"קיוויתי שהקסם הזה לא יגמר לעולם": הלילה הענוג שבו ביליתי עם בני הזוג נתניהו - כללי - TheMarker
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

תיק מניות

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

לרשימת הקריאה המלאה לחצו כאן

"קיוויתי שהקסם הזה לא יגמר לעולם": הלילה הענוג שבו ביליתי עם בני הזוג נתניהו

בניגוד לדימוי הרווח על ראש הממשלה בחוגים הקרויים אינטלקטואליים, בארוחת הערב בביתי ראיתי בו את אותו זן אנשים שכמעט שכחתי מקיומו. הוא ורעייתו הצטיירו לי, בלילה הזה, כדמויות מסתוריות ומהפנטות מרומן של פיצג'רלד

57תגובות
אילן ביתלתום

רגע נדמה לי חדר האורחים בביתנו ברעננה באותו ערב של יום חמישי לסלון מימים עברו, בירושלים המנדטורית או באיסטנבול, ואולי בניו יורק של הרומן "גטסבי הגדול" מאת סקוט פיצג'רלד, מצועף באור החיוור של נברשת הבדולח שנשפך על פסלוני החרסינה שבארונות התצוגה הכהים ועל גביעי היין ונבלע בשטיחי הקיר הארגמניים.

הזמן הכרונולוגי כמו נסוג זה מכבר, וכשהבטתי באורחי הכבוד של הסעודה, ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו, שהיו שקועים בשיחה ערה עם הקרואים, קיוויתי שהקסם לא ייגמר לעולם. על הפסנתר ניגן הווירטואוז המבריק בן ה-17 ערן סולקין נוקטורן של שופן ואטיוד רוגש של ליסט ואז התלווה אליו נגן הסקסופון הקלאסי אורן גרוס טהלר בפנטסיה של דמרסמן שזעזעה בעוצמתה את אגרטלי החרס. גם היטשטשו כבר ההיררכיות, ושוב לא היה זה "ראש הממשלה" ולא "הגברת שרה נתניהו" אלא שני אורחים מרתקים שכמו באו מרחוק, היא בהומור הנהדר שלה והוא בידע המסחרר ובזיכרון האדיר לפרטים.

ערוצי טלוויזיה כבר איימו מהבוקר לתת את פרשנותם השטחית למפגש הזה עוד בטרם החל. נכון, קיבלתי עלי לפני הבחירות האחרונות לצאת להגנתה של אשת ראש הממשלה, שרה נתניהו, בעת שעמדה במוקד של מתקפות אישיות לא מידתיות עליה. אז, בפגישה עמה בבית ראש הממשלה, גיליתי אשה מרתקת, ועיצבנתי כהוגן את כל מי שהתקלקלה להם תמונת המציאות הדוגמטית שבנו עליה.

וידאו-אקסטרה: ממה חשש ציפר לפני הארוחה, וכיצד שרה נתניהו הרגיעה אותו

בני ציפר מספר על ארוחת ערב עם הזוג נתניהוגיא אייזנר

אבל מעבר למעשה העיתונאי הזה נטווה בינינו משהו שאולי לא צריך להגדירו במלים. אולי אמון אישי. אולי סימפטיה. אחרי ארוחת הערב ביום חמישי שעבר אני נוטה להאמין בכך ביתר שאת. חברים ובני משפחה הקיפו את בני הזוג נתניהו בשאלות והקשיבו מרותקים למוצא פיהם. ואני, לרגעים, ניסיתי לפצח את פשר הקסם שמהלכים עלינו אנשים גדולים, ואיך מרגישים בגדולה של אדם.

אבל לפני הכל, צריך לציין שאף לרגע, בכל משך הביקור, לא הפריע צליל של טלפון נייד את מוסיקת האין-זמן של השיחה (נתניהו העיד שאינו נושא עליו כלל טלפון נייד). כלומר, שאולי חלק מסגולותיה של אישיות גדולה היא היכולת לנתק את עצמה מן השגרה ולעוף-כמו אל עולמות אחרים, בדיוק כפי שהיה באותו ערב בסלון ביתי.

