האצבע על השאלטר מתחילה לרעוד - כללי - TheMarker
 

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

האצבע על השאלטר מתחילה לרעוד

בניגוד לימיו של יו"ר ועד עובדי חברת החשמל המיתולוגי, יורם אוברקוביץ', חברת החשמל 
בימיו של יו"ר ועד העובדים הנוכחי, דוד (מיקו) צרפתי, היא חברה מוחלשת שהולכת ומאבדת 
את המונופול שלה בייצור חשמל

22תגובות

יורם אוברקוביץ' המנוח, היו"ר המיתולוגי של ועד העובדים בחברת החשמל, הוא זה שקבע את הכלל שלפיו "האצבע על השאלטר נמצאת שם — לא כדי ללחוץ". אוברקוביץ' הבין שכוחו של איום הוא באיום עצמו, ולא במימוש שלו, ולכן עובדי חברת החשמל תמיד היו עם האצבע על השאלטר, אבל אף פעם לא הורידו אותו. עד ליום ראשון השבוע. הסירוב של עובדי חברת החשמל לתקן את נזקי הסופה, כשהם משאירים 33 אלף בתים מנותקים מרשת החשמל למשך יממות, הוא תקדים ראשון של שימוש בשלאטר שבידיהם. בפעם הראשונה הזכירו עובדי חברת החשמל לציבור הישראלי כי בידיהם הכוח לשבש את חייו, וכי הם לא מהססים להשתמש בכוח הזה.

בדיעבד, קשה שלא לתמוה על הטעות המרה שעשה דוד (מיקו) צרפתי, יו"ר ועד העובדים כיום, בהיתר שנתן להוריד את השאלטר. אם התכוון צרפתי להזכיר לציבור שהוא עומד בראש מונופול דורסני, שלא מהסס לדרוס את הציבור, הרי שהוא העביר את המסר היטב. אם התכוון צרפתי להלך אימים, הוא הצליח גם בכך. אם התכוון להזכיר לכולם כמה מסוכן הוא מונופול שיש לו אצבע על השאלטר, וכמה חשוב לכן לבזר את כוחו של מונופול כזה — הרי שגם בכך הוא הצליח. ניתן להניח שצרפתי לא התכוון להעביר את המסר השלישי, אבל זה בדיוק מה שיצא לו.

עופר וקנין

הטעות האסטרטגית של צרפתי אינה מקרית. היא נובעת מההבדל העצום בתנאים שבהם הוא פועל כיום, לעומת אלה שהיו בתקופת אוברקוביץ'. אוברקוביץ' היה מלך העולם — הוא עמד בראש החברה הממשלתית החזקה ביותר בישראל, שהחזיקה את המשק בכף ידה, ואיש לא העז לאיים עליה. אוברקוביץ' מעולם לא התכוון להוריד את השלאטר, בין היתר משום שידע כי אין צורך בכך ושעצם האיום יביא לכניעה לכל תכתיביו. צרפתי, לעומת זאת, עומד בראש ועד עובדים של חברה מוחלשת, שהולכת ומאבדת לא רק את איתנותה הפיננסית אלא גם את המונופול שלה. עובדי חברת החשמל המודאגים חוזים בעיניים כלות כיצד המדינה מושכת את השטיח מתחת לרגליהם: זה כעשור המדינה מכרסמת במונופול של חברת החשמל — בלי להכריז על רפורמה, בלי להיכנס על כך למשא ומתן עם העובדים ובלי לשלם לעובדים דבר בתמורה.

זה נעשה באמצעות הכנסתם של יצרני חשמל פרטיים לפעילות בישראל. יצרני החשמל הפרטיים מחזיקים כיום ב–30% מהיקף יצור החשמל, ועד לסוף העשור נתח השוק שלהם אמור להגיע ל–40%. גם אם דבר לא ייעשה, וכאשר לחברת החשמל אסור להקים תחנות כוח חדשות, קרוב היום שבו חברת החשמל תרד אל מתחת ל–50% מהיקף ייצור החשמל, ובפועל תאבד מאחז עיקרי במונופול שלה.

למעשה, כבר כיום המונופול הזה מאוים: יצרני החשמל הפרטיים מרוויחים הון עתק, גם בגלל הגנות ינוקא נדיבות שקיבלו מהמדינה, וגם משום שהם הרבה יותר יעילים וזולים מחברת החשמל ומצליחים להרוויח היטב אפילו בתעריפים נמוכים משלה. אז אמנם, מטרתה של המדינה אינה להעשיר בעלי מניות פרטיים כמו משפחת עופר, ותחום יצרני החשמל הפרטיים קורא להסדרה — אבל בינתיים נחשפה העובדה שאנחנו כבר לא זקוקים לחברת החשמל כדי לייצר חשמל. גופים אחרים מקימים תחנות כוח בשבריר הזמן והעלות מזה של חברת החשמל, ועושים זאת מצוין.

יורם אוברקוביץ
מוטי קמחי

גלגולה של רפורמה

השחיקה המתמשכת במוקד הכוח שלהם הותירה את עובדי חברת החשמל, בראשונה בתולדות החברה, אובדי עצות. על פי הערכות, מה שבעיקר חורה לעובדים הוא ההתעלמות מהם. לדידם, המדינה ברוב חוצפתה מעזה לערוך שינוי יסודי במערך הכוחות של משק החשמל לקחת מידי העובדים חלק חשוב מהשאלטר שלהם, והיא עושה זאת בלי להתייעץ אתם, בלי לבקש את רשותם ובלי לשלם להם דבר על כך.

זהו שינוי יסודי במדינה שמאז שחוקקה את חוק משק החשמל ב–1996, שהיה אמור להיות הבסיס לעריכת רפורמה במשק החשמל, אינה מצליחה להוציא רפורמה כזאת לפועל. דו"ח מבקר המדינה שפורסם אתמול עוקב בשעשוע רב אחר כל גלגולי הרפורמה שלא היתה ב–18 השנים האחרונות, לרבות ארבע תזכירי רפורמה שנוסחו מאז 2003. הדו"ח גם מגלה כיצד המערכת הפוליטית הולכת וניגפת בפני עובדי חברת החשמל, וכיצד כל תזכיר חדש של רפורמה נחוש פחות להכניס תחרות, ונכנע יותר לדרישות של העובדים להשאיר את מונופול חברת החשמל מבוצר היטב, ולשלם להם סכומים עצומים עבור שינוי מבני פעוט ערך.

על פניו נראה כי עובדי חברת החשמל מכניעים את המערכת הפוליטית. בפועל, עם זאת, אף אחד מתזכירי הרפורמות השונות לא יצא אל הפועל, וטוב שכך — מדובר בהצעות מסורסות, שמשלמות הרבה ומקבלות מעט. במקום זאת, עובדי חברת החשמל נשארים עם המציאות שבה היקף ייצור החשמל שבידיהם הולך ומצטמצם, בד בבד עם הזינוק בחובות חברת החשמל.

זהו, כנראה, הרקע להחלטה התקדימית על הורדת השאלטר השבוע. יותר מכל, ההחלטה הזאת משקפת את הייאוש של עובדי חברת החשמל, מכך שהמדינה מצפצפת עליהם, ומקדמת מהלכים מבניים במשק החשמל בלי לקבל את אישורם לכך (חוצפה מצדה של המדינה, לא?). עם זאת, ההחלטה של העובדים משקפת גם את הסטת כובד המשקל במאבק על עתיד משק החשמל מהייצור (שם המאבק כבר אבוד) אל ההולכה והחלוקה.

מה שאירע השבוע בעקבות הסופה היה הורדת השלאטר של עובדי חברת החשמל בתחום החלוקה — אספקת החשמל מרשת החשמל הארצית אל הבתים. תחום החלוקה מצטרף אל תחום ההולכה (רשת החשמל הארצית) ככזה שבו מועסקים כיום הכי הרבה עובדים בחברת החשמל, ושבכל רפורמה מתוכננת הם יישארו בידי חברת החשמל. כלומר, מדובר במונופול טבעי. אפשר לפצל את הייצור לעשרה יצרנים שונים, אבל אי אפשר לחלק את רשת ההולכה וגם אי אפשר להכפיל אותה. רשת הולכה תמיד תהיה רק אחת. לכן, רשתות ההולכה והחלוקה הן מוקד הכוח הטבעי של חברת החשמל — והורדת השאלטר השבוע היתה המחשה ראשונה עד כמה מדובר בכוח שניתן לניצול לרעה.

להמשיך לנגוס במונופול הייצור

דו"ח מבקר המדינה חושף גם הוא את השימוש הציני שעושה חברת החשמל בשני הנכסים הטבעיים הללו שלה. כך, הדו"ח מפרט את ההתנהלות הקלוקלת של רשות החשמל, שכבר תשע שנים לא מצליחה לקבוע את תעריף הפעילות של חברת החשמל בתחום ההולכה והחלוקה. אין ספק שמדובר בכשל מהותי של הרגולטור, אבל מעניין גם ההסבר של הרגולטור לכך: "רשות החשמל הסבירה למבקר המדינה שבמשך שנה היא התקשתה לקבל את נתוני חברת החשמל לצורך קביעת התעריף (...) כי חלק מהסדרות שדווחו לרשות סובלות מחוסר אמינות דיווחית, חוסר סבירות מתודולוגית של תמחור כלכלי וחוסר סבירות של עלות הקמה". במלים פחות מכובסות, רשות החשמל מדווחת שחברת החשמל מסתירה נתונים, או מוסרת נתונים שקריים, לגבי עלות רשת ההולכה.

גם מבקר המדינה נחשף בעצמו לכך, כאשר בדק את התוכנית של חברת החשמל למגן 130 אלף עמודי חשמל. התברר כי מיגון העמודים, בעלות של 233 מיליון שקל, כלל רכיב של 53 מיליון שקל עבור תכנון. מבקר המדינה חישב ומצא שמדובר בעלות העסקה של 70 עובדים, במשך שנה שלמה, עבור התכנון של כל עמוד. נזכיר שלא מדובר אפילו בהצבת עמודים חדשים, אלא רק במיגון עמודים קיימים.

לפיכך, לא צריך לדאוג יתר על המידה לעובדי חברת החשמל — הם ימשיכו להיות מונופול בזבזני, שמאפשר להעסיק עובדים לחינם וגם להוריד את השאלטר כדי להתעלל בציבור, אפילו כשהם מאבדים את אחיזתם המונופוליסטית בייצור החשמל. מכיוון שזוהי המציאות, המעט שהמדינה יכולה וצריכה לעשות הוא להמשיך לנגוס בכוחה של חברת החשמל בתחום הייצור. אין צורך להכריז לשם כך על רפורמה, אלא רק להמשיך להקים תחנות כוח פרטיות נוספות, ולמקד את המשא ומתן העתידי על רפורמה עם העובדים בהסדרת פעילותה של רשת ההולכה והחלוקה, בלי לאפשר להם לשלוט גם בייצור וגם בניהול רשת החשמל. הלחץ של העובדים מעיד שבינתיים זה מתקדם היטב.

 



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#