כחלון מציג: נמהרות, חפיפניקיות והפרת חובת הנאמנות לתפקיד שר האוצר

איש אינו יודע האם יהיו עודפי גביית מסים גם ב-2016 ■ אז כיצד מקדים שר האוצר לחלק את העודפים שאפילו הוא אינו בטוח שהם קיימים? ומה הוא היה צריך לעשות?

מירב ארלוזורוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה

"הכנסות המדינה ממסים היו טובות ויש עודפים של מיליארדי שקלים", אמר שר האוצר, משה כחלון, כאשר הכריז על כוונתו להפחית את המע"מ. "עודפי גבייה ממסים הם כסף של הציבור, ולכן צריך להחזיר לו אותו".

אי אפשר להתווכח עם הצדק הבסיסי בדבריו של שר האוצר, מה עוד שאין מחלוקת כי המע"מ בישראל גבוה - הוא גבוה בהשוואה היסטורית וגם בהשוואה בינלאומית. הפחתת המע"מ לכן נראית מתבקשת גם מוסרית וגם כלכלית.

שר האוצר משה כחלוןצילום: אמיל סלמן

אלא שיש סייג אחד ברור למסקנה הזו. עודפי המסים הגדולים בשנת 2015 - כ-8 מיליארד שקל מאז תחילת השנה ביחס ליעד הגבייה המקורי, גביית מסים עודפת גדולה במיוחד של 2.5 מיליארד שקל בחודש אוגוסט - אינם מתיישבים עם הנתונים המאקרו כלכליים הקודרים שפירסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רק לפני שבועיים, ולפיהם דעכה הצמיחה ברבעון השני ל-0.3% בלבד. גם שר האוצר מודע לסתירה הזו, והוא התייחס אליה במשפט סתום אחד: "אמנם הנתונים על עודפי הגבייה אינם מסתדרים עם הנתונים של הלמ"ס, ואני מכבד ומעריך את עבודתם, אך אין זה מתפקידי לנתח ולפרש את הנתונים שהם מציגים".

האומנם אין זה מתפקידו של שר האוצר לנתח את הנתונים המאקרו כלכליים, במיוחד כשאלה סותרים את נתוני גביית המסים? ספק אם יש פקיד אחד במשרד האוצר שמסוגל לחתום על המשפט התמוה הזה של כחלון. להיפך, כמעט כל הפקידות המקצועית באוצר סבורה כי חובת הנאמנות שלה לתפקידה מחייבת אותה לנסות וליישב את הסתירה, לפני שמתקבלות החלטות נמהרות לגבי הפחתת מסים בגלל עודפים - שאיש אינו בטוח שהם בכלל קיימים.

טוב, זה ברור שהעודפים קיימים. זה ברור גם ששנת 2015 תסתיים עם עודפי הכנסות גדולים ממסים. אבל זה כלל לא ברור שהעודפים הללו ייווצרו גם במהלך שנת 2016, ואי הוודאות השוררת לגבי השנה הבאה גדולה במיוחד. 

קרנית פלוגצילום: אייל טואג

אין לאיש ספק כי הסתירה בין הגאות במסים לדעיכה בצמיחה אינה מתיישבת, השאלה היא כיצד הסתירה באה לידי פתרון. אפשרות אחת היא שהלמ"ס טועה, ובעוד מספר חודשים יתברר שהצמיחה בישראל גבוהה יותר - דבר שמתבטא בהכנסות המסים הגדולות. אפשרות הפוכה היא שהגאות בגביית המסים היא חד פעמית, שיקוף של צמיחה שהיתה בעבר או של אירועים חד פעמיים שונים, וכי בקרוב גביית המסים תתחיל להצטמצמם, בד בבד עם דעיכת הצמיחה במשק.

איזו משתי התשובות היא הנכונה? במשרד האוצר עוד לא הספיקו לנתח את הנתונים, ולכן אין להם תשובה על כך. בהעדר ניתוח, איש אינו יודע לקבוע האם עודפי המסים הם חד פעמיים או קבועים, ובמלים אחרות - איש אינו יכול לקבוע כי העודפים יימשכו גם בשנה הבאה, ולכן שיהיה מספיק כסף כדי להפחית מסים גם בשנת 2016.

מכיוון שאיש אינו יודע האם יהיו עודפי גבייה ב-2016, כיצד מקדים שר האוצר לחלק את העודפים שהוא אפילו לא בטוח שהם קיימים?

מופת של חפיפניקיות

ההחלטה של שר האוצר שלא לנתח את הנתונים המאקרו כלכליים של הלמ"ס, ולפטור אותם כסוג של גחמה מצידה של הלמ"ס, מהווה לפיכך הפרת חובת הנאמנות שלו לתפקיד. שר האוצר לא יכול לבחור לחלק עודפי גבייה, גם אם זה מאד יוסיף לפופולאריות הציבורית שלו, אם הוא אינו יודע שישנם עודפי גבייה - ובלי ניתוח לא ניתן להשיב האם עודפי הגבייה קיימים. מהבחינה הזאת ההכרזה של כחלון השבוע היא מופת של חפיפניקיות של פוליטקאי ישראלי: תנו לי לקבל את ההחלטות שנוחות לי, ואל תבלבלו אותי עם הנתונים. 

מה שמחריף את החפיפניקיות של כחלון היא העובדה שנתוני התקציב עצמו הם בעייתים מאד. מדובר בתקציב מרחיב, היקף ההוצאה בו גדול ב-2% מהיעד שקבעה הממשלה, ועם גירעון גדול, שחורג ב-0.9%-0.5% מהיעד שנקבע לו. בפועל, הגירעון עלול היה להיות גדול יותר, ורק עודפי גביית המסים מאפשרים לו כנראה להתכנס אל תוך הגבול העליון של 2.9% - גבול שנחשב גבוה, ושלא רצוי שמדינה צומחת תגיע אליו. ההחלטה של כחלון, לפיכך, להפנות עודפי מסים - שכלל לא ברור שהם קיימים - להפחתת מסים עלולה להביא לפריצת יעד הגרעון.

בגלל אי הוודאות לגבי גביית המסים, יש גם אי ודאות לגבי היכולת של ישראל לשמור על הגירעון בשנה הבאה. אבל כאשר הגירעון הוא כבר 2.9% - כאמור גירעון גבוה - האם באמת מושכל להחריף את הסיכון של פריצת הגרעון? כדאי להזכיר שאם נתוני הלמ"ס אכן נכונים, ואם ישראל אכן גולשת לסוג של האטה, הרי שייתכן שנזדקק לאפשרות של הפחתת מסים והרחבת הגירעון בשנה הבאה כדי להילחם בההאטה. רק שבזמן אמת כלי ההגנה הללו כבר לא יהיו בידינו, מכיוון ששר האוצר הקדים והפחית את המסים (והרחיב את הגרעון) עוד בטרם פרצה ההאטה. הדבר המסוכן ביותר שמדינה יכולה לעשות הוא להיקלע למשבר עם תקציב גירעוני, כי אז מאגר תחמושת ההגנה שלה הוא דל מאוד.

ועל כל אלה אפשר להזכיר את העיתוי התמוה: ההכרזה של שר האוצר שהכל מצוין, ולכן אפשר להפחית מסים ללא היסוס, נאמרה באותו יום שבו הוגשה הצעת התקציב לכנסת. העובדה שההצעה לא אושרה בכנסת בערבו של אותו יום אולי אינה מקרית - כאשר האחראי על התקציב מאותת שיש כסף לכל דבר, מה הפלא שהח"כים מעלים את סף הדרישות שלהם?

אפשר וצריך להזכיר שגם אם עודפי הגבייה הם אכן קבועים, יש יותר מדרך אחת להחזיר אותם לציבור. אפשר להפחית מסים עכשיו, בדרך שספק אם תתרום תרומה משמעותית לצמיחה, ואפשר גם לדאוג להפחתת מסים מתמשכת לאורך שנים - באמצעות הפחתת החוב, דבר שמביא להפחתת תשלומי הריבית ולשחרור מקורות עצומים למשק. הפחתת החוב מאז 2002 חסכה לישראל הוצאות ריבית של 40 מיליארד שקל בשנה (בשנה!), חיסכון גבוה פי שבעה מזה שמתכנן שר האוצר להחזיר עתה לציבור באמצעות הפחתת מיסים.

זאת פרט לעובדה הפשוטה שחוב נמוך יותר עשוי לחסוך לישראל את המס הגבוה והיקר מכולם – מס של משבר כלכלי, שנכנסים אליו לא מוכנים. לא בכדי חרגה נגידת בנק ישראל ממנהגה היום, כאשר התבטאה מפורשות נגד הפחתת המסים: "יהיה זה בלתי זהיר להתייחס לעודפי הגבייה שנרשמו בחודשים האחרונים כאל התפתחות מתמשכת, ולבסס עליה עדכון כלפי מעלה של תקבולי המסים הצפויים בשנה הבאה. לכן, רצוי בשלב זה להניח שמדובר בעלייה חד פעמית בתקבולים, ונכון יהיה להשתמש בהם להפחתה של החוב הציבורי, שתשלומי הריבית עליו מהווים נטל כבד על ההוצאה הממשלתית", אמרה פלוג.

העמדה של פלוג חופפת כאן לעמדה של הפקידות המקצועית באוצר: זה פשוט לא רציני, לא אחראי, לא רצוי ולא מועיל להפחית עכשיו מסים – בטרם מתבררת התמונה הכלכלית. רק שלשר האוצר, ולראש הממשלה לצידו, אצה הדרך להשיג כותרת. ולא, שלא נבלבל אותם עם הנתונים.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker