ששינסקי 2 מציל את ששינסקי 1 - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

ששינסקי 2 מציל את ששינסקי 1

המדינה החליטה על הקמת קרן ריבונית כדי לקלוט את ההכנסות ממיסוי רווחי הגז - ואולם החלטת בג"ץ, שעשויה לבטל את מתווה הגז, מעכבת את הזרמת המסים על רווחי היתר לקרן ■ כך, באופן פרדוקסלי, הקרן תקום דווקא בזכות הרווחים מכריית אשלג וברום

7תגובות

התבוסה של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, במאבק על אישור מתווה הגז בבג"ץ אינה התבוסה הראשונה שלו. רק לפני חצי שנה חווה נתניהו תבוסה דומה, כשכנסת עקשנית עם שר האוצר משה כחלון הצליחו לחוקק - על אפו וחמתו של נתניהו, שניסה למנוע זאת — את חוק ועדת ששינסקי 2. החוק הטיל על חברת כיל לשלם מס עודף, מס רווחי יתר, על רווחיה מכריית אשלג וברום בים המלח.

חשיבותה ההיסטורית של התבוסה הזאת מתבררת עתה, כשבאופן פרדוקסלי מתברר כי מס רווחי היתר של ועדת ששינסקי 2 עומד ככל הנראה לגבור על מס רווחי היתר של ועדת ששינסקי 1 — הוועדה שהטילה מס יתר על חברות הגז.

שטייניץ ואיתן ששינסקי
אייל בסון

במלים אחרות, בעוד מתווה הגז מתבדר, כל תוכניות הפיתוח של חברות הגז מתעכבות, ועמן מתעכבות ההכנסות של המדינה מהן — כיל ממשיכה להפיק אשלג מים המלח כמו שעון שווייצי, והיא תעמוד בלוחות הזמנים לתשלום מס רווחי היתר למדינה.

לפי החישובים המעודכנים שנערכו ברשות המסים ובבנק ישראל, ובהנחה שמחירי האשלג יישארו ברמתם הנוכחית, ב–2018 כיל תתחיל לשלם את מס רווחי היתר שלה. המס הזה אמור להכניס למדינה כ–400 מיליון שקל בשנה, ובכך הוא צפוי להביא את הכנסות המדינה ממס רווחי יתר ב–2019 לרף מיליארד השקלים. זהו נתון קריטי, משום שעל פי חוק הקרן לאזרחי ישראל, ברגע שההכנסות של המדינה ממיסוי רווחי יתר מגיעות למיליארד שקל, הקרן קמה ומתחילה לפעול. זה צפוי לקרות, כאמור, ב–2019.

קרן אזרחי ישראל היא השם הרשמי לקרן הריבונית שהמדינה הקימה כדי לקלוט את ההכנסות הגדולות שהיו צפויות להתקבל ממיסוי רווחי הגז. כשהכנסת קיימה את דיוניה הארוכים לגבי הקמת הקרן הריבונית, ב–2013–2014, עמדו לנגד עיני המחוקקים ההכנסות האדירות הצפויות מרווחי הגז. נגיד בנק ישראל באותה עת, סטנלי פישר, דיבר על נכסים של 125 מיליארד דולר שייצברו בקרן הריבונית במהלך 30 שנה. התחזית הזאת התבססה בעיקר על הכנסות ענק שהיו אמורות להתקבל ממאגר לווייתן.

רק שמאז קרה דבר אחד או שניים למתווה הגז, וגם דבר אחד או שניים למחירי הגז העולמיים. בשלב הנוכחי כלל לא ברור שלווייתן יפותח, ובכל מקרה ברור שההכנסות ממנו, לפחות בשנים הראשונות, יהיו נמוכות מכפי שנחזה תחילה. ההערכה הרווחת כיום לגבי ההכנסות הצפויות מהקרן היא כ–265 מיליארד שקל עד 2040. זה נשמע הרבה, אבל בפועל מדובר ב–6% בלבד מהתוצר של 2040 — כלומר הקרן הריבונית היא חשובה, אבל לא תשנה סדרי עולם מבחינת כלכלת ישראל.

אסדת קידוח תמר
תומר אפלבאום

מתי ייחצה רף מיליארד השקלים?

אך לפני שהקרן צוברת 265 מיליארד שקל, היא צריכה לצבור את המיליארד הראשון כדי לקום. פרדוקסלית, רווחי הגז, שבגללם הקרן הוקמה מלכתחילה, לא יהיו הסיבה 
לכך. גורלו של קידוח לווייתן, כאמור, לוט בערפל, וגם גורל ההכנסות מקידוח תמר אינו ברור — מתווה הגז מאפשר יצוא מתמר, בעוד בלי המתווה לא יהיה יצוא כזה.

מי שמצילה את המצב היא דווקא החקיקה החדשה של ששינסקי 2, שהטילה מס רווחי יתר גם על הרווחים היציבים והידועים מראש של כיל. כיל אמורה לספק את הסחורה, ולהגיע אל רף ההכנסות ממס רווחי יתר, מיליארד שקל, כבר ב–2018. זה אומר שהקרן הריבונית תקום ותתחיל לפעול ב–2019.

הסיבה העיקרית לכך שכיל הקטנה יחסית הולכת לעקוף בסיבוב את חברות הגז מבחינת תרומת המיסוי שלה להכנסות המדינה, היא כמובן היקף ההשקעות. ועדת ששינסקי 1 הטילה את מס רווחי היתר על חברות הגז, אבל כדי שהמיסוי הגבוה — שבהבשלה מלאה מביא לכך שמכל דולר הכנסה ממכירת גז, 70% יזרמו לכיס המדינה כמיסוי — לא ירתיע את חברות הגז מלהשקיע בפיתוח הקידוחים, נקבע כי תשלום מס רווחי היתר יידחה רק לאחר החזר ההשקעות של חברות הגז בפיתוח קידוחי הגז, מועלה במכפלה.

המכפלה, המכונה R פקטור, נעה בין 150% מסך ההשקעות ל–230% מההשקעות במקרה של קידוח תמר. המשמעות היא שעד שהמדינה תזכה לראות שקל אחד של הכנסות ממס רווחי יתר מתגליות הגז, צריכות החברות לסיים השקעות של מיליארדי דולרים, ולהרוויח פי שניים בממוצע מכך. במקרה של מאגר תמר, בהנחה שהמאגר יורשה לייצא ויצטרך לבצע השקעות גדולות בפיתוח יכולות היצוא שלו, ההטבה הזאת דוחה את תשלום מס רווחי היתר בכמה שנים.

הטוויסט המעניין בעלילה הוא שאם מתווה הגז יבוטל סופית, ומאגר תמר לא יוכל לייצא גז, הרי שתמר 
כנראה יתחיל לשלם מס רווחי יתר כבר ב–2017. במקרה כזה, ייתכן שרף מיליארד השקלים ייחצה כבר ב–2018, והקמת הקרן תוקדם בשנה.

פשרה בין צורכי הדור הנוכחי והדור הבא

ועדת ששינסקי 1 המליצה על הקמת הקרן הריבונית כבר ב–2011, מתוך שלוש מטרות. האחת, להימנע מהמחלה ההולנדית, או ההשפעה של יצוא הגז על ייסוף שער החליפין של השקל, וכתוצאה מכך הרס היצוא הישראלי. השנייה, ליצור למדינה כרית ביטחון פיננסית למקרה חירום — רעידת אדמה ענקית או מלחמה הרסנית במיוחד. זאת הסיבה לכך שבכוונת מכוון כספי הקרן יושקעו רק בחו"ל, כדי להתרחק מהסיכון הכלכלי של ישראל.

המטרה השלישית, ואולי החשובה מכל, היא הרצון לפרוס את ההכנסות מגז, ולהשאיר חלק מהרווחים גם לדורות הבאים. הניסיון העולמי מלמד שמדינות שנהנו מתגליות גדולות של משאבי טבע, "זכו בפיס", נוטות להסתחרר ולבזבז את הכסף לחינם. קרן השפע, שנוחתת לפתע אל תוך התקציב הלאומי, מעודדת בזבוז.

"כל דור דואג קודם כל לעצמו", הסבירו בכירים בממשלה את הרציונל של המלצות ששינסקי, "והראיה שבתקציב יש הטיה ברורה של השקעה לטובת הדור הנוכחי על חשבון הדורות הבאים. הבעיות שלנו משקפות את הבחירות השגויות שלנו, שמי שישלמו את המחיר בגינן יהיו ילדינו. אז לפחות שלא נגזול את כבשת הרש, ונשאיר מקצת הכסף בשבילם — כדי שהם יוכלו לתקן את מה שאנחנו הרסנו".

הפשרה הזאת, בין צורכי הדור הנוכחי לצורכי הדורות הבאים, הושגה דרך המנגנון של מס רווחי היתר — שרק הוא זורם לקרן הריבונית. כך, יותר ממחצית מהכנסות הגז או האשלג (מתמלוגים ומס חברות) נכנסות לתקציב השוטף, לטובת הדור הנוכחי, ורק 
המרכיב של מס רווחי היתר נשמר בצד לטובת הדורות הבאים דרך הקרן הריבונית.

ערב חקיקת הקרן הריבונית התקיים בכנסת דיון ארוך על טובת הדור הנוכחי מול הדורות הבאים, איך ינותבו הפירות של הקרן הריבונית לתקציב הנוכחי אבל רק למטרות חברתיות ארוכות טווח, מתי מותר יהיה להשתמש בכספי הקרן למטרות חירום וכדומה.

החשיבות הרבה שייחסה הכנסת לקרן התבטאה גם במנגון הביורוקרטי הסבוך שמלווה את הקמתה: צריך להקים ועדת איתור בראשות שופט, שתבחר את נציגי הציבור למועצת הקרן, שתקבע את מדיניות ההשקעות ותמנה את ועדת ההשקעות של הקרן, שתבחר את מנהלי ההשקעות החיצוניים שינהלו בפועל את כספי הקרן, שייתנו הוראות השקעה למחלקת ניהול נכסים מיוחדת בבנק ישראל שתוקם בדיוק לצורך זה.

לא יפתיע איש לגלות שבשלב זה אפילו ועדת האיתור, זו שצריכה להתחיל את שרשרת המינויים וההחלטות, עוד לא הוקמה — ההצעה לכך מונחת על שולחנו של שר האוצר. בקצב שבו הדברים זזים במדינת ישראל, אפשר לקוות שלא 
נגיע לכך שכיל תכניס מספיק כסף למדינה עד 2019, אבל המדינה לא תספיק להקים את הקרן בזמן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#