פאדיחת הגז והונאת הציבור: כך שודדים את העתיד שלכם

האם השרים וחברי הכנסת יכולים לקבל את מתווה הגז הנוכחי, כאשר ברור שהציבור יקבל רק את החלק הקטן של הגז - ורובו יזרום לחשבונות הבנק של המונופול?

איתן אבריאל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
איתן אבריאל

איזו פאדיחה: מנתונים שחישב משרד האוצר ושפירסם הבוקר אבי בר-אלי, מתברר שעוד מספר משוק הגז - שאותו משווקים ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר האנרגיה, יובל שטייניץ - אינו אלא אגדה. וזהו אולי המספר האחרון שעמד לצידם, בניסיון להכשיר את מתווה הגז הנוכחי.

המספר הזה הוא "כמות הגז שיגיע לציבור". נתניהו ושטייניץ הלכו וסיפרו בכל נאום ובכל הזדמנות שהגז הוא בוננזה ענקית עבור כל אחד מאתנו. מעל כל מיקרופון ובכל שיחה עם התקשורת, השניים קובעים ומבטיחים שרוב השווי הכספי של הגז שיימכר - יגיע לקופת המדינה. נתניהו מספר ש-600 מיליון שקל מכל מיליארד שקל של מכירות גז יגיע לציבור, כלומר 60%.

בנימין נתניהו (מימין) ויובל שטייניץ עם תרשים של מחירי הגז, בישיבת הממשלה שלשוםצילום: אמיל סלמן

פרופ' איתן ששינסקי טען השבוע (על סמך סימולציות שביצע לפני מספר שנים במסגרת עבודת הוועדה שנשאה את שמו) ש-63% מתכולתו של מאגר גדול, "דמוי תמר", יגיע לקופת המדינה. שטייניץ הגדיל לעשות כאשר הצהיר ביום בו הציג בפני המדינה את המתווה, ש-70% מהגז של מאגר לוויתן יחזור לציבור

הסיבה שבגינה הם נצמדים למספרים האלה ברורה: הרי אם רוב ערך הגז חוזר לציבור, כל השאר כבר נראה חשוב פחות. מחיר? מונופול? מאגרים? בטחון אנרגטי? יתירות?  למי יש כוח להקשיב ולהבין את כל אלה, אם ממילא הגז חוזר לציבור ולמפעילים נשארים רק פירורים?

כצפוי, גם מונופול הגז הרבה לצטט את המספרים האלה, החל מהצהרות שלפיהן קופת המדינה תתפח ב-100 מיליארד דולר, ועד להיצמדות למצגת של בנק ישראל, שלפיה הכנסות המדינה יסתכמו ב-591 מיליארד שקל. ומדוע לא? אם הממשלה (ובעיקר בנק ישראל) חישבו שהעסק כדאי לציבור - מדוע שלא להיצמד לנתונים ה"רשמיים" האלה ולעזור לממשלה לשווק אותם?

אבל הבוקר מתברר שהמספרים כנראה פשוט לא נכונים. על פי הערכות מעודכנות של האוצר, כמות הכסף שהמדינה תקבל ממכירות הגז התכווצה מ-600 מיליארד שקל בתחזית הקודמת מלפני כמה שנים, עד לרמה של 220 מיליארד שקל בלבד בהערכה הנוכחית. זה החישוב בשקלים, ואילו במונחים של אחוזים מתוך סך המכירות של המונופול, זו ירידה מ-60% לכ-40%. למשל, לאורך חייו של מאגר "תמר" - היחיד שממנו מופק כיום הגז.

למה השינוי בתחזיות? כי מחיר הגז בעולם ירד, ואיתו התקבולים הצפויים מיצוא, כי התברר שהמאגרים יותר קטנים ממה שהמונופול העריך, וכי פיתוח המאגרים הנוספים נדחה בינתיים ביחס לסימולציות הישנות.

ולא רק זה, באוצר מבקשים להבהיר שההערכה המחודשת היא "שמרנית", אבל גם היא אינה משקללת שורה של הטבות מס וקיזוזי מס שמופיעים במתווה החדש. כלומר, אם המתווה יעבור, שיעור מסי הגז שיגיע לציבור בפועל יהיה אפילו נמוך מהתחזית המעודכנת נוכחית. צריך תמיד לזכור שהמונופול, כמו כל עסק עשיר, מומחה גדול בהקטנת שיעורי המס והתמלוגים שהוא משלם.

הונאת הציבור או חוסר מקצועיות?

זו לא הפעם הראשונה בפרשת מתווה הגז שנתניהו, שטייניץ וחברות הגז מספקים לציבור מספרים לא נכונים. בשבועות האחרונים, כחלק מהמאמצים לשיווק המתווה, הם הראו שמחיר הגז בישראל נמוך ביחס למדינות מפותחות בעולם, ונמוך "אפילו בהשוואה למדינות מפותחות שמפיקות גז". לצורך חיזוק הטיעון הם הראו - ונובל אנרג'י אף פירסמה מודעות בעיתונים - גרף השוואתי של המחיר בישראל מול המחיר במדינות OECD. הגרף הציג את המספרים הממוצעים ב-2014 - אלא שמאז מחירי הגז בעולם צנחו בעשרות אחוזים ולעיתים ב-50%. כאשר לוקחים את המספרים המעודכנים, התמונה נראית שונה לחלוטין, כי בעוד שהמחיר בעולם ירד - המחיר בישראל נותר ללא שינוי בגלל החוזים ארוכי-הטווח שעליהם חתם המונופול עם יצרני החשמל והמפעלים בישראל. כאשר שאלנו את שטייניץ מדוע השתמש בנתונים ישנים ולא רלוונטיים, התשובה שלו היתה שאלה המספרים האמינים היחידים שהצליח לקבל (המלצה לשר: כנס לסלולר ותגגל באנגלית את המונח "מחירי גז טבעי בעולם").

קידוח לוויתןצילום: אלבטרוס

מכאן עולות כמה שאלות. כמו למשל: האם שר האנרגיה מספק לציבור מספרים שגויים ביודעין? אם כן, זו הונאת הציבור. אם לא, והוא פשוט מקבל מספרים ישנים שהפקידים שמים על שולחנו כמובנים מאליהם, הרי שהמקצועיות שלו מוטלת בספק. או: האם שר האוצר, משה כחלון, שאמנם החליט שלא להכריע בתחום הגז בשל קרבתו לחברו קובי מימון, הביא לידי ראש הממשלה את תחזית ההכנסות המעודכנת והנמוכה שהכינו כלכלני משרדו? אם כן, הרי שראש הממשלה משקר לציבור. אם לא, הרי ששר האוצר מועל בתפקידו ובאחריותו בכך שהוא אינו מונע מנתניהו להטעות את הציבור.

אבל למרות הפאדיחות והדרך השלומיאלית - או הפושעת - שהממשלה מתנהלת בה, שאלות אלה חשובות פחות מהשאלה העיקרית: האם השרים וחברי הכנסת של ישראל יכולים לקבל את המתווה הנוכחי, כאשר ברור שהציבור יקבל רק את החלק הקטן של הגז - ורובו יזרום לחשבונות הבנק של המונופול?

ככל שהמספרים נחשפים והדיון מעמיק, נראה שנרקח במשרדי ראש הממשלה והאנרגיה מתווה שהוא הגרוע ביותר מכל העולמות: גם מונופול פרטי, גם מחירים גבוהים והיעדר פיקוח, גם היעדר דגש על הביטחון האנרגטי וצינורות נוספים, גם מבנה חוקי שמערער את הדמוקרטיה ואת סמכותו של הריבון, גם רווחיות יוצאת דופן אצל המונופול, גם שבירת מעמדו וסמכותו של הממונה על ההגבלים העסקיים - וכל זה כאשר רוב הגז, בניגוד מוחלט להבטחות, אינו מגיע לציבור. חוץ משיקולי משמעת מפלגתית ו"רוח המפקד", כל חבר כנסת שירים את ידו בעד המתווה הזה יתקשה מאוד להסביר לציבור בוחריו את החלטתו.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר TheMarker