איך מרגישים בגדולה של אדם? אני זוכר שעמיתי המנוח יורם ברונובסקי תהה פעם בבית קפה פריזאי אם היו הבריות שמות לב אילו נכנס לשם פתאום מוצרט! בנוגע לנתניהו שמתי לב שגדולתו נבנית משימת הלב הפנומנאלית שלו לפרטים. באמצעותה הוא כמו פורש על המרחב שהוא נקלע אליו את רשת האסוציאציות והמטאפורות שלו וכך כובש אותו.

כך היה כשמיד לאחר כניסתו לביתנו הציץ באחד הציורים התלויים על הקיר וזיהה שזה אקוורל של הצייר החיפאי מרדכי אבניאל, וסיפר בגעגועים על חברותו של אותו צייר עם אביו. זה היה הכיבוש הראשון, אחריו בא עוד אחד ועוד אחד, כשזכר אביו, הפרופ' בנציון נתניהו, חוזר ועלה במשך הערב. נתניהו האב היה בשעתו עורך האנציקלופדיה העברית, ובמסגרת זו היה לו בין היתר שיח ושיג פילוסופי עם ישעיהו ליבוביץ' סביב כתיבת הערך "בריאה". היה ברור מנימת דבריו של נתניהו הבן שהוא מתגעגע לימים שזאב רוויזיוניסטי היה יכול לגור עם כבש שמאלי.

אילן ביתלתום

ותוך כדי שהעלה שאלות והשיב על שאלות, על בוטניקה וארכיאולוגיה וכלכלה (במענה לנחמיה שטרסלר) ומדע היקום ורפואה (כתגובה לסוגיה שהעלה חברי העיתונאי רן רזניק) וטבעונות (הסופר איל מגד הצליח לחלץ מפיו מעין עידוד להמשיך במאבק נגד השחיטה הפרועה של חיות), עלה גם בי זכר אבי שלי וזכר המדינאי שהיה נערץ עליו, מוסטפה כמאל אתאטורק, מייסד הרפובליקה של טורקיה, שהיה דמות המדינאי הנוכחת ביותר בביתנו בילדותי.

והנה שמתי לב עד כמה, כאתאטורק, מעריץ נתניהו חד משמעית את המערב והמודרניות והטכנולוגיה והאינטלקט. כאתאטורק הוא גם אכול דאגה מפני הריאקציה והאופל הבאים מהמזרח האיסלאמי. גם היה אפשר לחוש באהבה האמיתית, הרגשית שלו לישראל כאל ארץ פלאות. ההתפעלות שלו ממנה ומהישגיה היתה תמה וכנה כהתפעלות של תייר שגילה אותה לראשונה.

נתניהו התגלה לי כקורא ספרים לא נלאה בתחומי ההיסטוריה, ההגות והמדע: ההפך הגמור מן הדימוי הרווח עליו בחוגים שאני מתרועע בהם, הקרויים אינטלקטואליים, אך חבריו עסוקים בדרך כלל בעצמם ובהשמצה של כל מה שאינו מסתדר עם הגדולה המדומה שלהם. פגשתי בו את אותו זן אנשים שכמעט שכחתי את דבר קיומו, של אוהבי ספרים ושוחרי ידע במובן התמים ביותר של המלה. ובאנגלית המשובחת שלו, ובחינוכו האירופי ללא רבב, הם הצטיירו לי, הוא ורעייתו, בלילה הזה, כדמויות מסתוריות ומהפנטות ובודדות מרומן של סקוט פיצג'רלד, והלילה היה אכן ענוג, ענוג עד מאוד, כשם יצירתו האחרונה של אותו סופר מיוסר בן דור הג'ז.

אילן ביתלתום


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר TheMarker

סדר את התגובות

כתבות ראשיות באתר

כתבות שאולי פיספסתם

*#