הפשרות הכואבות של ועדת שטרום - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הפשרות הכואבות של ועדת שטרום

דו"ח שטרום הוא אוסף של פשרות, שנועדו לשרת את ההסכמה של בנק ישראל להפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים ולהקל את הרגולציה שלו ■ הפרדתה של חברת כאל מהבנקים המחזיקים בה היא כנראה המהלך היחיד שיחזיר את העקביות להמלצות הוועדה

7תגובות

1. הסתירה הפנימית בשאלת כאל

חברות כרטיסי האשראי מספקות בסך הכל 8% מהאשראי הצרכני בישראל - בנקי האם שלהן מספקים את עיקר האשראי, 86% ממנו. ההחלטה הדרמטית של ועדת שטרום, לגבי הפרדת חברות כרטיסי האשראי, צפויה לכאורה להביא לשינוי הנוגע ל–8% בלבד מהיקף האשראי הצרכני בישראל.

אוליבייה פיטוסי

בפועל, מדובר בהרבה פחות מכך - מכיוון שחברת כאל היא הדומיננטית מבין השלוש במתן אשראי צרכני (42% מהאשראי שמספקות חברות כרטיסי האשראי ניתן על ידה), ולפי ההמלצות, כאל הרי צפויה להישאר בבעלות בנקי האם שלה,דיסקונט והבינלאומי. לפיכך, בניכוי חלקה של כאל, סך האשראי הצרכני הצפוי להיות מופרד מהבנקים ולצאת לתחרות הוא 4.6%. האם הפרדת חברות כרטיסי האשראי היא אכן בשורה צרכנית חשובה כל כך?

על רקע הנתונים האלה, רבים בקרב חברי ועדת שטרום סבורים כי הוויתור שנעשה בדו"ח הוועדה - שלפיו כאל תישאר בידי דיסקונט והבינלאומי למשך ארבע שנים לפחות, ובתום ארבע השנים תיבחן הבעלות עליה לפי מפת התחרות שתתפתח בתחום כרטיסי האשראי - הוא ויתור מוגזם. גם רשות ההגבלים, גם אגף התקציבים באוצר וגם נציג הציבור אבי בן בסט, חושבים שעדיף היה להפריד גם את כאל מבנקי האם שלה.

ההערכה היא שהסיכוי שכך יקרה לבסוף גבוה - וכך, הדו"ח הסופי של ועדת שטרום יכלול המלצה על הפרדה מיידית של כאל, או לפחות קיצור משך הזמן להמשך ההחזקה בה לשלוש שנים במקום ארבע, ולו בגלל הסתירות הפנימיות שקיימות בדו"ח.
מן הצד האחד, שני בנקים בינוניים - דיסקונט והבינלאומי - מקבלים היתר להמשיך ולהחזיק בחברת כרטיסי האשראי שלהם, כאל, על בסיס הטענה כי הדבר עשוי לחזק אותם וליצור תחרות בין הבנקים.

מן הצד האחר, על בנקים קטנים בהרבה, כמו אגוד או ירושלים, נאסר לרכוש את חברות כרטיסי האשראי המופרדות מהבנקים. מן הצד השלישי, מותר לבנקים קטנים לשתף פעולה עם חברות כרטיסי האשראי המופרדות, להנפיק עבורן כרטיסי אשראי ולנהל עבורן את מסגרות האשראי, וזאת עד להיקף של 25% מהיקף האשראי שמעמידה חברת כרטיסי האשראי.

חדוה בר
דניאל בר און

כשחברי ועדת שטרום מתבקשים להסביר את הסתירות האלה - מדוע מותר לדיסקונט הבינוני להמשיך ולהחזיק את כאל, אבל אסור לבנק ירושלים הקטן לרכוש חברת כרטיסי אשראי - הם מגמגמים. תירוץ אחד הוא שאין דין החובה של הפרדת בעלות כדין היתר לרכישת בעלות חדשה, וכי הראשון הוא מהלך דרקוני שיש להיזהר בו. תירוץ אחר הוא שהוועדה מעדיפה שלא בנקים ירכשו את חברות כרטיסי האשראי, כדי שמגבלות הפיקוח הקשות על בנקים לא יגבילו את צמיחת חברות כרטיסי האשראי המופרדות.

קשה להאמין שהתירוצים האלה משכנעים מישהו, אפילו לא את חברי ועדת שטרום, ודי ברור שהוועדה אינה עקבית בנוגע לשאלת האחזקות של בנקים קטנים ובינוניים בחברות כרטיסי אשראי. הפרדתה של כאל מהבנקים המחזיקים בה נראית כמו המהלך היחיד שיחזיר את העקביות להמלצות הוועדה.

2. המחלוקת על הפיקוח

ב–2001 היה זה דרור שטרום, בתפקידו כממונה על ההגבלים העסקיים, שנלחם בעוז על אישורו של חוק נתוני האשראי בכנסת - החוק שאמור היה לפתוח את התחרות בשוק האשראי הצרכני - וראה בעיניים כלות איך התנגדות של בנק ישראל מחריבה את החוק. 14 שנים מאוחר יותר, כששטרום קיבל משר האוצר, משה כחלון, את הובלתה של הוועדה להגברת התחרות באשראי הבנקאי, היה ברור שהוא מגיע לוועדה עם עמדה מוקדמת בעד הפרדת חברות כרטיסי האשראי (כפי שדרש השר הממנה), בעד הקמת מאגר נתוני אשראי (המהלך כבר מקודם בפועל, בנפרד מוועדת שטרום, על ידי בנק ישראל) ונגד בנק ישראל.

מפתיע, לכן, לגלות ששטרום מסיים את עבודת הוועדה כשהוא משמש מליץ היושר העיקרי של בנק ישראל, ומי שנלחם בעד זכותו של הבנק להמשיך ולפקח על חברות כרטיסי האשראי לנוכח התנגדות נחרצת של אגף התקציבים באוצר, רשות ההגבלים, ונציג הציבור, פרופ' בן בסט. המהפך בעמדתו של שטרום נראה כמייצג את המהפך בעמדתו של בנק ישראל - הגוף שב–2001 מנע את הקמתו של מאגר נתוני האשראי מתוך דאגה לאינטרס של הבנקים, ואילו ב–2015 הוא מקדם את הקמת מאגר נתוני האשראי בעצמו.

בחודשים האחרונים יוצאים מגדרם בנק ישראל, ובפרט המפקחת על הבנקים, חדוה בר, בניסיון לשכנע כי הבנק השתנה, כי הוא אינו מקדם יותר רק את האינטרסים של הבנקים, וכי הוא באמת ובתמים מתכוון לקדם את התחרות בשוק האשראי. שיאו של המאמץ הזה הוא ההכרזה הדרמטית של בר ב–TheMarker כי היא מתכוונת לאפשר לחברות כרטיסי האשראי להיהפך לבנקים - בנקים חדשים ראשונים במדינת ישראל זה לפחות 40 שנה, אם כמובן חברות כרטיסי האשראי בכלל יחפצו בכך.

במקביל, בר עושה מאמצים כנים להפחית את רף הרגולציה הדרקוני של בנק ישראל, שבפועל מהווה חסם בפני כניסת מתחרים חדשים. כך, ב–2011 פירסם בנק ישראל את ההוראה המאפשרת לחברות סליקה חדשות לקום בישראל. ההוראה דרשה מכל סולק חדש שיקום הון עצמי של 15%. לשם השוואה, הרגולציה האירופית (PSD) דורשת מסולקים הון עצמי של כ–1%. אין תמה שאף סולק חדש לא קם מאז 2011.

בר, בניסיון להוכיח רצינות, הודיעה בנובמבר כי היא משנה את כללי הפיקוח על סולקים. סולקים קטנים, עד 10% משוק הסליקה בישראל, ייהנו מאותם תנאי רגולציה כמו של PSD. לעומת זאת, סולקים גדולים יותר ימשיכו להיות כפופים לכללי הפיקוח על הבנקים, אבל באופן מקל - במקום דרישת הון של 15%, בר הפחיתה את דרישת ההון ל–8%.

אין ספק כי הפחתת דרישת ההון מ-15% ל-8% היא דרמטית. שטרום בוודאי התרשם מכך לטובה. לעומתו, חלק גדול מחברי ועדת שטרום הזכירו ש-8% הם עדיין פי שמונה מהנדרש באירופה, וכי הרף גם קרוב באופן חשוד לרף הדרישה מבנקים קטנים - 9% הון. נזכיר כי בנק נחשב לגוף פיננסי מסוכן מאוד (הוא לוקח פיקדונות מהציבור, ולכן חייבים להבטיח את היציבות שלו), ולכן אפשר להסביר מדוע בנק חדש נדרש להון עצמי של 9% - אבל איך ייתכן שחברת סליקה נדרשת להון עצמי של 8% גם היא?
מרבית חברי ועדת שטרום, לכן, נותרים חשדנים כלפי ההצהרות של בנק ישראל כי הוא הפך את עורו, ונהפך לפתע לחובב תחרות - ומחכים להוכחה בעין לכך. חלקם, כמו אגף התקציבים, לא מחכים אפילו לכך, וטוענים שבלתי־סביר עניינית שבנק ישראל יפקח על חברות כרטיסי האשראי.

מבחינה עניינית, טוענים המתנגדים, הפיקוח צריך להתחלק בין פיקוח על בנקים בפרט, ופיקוח על כל הגופים שליציבות שלהם יכולה להיות השפעה על המשק הישראלי כולו (סיכון סיסטמי), שיישארו בידי בנק ישראל. לעומת זאת, גופים שלא לוקחים פיקדונות ולא מסכנים את המשק, צריכים להיות מפוקחים בידי המפקח החדש על האשראי החוץ־בנקאי - רגולטור המוקם בימים אלה.

לצורך זה אין הבדל בין האחים נאוי או פנינסולה, שמעמידים אשראי של מאות מיליוני שקלים לציבור, לבין חברות כרטיסי האשראי. אלה וגם אלה מעמידים אשראי לציבור בלי לקחת פיקדונות, ולכן הסיכון המשקי שהם מייצרים נמוך בלבד. אותו כלל חל גם לגבי חברות סליקה, שהסיכון שהן מייצרות למשק קטן במידה משמעותית בעקבות ההמלצה של ועדת שטרום לעבור לסליקה יומית.

בין העמדה המצדדת של שטרום לעמדה המתנגדת מכל וכל של אגף התקציבים, נמצאת עמדת הביניים של רשות ההגבלים העסקיים, שגורסת כי מה שחשוב הוא לא מי מפקח, אלא איך יתבצע הפיקוח - שאלות כמו איזה גוף מייצר סיכון סיסטמי, מהו מדרג הפיקוח בין גופים בעלי סיכון יציבותי גבוה יותר ופחות, והאם חברת סליקה מייצרת בכלל סיכון יציבותי כלל־משקי.

ברשות רוצים לראות את עקרונות הפיקוח מתחדדים, כך שיהיה ברור שהאיזון בין יציבות לבין תחרות אכן נמצא - ולא חשוב אם המפקח הוא בנק ישראל, או רשות פיקוח אשראי עצמאית חדשה, שתמוזג עם הפיקוח על הביטוח ותוצא מחוץ למשרד האוצר (כפי שמציע האוצר עצמו, במפתיע).

3. הפשרה מצדיקה את המחיר?

השאלה מי יפקח על חברות כרטיסי האשראי, צריך לחדד, אינה רלוונטית רק לשאלת שלוש חברות כרטיסי האשראי הקיימות, אלא היא אמורה להשפיע על הסיכוי שיוקמו חברות כרטיסי אשראי חדשות בעתיד. אם בנק ישראל לא יקל את הרגולציה שלו מספיק, התוצאה עלולה להיות כמו זו של ההוראה להקמת סולקים חדשים מ–2011 - פתחנו את השערים לכאורה לחברות כרטיסי אשראי חדשות, ובפועל אף חברה חדשה לא מסוגלת לעמוד בדרישות, ולכן אנו נשארים שבויים בידי הקרטל של החברות הקיימות.

זהו גם הטיעון החד ביותר של האופוזיציה בוועדת שטרום. הטענה היא שבשביל להגיע להסכמה עם בנק ישראל על הפרדת חברות כרטיסי האשראי הקיימות מהבנקים, שולם המחיר שמשאיר את הפיקוח בידי הבנקים - ובפועל חוסם את כניסתן של חברות כרטיסי אשראי חדשות לתחרות.

דו"ח שטרום הוא אוסף של פשרות שנועדו לשרת את ההסכמה של בנק ישראל להפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים, ולהקל במידות אלה ואחרות את הרגולציה שלו. כך הפשרה בעניין השארת כאל בידי הבנקים, וכך גם הפשרה של השארת הפיקוח בידי בנק ישראל. המחלוקת הגדולה בוועדת שטרום היא אם הפשרה מצדיקה את מחירה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#