ה"בונגה-בונגה" של נתניהו: מצטרף לפוטין וברלוסקוני - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן
פרשנות

ה"בונגה-בונגה" של נתניהו: מצטרף לפוטין וברלוסקוני

האסטרטגיה של החברים הטובים ולדימיר פוטין וסילביו ברלוסקוני פשוטה וישירה: בונגה-בונגה על השלטון, בונגה-בונגה על ההון ובונגה-בונגה על הציבור ■ אולי בגלל זה ראש הממשלה החליט לאמץ אותה

149תגובות
טל כהן

מי שמצוי בפוליטיקה הגבוהה של ראשי מדינות יודע לספר על חברות הדוקה בין שני מנהיגים של מדינות גדולות: נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, וראש ממשלת איטליה לשעבר, סילביו ברלוסקוני.

השניים דומים, הם מבינים אחד את השני, ונעים להם יחד. שניהם מקדישים תשומת לב רבה לחזות החיצונית שלהם, לרבות טיפולי בוטוקס תקופתיים. זוכרים את הפרשה מלפני כשנה, שבה פוטין נעלם לשבוע והתקשורת התחילה להגות תיאוריות קונספירציה על מהפכה בקרמלין? לא דוב רוסי ולא יער: פוטין פשוט עשה טיפול בוטוקס. ברלוסקוני ופוטין גם אוהבים נשים, וברבים. השם של ברלוסקוני ייקשר לעד למסיבות ה"בונגה-בונגה" שלו.

ראש הממשלה על מתווה הגזלע"מ

אבל בעיקר, פוטין וברלוסקוני עושים או עשו במדינות שלהם ככל העולה על רוחם. ברלוסקוני, כששלט באיטליה, הפך את עצמו למעצמת הון־שלטון־עיתון אנכית: הוא היה גם ראש ממשלה, גם טייקון שהעסיק חברי פרלמנט בחברות, גם בעלים של עיתונים ורשתות טלוויזיה, וגם בעלים של קבוצת כדורגל מובילה - מילאן.

כך גם ולדימיר פוטין. הוא השליט הכל-יכול מזה יותר מעשור וחצי, מקורביו השתלטו על רבים מנכסי המדינה, במיוחד בענפי הנפט והגז, וההון שעליו הוא שולט נאמד בעשרות מיליארדי דולרים. פוטין אמנם לא מחזיק בעיתונים ובערוצי טלוויזיה במישרין, אך בתחילת שלטונו הוא גרם לאוליגרכים בעלי העיתונים שהתנגדו לו לברוח מרוסיה ולמכור את כלי התקשורת שלהם למקורבים אליו. בספר "האיש החזק", על עלייתו של פוטין, כותב אנגוס רקסבורג כי פוטין סירב להאמין שהעיתונות במערב מפרסמת דברים ללא תיאום או הנחיה מהשלטונות.

במהותה, השיטה של השניים די פשוטה: זו "בונגה-בונגה" אחת גדולה. בונגה-בונגה על המוסדות השלטוניים, בונגה־בונגה בחיים האישים, ובונגה־בונגה על האינטרס של הציבור.

מוסרים את נכסי המדינה למונופול

אבישג שאר-ישוב

חודשים בודדים לאחר כינון ממשלתו, ושעות לפני שהיא מאשרת את מתווה הגז, נראה שיש עוד שליט שהחליט להצטרף למועדון הבונגה־בונגה: בנימין נתניהו. גם הוא כנראה רוצה את כל חבילת ההון־שלטון־עיתון - אצלו בלשכה. את הקדנציה נתניהו פתח בהשתלטות על ה"עיתון": הוא הכניס להסכמים הקואליציוניים סעיפי שליטה על שוק התקשורת, ומיד פיטר את מנכ"ל משרד התקשורת ושם אדם שלו במקומו. לנתניהו יש אמנם שליטה מערכתית ב"ישראל היום" של שלדון אדלסון, אבל זה לא הספיק לו, והוא ניכס לעצמו משרד ממשלתי כדי להפעיל לחץ על חברות החדשות של ערוצי הטלוויזיה.

תומר אפלבאום

עוד לפני הבחירות, נתניהו התחיל לעבוד על סעיף ה"הון". הוא הביא להתפטרות הממונה על ההגבלים העסקיים שביקש לפרק את מונופול הגז, ולחץ על סגירת עסקה עם נובל אנרג'י ויצחק תשובה "במהירות". לפני שבוע הוא הביא לפיטוריה של יו"ר רשות החשמל באמצעות עושה דברו, שר האנרגיה יובל שטייניץ.

את השלב הבא בחיבור להון נתניהו ימשיך הבוקר, כשיביא לאישור הממשלה את מתווה הגז ה"מתוקן". למרות השימוע, למרות דו"ח מבקר המדינה, למרות הדו"ח של רשות החשמל, למרות דברי הנגידה קרנית פלוג, למרות התיקונים, למרות הלחץ הציבורי, ולמרות הספקות שכבר חילחלו ללבם של שרים וחברי הכנסת, המהות הכלכלית של המתווה הוא מסירת נכסי מדינה למונופול פרטי - מבלי לפקח עליו.

מיכל פתאל

נתניהו, שטייניץ, משרד האוצר, חברות הגז ושאר השושבינים של המתווה טוענים שהוכנסו בו מנגנונים ותקרות מחיר שיבטיחו עסקה "סבירה" לכל הצדדים - אבל אין במתווה שינוי מהותי ביחס למה שנקבע כבר לפני חודשים. מלכתחילה, נתניהו הכתיב לפקידיו ולאנשים הנאמנים לו לסגור עסקה עם נובל אנרג'י ועם תשובה באופן שאלה יהיו מרוצים. ואיך גורמים למונופול עסקי להיות מרוצה? נותנים לו את הדבר שהוא הכי רוצה, פחות כמה דברים שיעדם העיקרי הוא לאפשר לחבילה כולה לעבור את הבקרות של הממשלה, של הכנסת ושל הציבור.

זה לא היה חייב להיות כך. חוץ מאשר בארה"ב, שבה יש תחרות עזה בין מספר גדול של חברות פרטיות, כמעט כל המדינות המערב בחרו להסדיר את שוק משאבי האנרגיה שלהן באמצעות שילוב כזה או אחר של המגזר הפרטי והציבורי - וכך קיבלו שליטה חלקית לפחות על הנכסים ועל השוק. נורווגיה, הולנד, בריטניה ורוב מדינות המערב אימצו מודלים "היברידיים" כאלה. במדינות ערב במזרח התיכון, השוק מוחזק בשליטה ציבורית מוחלטת. הכל שייך למדינה, והיכן שזה לא היה כך - הנכסים הולאמו. יש מדינה אחת שבה השוק כולו נמסר לידי חברה אחת, ואפילו עליה אין מנגנון מובנה של פיקוח מחירים שלטוני. למדינה הזאת קוראים ישראל.

שטייניץ והממונה על התקציבים באוצר, אמיר לוי, יטענו הבוקר בישיבת הממשלה שהם השיגו ברגע האחרון תיקון משמעותי למחיר הגז, אך זו תהיה הצגה. כבר לפני חודש וחצי כתבנו שהמחיר שננקב במתווה המקורי אינו אלא עז שהוכנסה לצורכי משא ומתן, ושהמחיר שאליו התכוונו כולם מראש הוא סביב 4.80 דולרים ליחידת חום.

רויטרס

התרגיל עבד היטב: שר הכלכלה, אריה דרעי, דרש מחיר נמוך יותר עבור ה"שקופים", ח"כ יאיר לפיד אמר משהו על עלות החשמל ל"מעמד הביניים", ח"כ שלי יחימוביץ' אירגנה כנסים של כל המתנגדים למתווה, וח"כ זהבה גלאון שלחה הודעות כמעט מדי יום. המונופול, מצדו, אמר שלא יעלה על הדעת לשנות משהו במתווה, שהוא חבילה שחייבת להתקבל כמקשה אחת, ושאין מה לדבר על שינוי בתקרות המחיר. ומה קרה? המחיר יירד ל-5 דולרים ליחידת חום, ובשנה הבאה ל-4.7 דולרים, המונופול הסכים למחיר המתוקן, ועכשיו קשה יותר לשרים ולחברי כנסת לעמוד מול לחצי נתניהו - ולא להרים את היד בעד המתווה.

שטייניץ גם ודאי יספר הבוקר לשרים שלמתווה הוכנסו סעיפים חדשים, במטרה לתמרץ את המונופול לפתח את מאגר הגז לווייתן. אלא שנובל ודלק הן חברות עסקיות, והן יפתחו את לווייתן רק אם זה יהיה להן כדאי, ורק אם יקבלו מימון חיצוני - וכל זה יכול לקרות רק כשכולם יהיו בטוחים שהתשואה על ההשקעה תהיה דו־ספרתית (באחוזים). כך עובדות חברות עסקיות: הן דורשות תשואה גבוהה יותר מעלות ההון שלהן.

אלא שזה לא חייב להיות כך: הממשלה היתה יכולה ליצור שוק היברידי, תוך שילוב של המגזר הפרטי והציבורי, כמו בנורווגיה, ואז התשואה הנדרשת על ההשקעות היתה יכולה להיות נמוכה בהרבה, למשל בין 3% ל–5% (מין ממוצע בין עלות גיוס ההון של המדינה למחיר ההון למגזר הפרטי). מבנה שוק כזה היה מאפשר לשים את טובת השוק המקומי לפני האינטרסים של החברות העסקיות. אבל הממשלה בחרה להפקיד את השוק בידי חברה פרטית, ולכן היא נכנעה לדרישותיה לפתוח את ברז היצוא כדי לאפשר למונופול להחזיר במהירות את השקעתו. המחיר הלאומי ששולם הוא על חשבון העתיד האנרגטי של ישראל. מה בדיוק יישאר מכל הגז עבור הדורות הבאים?

אי–פי

המטרה הושגה?

את ה"שלטון" השיג נתניהו כשהביא לליכוד 30 מנדטים. את ה"עיתון" הוא קיבל לאחר שמינה את עצמו לשר התקשורת. עתה הוא משלים עסקת ענק ראשונה עם ה"הון", שבה הוא מעביר בממשלה מתווה שתפור לדרישות של מונופול פרטי. המונופול הזה יהיה חייב תודה אישית לנתניהו מהיום ובמשך עשרות שנים. אין זה מקרה שאת הסגירות וההכרעות החשובות המונופול ביצע מול משרד ראש הממשלה. נובל אנרג'י ותשובה יקבלו את מה שהם רצו, הם יהיו "חייבים" לנתניהו על ההתגייסות שלו עבורם, והם גם יודעים שלו רק ירצה, נתניהו יוכל בעתיד לשנות את הכללים. הון־שלטון־עיתון בידיו של איש אחד? המטרה הושגה.

נתניהו אולי לא יאמץ כמה מהחלקים העסיסיים יותר ממנהגיהם של שליטי הבונגה־בונגה, אבל למעט הסעיף הזה הוא יוכל לבקש כרטיס למועדון של פוטין, ברלוסקוני וחבריהם. אם הוא יתבקש להתייצב לוועדת קבלה, נתניהו יוכל להציג בגאווה את הישגיו: עסקות למען חברות מקרובות בסקטור הפרטי ללא מנגנון פיקוח ממשלתי? יש. מעיכה של רגולטורים, פקידים בכירים ומוסדות שלטון שמפריעים לו? צ'ק. עסקות ודילים פוליטיים על חשבון כסף ציבורי? כמובן. חיים טובים, אוכל טוב, שירות צמוד, סיגרים? בוודאי. השתלטות על חלק מכלי התקשורת, והחלשתם של אחרים? הרבה כבר נעשה, וממשיכים לעבוד על זה. מסיבות בונגה־בונגה? את זה אנחנו לא יודעים, אבל אם יש כאלה - הציבור אינו מוזמן אליהן.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#