הראו לנו את האקסלים: האגדות של נתניהו על מתווה הגז

היום כבר ברור: מכרו לציבור את מתווה הגז על בסיס אגדות על הכנסות המדינה והתמלוגים ■ ראש הממשלה, שר האוצר והנגידה חייבים לפרסם את חישוביהם להכנסות מגז בשנים הקרובות

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אסדת הקידוח תמר
אסדת הקידוח תמרצילום: תומר אפלבאום

באחד הסיפורים הידועים בהיסטוריה של העסקות שהתבררו בדיעבד כמגוחכות, רכשו ההולנדים מאינדיאנים מקומיים את האי מנהטן בתמורה לסחורות שהיו אז שוות 24 דולר - או 1,050 דולר במונחי מטבע של 2014. האם בעוד עשר שנים או 20 שנה, כשנעשה את החשבון, יתברר שמתווה הגז שעליו הסכימו ממשלת ישראל והחברות דלק ונובל אנרג'י יצטרף גם הוא לרשימת העסקות האלה?

החשד הזה עולה מחדש בכל פעם שבה מישהו מהמערכת השלטונית הרשמית נדרש לענות על שאלות הציבור. בשבוע שעבר היו אלה אנשים כמו נגידת בנק ישראל, קרנית פלוג, וסגן ראש המועצה הלאומית לכלכלה, מוריס דורפמן, שהתייצבו לעדות ושאלות בפני ועדת הכלכלה של הכנסת. הנגידה, למשל, הצהירה בפני הוועדה כי היא חושבת שמתווה הגז ראוי במצב שנוצר, אבל כשהתבקשה לספק מספרים והערכות כמותיות, התברר שהתמונה שרואה היועצת הכלכלית הראשית לממשלה שונה ממה שסיפרו לנו עד היום.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האנרגיה, יובל שטייניץ, עשו בחודשים האחרונים עבודה ממש לא רעה בשיווק המתווה לציבור. השיטה שלהם, כמו תמיד אצל פוליטיקאים, היתה בחירה של שני מסרים פשוטים וקליטים וחזרה עליהם מאות פעמים, מפני שאם אומרים את אותו הדבר הרבה פעמים - הוא כנראה נכון. שני המסרים היו: 1. אוצר הגז יכניס לקופת המדינה "מאות מיליארדים" שיוזרמו "לחינוך, בריאות ורווחה". 2. חלקו של הציבור בתגליות הגז יהיה 60%.

זה הצליח להם. "מאות מיל­יאר­דים" נשמעים טוב לכולם, גם אם לא ברור באיזה מטבע מדובר, על פני כמה זמן הכספים האלה נפרשים (ומה שווה שקל או דולר שנקבל בעוד עשר שנים, כשהגז יזרום בקצב גבוה) וגם אין שום התחייבות מה ייעשה בהם. ההצהרה בדבר חלוקת 60% לטובת הציבור נשמעת טוב אף יותר. למה? כי היא פוטרת את השומעים מהתעמקות בפרטי המתווה. מה משנה מה בדיוק כתוב בו, אם ממילא הציבור מקבל 60% מהכסף - חלוקה שנראית לרבים סבירה? על בסיס הנתונים האלה, רבים הגיעו למסקנה שהמתווה סביר, וחזרו לעסוק בענייניהם.

לא נתעשר כמו 
קטאר או נורווגיה

יש בעיה אחת קטנה עם קמפיין השיווק הזה: המספרים לא נכונים. ומהם המספרים האמיתיים? על השאלה הזאת אי־אפשר לענות במדויק, מפני שההכנסות מגז תלויות במחירי המכירה שלו - ואין לדעת היום מה יהיו מחירי הגז בעוד חמש, עשר או 15 שנים. כל אחד יכול להש­ת­מש באיזה מספר שירצה, ולקבל איזו תוצאה שיחפוץ. לעומת זאת, אפשר להוכיח שהמספרים שנתניהו ושטייניץ מכרו לנו אינם נכונים כיום, ונגידת בנק ישראל היא הגורם הרשמי הראשון שמודה בזה.

נתניהו לאחר ההצבעה על מתווה הגז במליאת הכנסתצילום: אמיל סלמן

בעדותה בפני חברי הכנסת, הצהירה פלוג שההכנסות הכוללות שהמדינה תקבל מוערכות על ידה ב–70 מיליארד דולר, וחלקו של הציבור בהכנסות מהמאגרים ינוע בין 47% ל–52%. כלומר: לא מאות מיליארדים, ולא 60%.

