משחק הפוקר של ניר גלעד מול המדינה

ההפסדים האחרונים שספג יו"ר כיל מול המדינה הם רק הקדימון למשחק האמיתי שיתחיל בקרוב: הקרב על הארכת הזיכיון לכריית האשלג בים המלח ■ איך יתנהל המשחק הזה? את זה מדינת ישראל ועובדי כיל יחוו על בשרם בחודשים הקרובים

מירב ארלוזורוב

"חזירים", "פושעים", "מאפיה". אלה כמה מכינויי הגנאי שהוטחו שלשום בראשי חברת כיל, ובעיקר ביו"ר ניר גלעד, במהלך הדיון בוועדת הכספים של הכנסת על אישור מסקנות ועדת ששינסקי 2 לגבי מיסוי משאבי טבע. לא ברור מי צריך היה להתבייש יותר בטון הפוגעני והירוד של הדיון - חברי הכנסת, שצווחו בקול גם על ראשי כיל וגם אחד על השני, או ראשי כיל, שזכו לשלל כינוי החיבה הלא־מחמיאים הללו. בכל מקרה, ברור ידו של מי יצאה על העליונה: ידם של חברי הכנסת, הצווחנים יותר או פחות, שאימצו את כל המלצות ועדת ששינסקי, למורת רוחו המובהקת של גלעד.

זאת היתה תבוסה אישית צורבת לגלעד, אחד השכירים בעלי השכר הגבוה במשק. עשרות מיליוני שקלים שילשל גלעד לכיסו, ועל פי הערכות חלק לא קטן מהשכר הוא תגמול מהמעסיק שלו, החברה לישראל ובעל השליטה עידן עופר, על הישגים שהצליח להשיג לחברה לישראל ברגולציה מול המדינה. רק שלא עוד. התבוסה בששינסקי 2 מיתוספת להפסד בבוררות מול המדינה על התמלוגים במוצרי המשך, ולהפסד לפני ארבע שנים במאבק על מעמדה של כיל כחברה שנהנית מהטבות המס של חוק עידוד השקעות הון.

יו"ר כיל, ניר גלעד
יו"ר כיל, ניר גלעדצילום: ליאור מזרחי

התפנית של נתניהו

הצטברות התבוסות היא כואבת, אבל האחרונה דואבת במיוחד: עד שעות ספורות לפני הדיון סברו גלעד וראשי כיל כי פעולות הריכוך המסיבית שהם עשו בלשכת ראש הממשלה, ייתכן שאצל בנימין נתניהו אישית ובוודאי שאצל מנכ"ל משרדו אלי גרונר, יצליחו למתן את המלצות ועדת ששינסקי. הוקם אפילו צוות ארבעה, בראשות גרונר ובהשתתפות משרדי האוצר והכלכלה, שדן בשינוי המלצות הוועדה - שהתקבלו רק לפני פחות משנה, ואף שדבר לא השתנה במציאות הכלכלית מאז נתניהו החליט לבחון את ההמלצות מחדש.

בדיוני הצוות הציגו גרונר ומשרד הכלכלה חזית אחידה, שתמכה במיתון ההמלצות, כשמשרד האוצר התנגד. נראה היה שהרוב בצוות הארבעה תומך בשינוי ההמלצות, לפחות בכל הנוגע להשקעות עתידיות - בניסיון נואש לשכנע את כיל להמשיך ולהשקיע בנגב, למרות המלצות ששינסקי. רק שברגע האחרון חלה תפנית מפתיעה: התנגדות עיקשת של שר האוצר, משה כחלון, לריכוך ההמלצות, וגם עבודה מקצועית שהביאה לכך שצוות הארבעה שוכנע כי מרבית המלצות ששינסקי הן סבירות ומאוזנות, הביאה לתפנית גם בעמדת נתניהו.

ספק אם נתניהו נסחט בידי שר האוצר שעמד על דעתו, או שנתניהו שינה דעתו לאחר שגרונר שוכנע בעצמו כי אין צורך לבצע שינוי מקצועי בהמלצות. בכל מקרה, ראש הממשלה ירד מדרישתו להכניס שינוי בהמלצות, וכך, להפתעת כולם, ההמלצות הוגשו לכנסת בגרסה המלאה. מדובר בהצלחה גדולה לכחלון, ולתפנית מעוררת כבוד גם של ראש הממשלה.

האכזבה של גלעד מהתפנית של הרגע האחרון היתה, ניתן להניח, רבה. השאלה הגדולה היא מה תהיה תגובתו. לאורך כל הדרך חזר גלעד ואיים כי פגיעה נוספת בכיל - אחרי הוצאתה מחוק עידוד השקעות הון, הטלת עלות קציר המלח עליה, ההפסד בבוררות התמלוגים, ועתה הגדלה משמעותית של המיסוי המוטל עליה - תאלץ את החברה לצמצם את השקעותיה בנגב ולפטר עובדים רבים. הניתוח של ועדת ששינסקי, זה שגם הוצג בפני גרונר והצליח לשכנע אותו, לימד כי מדובר באיום חסר תוקף כלכלי.

המיסוי שמטילה ועדת ששינסקי הוא הוגן, וגם לאחריו הרווחיות של כריית האשלג בים המלח גבוהה משמעותית מבכל מקום אחר בעולם. על פניו, כלומר, מדובר באיום סרק - אין סיבה לכיל להפסיק להשקיע בפיתוח מפעלי ים המלח, משום שזאת עדיין הפעילות הרווחית ביותר שלה בכל העולם.

אבל שני דברים מעוררים כאן דאגה. האחד, התנהלותה הכוחנית של הנהלת כיל עד עתה, שאיימה בהפסקת השקעות ובפיטורים - אם יוטל על החברה מס ששינסקי - ועשויה לחשוב שאי־מימוש האיום יביא לפגיעה במוניטין הכוחני שלה ובאפקטיביות איומיה בעתיד. והשני, שהמאבק סביב המלצות ששינסקי 2 הוא רק הקדימון למאבק האמיתי שכיל והחברה לישראל מנהלות מול המדינה: המאבק על הארכת הזיכיון ב-2030.

דיון בנושא כיל בוועדת הכספים בכנסת צילום: אוליבייה פיטוסי

האיום האמיתי של כיל

הזיכיון של כיל לכריית האשלג בים המלח ניתן ב-1961, כשהחברה היתה בבעלות ממשלתית מלאה, ומועד פקיעתו נקבע ל-2030. תנאי פקיעת הזיכיון מנוסחים בערפול, אבל בעיקרון הזיכיון אמור לשוב לידי המדינה - לאחר שתקנה מידי כיל את נכסיה בערכם המופחת. החל ב-2020, עשר שנים לפקיעת הזיכיון, החברה אינה יכולה לבצע השקעות יותר אלא באישור המדינה. בפועל, כלומר, האיום של כיל להפסיק להשקיע הוא איום אמיתי, אבל לא בגלל ששינסנקי - פקיעת הזיכיון לא תאפשר לחברה להמשיך ולהשקיע בלאו הכי.

כדי למנוע את הידרדרותה של כיל, שנדרשת להשקעות כל העת, המדינה עושה עתה מאמצים להבהיר את האי־ודאות בנוגע לפקיעת הזיכיון. מאמץ אחד מגיע מכיוונה של החשבת הכללית המשרד האוצר, מיכל עבאדי־בויאנג'ו, ובמסגרתו החשבת צריכה ליצוק תוכן אל תוך האמירה המעורפלת: ערכם המופחת של נכסי כיל לצורך רכישה בידי המדינה.

החשבת אמורה לפרסם את הצעתה בשבועות הקרובים, ומדובר בהצעה קריטית — על פי הערכות, כיל מצפה לקבל לנכסיה שווי של מיליארדי דולרים, בין 3 ל–5 מיליארד דולר. כל קביעה פחותה מזו תגרור כמעט בוודאות התנגשות משפטית בין המדינה לכיל.

רק שהוויכוח על ערכם של הנכסים שיירכשו בידי המדינה הוא רק תחילתו של המאבק הצפוי מול החברה לישראל. הקרב העיקרי הוא על עצם הארכת הזיכיון (או על מדוע השימוש במונח "הארכה" כאן הוא כה טבעי). לצורך בחינת הסוגיה הזאת הוקם במשרד האוצר צוות בראשות הכלכלן הראשי יואל נוה, שבוחן את שאלת סיום הזיכיון של כיל: האם הזיכיון יוארך, במשא ומתן עם הבעלים הקיימים (החברה לישראל), או שמא הזיכיון יוצע למכרז על ידי המדינה - שתקנה את כל הנכסים מכיל ותציע אותם למכירה, ביחד עם זכויות הכרייה בים המלח, בשוק החופשי (במקרה כזה, יש לכיל זכות סירוב ראשונה לזכויות במחיר המכרז).

עוד בטרם החלה ועדת נוה את עבודתה, וכבר יש מחלוקות עמוקות לגביה: יש מי שסבורים כי הוועדה כלל אינה רשאית לשקול את הארכת הזיכיון, וכי חובה עליה להציע את הזיכיון במכרז לכל המרבה במחיר - ויש מי שמאמינים כי אין טעם לצאת במכרז, משום שהקונה הגדול ביותר במכרז כזה הוא מובטח מראש, ומדובר בקונה שמדינת ישראל אינה חפצה בו. זוהי כמובן חברת פוטאש הקנדית, יצרנית האשלג הגדולה בעולם, מי שעומדת בראש קרטל האשלג העולמי, וגם הבעלים של מפעלי האשלג בצד הירדני של ים המלח. פוטאש כבר ביקשה לקנות את כיל מידי החברה לישראל לפני כשנתיים, ונדחתה בבוז על ידי משרד האוצר. מה הטעם לשוב ולדחות בקשת רכישה שלה ב-2030?

מפעל מגנזיום חברת כיל

הקרב הגדול

המחלוקת הפנימית בתוך הממשלה לגבי תנאי הארכת הזיכיון, וזה עוד בטרם החלה עבודת המטה של הממשלה בשאלה, היא כמובן ההזדמנות של כיל ושל גלעד. השאלה הגדולה היא איך גלעד צפוי להיערך להזדמנות הזאת, שהיא היא הקרב הגדול לחיים ולמוות של כיל. אפשרות אחת היא שגלעד ינקוט עכשיו בכוונה צעדים אגרסיביים, למשל יסגור את מפעל המגנזיום, כדי להטיל חיתתו על הממשלה לקראת המשא ומתן הצפוי לו על הארכת הזיכיון.

האפשרות האחרת היא בדיוק הפוכה: שגלעד יבין כי גדשה הסאה הממשלתית מול איומיה הרבים של כיל, וכי צעדים אגרסיביים מצד החברה יבאישו את ריחה סופית, וישכנעו את הממשלה שעם החברה הזאת היא לא רוצה לעשות עסקים - ועדיף, לכן, להוציא את הזיכיון למכרז בלי לתת לכיל הארכה.

איך יתנהל משחק הפוקר הזה בין גלעד למדינה? את זה מדינת ישראל ועובדי כיל יחוו על בשרם בחודשים הקרובים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker