דמי הניהול בפנסיה אינם חזיריים - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

דמי הניהול בפנסיה אינם חזיריים

להבדיל מהגבלת שכר הבכירים בענף הפיננסים, הצעת החוק להפחית את תקרת דמי הניהול בפנסיה נכשלה
 ■ הסיבה: דמי הניהול בפנסיה אינם גבוהים, והפחתה שלהם עלולה לפגוע דווקא בחלשים

17תגובות

חברי הכנסת מהאופוזיציה ומהקואליציה בוועדת הכספים של הכנסת שילבו ידיים והצליחו בסוף שבוע שעבר, בשיתוף פעולה נלהב, להנמיך את תקרת השכר של הבכירים בענף הפיננסים. ואולם, שיתוף פעולה דומה כמה ימים קודם לכן בנוגע לפנסיה לא הצליח.

גם במקרה של הפנסיה היתה תמימות דעים נדירה בין חברי כנסת והתגייסות כללית, כאשר על הפרק חוק פופולרי שהיה מקנה לחברי הכנסת נקודות זכות רבות בדעת הקהל הציבורית, בשל מהלך שהיה אמור לכאורה להבטיח הפחתת הכנסות לחזקים לטובת הציבור. אלא שבתחילת שבוע שעבר נעמד משרד האוצר על רגליו האחוריות, והצליח לטרפד את הצעת החוק להפחתת תקרת דמי הניהול בקרנות הפנסיה בחצי, שיזמו חברי הכנסת מיכל בירן ומיקי זהר.

הדיון בוועדת הכספים
אמיל סלמן

הכוונה היתה לקבוע תקרה של של 0.3% מהצבירה ו–3% מההפקדות — במקום התקרה הקיימת, והגבוהה בהרבה, של 0.5% מהצבירה ו–6% מההפקדות. ההתנגדות של האוצר להצעה בוועדת השרים לחקיקה נתפשה כהתנגדות פוליטית, קנטרנית. ההערכה היא ששר האוצר, משה כחלון, שנתן רוח גבית להפחתת התקרה של שכר הבכירים, התנגד להפחתת התקרה של דמי הניהול בקרנות הפנסיה, יחד עם הממונה על שוק ההון והביטוח, דורית סלינגר, כי זה היה גוזל ממנו את הקרדיט על תוכנית קרן ברירת המחדל שלו: קרן פנסיה בדמי ניהול מוזלים לעובדים לא מאוגדים.

מהבחינה הזאת, בעוד תמיכת כחלון בהפחתת שכר הבכירים נתפשה כעמדה שנועדה לקנות לו קרדיט (ולגזול את הקרדיט מקודמו בתפקיד, יאיר לפיד, שהיה הראשון להציע זאת, רק עם תקרה גבוהה יותר) — הרי שההתנגדות להפחתת דמי הניהול בפנסיה נתפשה כעמדה שנועדה למנוע גזילת קרדיט ממנו.

אפשר להניח שפוליטיקאים מקבלים חלק גדול מהחלטותיהם משיקולי אגו, ולא משיקולים ענייניים, אבל במקרה של הצעת החוק להפחתת תקרת דמי הניהול בפנסיה, הרי שמאחורי עמדת שר האוצר ניצבה עמדה מקצועית מנומקת — עמדה שנוסחה לאחר בירור אם יש בכלל בעיה בדמי הניהול של קרנות הפנסיה, ואם הם צריכים להיחשב דמי ניהול חזיריים.

הפירמידה ההפוכה
 של החיסכון הפנסיוני

התקרה הקיימת, 0.5% מהנכסים ו–6% מההפקדות השוטפות, היא הנמוכה מבין תקרות דמי הניהול בחיסכון הפנסיוני — נמוכה משמעותית מתקרה של 1.05% מהנכסים בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים. בפועל, ממוצע דמי הניהול בענף הפנסיה נמוך בהרבה, ומגיע לחצי מהתקרה, 0.3% מהנכסים ו–3% מההפקדות.

הבעיה עם הממוצע הזה היא שהוא רגרסיבי מאוד. באורח פרדוקסלי, העובדים המאוגדים והחזקים יותר הם אלה שמשלמים דמי ניהול מופחתים, בזכות כוח המיקוח שלהם — ודווקא העובדים החלשים ביותר, בעיקר אלה המבוטחים דרך פנסיית חובה, משלמים את דמי הניהול המרביים. למעשה, נוצרה פירמידה הפוכה: החזקים משלמים מעט, החלשים משלמים הרבה.

ח"כ מיכל בירן
אמיל סלמן

על פי נתוני הפיקוח על הביטוח, כ–750 אלף מבוטחים משלמים את דמי הניהול המרביים. בפועל, לאחר שחייבו את קרנות הפנסיה למזג חשבונות לא־פעילים, מדובר בכ–300 אלף חוסכים המשלמים דמי ניהול מרביים. הרוב הגדול מביניהם הם חוסכים קטנים וחלשים, ובמרבית המקרים הם מיוצגים בידי סוכן ביטוח — מה שמקשה מאוד על קרן הפנסיה להעניק להם הנחה, בגלל התחייבותה לעמלה גבוהה לסוכן הביטוח.

הפירמידה ההפוכה הזאת מטרידה מאוד, אבל גם באוצר מודים שלא מדובר באמת בפירמידה רגרסיבית. מבחינת השיעורים, החוסכים החלשים אכן משלמים דמי ניהול גבוהים יותר — אבל לא מבחינה כספית. החוסכים החלשים מפקידים מעט מאוד כסף בחיסכון הפנסיוני, פועל יוצא של השכר הנמוך שלהם. כך יוצא שהם אמנם משלמים 0.5%, אבל מתוך תיק חיסכון קטן מאוד — כך שההכנסה מהם לקרן הפנסיה, במיוחד אם יש בתווך סוכן ביטוח, היא מזערית.

גם בפיקוח על הביטוח לא חולקים על כך שיש בעיית כדאיות בטיפול בחוסכים הקטנים והחלשים, חוסכי פנסיית החובה. ספק אם החוסכים הללו רווחיים עבור קרנות הפנסיה, במיוחד במקרים שבהם מעורב גם סוכן ביטוח. זאת גם ההנמקה המקצועית להתנגדות האוצר להצעה להפחתת תקרת דמי הניהול — הפחתה כזאת תביא לכך שדווקא הטיפול בחוסכים החלשים יהיה לא רווחי, והתוצאה עלולה להיות שקרנות הפנסיה יסרבו לקבל אותם לשורותיהן. במקרה הזה, הברכה של הכנסת עלולה היתה להפוך לקללה, ולפגוע דווקא במי שהיא נועדה לעזור לו.

עם זאת, אי־אפשר להתעלם מכך שהמצב הפרדוקסלי הוא ששיעור דמי הניהול שמשלמים החוסכים החלשים גבוה מאוד, והוא גוזל מהם כ–25% מהחיסכון. אם לא די בכך שהמדינה הכריחה אותם לחסוך, אף שהם עובדים עניים וכנראה היו מעדיפים לצרוך את כל הכנסתם, ושהם לא נהנים מהטבות המס לפנסיה משום שהם נמצאים מתחת לסף המס — הרי שהמדינה גם מכריחה אותם לחסוך בתנאים בלתי־כדאיים בעליל עבורם, עם דמי ניהול מרביים, שגוזלים חלק גדול מהחיסכון שלהם.

יתרון לגודל גם לעובדים החלשים

מכאן נולד הפתרון של קרן ברירת המחדל — קרן מרכזית שתיבחר במכרז שיפרסם האוצר על פי דמי הניהול הנמוכים ביותר, ושכל העובדים הלא־מאוגדים יופנו אליה באופן אוטומטי.

קרן ברירת המחדל אמורה לפתור את בעיית העובדים החלשים בשני אופנים. ההפניה אליה תהיה אוטומטית, בלי צורך בהוצאות שיווק, וכמובן בלי סוכני ביטוח — מה שיוזיל מאוד את הטיפול בעובדים החלשים, והאופן השני — כל העובדים הלא־מאוגדים יופנו אל הקרן, וכך תיווצר מאסה גדולה של עובדים כאלה שייצרו יתרון לגודל.

במלים אחרות, גם אם כל עובד חלש אינו כדאי לקרנות באופן אישי, הרי כשמדובר במספרים גדולים הכדאיות גוברת. כלומר, מעט דמי ניהול מהרבה נכסים קטנים, מכניסים מספיק כסף לקרן.

להבדיל מההצעה להפחתת דמי הניהול, שאינה פותרת את בעיית האי־כדאיות בטיפול בעובדים החלשים, קרן ברירת המחדל אמורה לעשות בדיוק את זה — ובכך לאפשר לעובדים החלשים ליהנות גם הם מדמי ניהול מופחתים, בזכות היתרון לגודל. החיסרון שלהם בהיותם לא מאוגדים נעלם, כשהם מופנים כקבוצה גדולה, כאילו מאוגדת, לקרן אחת או שתיים.

בזכות היתרונות הללו, ההערכה היא שכל קרנות הפנסיה ייאבקו בעוז על זכייה במכרז קרן ברירת המחדל, כולל הקרנות המובילות, מבטחים ומקפת, אף שההערכה היא שמשרד האוצר ינסה לכוון את הזכייה דווקא לעבר אחת מקרנות הפנסיה הקטנות. היתרונות הללו גם מלמדים על הבעיה העקרונית בהצעה של הכנסת להפחתת תקרת דמי הניהול בפנסיה — כלל לא ברור שמדובר בתקרה מופרזת.

הטענות בדבר דמי הניהול החזיריים של קרנות הפנסיה טעונות הוכחה. מצד אחד, תיק הנכסים העצום של קרנות הפנסיה מאפשר להן להסתפק בדמי ניהול נמוכים יותר, בזכות היתרונות לגודל. מצד שני, ממוצע דמי הניהול אכן יורד בהתמדה, הגם שלא בטוח שהוא ירד מספיק לנוכח הגידול בנכסים. מצד שלישי, יש בעיה עם הפיזור של דמי הניהול (כאמור, החזקים משלמים מעט, החלשים משלמים הרבה). מצד רביעי יש לכך הצדקה לאור ההבדלי הכדאיות בטיפול בחוסכים גדולים מול קטנים, ומצד חמישי, הרווחיות של קרנות הפנסיה אינה גבוהה כל כך — כל קרנות הפנסיה ביחד מציגות שליש מהרווח של בנק ישראלי בסדר גודל בינוני, כמו דיסקונט.

ויש גם צד שישי, בלי מבחן תחרותי אי־אפשר באמת לדעת מהם דמי הניהול הנכונים לענף. כיום מתנהלת תחרות עזה בענף הפנסיה, אבל רק על החוסכים החזקים והכדאיים — לא על החוסכים החלשים של פנסיית החובה. ההשקה של קרן ברירת המחדל אמורה להכניס גם את החוסכים החלשים אל תוך העולם התחרותי, בזכות המכרז שמשרד האוצר יערוך עבורם בעת בחירת הקרן.

לחשוף את הרצפה
 של דמי הניהול

בכך, קרן ברירת המחדל תסייע לחשוף את הרצפה האמיתית של דמי הניהול בענף הפנסיה — כשגם החוסכים החלשים ייהנו מדמי ניהול מופחתים, והחוסכים החזקים יידרשו ככל הנראה לקבל את אותה הנחה שמקבלים החלשים לפחות, לקרנות הפנסיה לא תהיה ברירה אלא להפחית את דמי הניהול בכל מקרה. זה יקרה מעצמו.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#