האם הבנקים יוכלו להנפיק כרטיסי אשראי?

ועדת שטרום להגברת התחרות באשראי בישראל נמצאת בשלבי שימוע ציבורי — אבל הכיוון של מרבית ההחלטות הסופיות שלה כבר מסתמן. ברור לחלוטין שחברות כרטיסי האשראי יופרדו מהבנקים; זו היתה החלטה פה אחד של חברי הוועדה, זו היתה המטרה של שר האוצר משה כחלון בהקמת הוועדה, וזו גם החלטה מתבקשת בשוק שבו מערכת הבנקאות שולטת ב–94% מהאשראי למשקי בית, בלי שיש שחקני אשראי משמעותיים אחרים בפלח השוק הזה. גם הבנקים כבר קיבלו את רוע הגזירה, והם נערכים למכירת חברות כרטיסי האשראי.

זאת ועוד, מסתמן שהמכירה של חברות כרטיסי האשראי תצטרך להיות כללית — וההמלצה בדו"ח הביניים שלפיה חברת כאל תישאר בבעלות הבנקים דיסקונט והבינלאומי, תשונה. ההבחנה בין כאל לישראכרט ולאומי קארד אינה מתקבלת על הדעת, מה עוד שכאל היא גם הפעילה מבין השלוש בהעמדת אשראי צרכני ללקוחותיה. בנק ישראל צפוי להתנגד לשינוי ההמלצה — ולא יהסס להביע עמדה סותרת לעמדת המדינה אם תוגש עתירה לבג"ץ נגד הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים — אבל כנראה יישאר בדעת מיעוט.

גם המחלוקת העזה ביותר אשר פילגה את חברי הוועדה — בשאלה מי יפקח על חברות כרטיסי האשראי — נמצאת כנראה בדרך לפתרון. על פי ההמלצה בדו"ח הביניים של הוועדה, הפיקוח עליהן יימסר לפיקוח על הבנקים בבנק ישראל. ואולם משרד האוצר נמצא בימים אלה במהלך מואץ של הקמת מפקח פיננסי עצמאי חדש — הרשות לביטוח ושוק ההון — כדי להספיק להקים גוף פיקוח עצמאי ורציני אשר יענה על הדרישות של ועדת שטרום בנוגע לפיקוח על חברות כרטיסי האשראי. ההערכה היא שברגע שרשות הפיקוח החדשה תוקם, או לפחות תהיה בשלבים מתקדמים של חקיקה (תזכיר החוק נכתב בימים אלה), ועדת שטרום תקבל את המלצת מרבית חבריה, תשנה את ההחלטה מדו"ח הביניים ותעביר את הפיקוח על חברות כרטיסי האשראי לידי רשות הביטוח החדשה. בנק ישראל כמובן יתנגד גם להמלצה הזאת, אבל יישאר בדעת מיעוט.

בכך יגיעו לפתרון מרבית המחלוקות העיקריות של ועדת שטרום, פרט למחלוקת מרכזית אחת שתיוותר פתוחה לדיון ציבורי סוער: החלטת הוועדה לאסור על הבנקים להתחרות בחברות כרטיסי האשראי לאחר מכירתן באמצעות הנפקה של כרטיסי אשראי בנקאיים חדשים. לפי המלצת הוועדה, איסור זה יהיה בתוקף למשך שמונה שנים — ארבע שנים עד שהבנקים יסיימו לפדות את כל כרטיסי האשראי הקיימים (מדי שנה מגיעים כרבע מהכרטיסים למועד פקיעתם), ועוד ארבע שנים לאחר מכן כדי לבסס את התחרות.

בכך צועדת ועדת שטרום בעקבות ועדת בכר, שהכריחה את הבנקים למכור את קופות הגמל וקרנות הנאמנות, ואסרה עליהם להקים קופות וקרנות חדשות במקומן. זאת מתוך הבנה שאם יותר לבנקים להקים קופות וקרנות חדשות, הם ישתמשו בכך כדי למשוך את הלקוחות בחזרה אליהם, וירוקנו את נכסי הקופות והקרנות שזה עתה מכרו — והשינוי המבני המיוחל שהוועדה שאפה אליו ייכשל.

למעשה, לא צריך לקחת דוגמאות משוק קופות הגמל. אפשר להסתכל על שוק כרטיסי האשראי עצמו: ב–1996 ניסה הבנק הבינלאומי להתחרות בחברות הפועלות בשוק באמצעות הקמת חברה חדשה — אלפא קארד — שהנפיקה כרטיס אשראי מסוג ויזה. בנק לאומי, שהחזיק אז במותג ויזה בישראל, הגיב בהורדה דרמטית של דמי הניהול ללקוחותיו, ובפועל כמעט שחיסל את אלפא קארד. החברה הצליחה למשוך אליה לקוחות מועטים בלבד. הלקח הזה, שבו הבנקים הגדולים יכולים בקלות להעביר אליהם לקוחות ובכך לחסל את המתחרים, גם כאשר מדובר במתחרים חזקים כמו שלוש חברות כרטיסי האשראי הקיימות, ממשיך להדיר שינה מעיני החברים בוועדת שטרום.

ללמוד מהסלולר
— לא מבכר

אלא שלצד המודל שקבעה ועדת בכר, יש מודל תחרותי הפוך — זה של שוק הסלולר. במקרה זה, השוק נפתח לתחרות והוקמו חברות חדשות כמו גולן טלקום, אבל בה בעת הותר לחברות הישנות (פלאפון, סלקום, פרטנר) להמשיך להתחרות בחדשות. התוצאה היא אחת הרפורמות התחרותיות המוצלחות שהיו בישראל אי פעם.

"אני לא מבין", אומר גורם המייצג את עמדת הבנקים, "איזה טעם יש לקחת שוק שיש בו באופן פוטנציאלי שמונה שחקנים שמתחרים זה בזה, ובשם התחרות לצמצם אותו רק לשלושה? הדוגמה של הסלולר ממחישה מדוע זאת טעות: החברות החדשות כולן גרפו אליהן בסך הכל 13% מלקוחות הסלולר. 87% מהלקוחות נשארו בידי החברות הוותיקות, אבל מכיוון שהחברות דאגו לשימור הלקוחות שלהן, הן הפחיתו את המחירים באופן דרמטי, וכך השגנו את התחרות הכי עזה, כאשר השחקנים הוותיקים דואגים בעצמם להוריד מחירים כדי שהלקוחות לא יעזבו אותם".

האיסור על הנפקת כרטיסי האשראי על ידי הבנקים, בשם ההגנה על המתחרים (חברות כרטיסי האשראי המופרדות), מעורר ויכוח עז. בוועדת שטרום מנמקים את ההחלטה הזאת בכך שלהבדיל משוק הסלולר, השליטה של הבנקים על הלקוחות הדוקה בהרבה, ולכן גם היכולת שלהם להסיט לקוחות אליהם גדולה בהרבה. כך, הבנקים הם כלי ההפצה העיקרי של כרטיסי האשראי, ואם יתירו להם להמשיך להנפיק כרטיסי אשראי משלהם, במקביל להפצת כרטיסי האשראי של שלוש חברות כרטיסי האשראי המופרדות, ברור שהם יפעלו מתוך ניגוד עניינים, וידאגו להפיץ את הכרטיסים שלהם על חשבון הפצת הכרטיסים של החברות הוותיקות.

בוועדת שטרום מדגישים את עומק התלות: 85% מהכרטיסים של חברות כרטיסי האשראי כיום הם כרטיסים שהונפקו בידי הבנקים. רק 15% מהכרטיסים הם כאלה שהונפקו ישירות בידי חברות כרטיסי האשראי, בדרך כלל כרטיסים של מועדוני לקוחות שונים. לפיכך, אם יותר לבנקים להמשיך להנפיק כרטיסי אשראי, הם יוכלו לשמר בקלות את הנתח של ה–85% שלהם, ובפועל השוק שייפתח לתחרות יהיה רק זה של 15% הכרטיסים העצמאיים של חברות כרטיסי האשראי. בכך פתיחת השוק לתחרות עלולה להיכשל.

יתרה מזאת, חברות כרטיסי האשראי הן גם חברות הסליקה ושירותי התפעול של כרטיסי האשראי. כדי להמשיך להנפיק כרטיסי אשראי, הבנקים יזדקקו לשירותי התפעול של החברות הוותיקות — וכך יהפכו ללקוחות גדולים מאוד של החברות המופרדות מהן. התוצאה תהיה תלות עסקית גדולה בין הבנקים, שהם גם המפיצים של כרטיסי האשראי וגם לקוחות גדולים של חברות כרטיסי האשראי, לבין חברות כרטיסי האשראי. בוועדת שטרום חוששים כי זהו מתכון בטוח לריסון התחרות של חברות כרטיסי האשראי המופרדות בבנקים.

חיזור הדדי בין שווים

ואולם גם לטענות הללו של ועדת שטרום יש טענות־נגד כבדות משקל. הטענה העיקרית היא שכיום אין כל קושי להפיץ כרטיסי אשראי שלא דרך הבנקים, ראו את מועדוני הלקוחות למיניהם, וכי בכל מקרה מרבית הלקוחות מחזיקים יותר מכרטיס אחד בכיסם. לכן, התחרות אינה על הכנסת הכרטיס לארנק של הלקוח, אלא על השכנוע של הלקוח באיזה כרטיס הוא יעדיף להשתמש. "המותג דיינרס כבר כמעט נגמר בישראל", אומרים מקורות בבנקים, "והנה הם באו עם הרעיון של Fly Card, וזכו להצלחה מסחררת. אז בבקשה, שחברות כרטיסי האשראי יתאמצו ויתחרו, ויגרמו ללקוחות להעדיף את הכרטיס שלהן על פני זה של הבנק".

למעשה, אפילו מי שזוכרים היטב את טראומת החיסול של חברת אלפא קארד, סבורים כי עמדתה של ועדת שטרום להגביר את התחרות באמצעות צמצום מספר המתחרים היא עמדה שגויה. "בעידן הטכנולוגי היום", אומרים מקורות המעורים בשוק כרטיסי האשראי, "אין שום בעיה לחברות כרטיסי האשראי להפיץ כרטיסים, אפילו דרך האינטרנט, והתלות שלהם בבנקים כצינור הפצה מועטה.

"חשוב עוד יותר, אם הבנקים יורשו להמשיך ולהפיץ כרטיסי אשראי, אז לא רק שהלקוח ימצא את עצמו מחוזר על ידי יותר מנפיקים של כרטיסי אשראי — והרי זאת מטרתה של התחרות — אלא שגם יהיה מדובר בחיזור הדדי בין שווים. הבנקים יהיו חייבים להשתמש בשירותי הסליקה והתפעול של חברות כרטיסי האשראי, ולכן כפי שחברות כרטיסי האשראי יהיו תלויות בבנקים לשם הכנסות התפעול שלהן, גם הבנקים יהיו תלויים בחברות כרטיסי האשראי כדי לקבל מהן תפעול. בנק לאומי כבר לא יהיה האדון ולאומי קארד הווסאל, אלא יהיו ביניהם יחסים עסקיים בין שווים. זה מעודד מאוד מבחינת האפשרות שהם יתחרו ביניהם כמו שווים".

הכרעה על מפת התחרות העתידית

טענה נוספת, כלכלית, מתייחסת להיקפי האשראי האדירים שמרכזים כרטיסי האשראי המקובלים בישראל — כרטיס החיוב הנדחה, המחויב רק בסוף החודש, שכנגדו מעמידים הבנקים ללקוחות כרטיסי האשראי מסגרות אשראי בסכום אדיר של 25–55 מיליארד שקל. חברות כרטיסי האשראי המופרדות יתקשו להעמיד מסגרות אשראי גדולות כל כך, והדבר יעלה להן בדרישות הון גבוהות.

"המטרה בסופו של דבר היא לעודד תחרות באשראי הצרכני, ולגרום לחברות כרטיסי האשראי להציע הלוואות זולות", אומר פקיד ממשלתי בכיר. "אם חברות כרטיסי האשראי יצטרכו להעמיד מסגרות אשראי של עשרות מיליארדי שקלים כנגד כרטיס החיוב הנדחה, ויצטרכו לרתק הון בגין מסגרות האשראי האלה, הן לא יוכלו להציע הצעות זולות בהלוואות צרכניות — והתחרות רק תיפגע".

הטענות בעד ונגד האיסור על הבנקים להתחרות בשוק כרטיסי האשראי, לאחר הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהם, חוצות מגזרים. גם בתוך הבנקים וגם בתוך הממשלה יש דעות נחרצות לכאן ולכאן. כאמור, מדובר במחלוקת המקצועית העמוקה ביותר על המלצות ועדת שטרום. הבעיה היא שקשה מאוד לחזות מה יביא לתוצאה התחרותית הטובה ביותר: לתת לבנקים להמשיך להתחרות, ואז הציבור הישראלי ייהנה משמונה מנפיקים שמחזרים אחריו, תוך נטילת הסיכון שהחמישה החזקים יחסלו את השלושה החלשים — או לאסור על הבנקים להתחרות, וכך לתת לחברות כרטיסי האשראי סיכוי להתבסס, תוך צמצום שוק כרטיסי האשראי לשלושה שחקנים בלבד.

בהיעדר יכולת לחזות את הנולד, כדאי לשקול את הצעת הפשרה שהעלתה רשות ההגבלים: לאסור רק על שני הבנקים הגדולים, הפועלים ולאומי, להמשיך בהנפקת כרטיסים, ולהתיר את המשך ההנפקה לכל הבנקים הקטנים האחרים, לרבות דיסקונט והבינלאומי. ההצעה הזאת תוציא את הדואופול הדורסני של פועלומי מהמשחק, אבל תותיר מספיק שחקנים בתחרות על הנפקת כרטיסי האשראי, וגם תבסס יתרון תחרותי לבנקים הבינוניים והקטנים. ההצעה הזו יכולה אפילו לפתור את המחלוקת עם בנק ישראל בנוגע להפרדת כאל מהבנקים — בנק דיסקונט ימשיך ליהנות מיתרון תחרותי בשוק הבנקאות וכרטיסי האשראי, אבל יתרון מסוג אחר. בשל אי הוודאות הרבה בעניין זה, והחשיבות של ההכרעה בתחום על מפת התחרות העתידית, הפשרה הזו נראית המתקבלת ביותר על הדעת.