לממשלת ישראל אין ביצים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לממשלת ישראל אין ביצים

נראה היה שאנחנו בדרך לתיקון היסטורי של חוסר היעילות בענף הלול בישראל, אך עוד לפני שנפתח המשא ומתן עם הלולנים על היקף הסובסידיה שיקבלו בתמורה לביטול התכנון, משרד החקלאות נבהל מההפגנות שאירגנו - והרים ידיים ■ בכך הוא מקבע מצב שבו כולם מפסידים

8תגובות

בסדר, זו אינה הכותרת הכי אלגנטית, אבל במקרה שלפנינו זאת פשוט הכותרת הכי הולמת. לממשלת ישראל אכן אין ביצים, ובשני מובנים מובהקים: גם משום שהיא רופסת ונעדרת כל יכולת משילות, וגם משום שהיעדר המשילות שלה מביא להתייקרות מחירי הביצים לציבור הרחב. אם היה מי שקיווה כי המלחמה ביוקר המחיה תגיע בסופו של דבר למוצרים הכי בסיסיים במדפי המזון שלנו - הביצים והחלב - הרי כל התקוות נגוזו בסוף השבוע, כשמשרדי החקלאות והאוצר ניגפו ללא קרב בפני לולני הצפון.

זה לא חדש שממשלת ישראל ניגפת בפני החקלאים. OECD מתריע כבר שנים על פרדוקס הסובסידיות החקלאיות בישראל. מצד אחד, היקף הסובסידיות הכולל לחקלאות אינו גבוה, ומצד שני הרכב הסובסידיות קטלני. זאת בגלל הבחירה האומללה של ישראל לסבסד את חקלאיה לא באמצעות סובסידיה ישירה - כלומר תמיכה ישירה שתקציב המדינה מעביר לחקלאים ומאפשר להם להרוויח - אלא באמצעות סובסידיה עקיפה, כלומר ייקור מחירי המוצרים החקלאיים באמצעות מכסי מגן ובאמצעות תכנון (קרטל הביצים והחלב).

הפגנת מגדלי העופות
גיל אליהו

ההבדל בין שני סוגי הסובסידיות תהומי, גם כי סובסידיה ישירה משולמת על ידי התקציב בעוד סובסידיה עקיפה משולמת על ידי כיס הצרכן, אבל בעיקר בגלל ההשפעה על התחרות והיעילות החקלאית. הסובסידיה הישירה משאירה את החקלאות חשופה לתחרות, מקומית או עולמית, ורק משלמת לחקלאים פיצוי כלשהו כדי להגדיל את רווחיהם - בדרך זו, רק חקלאים גדולים ויעילים שורדים, והענף החקלאי כולו משתכלל והולך. הסובסידיה העקיפה, לעומת זאת, חוסמת את התחרות מחו"ל, ובמקרה של ענפי הביצים והחלב גם מחסלת כל תחרות מבית.

הענפים הללו הם קרטל מוסדר בחוק, שבמסגרתו כל חקלאי מקבל את מכסת הגידול המותרת לו, המחיר נקבע בידי המדינה - ובמקרה שישנם עודפים, שומו שמים, הם מושמדים כדי שהמחיר לא ישתנה.

יוקר המזון מתחיל בתמיכות מעוותות

ההסדר הקרטלסיטי הנוח הזה הוא אחת הסיבות לפרדוקס שבו ישראל מתגאה בהיותה שיאנית בתנובת החלב של פרותיה, ועדיין מחירי החלב בה גבוהים. ככה זה כשהמדינה קובעת את הכמות ואת המחיר, וכמובן פוטרת את חקלאיה מהצורך להתחרות ולהתייעל.

בדו"ח האחרון, ל–2014, קובע OECD כי "למרות ירידה כללית ברמה של התמיכה בחקלאות בישראל, יותר מ–90% מתמיכה זאת נשארה מעוותת סחר וייצור. תעריף המכס הממוצע על מוצרים חקלאיים נותר גבוה ומשמעותי לעומת זה המוטל על מוצרים אחרים, ובכך תורם לשמירה על מחירים מקומיים מעל לרמות בינלאומיות. יתר על כן, העברות לחקלאים מצרכנים, באמצעות תמיכת מחיר השוק, נשארו גבוהות ואף גדלו בשנתיים האחרונות".

לפי חישובי OECD, התמיכות של ישראל בחקלאות ב–2014 הסתכמו ב–3.6 מיליארד שקל, ש–2.7 מיליארד שקל מתוכם שולמו מכיס הצרכנים באמצעות ניפוח מחירי מוצרי החקלאות במדפי הסופרמרקט, ו–1.5 מיליארד שקל מתוכם מוסברים ישירות בתעריפי מכס גבוהים על מוצרים חקלאיים.

להערכת הארגון, התמיכה המעוותת סחר מביאה לכך שבממוצע, המוצרים החקלאיים יקרים ב–10% ממחיר השוק העולמי שלהם. זאת עדות ישירה לבעיית יוקר מחיר המזון בישראל - יוקר שמתחיל בתמיכה מעוותת במוצרים החקלאיים. בבחירה שלה להיצמד לסובסידיה עקיפה, ישראל, לצד קנדה, היא חריגה עולמית - מרבית המדינות עוברות בשנים האחרונות למשטר של תמיכות ישירות.

עיקר העיוות מצוי בתכנון בחלב, אבל גם התכנון בענף הביצים מייקר את מחירי הביצים, בעיקר בגלל חוסר יעילות משווע של ענף הלול בישראל. רבים מהלולים בישראל הם לולים קטנים ולא יעילים, שמזמן צריכים היו לעבור מהפכת יעילות ומיזוגים ענפית. הלול הממוצע בישראל קטן משמעותית מבמדינות אחרות בעולם (כולל קנדה), ובניגוד לעולם, אצלנו אין כל מגמה של מיזוגי לולים לא יעילים, וכתוצאה מכך מחירי הביצים בישראל גבוהים בהרבה מבמרבית המדינות המפותחות, אף שהם מפוקחים בידי המדינה.

זהו מצב שבו כולם מפסידים - גם הצרכן, גם הכלכלה הלאומית ובאופן פרדוקסלי גם הלולנים, שהתמיכה שהם אמורים לקבל מתפרשת על כל שרשרת הייצור והאספקה.

הבעיה היא שמרבית הלולנים גרים במושבים לאורך גבול הצפון, והמדינה מחזיקה אותם באמצעות המשך הסובסידיה ללולים הלא יעילים שלהם. שיאה של הסובסידיה הישירה הזאת היא חוק הגליל, שמכוחו המדינה משלמת כ–100 מיליון שקל בשנה לקומץ לולנים בכמה יישובים בצפון, ורק להם. כך, הלולים הלא יעילים של מושבי הצפון שורדים לאורך שנים, והצרכן הישראלי משלם על כך מכיסו - גם באמצעות סובסידיה ישירה (חוק הגליל) אבל בעיקר באמצעות הסובסידיה העקיפה של שימור המכסות ומחיר הביצים ללולנים.

משק כנפי ההיסטוריה החזיק מעמד חודשיים

הנזיפה השנתית הקבועה של OECD, שלפיה הגיע הזמן שישראל תחדל לסבסד את חקלאיה באמצעות יוקר המחיה של הצרכן, ותעבור לשלם להם סובסידיה ישירה נפלה על אוזניים קשובות באוצר מאז מחאת יוקר המחיה. הקמצנות של האוצר קודם לכן, שלא רצה לשעבד את כספי התקציב כדי לשלם סובסידיות לחקלאים, התחלפה בהבנה כי סובסידיה באמצעות מחירי השוק היא בסופו של דבר הרבה יותר יקרה למשק הלאומי.

אלא שההבנה של האוצר לא לוותה בהבנה דומה של הלובי החקלאי, או של משרד החקלאות - שהתנגדו לכל שינוי במערך הסובסידיות, ובעיקר לביטול התכנון בביצים ובחלב. כל הניסיונות להסביר שהחקלאים רק ירוויחו מסובסידיה ישירה כזאת, משום שהכסף ייכנס ישירות לכיסם, בעוד שהרווח מהסובסידיה העקיפה כיום נחלק בין החקלאים לבין גורמי התיווך בסחר החקלאי - תנובה, שטראוס ורשתות השיווק - לא הועילו. החקלאים התבצרו בעמדתם, ומשרד החקלאות עמם.

זאת עד החודשיים האחרונים. שר החקלאות, אורי אריאל, הפתיע בעמדה היסטורית התומכת במעבר מסובסידיות עקיפות לישירות. בפברואר הכריזו משרדי האוצר והחקלאות על ביטול המכסים על מוצרי חקלאות ועל ביטול התכנון בביצים ובחלב, בתמורה לתשלום סובסידיה ישירה לחקלאים - ההערכות נעו בין מיליארד שקל ל-3 מיליארד שקל בשנה.

נראה היה שאנו בדרכנו לתיקון היסטורי של חוסר היעילות של החקלאות בישראל ויוקר מוצרי החקלאות. ואולם משק כנפי ההיסטוריה החזיק מעמד חודשיים בדיוק. בסוף השבוע האחרון, לאור מחאות הלולנים בצפון, ביצע משרד החקלאות פליק פלאק לאחור, והודיע על הארכת התכנון בביצים והארכת חוק הגליל ב-15 שנה לפחות.

עוד לפני שנפתח המשא ומתן עם הלולנים על סך הסובסידיה שתשולם להם בתמורה לביטול התכנון, משרד החקלאות נבהל מההפגנות הסוערות שאירגנו - והרים ידיים. משרד האוצר, אם היתה לו כוונה אחרת, נגרר אחרי התבוסתנות של משרד החקלאות. כאמור, ביצים אין כאן, והציבור יהיה שוב זה שישלם את מחיר הביצים (הגבוה) וגם את מחיר החלב. הרי אם הלולנים כופפו כך את משרד החקלאות, אין סיבה להניח שהרפתנים לא יגיעו להישג דומה.

כמובן, יש אפשרות שהמדינה כולה תצטרך לשאת במחיר היקר של הביצים והחלב. לא רק OECD עוקב אחר הסובסידיות המשולמות לחקלאות. גם ארגון הסחר העולמי, WTO, שישראל חתומה אתו על התחייבות להפחית תמיכות מעוותות סחר, אמור לעקוב.

מאז 2011 ישראל לא דיווחה ל-WTO על היקף התמיכות שלה. יודעי דבר טוענים שזה מכיוון שמשרד החקלאות יודע שהוא כבר נמצא מעל לתקרה שישראל התחייבה לה. כאמור, היקף התמיכות מעוותות הסחר של ישראל גדל בשנתיים האחרונות בשל ירידת מחירי החלב בעולם ואי־ירידתו בישראל.

המשך התכנון בחלב ובביצים מעמיד את ישראל במסלול התנגשות עם WTO, ועם אפשרות של הפרת ההתחייבות כלפי הארגון כבר ארבע שנים ברציפות. אם כך יתברר, הרי ישראל חשופה לא רק למחירי ביצים וחלב גבוהים, אלא גם לסנקציות בינלאומיות קשות עליה בתור מי שמפירה בשיטתיות את החוזים הבינלאומיים שהיא חתומה עליהם. זה כבר יעלה לנו בייקור כל מחירי המוצרים במשק, לא רק החלב והביצים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#