"במחירים האלה אי אפשר להוציא את הארנק מהתיק - איך אתם חיים כאן?"

הם מגיעים יותר ויותר באופן עצמאי, לרוב מתוך סקרנות וחיבה מיוחדת לישראל - ואז מקבלים את המכה ■ גם התיירים מחו"ל סובלים מיוקר המחיה, "הם בשוק ממחיר של 28 שקל לפחות לחצי ליטר בירה"

יסמין גואטה
רינה רוזנברג קנדל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
יסמין גואטה
רינה רוזנברג קנדל

כשצ'ייס (צ'רלס) לימאי נחת בישראל מפילדלפיה, החברים הישראלים שלו הסבירו לו שכדאי שישכח כל מה שהוא יודע על הדרך שבה עושים קניות, כי המחיר בישראל הוא הרבה פעמים בגדר המלצה בלבד — וצריך להתמקח עליו.

את ההמלצה הזאת הוא החליט לאמץ בוקר אחד כשטייל ברחוב דיזנגוף בתל אביב, ונתקל בחנות של מעצב האופנה דורון אשכנזי. "ראיתי בחלון הראווה חולצה שממש התאהבתי בה, אבל המחיר היה 425 שקל — יותר מהתקציב שלי", הוא מספר. "הסברתי למוכר שאני לא יכול לבזבז כל כך הרבה כסף, ועוד בשלב מוקדם כל כך של הטיול. אחרי שהוא שמע כמה אני אוהב את החולצה, הוא הסכים לעשות לי הנחה", נזכר לימאי בחיוך. "זה הפתיע אותי. בארה"ב משלמים לפי תג המחיר, או שלא קונים. יש כמה יוצאים מן הכלל, אבל בדרך כלל לא מתמקחים".

תיירים יפנים בים המלחצילום: רויטרס

כמה ימים לאחר מכן שיחזר לימאי את ההצלחה שלו בעיר העתיקה בירושלים. בטיול ברובע הנוצרי הוא רצה לקנות טבעת עם ברכה מכנסיית הקבר. המוכר דרש עבורה 300 דולר. לימאי המנוסה התמקח ואפילו השתמש בטריק היציאה מהחנות. פעמיים. בסופו של דבר הוא הצליח להוריד 170 דולר ממחיר הטבעת. "למרות זאת, אני יודע ששילמתי עליה הרבה מעבר למחיר הראוי", הוא אומר.

לימאי הוא מה שנקרא בעגה התיירותית תייר עצמאי. כזה שמגיע לישראל לבדו, לא באמצעות קבוצה או טיול מאורגן. הוא מזמין בעצמו את בית המלון והטיסה, מחליט לבדו איפה לטייל, ושובר את הראש לבד איך להגיע לכל מקום. במקרה שלו, ההחלטה לבקר בישראל לא התקבלה מתוך רצון לתור את הארץ. הוא בא לכאן בסוף אוגוסט לרגל חתונה של חברה טובה, והחליט לנצל את ההזדמנות לחופשה בת עשרה ימים. "המשפחה שלי היא תומכת נלהבת של ישראל, ולא יכולתי לוותר על ההזדמנות ליהנות מחוויה של טיול בישראל, במיוחד באתרים היסטוריים כמו ירושלים ומצדה".

לפי סקר תיירות ל–2014 שערך משרד התיירות, בשנים האחרונות חל שינוי בפרופיל התייר שמגיע לישראל, ומספרם של תיירים עצמאיים כמו לימאי גדל והולך. 66% מהתיירים ב–2014 היו עצמאים ו–25% הגיעו בקבוצות מאורגנות. ב–2010, לעומת זאת, 30% בלבד מהתיירים שבאו לישראל היו עצמאים וחלק הארי היה הקבוצות המאורגנות. זה לא קורה סתם: משרד התיירות מעודד מאוד הגעה של תיירים עצמאים. אחת הסיבות לכך היא שהם הראשונים שחוזרים לנפוש לאחר אירועים ביטחוניים, כמו מבצע צוק איתן בקיץ שעבר.

כמו כל תייר, גם זה העצמאי מחפש דרכים לחסוך בהוצאות החופשה, אך בניגוד לתיירים בקבוצה — אין לו את הכוח הצרכני שיש לקבוצה, שמאפשר להפחית עלויות. קבוצה צליינית, למשל, שמגיעה לבית מלון, מקבלת הנחה בזכות התפוסה הגבוהה שהיא מבטיחה לבית המלון, ואילו התייר העצמאי נאלץ לשלם מחיר מלא.

אוסה ודניאל משוודיהצילום: אייל טואג

"רוב התיירים שמגיעים לכאן הם אמוציונלים. כמעט שלא נמצא תייר שהחליט לצאת לחופשה ומתלבט בין ברצלונה, לונדון או תל אביב", אומר הנרי יעקובוביץ, הבעלים של פורטל התיירות iBookIsrael, שמציע לתיירים עצמאים בתי מלון, דירות, אטרקציות ופעילויות. "חלק גדול הם יהודים שמגיעים בגלל הזיקה לישראל או כדי לבקר בני משפחה, אחרים הם נוצרים שרוצים לבקר במסלול שעשה ישו, ויש גם כאלה שמגיעים לקראת האירועים של שבוע הגאווה".

עם זאת, היצע טיסות הלואו־קוסט הביא לישראל קהל שלא היה כאן קודם, אומר ירון בורגין, מבעלי אברהם הוסטל בירושלים, שכמעט כל לקוחותיו הם תיירים עצמאים: "רבים מהתיירים מגיעים לכאן בטיסות לואוקוסט, ומי שטס בטיסות כאלה לא יוציא 250 דולר ללילה על חדר בבית מלון, כי אם הוא היה יכול לשלם מחיר כזה הוא גם היה משלם על טיסה יקרה יותר".

במקרה של לימאי, לא היו לו כלל הוצאות על לינה כי הוא התארח אצל החברים שאותם הגיע לבקר, אך הטיסה עלתה לו 1,300 דולר, והוא הגדיר לעצמו מראש תקציב הוצאות קבוע של 150 דולר ליום. התקציב הזה כלל הכל: נסיעות, מזון, בילויים, בגדים, מתנות ומזכרות. הוא אכל בבתי קפה ומסעדות בתל אביב — כמו מסעדת האחים, איציק הגדול וקפה־קפה — ויצא בכל לילה לפאבים כמו המנדלימוס והמייט.

אף שההוצאה הגדולה ביותר שלו בטיול היתה על אוכל ומשקאות, ובאחד הלילות אף שילם 180 שקל על שתי בירות ושני צ'ייסרים בפאב, לא תשמעו מלימאי מלה רעה על ישראל. "חלק מהאוכל בישראל הוא המדהים ביותר שטעמתי אי פעם. מלבי למשל", הוא מתמוגג. "היה גם מרגש לצאת ולחוות את כל הסוגים של חיי הלילה בתל אביב. העיר לא איכזבה אותי, הייתי מוכן לצאת בתל אביב במקום בניו יורק, בכל יום", הוא אומר.

תיירים באכסניית אברהם בירושליםצילום: מיכל פתאל

באופן מעט מפתיע, לימאי היה מרוצה גם מהתחבורה הציבורית בתל אביב. "יש בעיר מערכת טובה של אוטובוסים ומוניות שירות, והנסיעות ברכבות היו במחיר סביר ביותר. פעמים בודדות לקחתי מונית רגילה, ושילמתי עליה בערך אותו מחיר שהייתי משלם בפילדלפיה, אולי אפילו קצת פחות", הוא אומר.

"משלמים כפול מבאירופה"

במקרים רבים, כשזה מגיע לתיירים באווירה של חופשה, קשה לשמוע מלות ביקורת — גם כשיקר להם. באחד מלילות חמישי אנחנו פוגשים בשדרות רוטשילד בתל אביב את אוסה ודניאל אסרסון, זוג משוודיה שהגיע לחופשה ספונטנית לסוף השבוע. הם הזמינו חדר במלון נורמן, הנחשב לאחד היקרים בתל אביב בפרט, ובישראל בכלל, ושילמו 500 דולר ללילה. על ארוחה במסעדה של המלון הם שילמו 600 שקל. "המחיר הגבוה הפתיע אותנו", הם מודים, אבל ממהרים להרגיע, כי "המחירים בכל עיר גדולה בעולם הם גבוהים".

זו אינה הפעם הראשונה שדניאל מבקר בישראל. בפעם הראשונה הוא בא כמלווה של חבר יהודי שביקר בישראל. ואילו הפעם, בביקור השלישי שלו, הוא החליט להפתיע את אוסה ולהביאה לכאן כדי לחגוג עשר שנות נישואים.

צ'ייס לימאי מפילדלפיהצילום: Erica Ruez

כפי שישראל יקרה לתושביה, כך היא יקרה לתיירים. ג'ני, תיירת מארה"ב שביקרה במתחמי שרונה והתחנה בתל אביב, יצאה מהם בידיים ריקות משקיות. "במחירים האלה אני לא יכולה להוציא את הארנק מהתיק", היא אומרת. "אני לא מבינה איך אתם מתקיימים כאן ומשלמים את המחירים האלה".

אברהם, תייר מדרום אפריקה, משווה את התפריטים בברים בתל אביב לאלה שבמדינתו, וטוען שהמספרים זהים, אך יש הבדל אחד — שם משלמים בראנד, שערכו שליש מהשקל.

אי אפשר להתעלם מכך שהחופשה בישראל יקרה. לפי דו"ח של הפורום הכלכלי העולמי, יוקר החופשה בישראל הוא השישי בגובהו בעולם. המחירים של בתי המלון מדורגים במקום ה–19 בעולם, עם מחיר ממוצע ללילה של 201 דולר לחדר לאורח, בעוד שמדינה כמו יפן מדורגת במקום 67, עם מחיר ממוצע לחדר של 123 דולר, וארה"ב מגיעה למקום 74 — עם מחיר של 115 דולר.

אמיר הלוי, מנכ"ל משרד התיירות, מסכים: "התיירים משלמים על דברים בסיסיים כפול ממה שהם משלמים באירופה. קורעים אותם במחיר על בקבוק מים. חושבים שהתיירים פראיירים, וזה לא ככה", הוא אומר. "אנחנו מדינה יקרה, ומארגני התיירות והמלונאים יצטרכו להוריד מחירים".

אוכלים פלאפל,
שותים בקופיקס

האוכל הוא הסוגיה המרכזית שמעסיקה את התיירים, לדברי בורגין. "אנחנו שומעים הרבה תלונות על יוקר המזון. גם אוכל רחוב, שהיה פעם זול, כבר לא כל כך זול כיום, ובפחות מ–30 שקל אי אפשר למצוא ארוחת צהריים חמה. הרבה תיירים מוצאים את עצמם אוכלים פלאפל יום אחר יום", הוא אומר. "חלק מהתיירים גילו את קופיקס, ומתלהבים מזה. לא מדובר בטירוף, אבל אנחנו שומעים מלמולים בלובי על זה שאפשר להשיג מעבר לפינה קפה ביורו אחד. הם גם מתלוננים על יוקר האלכוהול, זה משהו שהם ממש בשוק ממנו. באירופה, חצי ליטר בירה עולה להם 3.5 יורו ואצלנו 28 שקל לפחות. זו בעיה, כי אלכוהול הוא מרכיב חשוב בנופש — אנשים באים ליהנות, זה חלק מהפאן שלהם".

בורגין מסביר שהתיירים משווים את ישראל בעיקר לאירופה, ואז הם מגלים שגם בתחום הלינה וגם בתחומים אחרים אין מקום להשוואה. "לישראל ולאירופה נוסעים לטיולים קצרים. לא מדובר ביעד לחופשות ארוכות של כמה חודשים. גם באירופה וגם בתל אביב אפשר למצוא לינה ב–70–80 יורו לחדר זוגי, אבל התמורה שמקבלים בישראל טובה פחות מבחינת הסטנדרט", הוא אומר. "מרבית בתי המלון בישראל מיושנים יותר מאלה שמוצאים באירופה".

למרות זאת, בורגין סבור כי יוקר המחיה לא גורם לתיירים שלא להגיע. "באופן גורף, אנשים שמגיעים לכאן מופתעים לטובה. הם לא מצפים למדינה מערבית מודרנית, ונהנים מחוויה מיוחדת לתייר", הוא טוען. "הם תמיד אומרים שהם יהיו שמחים לחזור, אף שיותר יקר כאן משחשבו".

את החיפוש של התייר העצמאי אחר מחיר אטרקטיבי יותר ניתן לראות בנתוני Airbnb. ב–2014, למשל, בחרו 115 אלף תיירים מתוך 2.9 מיליון שהגיעו לישראל (4%), ללון בדירות של Airbnb, שבמקרים רבים מציעה מחירים נמוכים מאלה של בתי המלון. השנה צפוי מספרם לזנק ב–50%, והמגמה ברורה: התייר העצמאי מחפש בישראל פתרונות לינה זולים יותר.

"התיירים שלוקחים דירות מקבלים הלם כשהם הולכים לקניות בסופר", אומר יעקובוביץ 
מ–iBookIsrael. לדבריו, חלק גדול מהשאלות של התיירים שמתלבטים אם להגיע לישראל ופונים אליו נוגע למחירים. "הםשואלים אותי איך זה יכול להיות שהכל יקר כל כך בזמן שיש אצלנו מלחמה והמדינה במשבר".

לדבריו, המצב הביטחוני גורם לתיירים להוציא יותר כסף על הדרכות ונסיעות. "בישראל לא פשוט לשכור מכונית ולטייל, כמו שמקובל במדינות אחרות בעולם", הוא מסביר. "התיירים לא מצליחים להבין איך מגיעים לבית לחם, איך עוברים את המחסום הצבאי ולאן מותר לנסוע. הם שמעו בחדשות שנפלו רקטות באשדוד ובאשקלון, אז הם שואלים אם הן בשטחים. תייר שיגיע לרומא יעדיף לטייל בעצמו, אבל בעיר העתיקה בירושלים קשה להסתדר בלי מדריך. יש גם מקומות שבלתי אפשרי להגיע אליהם בתחבורה ציבורית, כמו מצדה".

הסבר פניך לתייר? 
לא בדיוק

מה לגבי השירות לתיירים? דו"ח הפורום הכלכלי העולמי מצא שישראל מדורגת במקום 102 מתוך 141 מדינות במדד השירות שהיא מעניקה לתייר.

לדברי יעקובוביץ, בגלל המחירים הגבוהים, התיירים מצפים לקבל שירות ברמה גבוהה. הוא זוכר מקרה חריג שהדהים אותו: "תייר שהגיע לארץ בהמלצתי עלה על מונית בנתב"ג וביקש מהנהג להסיע אותו לחיפה. הנהג אמר לו את המחיר, והוא שילם כבר בתחילת הנסיעה. כשהתייר ירד מהמונית הנהג מיהר לנסוע, והתייר המבולבל התקשר אלי. אחרי ששאלתי אותו כמה שאלות הבנתי שהוא בכלל לא בחיפה, אלא בשפיים. כמובן שהוא הרגיש רע מאוד". למרות זאת, חשוב ליעקובוביץ להדגיש שהמקרה נדיר.

גם מדריך הטיולים איתי שבח חווה באחרונה את הצד המכוער של נותני השירות לתיירים. בפוסט שפירסם בפייסבוק הוא סיפר על תלאותיהם של זוג תיירים שהדריך. לדבריו, בשירות הגרוע הם נתקלו כבר בנתב"ג. "הם סיפרו לי שהם עלו על מונית לתל אביב, והנהג הראה להם את המחיר, 1,080 שקל. הם לא יודעים אם הם התבלבלו, או שהנהג באמת הראה את המספר הזה. בכל מקרה, כשהם הגיעו לתל אביב הם שילמו לנהג את הסכום שבו נקב, והוא נסע משם. בדיעבד, כשהבינו שגבו מהם מחיר מופקע, הם התקשרו לחברת המוניות, אבל לא קיבלו את הכסף חזרה".

הפוסט של שבח, שזכה למאות שיתופים, מתאר מקרה נוסף שבו גבו מזוג התיירים באחת החנויות תשלום בדולרים, אף שהמחירים היו נקובים בשקלים, ובבית המלון שבו התאכסנו חייבו אותם על חדר לשני מבוגרים ושני ילדים אף שבאו ללא ילדים, וגם על ארוחת ערב שהיתה כלולה במחיר החדר.

אם לא די בכך, גם בזמן הנסיעה עם שבח זכה הזוג לראות את פרצופו של הישראלי המכוער. "בצפת נסענו לאט", מספר שבח, "כי הכביש היה חלקלק. זה קצת עיצבן את הרכב מאחורינו. בסוף האישה פתחה את החלון ובירכה אותנו במטר קללות עסיסיות לכבוד השנה החדשה. הזוג היה בהיסטריה. כל זה בשבעה ימים. נזק של אלפי שקלים ונזק תדמיתי גרוע בהרבה, כי הסיכוי שהם ימליצו לחברים לבקר בישראל הוא בערך כמו הסיכוי שליאו מסי יחליט לחתום במכבי פתח תקוה".

גם לשבח חשוב להדגיש שאלה מקרים קיצוניים, ויש גם מסר בפוסט שהעלה: "בפעם הבאה שאתם נתקלים בתיירים, עשו את המאמץ הנוסף בשבילם, או לפחות אל תרמו אותם. כי לצד הפתק בכותל והבירה על החוף בתל אביב, הם יזכרו גם את ההוא שמכר להם מיץ תפוזים ב–50 שקל, כמו שעד היום אני זוכר את הרמאי בצ'ילה שעקץ אותי ב–200 דולר".

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker