איך 2 ק"ג של חיידקים בבטן עוזרים לכם לשרוד - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

איך 2 ק"ג של חיידקים בבטן עוזרים לכם לשרוד

תסתמו את האף ותפתחו את הראש: כדי לקדם את מהפכת הבריאות הבאה - צריך לשחק מלוכלך

17תגובות

תחום: רפואה ■ חוקר: ד"ר עמרי קורן ■  מוסד: הפקולטה לרפואה בגליל (אוניברסיטת בר־אילן) ■ פורסם: (The Israel Medical Association Journal (IMAJ, 2015

כמו בסיפורים לילדים על יחסי מין, גם את עובדות הטבע המסעירות שבהן עוסק המאמר הזה, ודורשות ניפוץ של טאבו או שניים - נוח יותר להסביר דרך משל מעולם החי. אמא דוכיפת, למשל, מגנה על צאצאיה שטרם בקעו על ידי מריחה עדינה של הביצים שהטילה בתערובת בעלת סגולות יוצאות דופן, שאותה היא מכינה מחומר שאת איכותו נפרט מיד. אותו חומר משמש את האיגואנה כדי להאכיל בכמות מדודה היטב את צאצאיה, והסוסים מעניקים ממנו לסייחים שזה עתה נולדו. גם הקואלה רוקחת כמוסות קטנות מהאוצר הטבעי הזה, ובעזרתן הגורים שלה מסוגלים להתמודד בהצלחה עם רעלנים מעלי האקליפטוס.

דובי קייך

והנה הקדמה שנייה, מדעית יותר: בעולם הביולוגיה והרפואה רווחת בשנים האחרונות השערה שמטלטלת את המומחים. הטענה היא כי גופנו כולל איבר פעיל מאוד, גדול ומשמעותי, שרובנו כלל לא מודעים לקיומו.

האיבר הנשכח, שאחד מכינוייו הוא מיקרוביום, מורכב מ-100 טריליון החיידקים שמלווים כל אחד מאתנו לכל אשר יילך. הבירה הנצחית של קהילות החיידקים העצומות, שמספרן גדול פי כמה מכלל התאים בגופנו, היא הבטן. בית המקדש שלהן הוא המעי הגס. האימפריה המיקרובית הזו שוקלת כ-2 ק"ג, אבל אל תנסו להשיל אותה בדיאטה הקרובה - התוצאות יהיו הרסניות.

המדענים התקשו עד לאחרונה להבין את ההשפעה העצומה של המיקרוביום על רווחת גופנו ונפשנו, כפי שמתארים ד"ר עמרי קורן וד"ר אמיר קופרמן מהפקולטה לרפואה בגליל של אוניברסיטת בר-אילן, במאמר שפירסמו בחודש שעבר בכתב העת הרפואי הישראלי IMAJ.

בבית הספר כבר למדנו שחלק מהחיידקים ידידותיים ואפילו חיוניים עבורנו, וחלקם כמובן מזיקים ומסוכנים - אבל המדענים יודעים בינתיים לגדל ולשלוט רק בחלק קטן מהם. אז איך אפשר לשמור על איזון נכון של טריליוני החיידקים שמשוטטים בתוכנו, כך שיזיקו פחות ויועילו כמה שיותר? התשובה טמונה בחלק המסריח של הסיפור.

הרפואה הסינית גילתה כבר לפני אלפי שנים כי העברת צואה מאיש לרעהו היא בעלת סגולה מחסנת ומרפאת. בעשורים האחרונים נעשו מדי פעם ניסיונות רפואיים אקראיים בכיוון זה, אבל הם נותרו בשוליים. ואולם, בשנים האחרונות התעצמה ההבנה כי המיקרוביום הוא ממלכת חי ענקית שנמצאת בתוכנו, אך אנו רחוקים מלהשתלט עליה. בתגובה החל גל של ניסויים מדעיים מסביב לעולם במאמץ להתמודד עם פער הידע.

השתלת צואה הצילה חולים עם זיהום מעיים קשה

הפרקטיקה המרכזית שנבחנה במחקרים מכונה השתלת צואה, או בקיצור הרפואי FMT. ההרגל המובן מאליו לאיגואנות ולקואלות, התגלה לפתע גם לאדם. מחקר שפורסם לפני שנתיים באחד מכתבי העת הרפואיים המובילים בעולם - The New England Journal of Medicine - מתאר כיצד השתלת צואה הצילה חולים עם זיהום מעיים קשה וקטלני, הנגרם מחיידק הקלוסטרידיום דיפיציל (CDI). הזיהום נוצר בדרך כלל בעקבות טיפול אנטיביוטי, שמחריב חלק מקהילת החיידקים החיונית במערכת העיכול. זהו זיהום נפוץ ביותר בקרב מאושפזים בבתי חולים, חלקם מבוגרים מאוד.

תרופות קונוונציונליות נכשלות בדרך כלל בקרב מול CDI, במיוחד במקרים כרוניים. אבל השתלה של צואה מאדם בריא שהוכנסה למעיים מזוהמים, הצליחה להביא לשיעורי ריפוי פנטסטיים של כ–90%, ומשכה תשומת לב אדירה מחולים ורופאים בכל העולם.
אמנם מדובר בטיפול בחולים שחלקם היו בסכנת חיים, ולכן התנדבו בקלות להשתתף בניסוי - ולהתגבר על "האיכס פקטור" שכלול בטיפול, כפי שהגדיר זאת מאמר נוסף בנושא שפורסם בכתב העת Nature Gastroenterology Review. למרות ההסתייגויות, רבים בעולם הרפואה הרגישו שגילו יבשת חדשה.

לאורך שנים, אותו איכס פקטור, לצד העובדה שהיכולת להפיק רווח כלכלי משמעותי מהשתלת צואה נראתה קלושה, הותירו אותה כעיסוק אזוטרי. ואולם היכולת יוצאת הדופן של השתלת צואה בהצלת חייהם של חולי CDI קשישים, והצטברות הידע על המיקרוביום - גרמו לכך שמטופלים דרשו את הטיפול החדשני, ומספר המרפאות שלמדו לספק שירותי FMT בארה"ב ובאירופה זינק. כיום פועלות בארה"ב עשרות מרפאות שמתמחות בכך, וגם בישראל, בבית החולים איכילוב, הוקם בנק צואה שמשמש לטיפול בחולים ולמחקר.

Getty Images / Photo Researchers

הטרנד החדש והמבטיח עודד מחקרים שבחנו את ההשפעה של השתלת צואה על מחלות מכל סוג, הרחק מעבר לגבולות המעיים. החוקרים ניסו לברר אם בעזרת FMT ניתן לטפל בסינדרומים מטבוליים, השמנת יתר, סוכרת, מחלת לב ודלקת כבד; מחלות מורכבות, כמו פרקינסון, טרשת ואוטיזם; וגם עייפות כרונית, הפרעה אוטו־אימונית, אלרגיות, אסתמה וכמה סוגי גידולים - כך פירט מאמר נוסף שראה אור ב-World Journal of Gastroenterology, אך הוא רק אחד מרבים שפורסמו בשנים האחרונות בנושא.

שאיפה הרפתקנית למפות את גלקסיית החיידקים

החוקרים הרשו לעצמם להתפרע ולהעלות עוד השערה, שאולי נשמעת טריוויאלית לסועד הממוצע, אך עד היום לא נבדקה באופן מדעי: הכל בבטן. המונח שמתאר את התפישה הזו הוא "ציר מוח־מיקרוביום דו־כיווני". כלומר, המיקרוביום הוא אולי הפרטנר החשוב ביותר של המוח. כדי להתקיים היטב, הגוף שלנו חייב לשמור על תנועה בריאה ומשוחררת לכל אורך הציר הזה.

נכון, גם חוכמת הפרוביוטיקה אינה חדשה. חתן פרס נובל איליה מצ'ניקוב שיער כבר בתחילת המאה הקודמת כי מיקרובים טובים יכולים להחליף מיקרובים רעים. הוא זיהה כי צריכה מוגברת של חלב תוסס באזורי ספר באירופה הובילה לאריכות ימים, צירף חלב מוחמץ לתפריט שלו - ויצר את היסודות לפרוביוטיקה.

אבל עד לאחרונה, הסכנה שנוצרת כשמופר האיזון המיקרוביולוגי, לא נחשבה לגורם קריטי בבריאות של גופנו. מאזן החיידקים הרצוי לכל אחד - שמושפע מנטיות גנטיות, מרמת ההיגיינה, מהרגלי תזונה ומתרופות - לא נחקר לעומק, וכך לא נמצאה הפרוביוטיקה המתאימה לכל סגנון חיים או סוג מחלה.

אחת המסקנות מכך היא שהתפתחות הטכנולוגיה הרפואית והחקלאית בעשורים האחרונים גבתה מחיר כבד מהמיקרוביום שלנו. תרופות אנטיביוטיות, שצרכנו בעצמנו או כתוצר לוואי של גידול בעלי חיים לצורכי מאכל, גרמו להשלכות לא צפויות ושליליות על בריאותנו. חוקרים סבורים כי הפרעות מטבוליות ואוטואימוניות, אלרגיות ואסתמה נגרמו והוחרפו בשל שינויים מזיקים במיקרוביום.

לרופאים ברור כי השתלת צואה אינה תרופת קסם. היא גורמת לעתים לחום קל, עייפות, כאבים, וכמובן לשלשול. אבל תופעות הלוואי האלה פגעו רק במיעוט מהמטופלים וחלפו מעצמן. עדיין, יש צורך לברר אם כמו בהשתלות של איברים אחרים, יש חשש שהגוף ידחה את השתל החדש או שיועברו מחלות.

עם זאת, ניסויים בעכברים מגלים כמה רחוק אנו יכולים להגיע בעזרת שליטה במיקרוביום. למשל, עכברים נקיים מחידקים שקיבלו השתלת צואה מנשים בשליש השלישי של ההריון - השמינו, בעוד אחרים, שקיבלו צואה מנשים בראשית ההריון - נותרו צנומים יחסית.

בארה"ב הוקם ב-2008 פרויקט המיקרוביום האנושי, שנעזר בידע ובטכנולוגיה שנצברו בפרויקט הדנ"א, תוך שאיפה הרפתקנית למפות את גלקסיית החיידקים. הפרויקט נטל בינתיים אלפי דגימות מכמה מאות נסיינים, שזוהו כבריאים לחלוטין ומתאימים לשמש מודל רשמי למיקרוביום נורמלי.

נראה כי פוטנציאל רפואי וכלכלי עצום יכול להתממש, אם נלמד לחסות, סליחה על הביטוי, תחת כנפיו של החיידק הנכון.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#