הקשר בין השפה שאתם דוברים לבין חשבון הבנק שלכם - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

הקשר בין השפה שאתם דוברים לבין חשבון הבנק שלכם

סיפור מגדל בבל הוא לא רק משל יפה לחוסר תועלת הנובעת מתקשורת לקויה ■ מחקר חדש מוכיח כי מדינות רב לשוניות סובלות מרמה נמוכה יותר של הון חברתי והן פחות עשירות

8תגובות

תחום: שפה חוקרים: בודו שטיינר וקונג ואנג מוסד: אוניברסיטת דרום דנמרק פורסם: 2015 ,Economic Record

גלובליזציה, הגירה, מולטי-אתניות, גיוון - כל אלה נחשבים דברים מצוינים כשמביטים בעולם דרך משקפיים ליברליים, אבל האם זאת רק ראייה אופטימית חסרת בסיס? האם גיוון הוא דבר נהדר רק בעולם אידיאלי? כלכלנים יודעים כבר זמן רב שמדינות רב־לשוניות נוטות להיות עניות מאלה שבהן יש שפה אחת שלטת, וכאן בדיוק מתעוררת השאלה: האם מדינות הומוגניות מבחינת שפה מתעשרות מכיוון שיש בהן שפה אחת, או שהפיתוח מעדיף את השפה החזקה ביותר על חשבון המתחרות החלשות יותר?

שני כלכלנים מאוניברסיטת דרום דנמרק, בודו שטיינר וקונג ואנג, פירסמו באחרונה מאמר שלפיו מדינות מגוונות פחות מבחינה לשונית נוטות לשגשג מבחינה כלכלית.

חוקרים ניסו למצוא את הקשר בין ריבוי שפות להון חברתי. אמנם קשה למדוד הון חברתי, אך כמה חוקרים ניסו בכל זאת. שלושה חוקרים, בהובלת דן לי מאוניברסיטת סונגקיונקוואן בדרום קוריאה, פיתחו מדד של 72 מדינות, ובדקו קריטריונים כמו אמון (תחושה של הגינות חברתית, ומוסדות אמון כמו ממשל, מפלגות פוליטיות ועיתונות), נורמות (שחיתות, שלטון החוק, שכיחות ההתחמקות מתשלום מסים והונאות ביטוח לאומי) ורשתות חברתיות (למשל, עד כמה אנשים נוטים להצטרף לקבוצות חברתיות, אמנותיות וספורטיביות). ואנג ושטיינר מצאו כי מדינות עם רמה גבוהה של הון חברתי נוטות להיות עשירות יותר.

הן גם נוטות להיות הומוגניות יותר בשפה. ואנג ושטיינר מצאו כי יש יחס הפוך בין מספר השפות המדוברות במדינה לבין ההון החברתי בה. עם זאת, יש מדינות שתושביהן דוברים שפות רבות ויש להן הון חברתי גבוה יחסית. ארה"ב וקנדה בולטות בכך, והן יעדי הגירה מרכזיים שבהם יש גם שפות מקומיות רבות. עם זאת, הן נשלטות על ידי שפה מקומית עיקרית אחת - אנגלית, ובקנדה גם צרפתית.

המחברים גם בדקו את הסבירות ששני אזרחים ידברו באותה שפה ראשונה ביחס להון חברתי. מדדים אלה קשורים ביחס הפוך הדוק עוד יותר. מדינות כמו דנמרק והולנד נותרו הומוגניות במיוחד במונחי שפה, למרות רמות הגירה גבוהות. יש להן גם את רמות ההון החברתי הגבוהות ביותר בקרב המדינות שנבדקו. אוגנדה והודו נמצאות, בהתאם למגמה, בקצה השני של הקשת.

דובי קייך

המחברים בדקו את תוצאותיהם במגוון דרכים. התוצאות מובהקות קצת פחות כשמתעלמים ממדינות אפריקה - המדינות העניות ביותר בעולם, שהן גם מגוונות מאוד מבחינת שפה. התוצאות מחזיקות מעמד גם כשמביאים בחשבון גורמים אחרים הקשורים בגיוון בשפה - למשל, מדינות הרריות ואלה הקרובות לקו המשווה נוטות להיות מגוונות יותר בכל הקשור לשפה. ואולם גם אם מביאים בחשבון את הגורמים האלה, גיוון בשפה נמצא ביחס הפוך להון החברתי במדינה.

אין גורם אחד שמסביר את המתרחש בכל המדינות. בנגלדש ענייה למרות היותה הומוגנית בשפה; בלגיה ושווייץ עשירות למרות היעדר שפה לאומית אחת חזקה; מצבה של דרום אפריקה טוב מכפי שניתן היה לחזות לפי מספר השפות בה; ומצבה של בורקינה פאסו חמור מהצפוי. למרות כל אלה - המגמה הכללית ברורה.

אזורי גבול משגשגים

אילו מסקנות מעשיות אפשר להסיק מכך? במקרה של הגירה, היטמעות לשונית היא דבר חשוב: גם אם מהגרים וילדיהם שומרים על שפתם המקורית, עליהם ללמוד גם את השפה של המדינה החדשה. המדינות המארחות זקוקות לחברה מכילה, שבה כל מי שמתאמץ להיטמע יתקבל בברכה.

פחות ברור אילו מסקנות יכולות להסיק מדינות מולטי־אתניות באופן טבעי. עד כמה שהומוגניות יכולה לשרת מדינה כמו איסלנד או יפן, אי-אפשר להנדס מדינות אחרות בעולם האמיתי להיראות כמותן. היפרדות יפה וגירושים עדינים הם נדירים. מלחמת גבולות עכורה מדם נפוצה הרבה יותר. ההחלטה של אוקראינה לנשל את רוסיה מתפקידה במחוזות הדרומיים והמזרחיים סיפקה לרוסיה תירוץ להצית מחדש מלחמה לשם הגנה על הרוסיות עצמה באוקראינה. זה מסוג הדברים ששורפים הון חברתי בצורתו כאמון בין אנשים ובין אזרחים למדינתם. 

עדיף בהרבה לגבש זהויות שמעבר לשבטיות. האיחוד האירופי נולד כתוצאה מחשיבה כזו. הוא כולל טריטוריות רוויות מלחמות, שהן כיום אזורי גבול משגשגים. חבל אלזס־לורן הוא כיום חלק אינטגרלי מצרפת. תושבי חבל הסאר הסמוך הצביעו לאחר מלחמת העולם השנייה בעד הצטרפות לגרמניה. צרפתית וגרמנית מדוברות משני צדי הגבול, ובחבל הסאר לומדים צרפתית לפני אנגלית בבתי ספר רבים.

אפשר גם להסתכל על הדוגמה של סונדרבורג בדרום דנמרק, שם חיים שני החוקרים שביצעו את המחקר. פרוסיה ניצחה במלחמה השנייה מבין שתיים על הגבול הדני־גרמני ב-1864, אך לאחר מלחמת העולם הראשונה, משאל עם פיצל את מחוז שלזוויג בין שתי המדינות. מעניין ששטיינר חוקר מקומות רב־לשוניים - הוא מגיע מחבל הסאר, וכיום נוסע לעבוד משלזוויג־הולשטיין הגרמנית אל מעבר לגבול, לסונדרבורג, שבחרה ב-1920 להצטרף לגרמניה, אבל בסופו של דבר יישרה קו עם המחוזות הסמוכים והצטרפה לדנמרק.

שטיינר אומר שמרבית אנשי הסגל במחלקתו דו-לשוניים, ושבטקסי זיכרון למלחמת 1864 אין זכר ליריבות הנושנה. בסיס הצבא הדני הישן על הגבול הוא כיום מרכז פליטים, שבו נמצא הריכוז הגבוה ביותר של סורים בדנמרק. זוהי תזכורת חשובה לשלום הממושך שהושג במערב אירופה - ושנעדר בחלק גדול מדי מהעולם.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#