צה"ל 
אינו ערוך לאינתיפאדה שלישית

לאחר שהניהול התקציבי הכושל בצה"ל גרר פעמיים בעשור פיאסקו של הפסקת אימונים וימ"חים ריקים, המליצה ועדת לוקר
 לצבא על תקציב שהוא גם מרחיב וגם יציב ■ אלא שבצבא דוחים את ההצעה, ובנימין נתניהו כרגיל לא מחליט

מירב ארלוזורוב
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
צילום: אריאל חרמוני / משר
מירב ארלוזורוב

טרור הסכינים המשתולל ברחובות גבה השבוע קורבן לא צפוי. הדיון בכנסת בדו"ח ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון - דיון מקצועי ראשון של הכנסת בדו"ח, שהיה מיועד להתנהל בוועדה המשותפת לוועדת הכספים ולוועדת החוץ והביטחון - נדחה "מפאת המצב".

זו דחייה משונה משתי סיבות. ראשית, צה"ל כלל אינו מושפע מהמצב עד כה. מי שנושאת בנטל של גל הטרור היא דווקא המשטרה, ולמרות משבר ההנהגה הקשה שפקד את הארגון, בינתיים נראה שתפקוד המשטרה תחת הלחץ הרב הוא מעורר כבוד. בכל מקרה, כל זמן שהאירועים מתרחשים ברחובות ישראל, ולא בשטחים, המעורבות של צה"ל שולית בלבד.

שנית, דווקא החשש כי גם הצבא ייגרר בקרוב ללחימה בגל הטרור, אם וכאשר זה יתרחב לטרור של נשק חם בכל רחבי השטחים ורצועת עזה, מחזק את הצורך לדון בדו"ח ועדת לוקר. זאת, מאחר שאם יש דו"ח שאמור לסייע לצה"ל להתכונן היטב לאירועי לחימה, מכל סוג שהוא, זה הדו"ח.

הוועדה בראשות אלוף (מיל') יוחנן לוקר ניסחה דו"ח חמור מבחינת הצבא. נכתבו בו מלים קשות על ניהול התקציב, על התכנון שלו, ואפילו על אמינות הצבא בנוגע לנתוניו הכספיים. בהתאם לכך, הדו"ח המליץ כמה המלצות מאוד לא נוחות לצבא. הוצע להרע את תנאי השירות של אנשי הקבע, באמצעות קיצוץ של 11% במצבת אנשי הקבע, שינוי מודל הפנסיה ושינוי מודל השיקום המוצע לאנשי הקבע.

הדו"ח גם המליץ להגביר את האכיפה והבקרה על ניהול התקציב, ועל הדרך פסק במחלוקת ההיסטורית בין משרד האוצר לצה"ל לטובת האוצר: ההמלצה החשובה ביותר היא להגביר את השקיפות של תקציב הביטחון. אין ספק שמבחינת הצבא, שהתרגל להתנהל כמדינה בתוך מדינה ולהעניק תנאי שירות כרצונו, אלה הן צפרדעים קשות לבליעה.

עם זאת, את המלים הקשות וההמלצות הלא נוחות מבחינת אנשי הקבע, דו"ח לוקר איזן בצורה יפהפייה עם דאגה כנה לצורכי התקציב של הצבא. ועדת לוקר העניקה לצבא חלק גדול ממבוקשו בתחום זה - תקציב רב שנתי קבוע של 59 מיליארד שקל, עם ודאות ויכולת תכנון לטווח הארוך, ועם הבטחה כי התקציבים הרגישים ביותר (אימונים, הצטיידות ומו"פ) ייהפכו לעוגנים קבועים שבהם אי־אפשר לפגוע.

סטייה מהתקציב רק במקרה של קטסטרופה

"מערכת הביטחון סבורה כי לשם מתן מענה מלא לאיומים שבפניהם ניצבת ישראל", כתבה ועדת לוקר בדו"ח, "דרושים לה כ–75 מיליארד שקל בכל אחת מהשנים 2016–2020. נציגי מערכת הביטחון הבהירו כי נהיר למערכת שהמשק אינו יכול לשאת בהוצאה כזאת. לכן מערכת הביטחון הדגישה בפני הוועדה את החשיבות שהיא רואה באישור תקציב רב שנתי יציב ואמין, תוך נכונות 'לשלם פרמיה', הווה אומר לקבל תקציב נמוך יותר תמורת יציבות תקציבית".

זהו משפט המפתח של ההכרעה התקציבית שקיבלה ועדת לוקר: הצבא חולם לקבל 75 מיליארד שקל בשנה, הצבא מבין שמדובר בחלום שלא ניתן לממש, ולכן הוא מוכן להסתפק בתקציב נמוך יותר - בתנאי שזה יהיה תקציב מחייב, רב שנתי, שיאפשר לו להכין תוכנית עבודה רב שנתית (תר"ש).

את הגדרת המטרות תירגמה ועדת לוקר להבטחה לתקציב של כ–59 מיליארד שקל בחמש השנים הקרובות. הוועדה קבעה שאי־אפשר יהיה לסטות מהתקציב, אלא במצבי קטסטרופה (מלחמה או מיתון). זהו תקציב שנתי הגבוה בכ–3 מיליארד שקל מזה שאמור הצבא לקבל היום.

חיילי צה"ל משתמשים בגז מדמיע נגד מפגינים פלסטינים ליד חברון, השבועצילום: אי־אף־פי

זאת ועוד, הוועדה המליצה על שורת שינויים מבניים בצבא, שאמורים לשפר את הניהול ולחסוך לו כסף. לפי הערכת הוועדה, השינויים המבניים צפויים לחסוך 9.6 מיליארד שקל בחומש הקרוב, ועוד 15 מיליארד שקל בחומש שלאחר מכן. כל החיסכון הצפוי נשאר לשימוש הצבא, כלומר ההתייעלות צפויה לבדה להגדיל אפקטיבית את תקציב המוכנות וההצטיידות בעוד כ–2 מיליארד שקל בשנה. לפי החישוב הזה, הוועדה כביכול משריינת תקציב שנתי של 61 מיליארד שקל (59 מיליארד שקל ועוד 2 מיליארד שקל הסטות פנימיות) - הרבה מעבר ל–56 מיליארד השקלים שמקבל הצבא בתקציב 2016, ולא רחוק מהדרישה הפורמלית של הצבא ל–62 מיליארד שקל לשנה זו.

לסוכרייה התקציבית הוסיפה ועדת לוקר את הנדבך החשוב ביותר - שיפור הניהול של הצבא. כחוט השני חוזר לאורך הדו"ח "הכשל המערכתי" של עצירת האימונים באביב 2014. זו היתה הפעם השנייה בתוך עשור שהצבא מידרדר לכשל המערכתי הזה - הפעם הקודמת שבה עצר הצבא את אימוניו בניסיון לחסוך כסף הסתיימה בפיאסקו של ימ"חים ריקים וכוחות מילואים לא מאומנים במלחמת לבנון השנייה. העובדה שבתוך עשור חזר הצבא על אותה טעות טראגית, שכבר עלתה לנו בתוצאות החמורות של מלחמת לבנון השנייה, מעידה עד כמה הניהול הבעייתי של תקציב הביטחון פוגע נואשות בצבא.

"תהליך תקצוב תקציב הביטחון וניהולו ברמה הלאומית לקוי בכל הרמות ובכמה ממדים", נכתב בפתיחה של דו"ח לוקר. "לעתים התחושה היא שהתקציב המשמעותי ביותר בישראל 'מתנהל' ואינו 'מנוהל'. במקום תכנון רב שנתי יש מאבק יומיומי על היקפו. במקום פעולה מסודרת על פי תוכנית, נערכת 'תפירת מענים' לפי הצורך, במעין 'טלאי על טלאי'".

ועדת לוקר מונה שני טלאים מרכזיים. האחד הוא חוסר הרצינות של התקציב שניתן לביטחון בדיוני תקציב המדינה, כך שכמעט מדי שנה מקבלת מערכת הביטחון תוספות ענקיות. "בתכנון התקציב בידי הצבא יש הנחה סמויה כי התקציב יגדל במהלך השנה", כותבת הוועדה. "הניסיון בשנים האחרונות מלמד כי אכן, כמעט בכל שנת עבודה זוכה מערכת הביטחון לתוספת תקציב ניכרת. להנחה סמויה זו יש כמה השלכות מזיקות: היא ממריצה את הצבא לתכנן תוכנית עבודה המתבססת על תקציב גדול יותר".

הטלאי השני הוא הגישה שאימצה מערכת הביטחון, עקב כך, של "להכניס את עצמה להריון" - כלומר, חלק גדול מתקציב הביטחון הוא קשיח ואינו ניתן לשינוי, ולכן קיצוצים בתקציב יכולים להתבצע רק על חשבון הסעיפים הרגישים של הצטיידות או אימונים. "חלק ניכר מהתקציב", נכתב עוד בדו"ח, "משועבד מיד עם תחילת השנה לסעיפים משמעותיים, ובהם שכר, פנסיה, רכש ופרויקטים. רק חלק קטן מהתקציב הוא גמיש וניתן לשינוי. חלק זה מיועד בדרך כלל לאימונים, לשמירה על כשירות ולקיום שוטף. נובע מכך שככל שהחלק המוקשח גדול יותר, החלק שנותר לאימונים ולשמירה על כשירות קטן יותר. הוועדה סבורה שיש במערכת הביטחון נטייה להביא להקשחת חלק גדול ככל האפשר של התקציב, מתוך הנחה שהדבר ייצור לחץ לקבלת תוספות".

יוחנן לוקר מגיש לראש הממשלה נתניהו את הדו"חצילום: עמוס בן גרשום / לע"

הבעיה של שני הטלאים יחד היא שהם גורמים להיעדר תכנון תקציבי, ולעתים הם גם מתפוצצים לצה"ל ולנו בפרצוף. זה מה שקרה ב–2014, "שבה נדרשה מערכת הביטחון בקיצוץ משמעותי. למרות הקיצוץ, המערכת לא התאימה את תוכנית העבודה. בעקבות זאת, לקראת סוף הרבעון הראשון של השנה נאלץ צה"ל להפסיק פעילויות חיוניות ובהן אימונים של צבא היבשה וחלק מטיסות האימון". כאמור, הטעות הטראגית של מלחמת לבנון השנייה קרתה שנית.

כדי למנוע מהכשל המערכתי הזה לחזור בשלישית, הציעה ועדת לוקר לצבא תקציב שהוא גם מרחיב וגם יציב. מאז 2012 לצבא אין תוכנית תקצוב רב שנתית, וועדת לוקר הציעה לו תוכנית לחומש הקרוב, עם תקציב קבוע, תוספת חיסכון מובטחת אם הצבא יתייעל, וגם שריוּן מראש של הסעיפים התקציביים שנוטים לעלות קורבן בכל פעם שהצבא נקלע למצוקה תקציבית - אימונים, הצטיידות ומו"פ. קשה לחשוב על הצעה חשובה מזו להבטחת מוכנותו של הצבא לעימות כלשהו, לרבות אינתיפאדה שלישית.

תרגיל אלגנטי
 של נתניהו

ואולם בשלב זה הצבא דוחה את ההצעה. ראש הממשלה בנימין נתניהו מינה צוות שכולל את מנכ"ל משרדו, אלי גרונר, ראש המטה לביטחון לאומי, יוסי כהן, ומנכ"ל משרד הביטחון, דן הראל, כדי להכריע ביישום המלצות לוקר. הראל, בהוראת שר הביטחון משה יעלון, מחרים את דיוני הצוות. בלי השתתפות מערכת הביטחון, ולאחר שראש הממשלה כבר הודיע לממשלה כי תקציב הביטחון בסך 56 מיליארד שקל עוד יעלה בכמה מיליארדים בכל מקרה, לא ברור איזו תוחלת יש לדיוני הצוות, ואם מדובר פשוט בתרגיל אלגנטי של נתניהו לקבורת חמור של המלצות לוקר.

על רקע דברים אלה, ועם חשש מאינתיפאדה שלישית הקרבה ובאה, אי־אפשר שלא לקוות לכך שהתחזית הזאת תתבדה, ושנתניהו יתעשת ויממש את המהלך המבני החשוב ביותר בניהול הצבא מזה שנים.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker