הסוד הניו זילנדי: כך יוצרים שפע מקומות לינה לכל כיס

ניו זילנד מתברכת לא רק בנופיה - במדינה יש שפע בתי מלון ואכסניות בטווח מחירים רחב, ומערך מסודר מאוד של מדריכים והמלצות לינה ■ ישראל יכולה רק לקנא

דפנה מאור
דפנה מאור

"לאן, שומו שמים, את לוקחת אותנו?", היתה אחת השאלות התכופות ששמעתי באותה נסיעה. השאלה היתה מגיעה בדרך כלל בשלב שבו היינו יורדים מהכביש הראשי לכביש עפר.

כבישי העפר היו משובחים, מהודקים ותקינים, עם שילוט ברור ותמרורים מאוד מדויקים, אבל מתפתלים כמו נחשים בעווית פראית. בין אם היה זה נוף גבעות מכוסות שרכים, חוות כבשים בין מפרצי טורקיז מנוקדי איים, או יער סוב־טרופי עבות ומטפטף, הדרך תמיד הגיעה לשביל עפר צדדי עוד יותר, וממנו לעוד אחד — עד שנדמה היה שמגיעים לסוף העולם, פנימה.

ושם, בין עצי דקל ושרכים, על צוק הנשקף למרחבי אוקיינוס עצומים, מעל מושבות של יונקים ימיים נדירים — ובמקרה אחד, מאחורי מוסכים בשכונה היפסטרית בלב עיר גדולה — ניצבה האכסנייה. בית עץ, אחד או רבים, עם חלונות זכוכית גדולים, וחדרים, ספורים יותר או פחות, ביחידות נפרדות או באולמות שינה משותפים. עם גינה מטופחת או צמחייה פראית, מטבח משותף וחמים מלא ציוד ומצרכים בסיסיים, לוח שעליו כתובים שמותינו בגיר ומיקום החדר שלנו, וחדרים נקיים, נעימים (גם אם פשוטים), שמיד מרגישים בהם בבית. וכל זה במחיר של 180 שקל ללילה.

לא, אתם כבר לא בקנזס, אתם בפיורדלנד, באי הדרומי של ניו זילנד. והמחיר שתשלמו על אכסנייה כזאת לחדר זוגי פרטי משלכם אינו חריג — זה פחות או יותר המחיר שתשלמו ברוב חדרי האירוח ברחבי המדינה. עבור מיטה בחדר עם לינה משותפת (4–20 איש, תלוי במקום), תשלמו כ–70 שקל ללילה. לשם השוואה, צימרים פשוטים לזוג ושני ילדים בישראל לא עולים פחות מ–500–600 שקל ללילה — וגם זה אם התמזל מזלכם למצוא את אלה הבודדים שהם אכן פשוטים, אך נקיים ונעימים כמובטח. בדרך כלל תידרשו לשלם לפחות 800–1,000 שקל ללילה עבור שירות דומה, פלוס ג'קוזי מיותר.

חופשה נעימה 
נהפכת למושלמת

ניו זילנד היא גן עדן לאוהבי טבע, על כל קצוות הסקלה. חובבי השלווה ימצאו בה מרחבים עצומים ומעט אנשים, מקומות אינספור להתבודד בהם ולחשוב על יופיו של הטבע ועל אינסופיותו של היקום. חובבי האדרנלין ימצאו אינספור הזדמנויות לקפוץ ממטוסים, לטפס על צוקים או להיזרק קשורים בחבל מעל נהר סוער, במחירים זעומים לעומת חוויות דומות בישראל או באירופה. וכל אלה שבאמצע ימצאו נוף מהמם ואנשים רגועים, בארץ מלאה בבתי קפה ידידותיים, סופרמרקטים עשירים בהיצע, ודלק למכוניות שעולה בערך חצי משהוא עולה בישראל.

ניו זילנד מתברכת בשפע של מקומות לינה ברמות שונות. ואולם תיירים ישראלים צעירים, משפחות ואפילו מבוגרים שאינם זקוקים לשירות חדרים ומיני־בר, ימצאו מכרה זהב במערך האכסניות הפנטסטי שלה, שמדגים כיצד מדינה שחצי מפרנסתה מגיע מתיירות צריכה לפעול. לצד האכסניות פועלות כמה רשתות של חניוני קמפינג, שנקראים בעגה המקומית הולידיי־פארק (וזהו גם שמה המסחרי של אחת הרשתות). חניונים אלה מציעים מגוון של אפשרויות לינה — החל באוהל בשטח, דרך צריפים פשוטים עם מיטות ללא מים זורמים, ועד יחידות משפחתיות מרווחות ומאובזרות היטב.

