תעלומה ששווה הרבה כסף: מדוע הרימונים בערבה מאבדים מצבעם האדום החושני? - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

תעלומה ששווה הרבה כסף: מדוע הרימונים בערבה מאבדים מצבעם האדום החושני?

חוקרי מכון וולקני קרובים מתמיד לפיצוח החידה - והפתרון יכול לסייע לישראל בתחרות מול מצרים על השוק האירופי

4תגובות

תחום: חקלאות ■ חוקרים: ד"ר דורון הולנד, ד"ר חמוטל בורוכוב־נאורי, סילביה יודנשטיין, מוטי הררי, אבי סדובסקי, עירית בר יעקב וכאמל חטיב ■ מוסדות: מכון וולקני ומו"פ חקלאי ערבה דרומית ■ פורסם: Journal of Agricultural and Food Chemistry, 2011

מגדלי הרימונים בישראל כוססים ציפורניים בימים אלה ולא מפסיקים לפזול לצדדים בחשש - מי תהיה המדינה שתדיח את ישראל מהשוק הצומח והרווחי של יצוא הרימונים לאירופה. האם זאת תהיה טורקיה, יצואנית רימונים גדולה, ששטחי הגידול בה צפויים לגדול מאוד בשנים הקרובות, או בכלל מצרים, שהפכה בשנים האחרונות ליצואנית מוצלחת למדי של פירות וירקות? ייצור הרימונים המתפתח בשכנה הדרומית, חוששים במשרד החקלאות, עלול להיות סכנה ממשית ותחרות גדולה לרימון הישראלי.

אייל טואג

האיש שיכול, אולי, להילחם בתחזיות הפסימיות הללו, הוא ד"ר דורון הולנד, חוקר במרכז וולקני של משרד החקלאות, העומד בראש מחקר הרימונים בארץ. ב-15 השנים האחרונות מקיים הולנד מחקרים שונים במטרה לייצר זנים חדשים שמתאימים לדרישות השוק בעולם, לגידול בישראל ולצרכן הישראלי. אחד המחקרים החשובים שמקיים הולנד הוא העתקת הרימון מהצפון אל הנגב והערבה. גידול הרימונים בדרום לא רק מסייע להגדלת שטחי הגידול, אלא גם מקנה יתרון תחרותי חשוב: הרימונים בדרום מבשילים מוקדם יותר בשל החום - וכך יוכלו הרימונים מהדרום להקדים ולהגיע לשוק האירופי לפני המתחרים. המחקר, שקיבל מימון ממשלתי ומשותף למרכז מחקר והפיתוח של הערבה הדרומית, בודק את ההשפעה שיש לגורמי האקלים על מועד ההבשלה, צבע הפרי ואיכותו. לידע המצטבר ממנו ערך רב לא רק להטמעת גידול הרימון בנגב, אלא גם בגיבוש אסטרטגיה להתמודדות גידולים נוספים עם שינויי האקלים בדרום. 

"המחקרים מאפשרים להציע לחקלאים יותר אפשרויות גידול, כדי שיתחרו טוב יותר בחו"ל", אמר הולנד. ואכן, מחקרים קודמים הצליחו להעתיק לדרום זנים של הדרים, זיתים ושקדים שיכולים לצמוח בנגב. אפילו הרימונים התאקלמו יפה בצפון הנגב וכבר נמכרים בחו"ל. ואולם, את בעיית הרימונים בערבה החוקרים טרם פתרו. זאת, משום שהתברר כי הצבע האדום בוהק החושני של הרימונים שגדלים בערבה פשוט נעלם; ובלי צבע, הצרכנים לא קונים. 

הכלאות של זנים מהארץ והעולם

הרימון הוא לא עוד פרי. הוא נחשב לפרי-על ("Super Fruit") בשל התכונות הבריאותיות שבו והכמות הגבוהה של נוגדי חמצון ופוליפנולים. הוא משווק כפרי טרי או מעובד (למיץ, למשל), אך גם לצרכים רפואיים וקוסמטיים - ולכן צופים כי הביקוש לרימונים בעולם יגדל וילך. בישראל זיהו את המגמה וב-15 השנים האחרונות זינק ענף גידול הרימונים מ-2,000 דונם בלבד ב-2001 ל-24 אלף דונם כיום - מרביתם במחוז השפלה וההר (31%) הנגב (27%), הגליל והגולן (21%) והמרכז (19%) - על פי נתוני משרד החקלאות.

האזורים השונים מניבים רימונים שונים בצבע, בריכוז הסוכר וביתרונות נוגדי החמצון שבהם. בית הגידול הטבעי שמיטיב ביותר עם הרימונים הוא מגדרה צפונה. וכך, בעוד שרימוני הנגב הצפוני התאקלמו יפה, אצל רימוני הערבה התגלתה בעיה של צבע שפגעה בביקוש וברווחיות של הפירות. בעוד שהטעם של הפרי, גודלו ומידת הפוריות של העצים לא נפגעה כתוצאה מהאקלים החם, הרי שהצבע ספג פגיעה גדולה. 

החוקרים מצאו כי החום גורם לרימונים לאבד את צבעם, בעיקר בשל טמפרטורת הלילה הגבוהה, יותר מ-20 מעלות. "מסתבר שהצבע צריך הפרשי טמפרטורה בין היום ללילה. כיוון שכל הזנים שניסינו לא הצליחו, חשבנו על השבחה, הכלאות של צירופי זנים מהארץ והעולם. נלקחו זנים מקומיים וזנים מארצות חמות כמו הודו, שחשבנו שיכולים להיות הורים טובים לתכונות שהיינו מעוניינים בהן", אמר ד"ר הולנד.

השפעת החום על הצבע רלוונטית לא רק לרימונים, אלא גם לגידולי ענבים אדומים ולחלק מהפירות שמולקולת הצבע שלהם היא אנתוציאנין, כמו תות שדה ופירות נוספים אדומים וסגולים. היציבות של המולקולה והיכולת לייצר אותה מגלות רגישות לטמפרטורה גבוהה. 

המחקר מתמודד בשתי שיטות עם בעיית החום והצבע. הראשונה היא פיתוח זנים שיבשילו לפני המועד הרגיל של ההבשלה, ביולי-אוגוסט. זנים שמבשילים לפני כן צוברים את הצבע לפני שהטמפרטורה בלילה עולה. השניה היא הכלאה בין זנים במטרה לקבל זנים שהצבע האדום שלהם פחות מושפע מהטמפרטורה. 

בשלב זה, הנטיעות מתבצעות בחלקות חצי-מסחריות, בהיקף מוגבל, אך תוך בחינת היתכנות כלכלית-מסחרית; וכבר מתנהלים דיונים עם חקלאים לבחינת מוכנותם לעבור מגידול פלפלים לרימונים בעזרת המימון שהועידה הממשלה למעבר, ובעקבות המשבר ביצוא הפלפלים לאירופה.

הישג חלקי אך משמעותי נמצא באיתור שני זנים שהבשלתם מוקדמת, ואלה כבר גדלים בסביבות באר שבע ועוטף עזה. ביוטבתה ההבשלה לא היתה מספיק מוקדמת, ועכשיו נבחן גידול של זנים אחרים בערבה.

איור : דובי קייך

גם החוקרים הם ענף יצוא

חוקרים כמו הולנד מסייעים לישראל לייצא פירות וירקות לחו"ל, אך הם למעשה מהווים ענף יצוא משל עצמם. זאת, מפני שחוקרי חקלאות המדבר הישראלים מבוקשים בכל העולם, ושיתופי הפעולה של ישראל מתקיימים עם מדינות כמו סין, הודו, אוסטרליה, קניה, קזחסטאן ומדינות אמריקה הדרומית. 

באוקטובר ייפתח בנגב המרכז לחקלאות על סף המדבר, שיתמקד בדרכים להפיק מזון תוך התמודדות עם תנאים קיצוניים של אקלים, הבטחת קיימות ומתן מענה לממשק חקלאי־תעשייתי. כל אלה יבטיחו כי עתודות הקרקע החקלאיות ינוצלו עד תום, ויוכלו לספק מזון בריא ואיכותי למקסימום אוכלוסייה מבלי לפגוע בטבע ובאדם, תוך שמירה איתנה על מקורות המים, הקרקע, והאוויר. השותפים להקמת המרכז הם הקרן הקיימת, יק"א, קרן הלמסלי ארה"ב, קרן אדליס והפעילות החקלאית של המועצה האזורית בני שמעון.

בינואר 2016 תצא לקליפורניה, שידועה בשטחי הגידול החקלאיים הרחבים שלה, משלחת חוקרים ממכון וולקני על מנת ללמד את האמריקאים על שיטות הגידול והחיסכון במים בתנאי מדבר. יש הסכמה על כך שהמחסור החמור במים בקליפורניה נובע מניצול לא נכון של משאבי טבע. על פי החוק האמריקאי, הבעלות על הקרקע מעניקה לחקלאים גם את הבעלות על מקורות המים שמתחת לאדמה שלהם. לכן, במקום ליישם טכנולוגיות חוסכות מים, חקלאים רבים מעדיפים לשאוב. בזמן שמקורות מים עיליים, כגון נהרות ואגמים, מתייבשים ומי תהום מתדלדלים, חקלאים שהבארות שלהם עדיין מניבים שואבים מיליאדרים של גלוני מים ומשקים את החוות שלהם בשיטות לא יעילות. על רקע זה יזם משרד החקלאות האמריקאי סדנה של מומחים מכל העולם כדי לשמוע על טכנולוגיות חוסכות מים והתמודדות עם בעיית ההתייבשות.

ששה מדענים של מכון וולקני יעשו את דרכם לקליפורניה כדי לחשוף את טכנולוגיות לייעול השימוש במים בחקלאות. אלה כוללות שיטות צילום לווייני לייעול מערכות השקיה (צילום תרמי), שימוש בכנות (גזע הבסיס להרכבת צמחים) עמידות למליחות, ושימוש במים חלופיים כמים מלוחים, או מושבים.

מה יקרה, אם בעקבות ההדרכה הישראלית תתחיל קליפורניה לייצא רימונים? כמו ביצוא הבטחוני, ישראל צריכה לשחרר לעולם את הטכנולוגיה החקלאית המתקדמת שלה, אך לא את הכי מתקדמת, אלא דור אחד מאחור - כדי שהיתרון הטכנולוגי ישרת את החקלאי הישראלי. ללא קשר לקליפורניה, ישראל צריכה לשפר את המחקר והפיתוח שלה כך שתוכל להתחרות מול הענק הטורקי שרימוניו שוטפים את שוקי היעד המרכזיים של ישראל, אירופה ורוסיה. בנוסף, כמו בכל חברה עסקית, אין לבסס את המכירות על לקוחות ספורים, ויש להרחיב את היצוא לשווקים נוספים, כמו המזרח הרחוק.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#