הערבים בונים לא חוקי, בעיקר כי אין להם ברירה - כללי - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הערבים בונים לא חוקי, בעיקר כי אין להם ברירה

אין מחלוקת שיש המון בנייה בלתי-חוקית ביישובים הערביים. אין גם מחלוקת שזה פוגע בעיקר בערבים עצמם. במקום לרדוף את הערבים על כך, צריך לעזור להם לאכוף ולבנות כחוק

20תגובות

אין דבר קל יותר לרוב היהודי בישראל מלהאשים את המיעוט הערבי העני בעוניו. התפישה שהעניים אשמים בעוניים נסמכת במקרה של המיעוט הערבי הישראלי על שלוש טענות עיקריות: הם לא משלמים מסים, הרשויות הערביות מושחתות ומנוהלות על בסיס החמולה, והערבים בונים בנייה בלתי-חוקית.

בכל שלוש הטענות, חייבים להודות, יש גרעין של אמת. גביית המסים בקרב ערביי ישראל אכן נמוכה יותר (אם כי נמצאת במגמת שיפור ברורה, בעיקר גביית הארנונה), הרשויות הערביות אכן חלשות והבחירות הן במקרים רבים על בסיס חמולתי (הגם שיש שיפור מתמשך בניהול המקומי), וכן - הערבים בונים בנייה לא-חוקית.

כמה בתים לא חוקיים יש ביישובים הערביים? איש אינו יודע. דו"ח הצוות להתמודדות עם הבנייה הבלתי-חוקית, בראשות המשנה ליועץ המשפטי לממשלה ארז קמיניץ, שפורסם לפני חודש, דן בכך בלי לנסות לכמת אותה. כל שידוע זה מספר הצווים שהוצאו נגד בנייה בלתי-חוקית שנחשפה. כנראה שהמספרים של מה שלא נחשף - גדולים בהרבה. שמועות גורסות כי יש 10,000 בתים לא-חוקיים ביישובים הערביים, אבל אלה שמועות שלא ניתן לבסס.

בכל מקרה, אין מחלוקת שיש הרבה מאוד בנייה בלתי-חוקית ביישובים הערביים. הבעיה, אגב, חמורה ביותר דווקא ביישובים הדרוזיים - בשל שילוב של ניהול מקומי ירוד ותחושה של הדרוזים שהמדינה חייבת להם, ולכן לא תהרוס בתים לא חוקיים.

אין גם מחלוקת שהבנייה הבלתי-חוקית פוגעת בראש ובראשונה בערבים עצמם. "היעדר אכיפה יעילה במגזר הערבי פוגע באוכלוסיית המגזר עצמו", נכתב בדו"ח קמיניץ. "הבנייה הבלתי-חוקית נעשית בדרך כלל בצורה צפופה, בלא עמידה בסטנדרטים תכנוניים בסיסיים, בלא התייחסות לצורכי ציבור ומעבר נאות לתשתיות, ובלא הליך רישוי להבטחת בטיחות הבנייה ויציבותה".

למעשה, ההערכה היא שהבנייה הבלתי-חוקית היא אחת הסיבות המרכזיות למצב התשתיתי הירוד ביישובים הערביים, כשלא מעט שטחים שיועדו לשימוש ציבורי - כבישים, בתי ספר, גנים ציבוריים, ואפילו תשתיות מים וביוב - נתפסו בבנייה בלתי-חוקית, ופוגעים בתכנון של היישוב כולו.

האבסורד הוא שלעתים עצם פרסומה של תוכנית ציבורית מעורר מיד את תפיסת השטח באופן לא חוקי - הוועדה המרחבית מפרסמת את כוונתה להפקיע שטח לשם סלילת כביש, ומיד על אותו השטח נבנה בית כדי לקבוע עובדות בשטח. מגיעים דברים לידי כך שישנן ועדות מרחביות שמבקשות לא לפרסם מראש תוכניות, כדי לא לעודד את סיכולן באמצעות בנייה בלתי-חוקית.

תוהו ובוהו נדל"ני

עם זאת, אין מחלוקת שאת האשם בתוהו ובוהו הנדל"ני ביישובים הערביים לא ניתן לתלות רק בערבים. יש אמנם גרעין של אמת בתפישה הרומנטית שהעניים אשמים בעוניים - במקרה זה, הערבים דופקים את היישובים שלהם באמצעות בנייה בלתי-חוקית - אבל עיקר האמת היא שהבנייה הבלתי-חוקית ביישובים הערביים נובעת מחוסר יכולת לבנות באופן חוקי בגלל מחסור חמור בקרקעות, חולשה של הרשויות המקומיות שלא מצליחות לתכנן ולפתח, ובעיקר היעדר תוכניות מתאר המאפשרות לבנות כחוק.

דו"ח צוות 120 הימים, שעסק לפני כחצי שנה בבעיות הבינוי במגזר הערבי, מפרט על פני עשרות עמודים את הכשלים שמונעים מהאזרחים הערבים לבנות בית כחוק: רק לארבעה יישובים ערביים יש ועדת בינוי (ועדה מקומית); שאר היישובים נסמכים על החלטות הוועדות המרחביות - לראשי היישוב אין סמכות או אחריות על בנייה ביישוב שלהם. היעדר משאבים מביא למחלקות הנדסה עלובות, שלא מצליחות לתכנן ולפתח, ובוודאי שלא מצליחות לאכוף.

הריסת מבנה לא־חוקי בלוד. ב– 2014 הוצאו 55 צווי הריסה, 24 מהם ליהודים. הריסות בוצעו רק במגזר הערבי
יובל טבול

עד 2000 לא היו תוכניות מתאר ליישובים הערביים. ב-15 השנים האחרונות המדינה אמנם עושה מאמץ ניכר לפרסם תוכניות מתאר, אבל יישובים רבים עדיין נותרו בלא תוכנית מתאר, וגם התוכניות הקיימות במקרים רבים אינן מתאימות לצרכים. בכל מקרה, כדי להצליח לבנות על סמך תוכנית מתאר הרשות המקומית צריכה לפרסם תוכנית מפורטת, והחולשה התכנונית של הרשויות הערביות מביאה לכך שלרובן המוחלט אין היכולת לפרסם תוכניות כאלה. בנוסף, הקרקעות ברשויות הערביות הן פרטיות, ולכן כמעט בלתי אפשרי לתכנן שטחים ציבוריים.

אין ביישובים הערביים קרקעות מדינה שיאפשרו לבנות מבני ציבור או לסלול כבישים. אין גם פיתוח של קרקעות כאלה, בגלל מחסור במשאבים והיעדר יכולת תכנון. ולבסוף, קשה מאוד גם להשיג מימון לבנייה - נסו להיות אזרח ערבי שמבקש הלוואת משכנתא בבנק יהודי; מה עוד שמדובר בקרקעות פרטיות, ללא רישום מוסדר, ולכן הבנק ניצב בפני קושי אמיתי להעמיד הלוואה.

בקיצור, ערביי ישראל בונים באופן לא חוקי גם משום שהם מזלזלים במדינה ובחוקיה - אבל בעיקר משום שהם גרים ביישובים עניים וצפופים, בלי עתודות קרקע, בלי תוכניות מתאר, בלי רישום מסודר של קרקעות, ובלי יכולת של הרשות המקומית לתכנן, לפתח ולאכוף. במלים אחרות, העניים אשמים במצבם, אבל רק קצת - האשם העיקרי מונח לפתחו של הרוב היהודי העשיר, שאיפשר ליישובים הערביים להידרדר כך במשך שנים, בלי שטרח לסייע להם.

עכשיו הרוב היהודי התעורר סוף-סוף, והבין שלא ניתן להמשיך ולהאשים את העניים במצבם. צריך, בכל זאת, לעזור להם קצת. צוות 120 הימים היה הצעד המהותי הראשון - מדינת ישראל לקחה בפעם הראשונה אחריות על מצב הבינוי העגום ביישובים הערביים, והתחייבה להוסיף קרקעות ליישובים החנוקים, ולסייע להם בתכנון ובפיתוח הנדרש לפתרון מצוקת הדיור.

לנקות את השולחן

לא פחות חשוב, צוות 120 הימים הכיר בבעיה הקשה של הבנייה הבלתי-חוקית, והציע סוג של "ניקוי שולחן": כל הבנייה הבלתי-חוקית הוותיקה (חמש שנים ויותר), שנבנתה על קרקע המיועדת למגורים (אין חריגה מהתב"ע) ושהחריגה מהזכויות בה היא עד 30% - ניתן יהיה להכשיר בדיעבד.

תוכנית החומש לסיוע למגזר הערבי היתה הצעד התקדימי השני, שבו המדינה לקחה אחריות על האפליה התקציבית הבוטה נגד הערבים, והבטיחה לצמצם לפחות חלק ממנה. פרק חשוב בצמצום האפליה נגע לתכנון ובנייה - השלמת תוכניות המתאר והתוכניות המפורטות ליישובים הערביים, סיוע בפיתוח הקרקעות, סיוע בבנית מוסדות ציבור, ומתן סמכויות תכנון באמצעות הקמת 22 ועדות תכנון מקומיות. כל זה אמור לעלות כמיליארד שקל, שאמורים להתחיל ולקדם את היישובים הערביים, כדי שיראו קצת פחות כמו יישובים ממדינות עולם שלישי, וקצת יותר כמו יישובים במדינה מערבית מתקדמת.