מה שנכתב במשך שבועות ארוכים רק בעיתון אחד, הנחשב על ידי אחדים במערכת השלטונית ובקרב מונופול הגז כבעל "אג'נדה" בעניין הסדר הגז, נהפך פתאום לעמדה הרשמית של מחלקת המחקר הגדולה של השלטון עצמו.

אלא שגם ההערכות המעודכנות הללו של בנק ישראל הן אופטימיות - ואפשר להמר שהן ימשיכו להתעדכן כלפי מטה גם בשבועות הקרובים, ובוודאי בעתיד הרחוק יותר, כשאפשר יהיה "לספור את הכסף במדרגות". מדוע? כאן צריך להיכנס לנתונים שעליהם מבוסס החישוב.

ראשית, פלוג ביססה את המחיר שהגז הישראלי יקבל על פי ממוצע של כ–6.5 דולרים ליחידת חום. זה אמנם המחיר שחברת החשמל תשלם על פי החוזים הישנים שנחתמו בעבר, אבל בעבור היצוא והמחירים המקומיים העתידיים, הנתון נראה כיום מנותק מהמציאות. זאת, על פי הנתונים ותחזיות ההכנסות והמחירים שמופיעים בדו"חות חברות הגז לבורסה, שמפורטים מהיום עד 2044.

מחיר הגז בעולם ובאזורנו נמוך בהרבה - כולל בחוזים לאספקה בעוד שנים שנחתמים בימים אלה. נכון, יכול להיות שהמחירים יעלו בעתיד, אבל אין היום ולו אנליסט אנרגיה בינלאומי אחד שחושב כך. רובם מדברים דווקא על ירידה נוספת במחיר, לפחות בשנים הקרובות.

נתן זוסמןצילום: אמיל סלמן

שנית, פלוג, שהיא דוקטור לכלכלה, נקבה בוועדת הכלכלה במספרים שלא עברו היוון (כלומר, התאמת ערך הכסף לזמן שייקח עד שנקבל אותו). זהו דבר מוזר, וזה לא כך מהיום: כל המערכת השלטונית בחרה לדבר על הגז במונחים נומינליים, בלי להתאים את ערך השקלים לזמן שייקח עד שיגיעו לקופת המדינה. חלק מהכלכלנים של בנק ישראל, כולל ראש מחלקת המחקר, נתן זוסמן, מלמדים באוניברסיטה - והם היו פוסלים כל מבחן שבו סטודנט שכח להוון את המספרים בתכנון הכנסות מפרויקט של יותר מ–20 שנה. התאמה כזו, על בסיס כל שיעור היוון שייבחר, מורידה מיד את המספרים בעשרות אחוזים.

שלישית, המערכת בחרה להת­עלם מסעיף חשוב בצד ההוצאות הציבוריות של הפרויקט הזה - הוצאות הביטחון. בעוד שברוב העולם נדרשות חברות האנרגיה לשלם בעצמן את הוצאות השמירה על המתקנים שלהן, מדינת ישראל וצה"ל לקחו על עצמם את הוצאות השמירה מבלי להגיש חשבון כלשהו למונופול הגז. כמה זה עולה? כרגיל, אין מספר רשמי, אבל על פי פרסומים חיל הים הזמין ארבע ספינות משמר גדולות במיוחד לשמירה על המונופול, שאותן יפעילו מן הסתם מאות חיילים.

מדובר בהוצאות של מאות מיליוני שקלים בשנה לכל הפחות, שאף אחד אינו טורח לקזז מההכנסות האמורות להיכנס לתק­ציב המדינה. מעבר להוצאות הכספיות של ההגנה על האסדות, יש פה שאלות עקרוניות יותר - כמו מדוע חיילים בשירות סדיר, עם משכורתם הזניחה, צריכים לשמור על אינטרס כלכלי טהור, אפילו אם המדינה שותפה לו? בלב הים התיכון אין התיישבות של יהודים, ואף אחד לא טוען שאסדות הקידוח מגנות על תל אביב. ואם כבר מדברים על הוצאות מול הכנסות - ראוי היה להוסיף גם את העלות של הוצאות הבריאות וזיהום האוויר בהחלטה לייצא גז ולהמשיך להפעיל יותר מ–50% מתחנות הכוח של חברת החשמל בפחם מזהם.

וכך, אם מחשבים את הכנסות המדינה מהגז תוך שימוש במספרים שמרניים המתאימים למציאות; אם מהוונים את המספרים כמו שראוי לעשות לכל פרויקט; ואם מקזזים את עלויות הביטחון - מגיעים לנתונים צנועים הרבה יותר, כמעט מחצית מהנתון המעודכן כלפי מטה של קרנית פלוג. חלקה של המדינה מהכנסות הגז יהיה כ–30%, ואל קופת המדינה יגיעו כ–40–50 מיליארד דולר בלבד.

ואפילו המספר הזה אינו סופי. כדי שלא להסתכן ב"מחלה ההולנדית" ולגרום לעלייה בשער השקל שתפגע מכה אנושה בתעשיות היצוא, רוב הכסף והמט"ח מהגז אמורים לזרום ל"קרן עושר" שתוקם במיוחד, ולא לתקציב. על פי כללי הקרן והחלטות הממשלה, רק הכנסות הריבית מהקרן אמורות להיכנס לבסיס התקציב השוטף. בעולם של ריביות נמוכות, כמו בשמונה השנים האחרונות, אלה לא יהיו מספרים גדולים במונחים של ניהול כלכלת ישראל. ההשפעה על התקציב לא תהיה זניחה, אך גם לא כזו שמשנה עולמות. מדינה עשירה כמו קטאר או נורווגיה - לא נהיה.

עכשיו אפשר לשאול את השאלה הבאה: האם ראש הממשלה היה יכול למכור את מתווה הגז לציבור, לו היה עומד מעל דוכן הנואמים ואומר כך: "קרה לנו נס. גילינו אוצר של גז בים. חייבים להוציא אותו מהאדמה. אנחנו נקבל, בפריסה לעשרות שנים ואחרי קיזוז הוצאות ביטחון, כמה עשרות מיליארדים - אבל לא נשתמש בהם, ונפקיד אותם בקרן העושר. את הריבית של הקרן, ככל שתהיה, נעביר לתקציב ונשקיע בבריאות, חינוך ורווחה"? לא בטוח. כן בטוח שהמכירה של המתווה היתה אז קשה הרבה יותר.

החישובים אינם 
סודות מדינה

רבים יאמרו שהמספרים לעיל אינם נכונים, שאי־אפשר לסמוך על ניתוח של עיתונאים, שממילא העיתון הזה מאלץ את המציאות להתאים להתנגדותו למתווה, ושהמספרים של נתניהו או של פלוג אמינים יותר. אנחנו מקבלים את ההסתייגות הזאת, ולכן יוצאים בקריאה אל ראש הממשלה, שר האוצר ונגידת בנק ישראל: אנא פרסמו ברבים את החישובים שלכם להכנסות המדינה מגז בשנים הבאות.

הראו לנו את גיליונות האקסל שלכם, ואנחנו יודעים שיש כאלה. הדבר אושר על ידי הממונה על אגף התקציבים במשרד האוצר. בנק ישראל ערך חישובים. במועצה הלאומית לכלכלה, שבניהולו של משרד ראש הממשלה, נוהגים לספר שהם מעדכנים את האקסלים שלהם בכל פעם שמתרחש שינוי במחירי הגז העולמיים.

הראו לנו בבקשה את החישובים האלה, של כמה כסף ייכנס לתקציב המדינה מדי שנה בעשר השנים הקרובות - כי רק כך נדע אם באמת קרה לנו ה"נס" שעליו אתם מדברים. למען הסר ספק, אלה לא סודות מדינה, כי אם נתונים ציבוריים, וכמו שאמר בשבוע שעבר השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, בעת עדותו בפני ועדת הכלכלה: "המידע שברשותי שייך לציבור".

האם נתניהו ושר האוצר משה כחלון ירימו את הכפפה - או יעדיפו להמשיך להסתתר מאחורי מספרים לא נכונים ("60%") ותירוצי התחמ­קות ("אני מנוע")? נתניהו צפוי להופיע בשבוע הקרוב בפנוי ועדת הכלכלה, ואז להכריז כי לפי סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, הוא החליט לעקוף את הממונה על ההגבלים ולהפוך את מתווה הגז לעובדה מוגמרת. ראוי שהציבור יראה את האקסלים הללו לפני ההכרזה הסופית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker