לאן נעלמו 120 מיליון ילדות? ההשמדה ההמונית הגדולה בעולם - שלא שמעתם עליה - כל כותרות היום - TheMarker

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

לאן נעלמו 120 מיליון ילדות? ההשמדה ההמונית הגדולה בעולם - שלא שמעתם עליה

בין 117 ל-160 מיליון בנות, תינוקות ועובריות הושמדו בעולם ב-30 השנים האחרונות. למה? רק בגלל שהן לא היו בנים ■ למה אף אחד לא מדבר על השמדת המגדר? רמז: זה קשור לכסף

241תגובות

ביוני השנה שמעו תושבי שכונה ענייה בבייג'ין בכי של תינוק מגיע מהשירותים הציבוריים המשותפים של השכונה. אחד התושבים התקשר למשטרה, וכששוטר המקוף קיאן פנג הגיע, הוא ראה כפות רגליים זעירות מבצבצות מצינור הביוב מתחת לאסלת הבול-קליעה שבמקום. קיאן שקל לפרק את האסלה, אך הבין שזמנו קצר מדי. הוא שלח יד לתוך החור ומשך החוצה תינוקת רכה צווחת, יילודה בת כמה שעות. המנקה של השירותים סיפר שאשה צעירה יצאה לבדה מהמקום דקות לפני כן. את פעולת החילוץ המזוויעה תיעד השכן שהזעיק את המשטרה בסרטון שצילם בטלפון הסלולרי שלו (אזהרת צפייה). בדיווחים על המקרה ציינו עיתונאים את העוני והמחסור בתמיכה ממשלתית כגורם לנטישת תינוקות בסין, אך מתוך האלפים שנזרקים לרחוב, לבתי שימוש או מקומות אחרים, הרוב הן בנות.

אין זה מקרה שהסיפור המחריד של התינוקת באסלה מגיע מסין - המעצמה העולה היא המדינה שבה מתבצעת השמדה שיטתית של תינוקות בנות ושל עוברים ממין נקבה בקנה המידה הרחב ביותר ובעל ההשפעה הרבה ביותר.

רויטרס

כשחושבים על השמדה המונית, עולים מיד בזיכרון מיליון בני שבט טוטסי ברואנדה, 1.5 מיליון ארמנים, 6 מיליון יהודים, ו–40 מיליון מבני אומות האינדיאנים האמריקאים. המספרים המחרידים האלה של השמדה אתנית חקוקים בזיכרון האנושי לדיראון עולם. ואולם ההשמדה של בנות שמתבצעת במשך שני הדורות האחרונים, ומחקה קרוב ל-120 מיליון בני אדם, וליתר דיוק, בנות חוה, מעל פני כדור הארץ, לא נספרת כמעט על ידי אף אחד.

האקט הזה, ג'נדרסייד - רצח מגדר - מונח שנטבע על ידי הפמיניסטית האמריקאית מארי אן וורן ב-1985 מתרחש ברחבי העולם, בעיקר באסיה ובמזרח אירופה ומרכזה. מסיבות תרבותיות וכלכליות בחרו בדורות האחרונים עשרות מיליוני אנשים להפיל, להרוג אחרי הלידה, לנטוש למוות או לחסדי הגורל עשרות מיליוני עובריות ותינוקות בנות, ולהמשיך לנסות להוליד בנים במקומן. הילדות נרצחות עם הולדתן, מורעבות או ננטשות למוות, ובשנים האחרונות, עם התקדמות הטכנולוגיה, פשוט לא מגיעות לאוויר העולם. הן מושמדות ברחם כמי שאין חפץ בהן. המספר הכולל מוערך על ידי האו"ם ב–117 מיליון בעולם כולו, כשרובו מתרכז בהודו וסין, והערכות אחרות מדברות על 160 מיליון.

תוצאותיו של הג'נדרסייד מהדהדות על פני כל כדור הארץ בדורנו: מחסור בנשים יוצר ריכוזים של גברים שהם "רווקים בעל כורחם", מעודד חטיפת נשים, סחר בנשים וקשור באופן הדוק לגידול באלימות באזורים שבהם המחסור בנשים חמור במיוחד.

"יותר הרוגים מבשתי מלחמות העולם יחד"

"הג'נדרסייד הוא זוועה בקנה מידה מטורף. 117 מיליון נשים זה יותר ממספר ההרוגים במלחמת העולם הראשונה והשנייה. המוות הזה אמנם לא מתרחש בבת אחת כמו במלחמה - הוא נפרש על פני זמן, אבל הוא מצטבר למספרים האלה. אף אחד לא יודע את זה", אמרה ל-TheMarker בברלי היל, נשיאה ומייסדת פרויקט המודעות לג'נדרסייד (Gendercide Awareness Project) - ארגון הפועל לעורר מודעות לתופעה, ופועל למנוע אותה באמצעות סיוע והעצמה כלכליים.

לטבע יש דרך מופלאה לדאוג לאיזון. ללא התערבות אדם, היחס בין לידות של תינוקות בנות לבנים הוא 100 בנות ל–105 בנים, או כמעט 49 בנות מול כל 51 בנים. יותר תינוקות ממין זכר נולדים מאשר ממין נקבה, מכיוון שלנשים יש תוחלת חיים טבעית ארוכה יותר. הילודה נוטה לטובת זכרים כדי לייצר מספר מאוזן, פחות או יותר, של נקבות וזכרים בטבע. כדי לשנות את היחס שקובע הטבע נדרשת התערבות מאסיבית של בני אדם, כפי שקרה באסיה ובמקומות אחרים. בין השנים 1985–1989 היה יחס הבנים לבנות בלידה בסין 108 - גבוה מהטבעי, אך לא במידה קיצונית. מאז שנות ה-90 הלך היחס וגדל בהתמדה עד שסין הביאה אותו לשיא של 121 בשנת 2004 - תמותה בממדים של מגפה.

רויטרס

"מאז היה שיפור בסין", אומרת היל, אך הנתונים הטריים ביותר שהיא מביאה ממחקר שנערך זה עתה בסין מצביעים על יחס של 115.7 (הנתונים הרשמיים המדווחים ל-2011 מדברים על 117.8) - עדיין הגבוה בעולם. וייטנאם, הודו, אזרבייג'ן ומדינות אירופיות כמו גיאורגיה וארמניה רושמות אף הן יחס של 110–116 בנות לבנים (ראו תרשים). היל בילתה בסין בחודשים האחרונים ונפגשה עם מומחים שחוקרים את סוגיית הבנות הנעלמות. המידע שקיבלה, היא אומרת, עדיין לא פורסם בצורה מסודרת, אך הוא העדכני ביותר.

"חשוב לזכור כי הטבע לא נותן לנו סיכוי של 50:50 בלידה, בארצות העשירות יותר היחס הוא 106–107. העוברים הזכרים לא חזקים כמו הנקבות. אם האם תחת לחץ - פיזי או נפשי - יש סיכוי גדול יותר להפיל עוברים ממין זכר", אומרת היל. כתוצאה מכך, דווקא בארצות העניות יותר היחס אמור להיות מאוזן יותר ולהגיע ל-103–104 בנים לכל 100 בנות. בסין, בגלל שהתעשרה בעשורים האחרונים, ואין בה אנשים שגוועים ברעב, היחס אמור היה לעלות ל-105–106. הסטייה מהמספר הזה מעידה על עוצמת ההתערבות נגד בנות. בהודו, לדברי היל, המצב היחס בלידה הוא 110 זה כמה שנים.

דווקא ביבשת אפריקה, הענייה ביותר, שבה יש חברות פטריארכליות רבות והמשאבים המוקצים לבנות נמוכים יותר, אין הטיה חמורה כזו בלידה.

"ג'נדרסייד מקבל צורות שונות במדינות שונות. הפלות הן נדירות במזרח התיכון ואפריקה ואפגניסטן. אבל דווקא באפגניסטן יש מספר אדיר של נשים חסרות. הסיבה לכך היא ההפליה נגדן במהלך חייהן - הן לא מתות בלידה, אבל מחסלים אותן מאוחר יותר: הן מתות כשהן יולדות - למרות שאפשר בקלות למנוע זאת, כי עלות הטיפול ביולדות נמוכה יחסית. היחס לאלמנות ולנשים מבוגרות - אין להן זכויות ירושה וקניין, זכויות לנהל את ענייניהן, אז הן לא שורדות ומגיעות לשיבה טובה, לפעמים רק כי אין להן גישה למזון. יש גם הרבה מקרים של הריגת תינוקות בנות באפגניסטן או הזנחתן בגיל צעיר למוות".

"לא מצליחים להתחתן"

בסין קוראים להם ענפים עירומים - גברים שלא מצליחים למצוא בנות זוג להתחתן עמן. בהודו, הם גורמים גם לזקני השבט המסורתיים ביותר לשקול נטישה של היררכיות מעמדיות שמנעו במשך אלפי שנים מבני קאסטות שונות להתחתן זה עם זו. אלה הם הרווקים שלא־מרצונם שנוצרו כתוצאה מהג'נדרסייד.

לאחר עשורים של סלקציה מגדרית בלידה או בהיריון, הרכב האוכלוסייה במדינות שבהן נהוג ג'נדרסייד, התעוות. מספרן של הנשים נמוך בהרבה משהיה אלמלא נרצחו תינוקות והופלו עובריות בבטן אמן. היעדרן של הנשים שהיו אמורות להיוולד בשלושת העשורים האחרונים גורם לעיוות חמור ביחס בין מספרם של גברים לנשים. בסין, לפי הערכות, חסרות 66 מיליון נשים באוכלוסייה, 10% מכלל מספרן של הנשים החיות במדינה. בהודו חסרות 43 מיליון.

במחוזות מסוימים בהודו העיוות התפשט לכל שכבות הגיל. במדינה הריאנה בצפון הודו, למשל, יש באוכלוסיה כולה - לא רק בלידה - 114 זכרים לכל 100 נקבות. המחסור העצום הזה מאלץ גברים צעירים לחפש לעצמם בנות זוג במקומות אחרים, לדחות את גיל הנישואין, או לא להתחתן בכלל. לפי תחזיות של האקדמיה הסינית למדעי החברה שנערכו ב-2010, עד 2020 יהיו 20% מהגברים הסיניים הצעירים נטולי אפשרות למצוא להם בת זוג - מספר חסר תקדים למדינה שאינה במצב מלחמה.

יש לכך משמעויות מדאיגות: מחקרים מראים כי בכל חברה שבה יש גברים צעירים רבים שאינם נשואים וכבר יצאו מחסות משפחתם, יש גם אלימות ופשיעה בהיקף חריג. ב-20 השנים האחרונות שבהן הלך וגדל העיוות המגדרי, הוכפל שיעור הפשיעה בסין. בין הפשעים הנפוצים: חטיפת כלות, סחר בנשים, אונס וזנות. במחקרם "ענפים עירומים" הראו ואלרי הדסון ואנדריאה דן בור כי יש קשר לא רק בין ג'נדרסייד לבין עליית הפשיעה, אלא גם למשטרים יותר אוטוריטריים. "ממשלות חייבות לרסן את האיום כלפי החברה שמעמידים גברים צעירים אלה, ומגבירות את הסמכות האוטוריטית שלהן כדי לבלום פשיעה".

המצב גורם גם לאלימות עצמית שנשים מפעילות כלפי עצמן: העיתונאית והסופרת הסינית שו שינראן, שחקרה את הנושא, טוענת ששיעור התאבדות גבוה בקרב נשים צעירות בסין נובע מייסורי המצפון שלהם בשל הריגת התינוקות. מחקר־על של בית החולים לסרטן של אוניברסיטת טיאנג'ין שניתח נתונים מסין הראה כי לנשים סיניות סיכון מוגבר ללקות בסרטן השד כתוצאה מהפלות מלאכותיות. הורים מבוגרים מקבלים החלטות כלכליות על בסיס ניסיון לעזור לבניהם הצעירים להתחתן, במקום להפנות את המשאבים לדברים אחרים.

אי־פי

דרום קוריאה, שהיתה אחת החלוצות של הג'נדרסייד, והגיעה לעיוות מגדרי מהגרועים ביותר סובלת היום ממתחים חברתיים קשים כתוצאה מכך: 11% מהכלות שנישאו במדינה ב-2008 היו אזרחיות מדינות אחרות, בעיקר מדינות אסיאתיות. בחברה המאוד־הומוגנית של דרום קוריאה, היחס לילדים ממוצא מעורב טעון מתח רב, והם מכונים קוסיאנים, או קוריאנים-אסיאתיים.

לא רק בקרב עניים ובורים

אחד הרגעים שהסופרת והעיתונאית שינראן לא תשכח אירע בבקתה של משפחת איכרים במחוז שנדונג בסין, כשהאם כרעה ללדת בחדר הסמוך. במהרה נשמעה יללת תינוק, אולם כששינראן התקרבה למיטה, היא ראתה כף רגל קטנה מבצבצת מקערת ההפרשות והדם שהונחה על הרצפה. היא ניסתה להסתער לעבר התינוקת ולהציל אותה, אולם נעצרה על ידי אנשים שהיו שם. כשאיימה להזעיק את המשטרה צחקו בפרצופה. "זו רק תינוקת. בכפרים פה אי אפשר להסתדר בלי בנים. לאף אחד לא איכפת מבנות", נאמר לה. שנתיים אחרי כן פגשה את בני הזוג, והם סיפרו לה שנולדו להן עוד שתי בנות, שאותן מסרו לאימוץ לזרים.

מה גרם לזוג ההורים האלה לנהוג כך? בסין יש סיבה אחת מאוד בולטת ומצוטטת למחסור בבנות - מדיניות הילד היחיד. ואולם היעדר מדיניות כזו במדינות כמו הודו, ארמניה או הונג קונג מצביע על גורמים נוספים. בדו"ח האו"ם מ-2012 על עיוות הילודה לפי מגדר נמנים כמה גורמים לג'נדרסייד. הראשון שבהם, שהיה נכון לפני 30 שנה, והוא עדיין נכון להתמיה גם כיום: העדפת בנים. מבנים פטריארכליים של משקי בית, שבהם יש לנשים וילדות מעמד חברתי, כלכלי וסמלי שולי, וכתוצאה מכך פחות זכויות - יוצרים את העדפת הבנים.

השני הוא התפשטות טכנולוגיה אבחונית המאפשרת להורים לדעת את מין היילוד עוד בהריון. בנוסף מציין הדו"ח את הירידה העולמית בפריון - בחברות שבהן היה נהוג בעבר להוליד 5–6 ילדים ירד המספר ל-1–2 - במזרח אסיה, וגם במזרח התיכון, במדינות כמו איראן. כתוצאה מכך מעדיפים ההורים לבחור בבנים.

העדפת בנים מטעמי מסורת ותרבות כרוכה הדוקות בסיבות כלכליות, חדשות וישנות כאחת. בסין וברוב המדינות בנים נושאים את שם המשפחה. בכפרים הם עובדים בעבודות גופניות קשות - אם כי בסין נשים נושאות בנטל הזה במידה מרובה. סיבות מסורתיות עם השלכות כלכליות אחרות הן: אשה שנישאת מצטרפת למשפחת בעלה, ובכך מעבירה כוח עבודה מידי משפחת הוריה למשפחת הגבר. בסין יש אימרה: "לגדל בת זה כמו להשקות גינה של מישהו אחר". בהודו משלמת משפחת הכלה נדוניה למשפחת החתן - עוד תמריץ כלכלי להוליד בנים. בהודו, פקיסטן, בנגלדש ואיראן מדווחים אלפי מקרי רצח והתאבדות של כלות שעוברות עינויים על רקע סכסוכים בנוגע לגובה הנדוניה. הודו אסרה כבר ב-1961 על התניית נישואים בנדוניה, אך המנהג נמשך.

במדינות מתפתחות אמהות אומרות שהן מעדיפות בנים על בנות ביחס של 10 ל-1. בסין גובות מיילדות סכום גבוה יותר על סיוע בלידת בן מאשר בת. בלידות מאוחרות יש העדפה עוד יותר גדולה לבנים. 60% מהנשים ההודיות עם שני ילדים (מכל המינים) אמרו שהן מעדיפות בן בלידה הבאה. לנשים עם שלושה ילדים, ההעדפה כבר עולה ל-70%.

למרות שמקורה של העדפת בנים היא עתיקה ומסורתית, המודרניזציה מסייעת דווקא להחמיר את חומרת המצב: הנטייה של משפחות ללדת פחות ילדים מחזקת את תופעת הג'נדרסייד, כי כשמחליטים (או חייבים, כמו בסין), להסתפק בילד או שניים, הלחץ להוליד בנים גובר. הטכנולוגיה של אולטרהסאונד הופכת לזמינה גם בכפרים נידחים, ומאפשרת לבצע את האקט עוד לפני הלידה.

האם במאה ה-21 הגורמים הכלכליים מכתיבים את התופעה? האם בקרב עניים ופחות משכילים תהיה התופעה חמורה יותר?

"אני רק רוצה לוודא שאת מודעת לכך שבחירת מין בלידה מתרחשת בממדים של מגיפה גם במקומות עשירים יותר. במדינות הקווקזיות - גיאורגיה, ארמניה ואזרבייג'ן זה נפוץ. בגיאורגיה זה גרוע כמעט כמו בהודו. התופעה קיימת גם במדינות הבלקניות לשעבר ובמרכז אירופה - ברומניה, אלבניה, מקדוניה, מונטנגרו וקוסובו".

גם בתוך הודו עצמה ניכרים הבדלים - ודווקא במחוזות העשירים ביותר העיוות ביחס בין בנים לבנות הוא הגבוה ביותר. "זה פרדוקס ותעלומה, שבהודו יחס המין בלידה משתנה בין שכבות חברתיות - ככל שעולים בסולם הכלכלי, יחס המינים מחמיר והולך".

היל מבקשת גם להפריך את הטענה שרק במדינות עולם שלישי או בפריפריה הבעיה קיימת. "זו בעיה גלובלית. בתפוצה האסיאתית בבריטניה למשל, יש יחס מגדרי מעוות גם: המהגרים לוקחים איתם את ההעדפה לבנים. אבל זה הולך ומתמעט על פני זמן - בדור השני והשלישי הם מפסיקים לעשות את זה. אפילו באמריקה, בקבוצות אסיאתיות מסוימות כמו פיליפינים וסינים יש עלייה ניכרת ביחס בין ילודים בנים לבנות".

הגורמים התרבותיים והדתיים חזקים יותר, וקשים יותר לטיפול מהגורמים הכלכליים הטהורים, לדברי היל. "הגורמים העיקריים נעוצים בתרבות ובדת - והם כל כך עמוקים שקשה לעקור אותם. אנשים מעדיפים בנים שיתמכו בהם בגיל מבוגר, אבל הם כבר לא יודעים את זה. ההעדפה שלהם כבר תרבותית, והם חושבים שבנים הם יצורים נעלים, ושנשים מזוהמות ונחותות. בהודו זה ככה, למשל.

אבל האם ייתכן כי גם למערב חלק בתופעה המחרידה הזאת? הסברה הזאת עלתה בספרה של העיתונאית האמריקאית מארה הוויסטנדאל Unnatural Selection, שבו נטען כי מאז שנות ה-50 קידמו מדינות באסיה הפלות בעזרת מימון מארגונים אמריקאיים כמו קרן רוקפלר ופדרציית תכנון המשפחה הבינלאומית. לפי הוויסטנדאל, שהתבססה על מסמכים רשמיים של אותם ארגונים אמורים, נוצרה ברית בלתי שגרתית בין רפובליקאים שחששו מהתפשטות הקומוניזם בזמן המלחמה הקרה' לבין פעילי שמאל שביקשו לקדם את צורכי הנשים ועתיד האנושות באמצעות הגבלת גידול האוכלוסייה. לא רק שההפלות בקרב האוכלוסיות מהירות הצמיחה של אסיה היו רצויות בעיניהם של גורמים אלה, הם ראו בבחירת מגדר התינוקות יתרון: בחברה שיש בה פחות נשים, גידול האוכלוסייה קטן יותר.

המהפך הקוריאני

בתוך המציאות השחורה הזאת יש קרן אור אחת. לפני כ-20 שנה הובילה מדינה אחרת, לא סין, במצעד הזוועות של השמדת בנות. מכל מדינות דרום מזרח אסיה, היתה זו דווקא המדינה הדמוקרטית והמתקדמת ביותר מבחינה טכנולוגית - דרום קוריאה, שהיטתה את שיעור הילודים מ–51 בנים: 49 בנות ל-63 ל-37. הסיבה לכך היתה טכנית לחלוטין - עם כניסתם של מכשירי אולטרה־סאונד ניידים למערכת הבריאות בקוריאה, נהפך אקט החיסול לפשוט ופחות מעורר נקיפות מצפון מאשר שבירת מפרקת של תינוקת או זריקתה לאסלה.

"בדרום קוריאה היחס עלה ל-115 לפני 25–30 שנה, ומאז הוא ירד לנורמלי כמעט. זו ההצלחה הגדולה ביותר. למעשה, הם סיפור ההצלחה היחיד שאפשר להצביע עליו", אומרת היל. עם זאת, היא מבהירה, הבעיה נפתרה רק ביחס המינים בלידה. "באוכלוסייה כולה היחס מוטה" בגלל מה שקרה לפני שני עשורים.

אי־פי

אז איך הצליחה דווקא דרום קוריאה לפתור את הבעיה?

"אחרי מלחמת קוריאה יושמו בדרום קוריאה הרבה רפורמות. הראשונה היתה רפורמה משפטית: המערכת המשפטית שהיתה קיימת היתה מאוד פטריאכלית ולא צודקת, והם תיקנו אותה. הם פתחו בקמפיין לחינוך בנות עד שכל הבנות קיבלו חינוך, לפחות יסודי ותיכוני.

"לאחר מכן, כשכל הבנות הללו שזכו לחינוך לא הצליחו להשיג עבודות, הם פתחו את שוק העבודה לנשים". התהליך, כמובן, נמשך עשורים רבים. ורק לפני שנים ספורות ירד יחס היילודים הבנים לעומת הבנות לנורמלי שוב.

הרפורמות הממשלתיות נשאו פירות מדהימים בקוריאה: בין 1985 ל-2003 נפל חלקן של הנשים הקוריאנות שאמרו שהן חייבות שיהיה להן בן מ-48% ל-17%. מהמקרה של קוריאה אפשר להסיק כי לשינוי נורמות חברתיות נדרשים כמה עשורים.

לפני שמשנים נורמות חברתיות, יש צעדים התנהגותיים פשוטים יחסית שמניבים תוצאות מיידיות וחדות: באמצע שנות ה-90 הוציאו סין והודו מהחוק הפלות על בסיס העדפת מגדר העובר - איסור שקיים ברוב המדינות בעולם, למעט שוודיה שהתירה הפלות על בסיס מין מ-2009. הגבלת השימוש בסקירות בהודו היא צעד נוסף שהניב תוצאות.

דרך ישירה ופשוטה נוספת היא פשוט לשלם כופר - זהו אחד הדברים שהארגון שמנהלת היל עושה. נשים מקבלות כסף כדי לא להפיל תינוקות בנות, ולאחר מכן הן מקבלות כסף כדי לטפל בהן. "בסין ניתנת תמיכה כלכלית למי שיש לו שתי בנות בכפר, להורים בכפר שנולדת להם ילדה מרשים להוליד ילד שני. ואם הילד השני הוא בת הם מבטיחים פנסיה בגיל מבוגר לעזור לתמוך בהורים. זה תמריץ להשאיר בנות ולא להזניח אותן".

לדרכים הישירות הללו יש השפעה, אך היא נעצרת בשלב מסוים. "זה מוריד את היחס ל-115 ואז יש התנגדות לנורמליזציה נוספת. זה נהיה קשיח וצריך יותר משאבים ומאמצים", אומרת היל.

הארגון של היל מסייע לנשים עניות להתפרנס מסריגת נעליים לתינוקות ומלאכות יד אחרות. ארגון IGP (פרויקט הילדות הבלתי נראות) עוסק בהצלת תינוקות בנות שננטשו, שכן הן נתונות בסכנה שייהפכו לשפחות מין. 35 דולר לחודש מאפשר לקחת חסות על ילדה אחת בהודו ולספק לה מגורים, מזון, בריאות וחינוך. רבים מהארגונים הפועלים נגד ג'נדרסייד מבקשים מתומכיהם לסייע ולו בהעלאת המודעות לנושא, שלמרות השפעתו העצומה לא זוכה לתהודה תקשורתית כמעט.

הפתרון: העצמה כלכלית לנשים

אמרטיה סן, חתן פרס נובל לכלכלה ופרופסור לכלכלה ופילוסופיה באוניברסיטת הרווארד ויליד הודו, הוא החוקר הראשון שנקב במספרן של הבנות החסרות ב-1990, אז העריך אותו ב-100 מיליון. בשנים האחרונות הוא אחד הקולות הבולטים בעולם האקדמיה שמקדמים את המודעות והמחקר בתחום הג'נדרסייד. הפתרון שמציע סן מבוסס על עיקרון של העצמה כלכלית.

סן יזם ואירגן ועידה ראשונה בנושא ג'נדרסייד בתחילת הקיץ הזה, שאותה אירחו אוניברסיטת טקסס, פרויקט המודעות לג'נדרסייד שאותו מנהלת היל ועמותה נוספת. סן מתמקד בהעצמה הכלכלית של נשים, חינוך - של נשים בעיקר - ומתן שירותי בריאות בסיסיים כדי לחזק אותן כנגד מגפת הג'נדרסייד. לדבריו, הפלות על פי מגדר וג'נדרסייד הן בעלות השפעה שלילית על התהליך הדמוקרטי, שכן ללא ייצוג הולם לנשים, אין יישום אמיתי לדמוקרטיה. "חנכו בנות, ותנו להן את האמצעים להיות עצמאיות מבחינה כלכלית באמצעות השתתפות בכוח העבודה. אלה הם הכלים החשובים והמשמעותיים ביותר להעצים נשים".

התוצאות של ג'נדרסייד הן הרות אסון - לא רק במובן האישי אלא במובן הלאומי. עד כמה ממשלות של מדינות כמו סין והודו לוקחות את הבעיה הזו ברצינות ומעניקות לה מקום בסדר היום הלאומי?

"הם לוקחים את זה מאוד ברצינות. באוניברסיטת שיאן ג'יאנטונג בסין יש בית ספר למדיניות ציבורית וניהול שבו מכון ללימודי אוכלוסייה ופיתוח. המכון הזה הוא צוות חשיבה שמנוהל על ידי פרופסור לי שו ז'ו, שמבצע מחקר עבור הממשלה הסינית ועבור ועדת תכנון האוכלוסיה והמשפחה שלה", מספרת היל, שעומדת בקשר עם ראשי המכון בסין.

"הפרופסורים ו-80 הדוקטורנטים שעובדים במכון מודעים היטב לסכנה שיש בזה, והם מצביעים על כך בפני הממשלה. התקשורת הסינית מלאה בדיווחים בשנים האחרונות, כמו על כפרי רווקים, על הקושי של גברים למצוא נשים. הגברים האלה יוצאים מגדרם למצוא נשים: הם שוכרים שדכנים, משלמים המון כסף לכלות מיובאות מאזורים אחרים בסין". העובדה שהדיווחים האלה מותרים בתקשורת היא איתות חשוב, לדברי היל.

"השאלה היא האם הם מספיק מודאגים כדי להשקיע די כסף כדי לתקן את הבעיה", מחדדת היל את הסוגיה, "והתשובה לכך לא ברורה. יש להם עדיפויות אחרות. פרופסור לי, מנהל המכון, מציין תמיד את אותה מסקנה במאמרים שלו: נדרשים משאבים נכבדים נוספים. החוקרים במכון מציעים להפסיק או להגמיש את מדיניות הילד האחד. הילודה בסין כבר נמוכה משיעור התחלופה זה 20 שנה, ועומדת על 1.5–1.55 ילדים לאישה. הם הריצו סימולציות שחוזות את גודל האוכלוסיה ויחס המינים, וחזו כי ב-2025 האוכלוסיה תגיע לשיא של 1.4 מיליארד דולר אנשים, ואז היא תקרוס במהירות. עד 2100 הם מעריכים שהאוכלוסיה תרד ל-700 מיליון אנשים או אפילו פחות. זה אומר שהאוכלוסיה תזדקן ולא תהיה מספיק אוכלוסיה בגיל העבודה.

ומה נעשה בעניין בהודו?

"בהודו, ראש הממשלה הקודם, מנמוהן סינג, היה האדם הראשון שדן בבעיה הזו בפומבי. זה היה טאבו עד אותו זמן. הוא נקט בצעד מאוד אמיץ פוליטית. הוא אמר שזו החרפה הלאומית של הודו. זה היה צעד ראשון. נרנדרה מודי, ראש הממשלה הנוכחי, היה גם מאוד נחרץ בעניין. הוא אמר שחייבים לנרמל את יחס המין, שזה מטורף שזה עוד קורה במאה ה-21, שחייבים לחנך בנות, להעצים נשים, אבל הוא לא שם את הכסף הנדרש. הוא הכריז על תוכניות לכל הדברים האלה, אבל הן לא ממומנות היטב, ואף אחד לא יודע איפה הכסף. אין משרד ספציפי שהמשימה מוטלת עליו. חלק ממנה שייך למשרד החינוך, חלק משרד הבריאות ועוד. המדינות בהודו טוענות שהן לא קיבלו את הכסף מהממשל המרכזי. כנראה ששתו אותו פקידים מושחתים".

מעבודתה בתחום מסיקה היל שהגישה של הפרופסורים הסיניים ושל מודי היא הדרך הנכונה: "הפתרון הכלכלי הוא הפתרון לטווח הארוך. חלוקת העבודה המסורתית שבה הנשים עובדות בבית ומטפלות בילדים ולא מקבלות תשלום על העבודה גורמת להחלשתן עד מאוד. לגרום לנשים להיכנס לכוח העבודה ולקבל תשלום - זה לא רק מעצים, אלא גורם לירידה בילודה. כששני בני הזוג עובדים, הם לא רוצים 4–5 ילדים. לנשים זה מעצים כשיש להן שליטה בפריון שלהן. זה דורש חינוך, מתן שירותי בריאות לנשים, גישה לאמצעי מניעה. אין סיבה שלא יהיו להם שירותי בריאות טובים - זה עולה פרוטות לאישה, והרווח הוא עצום. כשסרי לנקה, מדינה ענייה מאוד, הפכה את שירותי הבריאות לנשים לחינמיים לפני כמה שנים, הם הצליחו להקטין את שיעור התמותה בלידה לרמה שיש במערב, וזה היה במחיר ממש לא יקר".



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#