הצעירים בישראל יקבלו פנסיה טובה, הקשישים - עוני מחפיר - מדורים - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

הצעירים בישראל יקבלו פנסיה טובה, הקשישים - עוני מחפיר

המהפכה שהפכה את ישראל מהמדינה השלישית בשיעורי עוני של קשישים כיום - למדינה שצפויה לעמוד בראש המדינות המפותחות מבחינת מצבם הטוב של קשישיה ■ אבל מה עושים עם הקשישים של היום?

43תגובות

הראל פרימק, שעומד בראש קבוצת צדק פיננסי הפועלת להגברת התחרות בענפי הפיננסים בישראל, הוא שהביא לכך שהחוסכים המתוחכמים בישראל יכולים לנהל את החיסכון הפנסיוני שלהם בעצמם. כמה עתירות שהגיש לבג"ץ חייבו את הפיקוח על הביטוח לאפשר ניהול עצמי של קופת גמל (קופת גמל אישית — IRA) לכל החוסכים לפנסיה, לרבות שכירים.

מעתה, החוסכים המתוחכמים יוכלו לנהל את ההשקעות בקופת הגמל או בקרן ההשתלמות שלהם בעצמם, מבלי הצורך לסמוך על מדיניות ניהול ההשקעות של הגופים המוסדיים. פרימק מדווח שכמה בתי השקעות פרטיים בישראל מציעים כיום את השירות של ניהול קופת גמל אישית — מדובר עדיין רק בקופות גמל וקרנות השתלמות, בלי קרנות פנסיה או ביטוחי מנהלים — תמורת דמי ניהול נמוכים של 0.2%–0.3% מהנכסים. דמי הניהול הממוצעים שגובים הגופים המוסדיים בחיסכון הפנסיוני הם לפחות כפולים מכך.

האפשרות לנהל את החיסכון הפנסיוני באופן עצמאי, מבלי להזדקק לשירותי ניהול ההשקעות של הגופים המוסדיים, קורצת לחוסכים מתוחכמים רבים בישראל, שמשוכנעים שהגופים המוסדיים הם מנהלי השקעות גרועים, שבנוסף לכך גם עושקים את החוסכים עם דמי הניהול הגבוהים שהם גובים.

השילוב של שני הדברים, דמי ניהול גבוהים עבור ניהול השקעות גרוע, מקומם במיוחד. בהקשר הזה, כדאי להזכיר את החישוב שערך הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (OECD), שלפיו תוספת של 1% לתשואה השנתית של החיסכון הפנסיוני — בין אם בגלל שיפור הרווח על ההשקעות או בגלל הקטנת דמי הניהול המשולמים — תביא לאחר 40 שנה לגידול של 20% בחיסכון הנצבר לפנסיה.

משה כחלון עם צעירי כולנו לפני הבחירות
ירון כהן צמח

רק שהדו"ח של OECD על כלכלת ישראל, שכולל פרק שלם על מדיניות הפנסיה, לא נעצר בנתון הבודד הזה. באופן יוצא דופן, OECD בחן את ביצועי הגופים המוסדיים בישראל בהשוואה למדינות המפותחות האחרות. הפלא ופלא, הציון שהוא נותן לגופים המוסדיים בישראל הוא לא רע בכלל. שימו לב: שיעור דמי הניהול שגובים המוסדיים הישראליים הוא סביר בהחלט בהשוואה בינלאומית, ונמוך מדמי הניהול הממוצעים שנגבים במדינות OECD.

חשוב עוד יותר — ביצועי ההשקעה של המוסדיים בישראל אינם גרועים כלל. התשואה בחיסכון הפנסיוני הישראלי בין 2005 ל–2014 היתה אחת הגבוהות בעולם המפותח: תשואה שנתית ממוצעת של 4.5%, לעומת 2.5% בלבד בממוצע במדינות המפותחות. רק שהממוצע מטעה, מכיוון שבתשע השנים האחרונות ישראל הפליאה לצמוח ללא הפסקה, בעוד שאר המדינות המפותחות נקלעו למשבר הפיננסי העולמי, דבר שפגע בתשואות בשוקי ההון שלהן.

לכן, OECD מתקן את ההשוואה הבינלאומית שלו, ובוחן את התשואה הממוצעת של החיסכון הפנסיוני בישראל, בניכוי הפערים בפוטנציאל הצמיחה בין ישראל למדינות האחרות. התוצאה המתקבלת היא שהתשואה הממוצעת בישראל גבוהה במעט מהממוצע במדינות OECD. אפשר לומר שאנחנו כמעט זהים לממוצע. לקבל ציון זהה לזה של ממוצע OECD זה בוודאי לא רע.

ההמלצה: לשבור את הריכוזיות בפנסיה

לפיכך, קופת הגמל האישית היא גימיק נחמד למי שרוצים ויכולים לנהל את החיסכון הפנסיוני שלהם בעצמם. עבור הרוב המוחלט של הציבור, עם זאת, מדובר בחלופה מיותרת: שירות ניהול החיסכון הפנסיוני בישראל, בידי הגופים המוסדיים, הוא שירות סביר בהחלט גם מבחינת מחירו וגם מבחינת איכותו.

עם זאת, הדו"ח ממליץ להקטין את הריכוזיות בתחום הפנסיה — שוק הפנסיה בישראל הוא השלישי הריכוזי ביותר בקרב המדינות המפותחות — ובכך לתרום להגברת התחרות. הארגון גם סבור שיש מקום להמשיך להפעיל לחץ על הפחתת דמי הניהול, באמצעות עידוד ההשקעה בקרנות פנסיה בעלות ניהול השקעות פסיבי (קרנות שמשקיעות רק בתעודות סל ומדדים), שהן כיום האפיק הפנסיוני המשגשג ביותר בעולם, בעוד בישראל הוא כמעט ולא קיים.

הארגון לא מסתיר את דעתו כי ניהול ההשקעות הפסיבי לא חדר לשוק הפנסיה הישראלי בעיקר בשל "הדומיננטיות של חברות הביטוח הפרטיות, שאינן מעוניינות בהכנסת המוצר הפסיבי" — כמובן משום שדמי הניהול בקרנות הפסיביות הם אפסיים, והדבר יפגע ברווחי חברות הביטוח מניהול החיסכון הפנסיוני.

בכל מקרה, כל ההערות הללו בטלות בשישים ביחס להערה וההארה המרכזית של OECD: הדבר החשוב ביותר בחיסכון הפנסיוני בישראל הוא עצם החיסכון עצמו, והמעבר לחיסכון חובה, החל מ–2008, חולל מהפכה בתמונת הפנסיה של ישראל.

ההחלטה הזאת צפויה להעביר את ישראל ממצב שבו היא המדינה השלישית בשיעורי העוני של קשישים בהשוואה בינלאומית, למדינה שנמצאת בפסגה של המדינות המפותחות מבחינם מצבם הטוב של קשישיה. למעשה, השקת פנסיית החובה יצרה פער קוטבי לחלוטין בין מצבם היחסי של הקשישים בישראל כיום לעומת מצבם היחסי של הקשישים העתידיים, וזאת מכיוון שהשקת פנסיית החובה משנה כליל את העושר שעמו מגיעים לגיל פרישה בישראל.

הקשישים כיום - עניים מרודים

הקשישים בישראל כיום, בעיקר מגיל 75 ומעלה, הם עניים מרודים בהשוואה בינלאומית. קצבת הזקנה הממוצעת שהם מקבלים מהביטוח הלאומי שקולה ל–12% מההכנסות שלהם ערב הפרישה, לעומת 24% מההכנסות שמקבלים קשישים אחרים ב–OECD.
מאחר שרק ל–47% מהקשישים כיום יש בכלל חיסכון פנסיוני — ומתחת לשכר החציוני, רק ל–15% יש חיסכון פנסיוני — הרי שהם נאלצים להסתפק למחייתם בעיקר בקצבאות הזקנה של הביטוח הלאומי. כיום, קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי נמוכה משמעותית מקו העוני, וגם בתוספת של קצבת הבטחת הכנסה, הקשישים בישראל מצליחים בקושי לעבור את קו העוני.

מאחר שהקריטריונים לקבלת קצבת הבטחת הכנסה הם דרקוניים, ורק 22% מהקשישים מקבלים אותה, התוצאה היא ששיעור גבוה מהקשישים בישראל עני — 22%, שיעור העוני השלישי הגבוה ביותר של קשישים במדינות המפותחות.

העוני בקרב הקשישים בישראל אמנם השתפר מאוד בעשור האחרון, אבל זאת בעיקר בשל העלאת גיל הפרישה והגידול העצום בשיעור התעסוקה של מבוגרים בישראל. הזינוק בתעסוקת מבוגרים בעשור האחרון עצום. ישראל עברה בתוך עשור בודד ממצב של מדינה שמפגרת אחרי ממוצע OECD בתעסוקת מבוגרים למדינה שמקדימה במידה ניכרת את הממוצע.

אלא שהגידול בתעסוקה הועיל בעיקר למבוגרים הצעירים יותר, בני 65–74, והוא גם מושפע מהאי־שוויון הגדול שקיים בתוך אוכלוסיית הקשישים — הגידול בעושר היחסי של קשישים בישראל נובע כמעט כולו מהגידול בעושר של העשירון העליון של הקשישים. בפועל, מצבם של מרבית הקשישים השתפר רק במעט, ומצבם של הקשישים מעל גיל 75, שלא הספיקו להוסיף לעצמם שנות תעסוקה, לא השתפר כלל.

העולים ממדינות בריה"מ לשעבר בשנות ה–90, שיוצאים כיום לגמלאות מבלי שיש להם כמעט חיסכון משלהם, נמצאים במצב חמור במיוחד — אבל גם מצבם של הקשישים ילידי הארץ אינו קל. הקמצנות היחסית של קצבת הזקנה בישראל לא מאפשרת להם לשרוד בכבוד.

OECD לא מהסס לדון בסיבות שבגללן קצבאות הזקנה בישראל הן כל כך איומות: החרדים, כמובן, והרצון של המדינה לעודד יציאה לעבודה בכך שדנים לעוני את מי שלא עבד ולא חסך לפנסיה במהלך שנות עבודתו.

הארגון לא שולל את ההגיון של מדיניות הרווחה הזאת, הוא רק מבהיר את מחירה כיום: קשישים שלא חסכו לפנסיה, שהם רוב האוכלוסייה המבוגרת, נדונים לעוני מחפיר. לכן, הארגון ממליץ להגדיל את קצבאות הזקנה, או לפחות את קצבאות הבטחת ההכנסה, כדי לשפר את מצב הקשישים כבר היום — וזאת לצד ההמלצה להעלות את גיל הפרישה. הארגון מציין כי בכל מקרה מדובר בהמלצות שהנזק שלהן לעידוד התעסוקה יפחת לאורך זמן, בגלל ההשפעה המתקרבת של מהפכת פנסיית החובה.

ומדובר במהפכה. המעבר לפנסיית חובה הופך את התמונה הפנסיונית בישראל על פיה. בעקבות המהפכה הזאת, ל–70% מהישראלים יש כיום חיסכון פנסיוני. בקרב העובדים שאינם ערבים ואינם חרדים, שיעור הכיסוי הפנסיוני מגיע ל–87.5%.

ישראל מדורגת כיום שנייה, אחרי שוודיה, בשיעור האוכלוסייה שיש לה חיסכון פנסיוני, וגם שיעור החיסכון מתוך השכר גבוה יחסית בהשוואה בינלאומית. OECD מעריך כי המעבר לפנסיית חובה יביא לכך שהפנסיה הממוצעת בישראל ביחס לשכר (יחס התחלופה בין השכר ערב הפרישה וקצבת הפנסיה לאחר הפרישה) עומדת להיות מהגבוהות בעולם — גבוהה ב–25% מהממוצע במדינות הארגון. למעשה, גם אם מנכים את מרכיב הפיצויים, יחס התחלופה בישראל נשאר עדיין גבוה.

כלומר, בפועל, תמונת הפנסיה בישראל משתנה לאורך הדורות. הדור הנוכחי של הקשישים הוא עני, ובלי שיפור של קצבת הזקנה של הביטוח הלאומי הוא לא יזכה לחיי פרישה בכבוד. לעומת זאת, הדור הנוכחי של הצעירים — העובד והחוסך לפנסיית חובה — כבר יזכה לחיי פרישה טובים בהרבה, כנראה מהטובים שיש במדינות המפותחות. זאת, כמובן, בתנאי שנצליח לעודד עבודה וחיסכון גם בקרב שתי האוכלוסיות הלא עובדות שלנו — נשים ערביות וגברים חרדים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#