ליכט מבהיר: "הצמדת תשלום לעליית המדד כוללת גם את ירידתו"

ההבהרה של המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, אבי ליכט, נועדה להכשיר הפחתת תשלומים למדינה כשהמדד שלילי - גם בחוקים שבהם נכתב כי התשלום למדינה צמוד לעליית המדד

מירב ארלוזורוב
מירב ארלוזורוב

"יש לפרש את הביטוי 'עליית המדד' פרשנות תכליתית, הכוללת בתוכה גם מקרים של ירידת המדד" - כך קובע עו"ד אבי ליכט, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, בחוות דעת שבאה לענות מה צריכה להיות עמדת המדינה לגבי ההשפעה של ירידה במדד המחירים לצרכן, מדד שלילי, על תשלומים למדינה הצמודים לעליית המדד.

ליכט ייחד את דבריו לשתי תביעות ספציפיות שהוגשו נגד המדינה בנושא, אבל ההכרעה שלו אמורה להיות הכרעה עקרונית, שמשתמע ממנה כי בכל החוקים שבהם מצוינת הצמדה לעליית המדד, הכוונה התכליתית היא "הצמדה למדד" - כך שההצמדה תחול גם כשהמדד יורד. ההבהרה של ליכט היא בעלת משמעות מיידית, מאחר ש-2015 הסתיימה במדד שלילי של 1%.

עו"ד אבי ליכט
עו"ד אבי ליכטצילום: אמיל סלמן

המקרה הראשון שבו נתבעה המדינה נוגע לחוק המסדיר את הריבית וההצמדה לחובות שנצברו בהוצאה לפועל. החוק קובע כי הריבית על החוב בפיגור תהיה צמודה לעליית המדד. הפרשנות המילולית היא שהחוב יכול רק לעלות עם עליית המדד, אך לא לרדת (להישחק) אם המדד שלילי. אלא שליכט קובע כי הפרשנות המילולית אינה סבירה ואינה צודקת.

לדבריו, ההצמדה של החוב נועדה לשמור על ערכו הריאלי של החוב בשנות האינפלציה הגבוהה של שנות ה-80. ליכט מצטט מדברי ההסבר לחוק, משנות ה-80, לפיהם "העמדת הנושה, ככל האפשר, מבחינה כלכלית ריאלית, במצב שבו היה נמצא אילו פרע החייב את חובו במועד שבו היה חייב לפרוע אותו, ולא לתת פרס לחייב המשהה את סילוק חובו".

כלומר, מטרת ההצמדה היתה למנוע רווח לא הוגן למי שהתעכב בהחזר החוב, והרוויח מכך שהחוב נשחק בשל האינפלציה המהירה. ליכט מסיק מכך שכוונת המחוקקים היתה לשמור על ערכו הריאלי של החוב, והשימוש בביטוי "עליית המדד" נבע מכך שבאותן שנים איש לא העלה על דעתו את האפשרות של מדד שלילי. שימור הערך הריאלי, לכן, צריך לכלול גם הפחתה של החוב במקרה של ירידה במדד. "על ההוצאה לפועל לפרש את המונח 'עליית המדד' המופיע בחוק פסיקת ריבית והצמדה כשינוי המדד, כך שסכום החוב יעודכן גם בעת ירידת המדד", מסכם ליכט.

"תוצאה לא צודקת הפוגעת באזרח"

המקרה השני שליכט דן בו הוא זה של אגרות המשולמות למדינה, כשהן צמודות לעליית המדד. במקרה של אגרות אין ניסוח אחיד, וחלק מהאגרות צמודות לשינוי במדד, בעוד אחרות צמודות לעליית המדד. ליכט קובע כי המשמעות גם של עליית מדד היא בפועל זו של הצמדה למדד.

לדבריו, כל פרשנות אחרת אינה צודקת, ומביאה לרווח לא הוגן של המדינה על חשבון אזרחיה. "פרשנות לשונית שלפיה שיעור האגרה יתעדכן רק כשישנו שינוי חיובי בשיעור המדד, מביאה לתוצאה לא צודקת המיטיבה עם רשויות המדינה ופוגעת במשלם האגרה. אין זה סביר כי לכך התכוון המחוקק. פרשנות זו אף חוטאת להיגיון הכלכלי בקביעת שיעור האגרה המקיים קשר מסוים עם עלות השירות", כותב ליכט. יש לציין כי הצעת חוק האגרות החדשה כוללת בכל מקרה תיקון של הניסוח, כך שהצמדה תהיה לשינוי כלשהו במדד - עלייה או ירידה.

ליכט מבהיר כי הוא מפרסם את חוות הדעת שלו כדי לא להתעכב עד שיתוקנו כל החוקים שבהם מופיע הנוסח "הצמדה לעליית המדד". הוא מנחה את משרדי הממשלה לפעול בהתאם לחוות הדעת שלו: "על משרדי הממשלה השונים לפעול בהתאם לאמור בחוות דעת זו, ולהתאים את מנגנוני חישוב האגרות כך שיתחשבו גם בירידת המדד".

הזינו שם שיוצג כמחבר התגובה
בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שהינני מסכים/ה עם תנאי השימוש של אתר הארץ