60% מהסטודנטים במתמטיקה ובפיזיקה נושרים מהלימודים. מה הפתרון? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

60% מהסטודנטים במתמטיקה ובפיזיקה נושרים מהלימודים. מה הפתרון?

שיעור הנשירה בהשכלה הגבוהה בישראל הוא כ-25%, מעט יותר מהממוצע ב–OECD ■ רקע סוציו-אקונומי חלש, דור ראשון בהשכלה הגבוהה, היעדר מלגות וחוגים בשליטת גברים יהודים-אשכנזים מעודדים הפסקת לימודים ■ אג"ח חברתית ראשונה מונפקת בניסיון להילחם בנשירה

20תגובות

האם כדאי להורים לעודד את ילדיהם ללמוד משפטים? כידוע, יש הצפה במקצוע, כך שהאטרקטיביות של לימודים אלה כהכנה למקצוע מכניס בחיים אמורה להיפגע. מצד שני, יש ללימודי משפטים באקדמיה יתרון מכריע: כמעט כל מי שמתחיל תואר בהם - גם מסיים.

פרופ' סיגל אלון מהחוג לסוציולוגיה באוניברסיטת תל אביב חוקרת אי־שוויון בהשכלה גבוהה. תחום המחקר שלה הוביל אותה לעריכת מחקרים על שיעורי הנשירה מלימודים אקדמיים והסיבות להם. ההשוואות הבינלאומיות מציירות את ישראל כמדינה חלשה יחסית בשיעורי הנשירה שלה - מחקר של OECD קבע כי שיעור הסיום של תואר ראשון בישראל הוא 66%, כלומר נשירה ממוצעת של 34%. זהו שיעור גבוה במקצת מהממוצע של המדינות המפותחות - 30% בממוצע, כאשר במדינות המצטיינות, כמו יפן וטורקיה, שיעורי הנשירה הם 10% בלבד.

סטודנטים באוניברסיטה העברית
אמיל סלמן

המחקרים של אלון מעט יותר מחמיאים מאלה של ה-OECD: שיעור הנשירה הממוצע שהיא מצאה בישראל הוא 17%–27%, עם יתרון ברור לסיכוי לסיים תואר באוניברסטאות מאשר במכללות. גם בעולם, אגב, המחקרים מראים ממצאים דומים - מוסדות אקדמיים יוקרתיים, שעורכים סינון קפדני של התלמידים המתקבלים אליהם, מציגים שיעורי נשירה קטנים בהרבה מאלה של מכללות פשוטות, שמקבלות גם סטודנטים חלשים בשעריהן.

ההערכה של אלון היא ששיעורי הנשירה הגבוהים יותר בישראל מאשר בעולם, נובעים כנראה מהתמיכה הכלכלית המועטה בלבד שניתנת בישראל לסטודנטים. הסבר אפשרי נוסף הוא השיעור הגבוה של המתקבלים ללימודים אקדמיים בישראל - ככל שנתח יותר רחב מהאוכלוסייה פונה ללימודים אקדמיים, כך יהיו יותר סטודנטים חלשים בתוכם שיתקשו לעמוד בעומס הלימודי.

היצע בוגרי ההיי־טק מצטמצם והולך

עובדי הייטק בכנס מפתחים של גוגל
רויטרס

בכל מקרה, הממצא המעניין ביותר של אלון נוגע להבדלים בשיעורי הנשירה בין חוגים שונים באוניברסיטאות. בפסגה מצוי, כאמור, החוג למשפטים - עם שיעור סיום תואר של 88%. שיעורי סיום דומים ניתן למצוא גם בבתי הספר לרפואה ולסיעוד.

בקוטב הנגדי מצויים החוגים של המדעים המדויקים, שבהם שיעורי הנשירה הם עצומים. במדעי המחשב, למשל, רק 50% מהסטודנטים המתחילים שנה א' יסיימו את התואר באותו התחום - רובם ישנו את דעתם ויפנו ללמוד תחום אקדמי אחר; ואילו בפיזיקה ובמתמטיקה שיעור המסיימים הוא 40% בלבד, משמע, 60% נושרים.

המקרה של פיזיקה־מתמטיקה הוא חריג גם לגבי המשך הלימודים באקדמיה. חוויית הנשירה משני החוגים הללו היא כנראה כל כך טראומטית, עד שבמרבית המקרים היא מביאה לנשירה מלימודים אקדמיים בכלל. כלומר, מתוך 100 סטודנטים שמתחילים שנה א' בפיזיקה־מתמטיקה, רק 40 יסיימו את התואר באותו החוג, 23 יעברו לחוג אחר ו–37 יפרשו ולא יסיימו תואר אקדמי כלל. זאת, אף שניתן להניח כי היה מדובר בסטודנטים מוכשרים, שהיו טובים מספיק כדי להתקבל לחוגים אקדמיים קשים במיוחד.

הנתון הזה, של שיעורי הנשירה העצומים מהמדעים המדויקים, הדליק נורה אדומה באוניברסיטאות. עבור האוניברסיטאות, כל סטודנט שנושר הוא אובדן פוטנציאל כספי ניכר: האוניברסיטה מאבדת גם את שכר הלימוד שהוא משלם וגם את הסובסידיה שהיא מקבלת עבורו מהמדינה. זאת, בשעה שכלל לא בטוח שהיא תצליח למלא את המקום שהוא פינה על ידי סטודנט אחר.

גם עבור המדינה, נשירה היא בזבוז של פוטנציאל להשבחת הון אנושי, וזהו בזבוז יקר במיוחד בחוגים של המדעים המדויקים - כאומת הסטארט־אפ, ישראל משוועת לבוגרי מדעים מדויקים שיוכלו להשתלב בתעשיית ההיי־טק שלה. גם כך מספר הנרשמים בחוגים הללו הוא קטן בלבד - רק 6% מהסטודנטים נרשמים למדעי המחשב, ורק 5% לפיזיקה־מתמטיקה - ואם למעלה ממחציתם אינם מסיימים, הרי שהיצע הבוגרים במדעים הרלוונטיים לתעשיית ההיי־טק מצטמצם והולך.

Toronto Star via Getty Images

אג"ח חברתית: אפיק פילנתרופי חדש

הצורך בצמצום הנשירה בכלל, ובמדעים המדוייקים בפרט, הוא ניכר לעין. מי שבחרה לנצל את הצורך הזה בדרך מקורית היא עמותת סושיאל פייננס, מלכ"ר שהוקם בישראל על ידי סר רונלד כהן - אחד השותפים המקימים של קרן ההון־סיכון הבריטית והענקית, אייפקס, וכן מי שהגה את תחום ההשקעות החברתיות. כהן, שעשה את הונו בתעשיית ההון־סיכון הבריטית, פנה בשנים האחרונים לתחום עיסוק חדש, המשלב פילנתרופיה עם עסקים.

כהן הנפיק ב-2010 את האג"ח החברתית הראשונה בעולם: הוא גייס מימון לשם השקעה בתוכנית שתקטין את החזרה לכלא של פושעים שהשתחררו. התוכנית לקחה תחת חסותה בית כלא אחד בבריטניה, ששיעור החזרה של אסירים משוחררים אליו היה 65% בתוך שנה.

במסגרת התוכנית גויסו ארבע עמותות, שעוסקות בהתמחויות שונות של שיקום אסירים, והן נתבקשו לבנות יחדיו תוכנית רב-שנתית להקטנת היקף החזרה לכלא. לארבע העמותות ניתן תקציב גדול מאוד במונחים של המגזר השלישי, 5 מיליון ליש"ט; ולא פחות חשוב - התקציב הובטח להן לטווח הארוך. כלומר, במקום לקושש תרומות מדי שנה, ניתן להן אורך נשימה של כמה שנים.

החידוש בתוכנית היה גם התקציב הגדול והממושך, וגם הניהול המוקפד של תוכנית שיקום תוך איגום ידע של כמה גופים מובילים שונים. ואולם, החידוש העיקרי היה תוכנית המימון: הפילנתרופים שתרמו את הכסף עשו זאת מתוך מטרה לקבל תשואה. ממשלת בריטניה התחייבה שאם שיעור החזרה לכלא יירד לפחות מ=58%, היא תשלם למשקיעים תשואה על ההשקעה שלהם. בתום חמש שנים ירד שיעור החזרה לכלא ל=57%, והמשקיעים זכו לתשואה של 2% על כספם.

ההצלחה של איגרת החוב החברתית הראשונה בעולם יצרה אפיק פילנתרופי חדש. עבור הפילנתרופים, מדובר בתרומה שמנוהלת טוב יותר מתרומה רגילה - מכיוון שישנם מדדי הצלחה, והתחייבות לתשואה אם משיגים את המדדים. עבור העמותות מהמגזר השלישי זוהי הזדמנות לקבל תקציבים ארוכי־טווח, ולעבוד במסגרת תוכניות רציניות ומנוהלות היטב.

עבור הממשלה, זוהי הזדמנות לקבל ניהול חדשני לבעיה חברתית, שהממשלה לא הצליחה לפתור אותה בעצמה, ובסיכון אפסי: הממשלה צריכה לשלם רק אם תוכנית ההתערבות מצליחה ומשיגה את יעדיה. על הדרך מושג יתרון נוסף: הממשלה נדרשת להגדיר את יעדי ההתערבות, מה שמחייב גם אותה לנהל טוב יותר את המטרות החברתיות שלה.

טקס סיום לימודי משפטים.
דן קינן

הסיבות לנשירה מתחילות בבית

מאז ועד היום הונפקו כ-50 אג"ח חברתיות בעולם, בתחומים שונים: נוער בסיכון, שיקום אסירים, טיפול בהומלסים והפחתת לחץ דם באוכלוסייה. עמותת סושיאל פייננס היא הראשונה שמביאה את הרעיון החברתי החדשני לישראל, כאשר ההתערבות הראשונה שלה נעשית בתחום של הפחתת הנשירה במדעי המחשב והמדעים המדויקים, באוניברסיטת חיפה והמכללה האקדמית תל אביב-יפו.

המשקיעים הם קרן רוטשילד קיסריה, בנק לאומי ומשקיע אוסטרלי, והמשלמות הן האוניברסיטאות - שאמורות להרוויח מהקטנת ההפסד שלהן בגין נשירת סטודנטים. התשלום יעשה אם הנשירה תקטן ב-35% לפחות. תוכנית ההתערבות בשתי האוניברסיטאות תנוהל בידי עמותת אלומה, והיא תפעל במגוון כלים כדי למנוע נשירה.

המחקרים של אלון מלמדים עד כמה מניעת נשירה היא תחום מורכב, הדורש התערבות במגוון רחב של נושאים. הם מראים כי הסיבות לנשירה הן רבות. הן מתחילות קודם כל מרקע אישי. כך, מי שמגיע מרקע כלכלי־חברתי חלש יתקשה לשרוד באקדמיה, ולו מסיבה כלכלית בלבד - סטודנטים שנדרשים לעבוד למחייתם יתקשו כמובן לסיים את התואר. אלון מעריכה שהתערבות כלכלית אפקטיבית בישראל תצטרך להגיע עד ל–40 אלף שקל בשנה לסטודנט, מאחר שעלויות המחייה מקשות על הסטודנטים עוד יותר מאשר עלות שכר הלימוד לבדו, וברור שהסיכוי לשלם מלגה נדיבה כל כך בישראל הוא קלוש.

מחקרים בעולם, עם זאת, מלמדים שגם כאשר יש מלגות נדיבות, שיעורי הנשירה של סטודנטים מרקע כלכלי־חברתי חלש הם גבוהים בהרבה. כך, אחד הגורמים החשובים בנשירה הוא של סטודנטים שהם דור ראשון במשפחתם ללימודים אקדמיים, ואין להם ממי לספוג ניסיון או לקבל עצה טובה. בישראל הנתון הזה הוא בעייתי במיוחד, לאור ההתרחבות של מערכת ההשכלה הגבוהה ב–20 השנים האחרונות (מהפכת המכללות), ובעשר השנים האחרונות הצטרפות של סטודנטים חרדים וערבים ללימודים - כמעט כולם דור ראשון באוניברסיטה.

בכלל, מיעוטים נוטים להצליח הרבה פחות באקדמיה, ובמיוחד קשה להם בחוגים התובעניים של המדעים המדוייקים - שם לא רק שאווירת הלימודים היא מלחיצה וקשה במיוחד, אלא שגם אוכלוסיית הסטודנטים והמרצים נוטה להיות הומוגנית (גברים, יהודים, אשכנזים). מי שבא מחוץ לקבוצה ההומוגנית הזאת, נוטה לאבד את הביטחון לגבי היכולת שלו לשרוד את התואר.

התגברות על מכלול הקשיים הללו דורשת טיפול במגוון כלים. אלון ממליצה כמובן על מלגות, ובתנאי שהן יהיו נדיבות מספיק, יחד עם סיוע אקדמי - שיעורים פרטיים, עידוד של למידה בקבוצות, הקטנת כיתות, מכינות אקדמיות וסיוע אישי־חברתי.

בנוגע לאחרון היא ממליצה על מערכי סיוע וייעוץ, שייעצו לסטודנטים בבחירת התואר המתאים להם - התברר שייעוץ מקדים בבחירת התואר, המתאים לכישוריו של אותו סטודנט, מפחית את פוטנציאל הנשירה ב-50% - וגם יסייע לסטודנטים לאחר בחירת התואר בהתארגנות, בהכרת זכויותיהם באקדמיה, ובחבירה לקבוצות לימוד משותפות.

הדגש במחקר של אלון הוא הצורך לבצע התערבות בכמה תחומים בו־זמנית, ולהתמקד לא רק בסטודנטים חלשים אלא גם בסטודנטים בינוניים - הנטייה של הללו לנשור, בעיקר במדעים המדוייקים, אינה פחותה. צריך עוד להמתין ולראות אם ההתערבות של עמותת אלומה, במימון האג"ח החברתית של סושיאל פייננס, תדע לבצע את המשימה המורכבת הזו באופן מוצלח יותר מהקיים כיום.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#