לאכסניות בניו זילנד קוראים בקפאקרס (Backpackers), על שם התרמילאים שאמורים ללון בהן. רוב האכסניות מאוגדות תחת ארגון BBH, ומיעוטן תחת YHA, המוכר מאירופה ומישראל. ל–BBH יש שירות מדהים שיכול להפוך את השהות בניו זילנד מנעימה למושלמת: הוא מפרסם מדריך המדרג את כל האכסניות החברות בו לפי פרמטרים שונים, חלקם עובדתיים (כמו מספר החדרים) וחלקם מבוססים על סקר שמופץ בקרב המשתמשים.

עוד לפני הגעתכם, בשלב התכנון, תוכלו להשתמש במדריך המקוון באתר BBH.co.nz. המדריך מסודר לפי אזורים, ובכל אזור מפרט את כל האכסניות לפי ציון כללי, רמת שירותים, מספר חדרים וסוגיהם. תחת BBH פועלות 260 אכסניות בשני האיים של ניו זילנד. יש אפליקציה לאנדרואיד בשם BBH Nestfinder שמאפשרת לחפש מקומות לינה באכסניות ובקתות של רשות שמורות הטבע והגנים של ניו זילנד (DOC), אתרי קמפינג ועוד.

מניסיון אישי של שני ביקורים ממושכים בניו זילנד ומהמלצות, אפשר להגיד בבטחה שאכסניות BBH שציונן גבוה מ–90 יהיו מדהימות, וכל אלה שהציון שלהם גבוה מ–85 יהיו גם מצוינות. בהתאם למזג שלכם תוכלו לסנן את הבחירה גם לפי מספר חדרים — מי שאוהב שלווה יסתפק באכסניות שבהן מעט מיטות; מי שמחפש מסיבות, יתמקד באכסניות גדולות עם בריכה, ג'קוזי ומסיבות.

לפעמים מספיק להתקשר כמה ימים או אף יום מראש, אבל בשיא העונה — בניו זילנד הקיץ מקביל לחורף שלנו — רצוי להזמין מראש. אפשר גם לבטל בהתראה קצרה, ואם אתם חברים ב–BBH תזכו בהנחות יפות ולא תצטרכו למסור כרטיס אשראי מראש. באכסניות, בגלל אופי המטיילים, תוכלו לקבל מידע גם ממטיילים וגם מבעלי הבית, וגם תוכלו להזמין דרכם או אצלם פעילויות וסיורים, כמו שיט לצפייה בדולפינים או טיול קייאקים בים.

למה לא בישראל?

כל השפע התיירותי הזה מעורר תהייה מדוע אי־אפשר לשחזר את ההצלחה הזו גם בישראל. ראשית, הרקע הכלכלי: ניו זילנד עשירה מישראל במעט בלבד במונחי תמ"ג לנפש לפי שוויון כוח קנייה — 35 אלף דולר, לעומת 33 אלף דולר בישראל. זה אומר שמחירי האכסניות שם נמוכים עוד יותר ממה שנראה לנו כישראלים. שטחה של ניו זילנד, 268 אלף קמ"ר (כולל איים לא מיושבים) גדול פי יותר מעשרה מ–21,800 הקמ"ר של ישראל, עם אוכלוסייה של 4.5 מיליון תושבים. חלק גדול משטחה של ניו זילנד נמצא באזורים הרריים שאי־אפשר לעבור אותם, או שמורות טבע שלא ניתן לבנות בהן.

המחיר הממוצע לבית בניו זילנד הוא 455 אלף דולר ניו זילנד, או 1.1 מיליון שקל — גבוה מישראל אפילו לאחר שנים של התנפחות שוק הדיור שם — כך שמרכיב זה במבנה העלויות של לינה אינו מסביר את המחירים הנוחים. האם הנתונים הללו מצדיקים את הפער במחירי הלינה העממית?

התשובה היא שבישראל אין בפועל לינה עממית בהיקף, במגוון וברמת השירות שיש בניו זילנד. המקבילה המקומית הקרובה ביותר מבחינת פרישה וגישה באזורים הכפריים וסמוך לשמורות הטבע היא צימרים. השאלה היא איך אפשר לתמוך, לעודד ולייצר תמריצים להקמת מקומות מרובי יחידות לינה שאינם מלונות גדולים, המשתלבים טוב יותר בסביבה ובנוף, ושאינם גובים מחירים דומים לאלה שגובים במרכזי הערים הגדולות באירופה.

מערך כזה ייתן מענה לא רק לישראלים חובבי טיולים שמוותרים על פינוקים כמו בקבוק יין של חצי ליטר בחדר שעולה 1,000 שקל ללילה, אלא גם לקבוצה פוטנציאלית לא מטופלת של תיירות עממית וצעירה יותר. האכסניות בניו זילנד הן עסקים פרטיים קטנים, ששורדים ומשגשגים שנים רבות — דוגמה מצוינת לשילוב של יוזמה חופשית שאינה עסק תאגידי. רובן גם מתנהלות באורח ידידותי לסביבה, כמקובל באחת המדינות הירוקות ביותר בעולם.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker