מתקפת האימים של "הפעילים החברתיים" על הקפיטליזם בישראל - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

מתקפת האימים של "הפעילים החברתיים" על הקפיטליזם בישראל

השיח החברתי בישראל כל כך כוחני, שאף אחד היום לא מעז להגיד שהוא קפיטליסט. אפילו לא יצחק תשובה

57תגובות
חגי פריד

קפיטליסטים הם זן נכחד. לפחות באופן מוצהר, קפיטליסטים הולכים ונעלמים כי במדינת ישראל של המאה ה–21 להיות קפיטליסט זה להיות "טייקון חזירי, תאב בצע, מי שעשה את הונו על חשבון הציבור או העובדים". לכן אף אחד היום לא מעז להגיד שהוא קפיטליסט (אפילו לא יצחק תשובה).

השיח החד־צדדי הזה — קפיטליזם אאוט, חברתיות אין — הוא כמובן אופייני רק למדינת ישראל. בארצות הברית, למשל, מחצית מהאומה מזדהה בגאווה עם היותה רפובליקאית — משמע, מי שדוגלת בתפיסה של התערבות מינימלית בלבד של הממשלה בכלכלה. בישראל קשה להעריך איזה נתח מהאוכלוסייה מאמין בכלכלה חופשית, כי המאמינים מסתתרים. כל הזדהות פומבית עם התפיסה של הכלכלה החופשית גוררת איתה כמעט בוודאות העלאה על עמוד הקלון של החוגים החברתיים.

כתוצאה מכך אי אפשר, למשל, לנהל שיח שפוי בישראל על גבולות העבודה המאורגנת. בישראל העבודה המאורגנת מוגשת לציבור כסוג של עסקת חבילה — או שתקבלו את העבודה המאורגנת ההסתדרותית הקיימת, או שתיזנחו להילחם לבד על מעמדכם מול מעסיקים דורסניים. העובדה שניתן לקיים עבודה מאורגנת, אבל אחרת, אינה עולה לדיון. עבודה מאורגנת מודרנית, כמו זו שקיימת בצפון אירופה, היא עבודה מאורגנת פחות לעומתית, שבה העובדים רואים בעצמם שותפים של המעסיקים ולא אויבים שלהם. שיקולים של תחרותיות ושל שיפור הפריון, למשל, מעסיקים את העובדים לא פחות מאשר את המעסיקים — כי העובדים מבינים שההצלחה של מקום העבודה שלהם היא גם ההצלחה שלהם.

התפיסה האחרת של ארגוני העובדים בצפון אירופה היא אחת הסיבות הבולטות לכך שמדובר במדינות יעילות ועשירות בהרבה מישראל, שבה כל ניסיון לשפר את יעילות מקום העבודה באמצעות פגיעה כלשהי בזכויות העובדים מוקע מיד כ"חזירי". האופן האחר שבו תופסת המדינה את יחסי העבודה בתוכה גם הופך את אותן מדינות לתחרותיות הרבה יותר, כי הרי לא ייתכן שבשם ההגנה על העובדים תימנע חשיפת המשק לתחרות. "הגנה על העובדים, ולא על מקומות העבודה" — זו התפיסה השלטת בצפון אירופה הסוציאל־דמוקרטית. נסו לשווק את התפיסה הזאת בישראל, ולהצדיק למשל את הרפורמה בנמלים או בחברות החשמל להסתדרות או לבית הדין לעבודה. אתם תידחו בבוז.

העבודה המאורגנת היא רק דוגמה אחת. דוגמה אחרת היא הניסיון לטפל בשכבות חלשות באמצעות ההוצאה שלהן ממעגל הרווחה למעגל העבודה. תפיסת הרווחה המודרנית בכל העולם היא זו של "from walfare to work", זו אינה המצאה ישראלית כלל וכלל, אבל רק בישראל היו אלו החוגים החברתיים שיצאו בתוקף נגד התוכניות המובילות של הממשלה בתחום. התפיסה שתפקידה של המדינה הוא רק לשלם קצבאות, וכי כל ניסיון לקצץ בקצבאות הוא התעללות בעניים, עומדת בניגוד גמור לניסיון העולמי. בעולם יודעים שקצבאות אינן מחלצות מעוני, שרק עבודה מחלצת מעוני, ושעניים זקוקים פעמים רבות לעזרת המדינה כדי להתגבר על הקשיים של עצמם בהשתלבות בשוק העבודה. בכלל, למדינה יש זכות מוסרית לנסות לחסוך בקצבאות, במיוחד אם אלו משולמות למי שבעזרה נכונה של המדינה היה יכול לצאת לעבוד. נסו להעלות את הטיעונים הללו באוזני המתנגדים לתוכנית ויסקונסין.

התפיסה המעוותת שלפיה כל מה שהוא חברתי הוא בהכרח ערכי וטוב וכל מה שדוגל בכלכלה חופשית הוא בהכרח חזירי ורע, מסיגה את ישראל לאחור. אי אפשר ליזום שינויים, אם חלילה השינויים הללו יביאו להרעת תנאים של קבוצת עובדים כלשהי. אי אפשר לעשות שינוי כלשהו במדיניות הקצבאות אם חלילה אוכלוסייה חלשה כלשהי תלין על כך. קבוצות עובדים חזקות צברו בישראל עוצמה גדולה מזו של כל טייקון, והן מטילות וטו על תוכניות חברתיות וכלכליות חשובות של המדינה. ישראל לא מצליחה להתגבר על כוחות הווטו הללו, ולא מצליחה לנהל דיון מושכל במדיניות הכלכלית שלה — שכמעט תמיד יהיה מי שישלם את מחירה, אבל זה לא אומר שהיא לא נכונה.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#