובמונחי פריון לעובד (להבדיל מפריון לשעת עבודה) הפריון בישראל כבר גבוה ב–13% לעומת הפריון של המדינות המפותחות. אלא שההיי־טק הוא היוצא מן הכלל.

שלוש הקבוצות הענפיות האחרות שנבדקו — הכוללות את התעשייה מסורתית, המסחר, השירותים והפיננסים — מפגרות בפריון אחרי מדינות OECD. גרוע מכך — כולן הגדילו את הפיגור שלהן ב–15 השנים הנבדקות. באופן מזעזע במיוחד, שתי קבוצות הענפים החלשות ביותר בישראל — הכוללות את המסחר והשירותים, ואת התעשייה המסורתית — אפילו הצליחו לסגת בפריון שלהן לשעת עבודה באותן 15 שנה. למותר לציין שתופעה כזאת, ירידה בפריון לאחר 15 שנה רצופות, לא נצפתה באף מדינה מפותחת אחרת.

המחקר של רגב וברנד שולל כמה מההסברים המקובלים לגבי הפריון הירוד של ישראל. למשל, הם גילו כי ההרכב הענפי של ישראל אינו הסיבה לפריון הירוד. להפך — ההרכב הענפי דווקא עוזר לנו, כי בישראל קיימת הטיה לשני ענפים בעלי פריון גבוה — פיננסים והיי־טק.

עוד גילו רגב וברנד כי מספר שעות העבודה הגדול של הישראלים מסביר באופן חלקי בלבד את הפריון הירוד. עודף שעות עבודה אכן מוביל לתפוקה שולית פוחתת, אבל מכיוון שעודף שעות העבודה בישראל ביחס לעולם דווקא הצטמצם בשני העשורים האחרונים, בשעה שהפיגור בפריון גדל, הם הגיעו למסקנה כי עודף שעות העבודה מסביר רק מחצית מהגידול בפיגור הפריון.

אפילו ענף הפיננסים נמצא בבעיה

התגלית החשובה ביותר של החוקרים היא שגם ההסבר המקובל ביותר לפריון גבוה בישראל, יצוא, הוא שגוי. היצוא, מתברר, אינו זה שמגדיל את הפריון — אלא דווקא היבוא.

התגלית הזאת נבעה מהבדיקה של הפריון בענפים פרטניים בישראל. הבדיקה הזאת חשפה מיד את עומק הבעיה של המשק. הענף בעל הפריון הגבוה ביותר בישראל, למשל, הוא ענף הבנקאות והפיננסים. בישראל זהו גם ענף גדול יחסית, כך שהענף תורם תרומה חשובה לפריון הלאומי הכולל. אלא שאם ב–1995 הפריון של ענף הפיננסים הישראלי היה דומה לזה שבמדינות OECD, הרי שבחלוף 15 שנה הפריון של ענף הפיננסים כבר פיגר בשליש אחר זה של הענף במדינות המפותחות. משמע, גם הענפים החזקים יחסית של ישראל נהפכו בעשורים האחרונים לענפים שמפגרים במידה ניכרת אחרי העולם המפותח.

מפעל טבע בכפר סבא
עופר וקנין

בסך הכל, מתוך 35 ענפים שנבדקו במחקר, עשרה הצליחו לצמצם את פער הפריון מול OECD, ואילו 25 ענפים הגדילו את הפיגור בפריון שלהם מול OECD. הניתוח של ההבדל בין שתי הקבוצות הוביל לתגלית המפתיעה שבמחקר הנוכחי: בניגוד לדעה הרווחת, הגורסת כי חברות היצוא הן אלה שמתאפיינות בפריון גבוה, מתברר שהגורם העיקרי המסביר פריון גבוה הוא דווקא חשיפה ליבוא מתחרה.

חשיפה ליבוא יוצרת תעשיות איתנות

חברות יצוא חשופות, כמובן, ליצוא וליבוא גם יחד. ואולם, גם חברות שאינן מייצאות, אבל חשופות ליבוא מתחרה, נאלצו להתייעל כדי לשרוד בתחרות מול היבוא — והאילוץ הזה הוביל לגידול בפריון שלהן. כך קרה שענפים מסורתיים ופשוטים יחסית, אבל כאלה שחשופים לתחרות עצומה מצד היבוא, הם שיאני שיפור הפריון בישראל. מדובר בארבעה ענפים: הנעלה, עץ, טקסטיל ומוצרי הלבשה.

הניתוח של ברנד ורגב מלמד על הקשר המובהק בין השקעות מועטות בטכנולוגיה, ריבוי העסקת עובדים בפריון נמוך ולכן גם בשכר נמוך, וחשיפה ליבוא. ענפי תעשייה שנחשפו ליבוא מתחרה, ובכך נחשפו לתחרות משמעותית מחו"ל, לא יכלו לשרוד בלי להתייעל — להשקיע בטכנולוגיית ייצור מתקדמת, ובעקבותיה להחליף הרבה עובדים זולים במעט עובדים מיומנים. התהליך, המלווה כמובן בצמצום כוח האדם המועסק באותו ענף, אינו נטול כאבים, אבל בטווח הארוך הוא כואב הכי פחות — הוא יוצר תעשיות איתנות, שיכולות להתמודד עם תחרות עולמית ויכולות גם לשלם היטב לעובדים שלהן, בשל הפריון הגבוה לעובד.

לכן, הדרך לשפר את התחרות, את רמת החיים ואת השכר בישראל, עוברת קודם כל דרך עידוד היבוא. בניגוד גמור לתפישה שלפיה צריך להגן על מקומות העבודה בישראל, באמצעות העדפת תוצרת מקומית והגנה על היצרנים המקומיים באמצעות מכסי מגן, תקנים בלעדיים או ביורוקרטיה חונקת, המחקר של גלעד וברנד מגלה שדווקא החשיפה לתחרות וליבוא היא הדרך גם להוריד את יוקר המחיה וגם לתרום לעליית השכר בישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#