מה יאמר השר גבאי לוועדת הכלכלה - אם נתניהו ירשה לו - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מה יאמר השר גבאי לוועדת הכלכלה - אם נתניהו ירשה לו

לא ברור אם השר להגנת הסביבה יתייצב בפני ועדת הכלכלה. אם ירשו לו לדבר, הוא בוודאי ימליץ להתמקד בביטחון האנרגטי, לבטל את ששינסקי, לאמץ את המונופול - ולנהל את משק הגז באמצעות פיקוח מחירים או באמצעות מונופול רכישה מסוג "קונה יחיד"

6תגובות

הפארסה סביב זימונו של השר להגנת הסביבה, אבי גבאי, לדיון בוועדת הכלכלה על מתווה הגז היתה יכולה להיות עוד אנקדוטה פוליטית על התפקוד המעוות של השלטון בישראל, וגם על הדרכים העקומות שבהן מתקבלת ההחלטה הכלכלית החשובה ביותר בשנים האחרונות. אלא שהיא הרבה יותר מזה: היא עוד סדק בדמוקרטיה הישראלית.

כי מה אזרחי ישראל רואים לנגד עיניהם? הם רואים שיש שר מקצועי אחד בממשלה (גבאי אינו חבר כנסת), שאחראי על זיהום האוויר ואיכות הסביבה, שהתנגד למתווה הגז בעת ההצבעה עליו בממשלה. הם יודעים מקריאת עיתונים שהשר הזה הציג בפני ראש הממשלה מתווה חלופי, שונה במהותו, מהמודל הנוכחי. הם יודעים גם שעשרות אלפי אנשים יוצאים מדי שבת לרחובות בכל רחבי הארץ וזועקים שהמתווה הוא "שוד הגז" ו"כניעה למונופול".

ועכשיו הציבור רואה שכאשר ועדת הכלכלה של הכנסת מבקשת מאותו שר לבוא ולענות על שאלותיהם, ראש הממשלה עושה שמיניות באוויר כדי למנוע את הופעתו. מפרסומים בטלוויזיה אנחנו יודעים שמלשכת ראש הממשלה פנו לאנשים הקרובים ביותר למשה כחלון - אבי גבאי הוא שר מטעם מפלגת כולנו ומנכ"ל התנועה - כדי שזה יעצור אותו מלהתייצב בוועדה. כאשר בקשות אלה לא נענו, פנו מטעם ראש הממשלה לערוץ המשפטי וביקשו מהמשנה ליועץ המשפטי, אבי ליכט, להבהיר לגבאי שמרגע שעמדת הממשלה התקבלה, אסור לו לצאת נגדה. עד רגע זה לא ברור אם גבאי, שזומן ליום רביעי השבוע, אכן יגיע לדיון בוועדה, ואם יגיע, מה יהיה "מותר או אסור לו להגיד".

זו אינה דמוקרטיה. מותר לציבור, באמצעות הנציגים ששלח לבניין ההוא בירושלים, לשאול את השר גבאי מדוע התנגד למתווה בממשלה, לקבל ממנו תשובות ישירות ומלאות, ולברר אם קיימת לדעתו אלטרנטיבה טובה יותר 
למתווה הנוכחי.

השר להגנת הסביבה אבי גבאי
מוטי מילרוד

גבאי עצמו, אפשר לשער, המום ממה שהוא עובר במגזר הציבורי. אפילו במגזר העסקי הפרטי, שבו חברה מתנהלת בדרך הקרובה לדיקטטורה - וגבאי היה מנכ"ל בזק - לא מונעים ממנהל בכיר להופיע בפני הדירקטוריון ולענות על שאלות אם ועדת הביקורת של הדירקטוריון מבקשת זאת.

כך נראה 
"מתווה גבאי"

אם הדמוקרטיה הישראלית אינה מתפקדת, אזי אחד התפקידים המרכזיים של העיתונות הוא להביא את המידע שראש הממשלה מבקש למנוע מהציבור. לכן, מתוך פרסומים בתקשורת והופעות של גבאי בכנסים ציבוריים, הנה העקרונות של "מתווה גבאי" - הדברים שהוא כבר הציג לראש הממשלה, שבגינם הוא היה היחיד שהצביע נגד המתווה הנוכחי בישיבת הממשלה, ומה שהוא צריך לספר בוועדת הכלכלה.

1. ביטחון אנרגטי. על פי גבאי והמשרד להגנת הסביבה, לאחר שלמד את הנושא (ובקיץ האחרון היה רגע שבו כחלון מסר למקורביו כי יעביר את הטיפול בשוק הגז לגבאי, מכיוון שהוא עצמו "מנוע" מלעסוק בו בשל קרבתו לטייקון קובי מימון, בעל השליטה בחברת ישראמקו השותפה במאגר "תמר"), הדבר החשוב ביותר בעת תכנון שוק הגז הוא לא התחרות אלא "ביטחון אנרגטי" או "עצמאות אנרגטית".

בנימין נתניהו
רויטרס

על פי גבאי, בהינתן המצב הנתון שנוצר בשוק, מציאות של מונופול בשוק הגז היא עובדת חיים שאפשר לחיות עמה. גבאי אמר את הדברים בצורה מפורשת בכנס כלכלי שקיים TheMarker לפני שלושה שבועות: "בסופו של דבר לא יהיה שוק משוכלל של חמישה או שישה שחקנים - וגם לא משנה אם ימכרו חלק מהאחזקות בתמר או לווייתן. יש מקומות שבהם צריך להשלים עם מונופול, והגז הוא אחד מהם. המדינה צריכה לפקח על התחום".

לעומת זאת, גבאי מדגיש שמתווה נכון צריך לקבוע כיעד ראשוני את העובדות בשטח, ברמה הפיסית: עוד צינורות מהמאגרים אל חופי ישראל, פיתוח של עוד מאגרים, ופיתוחה של כלכלת גז רחבה. "צינור אחד שמוביל את הגז לתוך המדינה, זה לא לעניין - זה לא נותן ביטחון אנרגטי ולא קיבולת", אמר גבאי באותו כנס. במלים אחרות: מדינת ישראל צריכה לקבוע מנגנון אחר, שלא קיים כיום, שיבטיח הנחה מהירה של צינורות נוספים לחוף הישראלי, קודם מ"תמר" ובהמשך ממאגרים נוספים.

2. מדינת ישראל צריכה לפתח כלכלה של גז - בעבור חברת החשמל ויצרני חשמל פרטיים, בעבור מפעלים תעשייתיים וגם בעבור התחבורה - למשל אלפי אוטובוסים וכלי רכב כבדים. בעוד אנשי משרד האוצר והמועצה הלאומית לכלכלה בנו מתווה שמבוסס על ההנחה שהביקוש לגז בישראל מוגבל ולכן יש לקדם את היצוא כדי להצדיק את ההשקעות בפיתוח מאגרים, אבי גבאי קובע שמדינת ישראל יכולה וצריכה לצרוך הרבה יותר גז. כמה? הנה: "מדינת ישראל צריכה לצרוך פי שניים יותר גז משהיא צורכת כיום" - כך אמר באותו כנס.

המשרד להגנת הסביבה, מתברר, חוזה לישראל עתיד הרבה יותר ירוק מזה שראש הממשלה וחברות הגז מתכננים לנו, על פי המתווה הנוכחי. החזון שלהם כולל מעבר לייצור של 70% מהחשמל באמצעות גז (לעומת כ–50% כיום - השאר מיוצר מפחם מזהם), חיבור אלפי מפעלים (לעומת פחות מ–20 כיום), ואלפי אוטובוסים וכלי רכב כבדים שמונעים בגז. הם גם מציגים חישובים שמצביעים על חיסכון של מיליארדי שקלים בשנה בהוצאות בריאות ואחרות בזכות כלכלה כזאת.

3. מחיר הגז והמסים הנגזרים ממנו צריכים להיקבע בדרך אחרת. מתווה הגז הנוכחי וכללי המס שנקבעו בוועדת ששינסקי מכתיבים עיקרון שלפיו מחיר הגז ייקבע באופן "חופשי" במשא ומתן בין המונופול לבין צרכני הגז בישראל.

אבי גבאי אינו חושב שזהו העיקרון המתאים במצב הנוכחי, גם אם יש לחוזי הגז החדשים תקרת מחיר זו או אחרת. הנה, במלים שלו: "הנושא השני הוא תיקון של מערכת המחירים. אני חושב שבסופו של דבר, מערכת התמחור שנקבעה לא טובה ללקוחות ולא טובה לחברות הגז. נכון שיהיו מחירים שונים לגז, דווקא מכיוון שיש לו שימושים שונים. לחברות הגז צריכה להיות גמישות מחירים. תעשייה שנשענת על גז צריכה לשלם מחיר נמוך יותר מחברת החשמל".

איך עושים את כל זה? פתרון אחד, שאותו גבאי מכיר היטב מהימים שבהם היה מנכ"ל בזק, הוא פיקוח על המחירים. אבל יש פתרון אחר, טוב יותר: חברה ממשלתית שתהיה "קונה יחיד" לכל הגז בישראל - Single Buyer בלועזית - מונופסון מול המונופול. זה לא רעיון חדש, והוא מקובל בכמה מדינות, ובעיקר במדינות מערביות שעשו את צעדיהן הראשונים בשוק הגז והנפט. בין המדיניות שהחלו את דרכן בשוק הגז והנפט באמצעות single buyer מונים בחברת TASC את צרפת, הולנד, גרמניה, בלגיה ובריטניה - וגם מצרים, שמאז תגלית הגז האחרונה בשדה זוהר חזרה להיות שחקן מרכזי בשוק הגז של מזרח הים התיכון.

לקונה יחיד כזה - ובחברת TASC, שניתחה את השוק והמליצה על המנגנון, ממליצים על חברת נתיבי גז לישראל ("נתג"ז") או חברת החשמל - יש יתרון כפול. היא יכולה להבטיח לקודחים רווח גבוה הוגן, שיצדיק את ההשקעה בקידוחים ובפיתוח השדות, כפי שמדינה כמעט תמיד נדרשת ומסכימה לעשות, והיא גם תמכור את הגז למשתמשים ישראלים במחירים שונים, על פי הצרכים של המדינה ויעדיה הכלכליים והחברתיים.

למשל, אם המדינה תבקש לעודד את התעשייה ואת תחבורת הגז, היא תוכל להבטיח להן גז במחיר נמוך, לפחות בשנים הראשונות, כדי לספק את הכדאיות הנדרשת להחלפת הדלקים המזהמים שבהם הן עושות שימוש כיום. המנגנון של קונה יחיד יכול גם להבטיח את פיתוחם של מאגרים שכדאיותם הכלכלית מוטלת בספק במתווה הנוכחי. למשל, במציאות הקיימת, רבים מסופקים אם כדאי לפתח את מאגרי כריש ותנין הקטנים, שאותם מונופול הגז מחויב למכור. קונה יחיד, לעומת זאת, יכול להתחייב לקנות את הגז שלהן במחיר כזה שיבטיח את כדאיות פיתוח המאגרים.

4. ששינסקי מיותר, והמספרים על "מאות מיליארדים" ש"יחזרו לציבור" אינם מציאותיים. ומה עם המסים, ישאלו ודאי חברי ועדת הכלכלה? מה עם ה–"60% שיחזרו למדינה"? מה עם הבטחות ראש הממשלה על "מאות מיליארדים שיופנו לבריאות, חינוך ורווחה"?

על פי פרסומים בתקשורת הכלכלית, השר אבי גבאי הציג בפני ראש הממשלה הערכות שלפיהן הכנסות המדינה מהמתווה הנוכחי יהיו נמוכות בהרבה מכל ההבטחות והחיובים שנעשו בעבר - והמלצה לוותר לחלוטין על מנגנון המיסוי של ועדת ששינסקי המושתת על מיסוי רווחי היתר של חברות הגז, אם וכאשר אלה יגיעו.

קל לראות כיצד מנגנון של קונה יחיד יכניס לקופת המדינה לא פחות כסף, ואולי יותר ממנגנון ששינסקי, למשל באמצעות מנגנון ישיר של "בלו" (מס) על מחיר הגז, בדיוק כמו הבלו על מחיר הדלק הנוזלי. הרעיון: מבטחים לחברות הגז רווח יפה, אפילו יפה מאוד, כזה שיבטיח את כדאיות הקידוח והפיתוח - אבל לא רווחי יתר שלאחר מכן מנסים להתחלק בהם.

וגבאי צודק: החישובים של בנק ישראל מלפני שנה בדבר הכנסות כל כמעט 600 מיליארד שקל מהגז, שעליהם רבים עדיין מתבססים, נראים כיום מנותקים לחלוטין מהמציאות. גם הערכה מעודכנת יותר של אמיר לוי, ראש אגף התקציבים באוצר, על הכנסות של "100 מיליארד דולר" - גם היא נראית אופטימית מדי.

כאשר לוקחים מספרים מעט יותר שמרניים על כמות הגז שתוצא מהאדמה ועל המחירים הנוכחיים בשווקים, ומהוונים את הנתונים בריבית מתאימה כפי שנהוג לעשות בכל חישוב כלכלי עתידי (תרגיל שמשום מה לא נעשה בהערכות של ההכנסות מהגז - הרי שקל כיום אינו שווה לשקל שיתקבל ב–2035) - מקבלים מספרים נמוכים בעשרות אחוזים. במלים אחרות: הגז יכול לשנות את שוק האנרגיה ואיכות הסביבה, אבל ספק אם יביא למהפכות ב"בריאות, חינוך ורווחה", שאותן מבטיח ראש הממשלה.

נציגיו של ראש הממשלה בוועדת הכלכלה, אנשים כמו חברי הכנסת דוד ביטן (ליכוד), נורית קורן (ליכוד) ונאוה בוקר (ליכוד), בוודאי ישאלו את גבאי שאלות התואמות את קמפיין השיווק של ראש הממשלה ושר האנרגיה יובל שטייניץ. למשל: "האם אתה לא חושש שאם המתווה לא יאושר, ישראל תיכנס למערבולת של דחיות אינסופית בפיתוח המאגרים ותביעות בינלאומיות בהיקף של מיליארדי דולרים מצד חבלת נובל אנרגי"?

גבאי, מצדו, יספק כנראה את התשובה הממלכתית ויענה שהוא חבר בממשלה, ולכן מחויב להחלטותיה, שהתקבלו ברוב גדול - הוא הרי היה המתנגד היחיד למתווה. הוא גם יאמר, כפי שעשה באחרונה, שחרף הביקורות שלו מרגע שהתקבלה החלטת ממשלה, "צריך ללכת קדימה. בזה נגמר העניין".

אבל אם יינתן לו להציג את הדברים שהוא אמר לראש הממשלה בחדר הסגור - הם יספרו סיפור אחר לחלוטין.

הרעיונות של השר מוכיחים: אפשר גם אחרת

הרעיונות של השר להגנת הסביבה, אבי גבאי - ואולי נכון יותר לראות בהם שורה של הסתייגויות ומחשבות חלופיות - רחוקים מלהיות משנה סדורה או מתווה שלם. יש בהם דברים מיותרים, למשל מתן ודאות רגולטורית לעשר שנים לחברות הגז, המזכירה את ההתחייבות השלטונית השערורייתית המופיעה במתווה שנתניהו מנסה להעביר. זו התחייבות מיותרת: הרי מרגע שהמדינה תאמץ נוסחה שמבטיחה לחברות הגז רווח יזמי נאות בתמורה לפיתוח מאגר, אין בה שום צורך. אין סיבה למנוע מהריבון לשנות את חוקי המשחק אם השוק והמציאות יחייבו זאת - וממילא ראוי שהאינטרס הציבורי הלאומי יגבר על האינטרסים של המונופול.

למעשה, רבים גם יתנגדו לעמדת המוצא של גבאי, שמקבלת כנתון את קיומו של המונופול למשך שנים ארוכות. הם יעדיפו להתחיל עם שבירתו, למשל באמצעות פיצול אמיתי ומלא של הבעלות על תמר ולווייתן. יש להם ממי ללמוד: היה זה לא אחר מאשר שר האוצר משה כחלון, האיש שמינה את גבאי לתפקידו, שהבטיח לציבור ערב הבחירות לפרק את מונופול הגז. הנושא הזה, כמו גם כל הטיפול ביצוא הגז ובמיסוי שלו, אינם מקבלים אצל גבאי מענה הולם.

הרעיונות של גבאי מעניינים, אך חסרים. אין בהם, למשל, התייחסות להקמת 
ה–single buyer ופרטי הפעולה שלו - גבאי מזכיר במקום זאת את עיקרון הפיקוח. הערך המוסף העיקרי שלהם הוא זה: להוכיח שיש חלופות למתווה הגז של נתניהו - ושהמתווה הנוכחי לא עונה על רבים מצורכי המדינה והאינטרס הציבורי.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#