רק שהיוזמה הנחוצה הזאת תלויה על בלימה. כמה שרים מהליכוד, בעיקר יריב לוין וזאב אלקין, התנגדו לתת ליישובים הערביים תקציבים לקדם את התכנון והבנייה העירונית, אם לא יפעלו קודם נגד הבנייה הבלתי-חוקית. נזכיר כי מהבנייה הבלתי-חוקית סובלים בעיקר הערבים עצמם, מאחר שכמעט לא מדובר על בנייה מחוץ לגבולות היישוב, אלא רק על בנייה פרועה בתוך היישוב, ונזכיר גם כי התניה דומה לא עולה בהקשר לבנייה בלתי-חוקית אצל יהודים - אף שבמגזר החקלאי-יהודי, למשל, הבנייה הבלתי-חוקית נפוצה לא פחות מאשר אצל הערבים.

רק שכל אלה אינם מעניינים את אלקין ויריב, שמתנים את העזרה ליישובים הערביים בכך שיפעלו קודם בנחרצות נגד הבנייה הבלתי-חוקית. נותר רק לתמוה אם ליריב ואלקין בכלל אכפת מרווחת התושבים הערבים, או שזהו ניסיון ברור לסכל תוספת תקציבים ליישובים שלהם.

בניסיון לצאת מהמיצר גיבש צוות מנכ"לים, בהשתתפות מנכ"לי משרדי ראש הממשלה, האוצר, המשפטים וירושלים, הצעת פשרה המבוססת על דו"ח קמיניץ, בנוגע להגברת האכיפה של עבירות בנייה. העיקרון המנחה הוא של מקל וגזר, או של סמכות ואחריות גם יחד: לצד הצעדים הננקטים לעזרת היישובים הערביים, במסגרת המלצות צוות 120 הימים ותוכנית החומש, היישובים נדרשים לקחת אחריות על הבנייה הבלתי-חוקית.

לשם כך הרשויות הערביות יקבלו סמכויות אכיפה, וגם משאבים למימושן. רשויות שיוכיחו אכיפה רצינית יזכו בפרס - יקימו בהן ועדה מקומית לתכנון, וכך גם הסמכות וגם האחריות על הבנייה תעבור לידי ראש הרשות. רשויות שלא יאכפו גם לא יקבלו זכות לוועדה מקומית, וגם יחידת האכיפה הארצית תיכנס בנעליהן ותבצע את האכיפה במקומן - תוך פגיעה קשה בסמכות של ראש הרשות.

האכיפה, גם על ידי הרשות המקומית וגם על ידי יחידת האכיפה הארצית, תוגבר מאוד ותתמקד בעבירות בנייה חמורות. למשל, עבירות בנייה הפוגעות בשטחי ציבור ובתשתיות ציבוריות. מי שיבצע עבירות כאלה ימצא עצמו מסובך לא רק פלילית, כי אם גם כלכלית - הכוונה היא להגדיל מאוד את הקנסות המוטלים על חריגות בנייה חמורות, כך שהענישה תהיה לא רק בדמות צווי הריסה (שכמעט אינם מקוימים), אלא בעיקר בדמות קנסות בסכומים עצומים.

שני סוגים של צווים

הנתונים של דו"ח קמיניץ מלמדים כי המדינה מתקשה מאד להרוס בתים לא חוקיים, לאחר שאלה נבנו ואוכלסו. ב-2014, למשל, מתוך 55 צווי הריסה שיפוטיים (צווים שהוציא בית המשפט) בוצעו רק תשעה צווים. אגב, 24 צווי הריסה הוצאו במגזר היהודי - כלומר קרוב לחצי. לעומת זאת, בהריסה לא מומש אף צו הריסה במגזר היהודי, וכל תשע ההריסות בוצעו במגזר הערבי.

האכיפה הסלקטיבית הזאת מעוררת שאלות כבדות, אבל היא מלמדת בעיקר שלמדינה קשה מאוד לממש צווי הריסה. זאת הסיבה שההמלצה של צוות קמיניץ היא למקד את צווי ההריסה רק בעבירות בנייה חמורות מאוד, ואת עיקר האכיפה למקד בקנסות כבדים על העבריינים, ותמריצים לרשויות לקדם את האכיפה בשטחן.

לאור חוסר ההצלחה במימוש צווי הריסה עד כה, ולאור החלק המרכזי שיש למדינה בבנייה הבלת-חוקית ביישובים הערביים - זאת נשמעת פשרה הגונה וסבירה. השאלה היא אם גם הצמד אלקין את לוין יסכימו להיות הגונים, או שכל מה שמעניין אותם זה לנקום בערביי ישראל.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#