תודה לאור-לי ברלב, תודה לדיויד גילה - והדבר שעליו מוכנים להיהרג בנובל אנרג'י

מחירי הגז הנוכחיים ומצבו של מאגר לווייתן מבהירים היטב את האינטרסים האמיתיים של נובל אנרג'י

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
איתן אבריאל

דיוויד סטובר, מנכ"ל נובל אנרג'י, ביקר בשבוע שעבר בישראל וערך פגישות עם ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ועם שר האנרגיה, יובל שטייניץ, בעיתוי שנראה מכוון לקראת הכרעת בג"ץ בדיון על מתווה הגז. בנובל אנרג'י מודאגים: הדחיות במתן פסק הדין מעלות אצלם חשש להיעדר הסכמה בקרב השופטים או להתלבטות מצדם. אבל אם סטובר היה רוצה לעשות את הדבר הנכון, יש דמויות אחרות שאותן הוא היה צריך לבקר, להביא להן פרחים, ולהודות להן על מאמציהן ועבודתן הבלתי־נלאית בשנה האחרונה. לדמויות הללו קוראים דיויד גילה ואור־לי ברלב.

למי שלא יודע — ובשוק הגז אין אף אחד שאינו מכיר את השם הזה — ברלב היא פעילה חברתית שבשנה האחרונה הביכה את דואופול הגז יותר מכל אחד אחר במאבק של הפעילים החברתיים נגד המתווה. ברלב, מהדמויות הבולטות בתנועת "חדר המצב", אירגנה יחד עם חבריה ממטה מחאת הגז הפגנות, כתבה פוסטים נוקבים בפייסבוק, הופיעה בתקשורת והפריעה לבכירי ענף האנרגיה בכנסים ובנאומים. ברלב, ואתה אוסף של מוחים נחושים, היתה גורם מרכזי בהעלאת מתווה הגז לשיח הציבורי הישראלי — ולהפיכתו לנושא שהוציא לרחובות את המספר הגדול ביותר של מפגינים מאז המחאה החברתית של קיץ 2011.

אור-לי בר לבצילום: אייל טואג

אז למה דיוויד סטובר צריך להודות לברלב ולשאר המוחים שמאז 2013 נאבקים לשימור הגז בישראל למען המשק המקומי במקום לייצאו למצרים ולטורקיה, כמו גם לממונה על ההגבלים העסקיים לשעבר, דיויד גילה, שטרף את הקלפים בשוק הגז? כי אחרת נובל, דלק ורציו היו מוצאות את עצמן במצב שבו הן מתחייבות לחברת וודסייד האוסטרלית, או לחברה דומה, על בניית מתקן הנזלת גז צף בעלות של כ–7–9 מיליארד דולר, בתוספת אונייה להפקת גז בעלות של 7–8 מיליארד דולר, שאותה הן כבר התכוננו להזמין בדיוק כאשר גילה משך את הצו המוסכם.

סטובר היה מוצא אז את עצמו, בימים אלה, לאחר השקעה של כמה מיליארדי דולרים בתשתיות ובשירותי קידוח — בלי שיהיה לו למי למכור את הגז, ובמחירים הגבוהים שעל פיהם חישב את כניסתו להשקעה טרם קריסת מחירי הגז הטבעי בכל העולם.

לא רק שההשקעה בלווייתן לא היתה מניבה את התשואה המקווה — היא גם היתה מבוצעת במחירים גבוהים מאוד, מפני שעם ירידת מחירי הגז, צנחו השנה גם מחיריהם של שירותי הקידוח, האסדות ואוניות הקידוח בעשרות אחוזים. כמו חברות אנרגיה רבות אחרות מהדרג השני, נובל נמצאת כיום במצב פיננסי לא מזהיר, בלשון המעטה. זו הסיבה לכך שמניותיה צנחו בעשרות אחוזים, ושחברת הדירוג סטנדרד אנד פור'ס העבירה את התחזית לדירוג של איגרות החוב שלה מ"יציב" ל"שלילי". מי יודע, עם מיליארדי דולרים נוספים של התחייבויות יקרות במחירים גבוהים, מול מאגר שעתידו הכלכלי לא ברור בשל קריסת מחירי הגז, ייתכן שמצבה של נובל היה גרוע אפילו יותר.

מה באמת רוצה נובל

אלא שמעבר לאירוניה שעוברת בין זעקות "שוד הגז" של ברלב לבין תזרים המזומנים בדו"חות הכספיים של נובל, מחירי הגז הנוכחיים ומצבו של לווייתן מבהירים היטב את האינטרסים האמיתיים של סטובר. נכון להיום, אין לו שום סיבה למהר ולהשקיע את הון העתק הנדרש לפיתוח מאגר לווייתן, ולעומת זאת יש לו כל הסיבות לשמור על המחירים הגבוהים שהוא מקבל מלקוחות ישראלים תמורת הגז ממאגר תמר.

תמר, כפי שדו"חות נובל מבהירים היטב, הוא כיום פרת המזומנים הרווחית ביותר של נובל אנרג'י, בזכות החוזים שנחתמו עם חברת החשמל ועקב העובדה שהרוב המוחלט של ההשקעות בה כבר בוצעו. לכן, האינטרס של נובל הוא להוציא מתמר כמה שיותר גז, וכמה שיותר מהר. זו הסיבה לכך שבעבור נובל, ההישג המרכזי של מתווה הגז הוא האישור הממשלתי לייצא חלק מהגז של תמר — אפשרות שלא היתה קיימת במשטר הרגולטורי הקודם, אשר קבע שמאגר תמר שמור במלואו לשוק הישראלי.

מאגר לווייתן, לעומת זאת, הוא בעיה לנובל: הוצאת הגז ממנו כרוכה בהשקעות של מיליארדי דולרים, אבל במציאות של המזרח התיכון, אין כיום ודאות שיימצאו רוכשים, וגם אין לדעת באיזה מחיר אפשר יהיה למכור את הגז. כדי להבין את הדינמיקה של המאבקים על מתווה הגז, צריך לזכור מהו הדבר המרכזי שנובל ודלק מעוניינות בו, ושעליו הן מוכנות להיהרג: לשמור על החוזים במחירים הגבוהים עם חברת החשמל במאגר תמר, ולייצא במהירות את יתרת הגז שיש בו. כל השאר, לרבות פיתוח לווייתן, הם עניינים משניים, מסוכנים ומורכבים הרבה יותר.

דיויד גילהצילום: עופר וקנין

איך שומרים על
 מחיר הגז הגבוה?

אז איך עושים את זה? איך משפיעים על הממשלה, על השיח הציבורי ועל דעת הקהל כדי לשמור על החוזים המופלאים והיקרים עם חברת החשמל — ובה בעת — מעכבים את פיתוח לווייתן?

ישנם האמצעים המקובלים, במגרש יחסי הציבור, למשל — לוביסטים, אנשי יחסי ציבור, השקעות בפרסום, מתן תרומות ל"מחקרים" והשפעה על כלי תקשורת. כדי לסלק מיד כל שיח על אפשרות לפתיחת החוזים עם חברת החשמל, מעלים את הטענות של "זכות הקניין" ואת איומי הפנייה לבתי משפט בינלאומיים.

לפני שבועיים, למשל, דווח על גופים ממשלתיים ברחבי העולם שמבקשים מהספקים שלהם לפתוח חוזים ארוכי טווח לאספקת גז בשל צניחת המחירים בעולם, אבל הנושא הזה לא הוביל לשום שיח ציבורי בישראל — אף שזהו הדבר היחידי שיכול להוריד את חשבון החשמל של כל אזרח בישראל באופן מיידי. הודו, למשל, פתחה חוזה שהיה חתום ל–25 שנה והשיגה מחיר גז נמוך ב–50% מהמחיר המקורי. לפי דיווח שפורסם החודש ב"פורבס", יו"ר חברת הנפט והגז הממשלתית בסין אמר באחרונה כי הוא שואף לשנות את התמחור בהסכמים לאספקת גז טבעי נוזלי (LNG) מקטאר לסין. האם זה מקרי שאיש לא מדבר על כך בישראל?

איך מעכבים
 את לווייתן?

מול הלחץ של הממשלה, נובל ויצחק תשובה מעוניינים להראות שהם מקדמים במהירות את הפיתוח של לווייתן. לשם כך, שוב על רקע ההמתנה להכרעת בג"ץ, מונופול הגז ושר האנרגיה מקיימים פגישות ומגעים אינטנסיביים עם חברות אנרגיה שונות, הכל כדי לשדר לשופטים: תראו איזו פעילות עסקית ענפה יש לנו פה, וכל זה ייעצר בחריקת בלמים אם תיגעו ולו בפסיק אחד במתווה הגז.

אלא שבמקביל, נובל ודלק עושים דברים שדווקא עשויים לעכב את הפיתוח של לווייתן. באחרונה פנו אנשי נובל לגורמי סביבה המעורים בהגנה על הסביבה הימית וביקשו לדבר עמם על ההשלכות האקולוגיות של הקמת אסדות בצפון הארץ — קרוב לחוף, בנוסף לאלה שפועלות מול אשדוד. סליחה? ממתי חברות הגז רוצות לדבר על ההשפעות הסביבתיות של הפעילות שלהן, וכל זאת שנים לפני שאסדה נוספת הוקמה? האם סדרי העולם השתגעו? דגים עפים וציפורים שוחות? אז זהו, ייתכן שלא בדיוק: בנובל יודעים שאם הם יעלו חששות מהשפעות אקולוגיות, הציבור ומשרדי הממשלה ייאלצו להיכנס לתהליך ארוך של מחקרים, ועדות ושימועים — תהליך שיכול לעכב את מתן האישורים לפיתוח לווייתן, כמובן בלי שכלפי חוץ יהיה למונופול הגז יד בדבר.

אף אחד אף פעם לא אמר שאנשי מונופול הגז הם חבורה בלתי־מתוחכמת שלא מבינה כיצד עובדת הביורוקרטיה הישראלית. לא נופתע אם בעוד שנה־שנתיים תראו אותם מאשימים את "הירוקים" המתנגדים להקמת אסדה ומתקני כניסת גז כתירוץ לכך שהם אינם מסוגלים להשלים את פיתוח לווייתן בזמן שהובטח במתווה.

מה יש באקסלים?

לפני מעט יותר משלושה חודשים פנינו כאן לגופי הממשלה — למשרדי האוצר והאנרגיה, למועצה הלאומית לכלכלה ולבנק ישראל — בדרישה שיפרסמו את החישובים שבידיהם בנוגע להיקף ההכנסות ממסים שאזרחי ישראל יקבלו ממאגרי הגז. הסיבה לפנייה היתה הפער בין הבטחות ראש הממשלה ושריו, שנוקבים זה יותר משנה במספרים של "מאות מיליארדים" שיעשו מהפכה "בחינוך, בבריאות וברווחה", לבין השאלות שעולות מהירידה הדרמטית במחירי הגז בעולם. הרי אם המחיר נחתך ב–60%–70%, האם ראש הממשלה והמשרדים הכלכליים אינם צריכים לעדכן את התחזיות ואת ההבטחות לאזרחים? בפנייה כתבנו: "הראו לנו את האקסלים".

הקריאה שלנו לא נענתה, למרות רוחם של חוקי חופש המידע. גם חברי כנסת, ובהם יעל כהן־פארן מהמחנה הציוני, פנו בעקבות קריאתנו לגופי הממשלה ולבנק ישראל, במטרה לראות את החישובים. אנחנו עדיין ממתינים.

הפגנה נגד מתווה הגזצילום: מוטי מילרוד

אבל גם אם האקסלים לא פורסמו ברבים, ישנם גורמים המסוגלים לתרגם בעצמם את חוקי המס לאקסלים ולבצע סימולציות על בסיס מחירי גז שונים, למשל בהתאם למחירי הגז בשווקים כיום. על פי אותן סימולציות, אם מחיר הגז ליצוא יהיה בעשורים הבאים 3 דולרים ליחידת חום (להשוואה: חברת החשמל משלמת כ–5 דולרים, ואילו ארה"ב מייצאת גז במחירים של 2–3 דולרים), אזי ערך כספי הגז שמדינת ישראל תקבל עד 2040 יהיה כ–30 מיליארד דולר, ואם מחיר הגז יהיה אפילו נמוך עוד יותר, 2.5 דולרים ליחידת חום, מדינת ישראל תראה רק כ–25 מיליארד דולר. גם אם המספרים יהיו גבוהים בעשרות אחוזים, עדיין קיים פער גדול בינם לבין הצהרות הפוליטיקאים.

אלה לא מספרים זניחים, אך בחלוקה עד 2040 — כלומר על פני 25 השנים הקרובות — הם גם לא מספרים שיהפכו את ישראל לנורווגיה. אנחנו לא נשב כל היום על שפת הים ונביט באסדות שלנו. מיליארד או שניים של דולרים לשנה שיתווספו ל"קרן העושר" שהמדינה אמורה להקים הם חשובים, אבל באותה מידה המספרים הללו מבהירים שהחלומות שראש הממשלה מכר לציבור על מהפכה בחינוך, בבריאות וברווחה, הם בדיוק כאלה — חלומות.

כך גם הטענה הנוספת על מתווה הגז, שלפיה הציבור יראה 60% מכספי הגז. חישוב הכנסות המדינה על בסיס מחיר גז של 3 דולרים ליחידת חום מראה שחלקה של המדינה מגיע ל–30%–35% מתמורת הגז עד 2040, כלומר כשליש. המספרים בסימולציות רחוקים מאוד מ"מאות המיליארדים" שהבטיח נתניהו, ומה–"60% יחזרו לציבור", שהבטיח שר האנרגיה שטייניץ בעת מסע השיווק שלהם לאישור המתווה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker